קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסיקת שכר טרחת מפרק: 1. בקשת עו"ד (להלן: "המבקש") לפסוק לו שכר טרחה בגין טיפול בשומת מס שבח בקשר למכירת ביתה של המשיבה בפש"ר 4230/07, תמר יונה (להלן: "המשיבה") וזאת בהתאם לתקנה 8(א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות החברות"). לחילופין עותר המבקש לפסוק לו שכר טרחה ראוי בשיעור של 6.5% מסכום החיסכון במס שהושג עבור קופות הפש"ר. כן מבוקש לקבוע כי מחצית השכר תשולם מקופת הפש"ר של החייב בועז יונה (פש"ר 4217/07) ומחציתו מקופת הפש"ר של החייבת תמר יונה (פש"ר 4230/07). רקע עובדתי 2. עורכי הדין מולכו ורוהר (להלן: "המנהלים המיוחדים") מונו כמנהלים המיוחדים מטעם הכנ"ר בהליכי פשיטת הרגל של בועז יונה, ואחרי התפטרותו של עו"ד רוהר מתפקיד זה בחודש ספטמבר 2010 משמש בתפקיד עו"ד מולכו בלבד. המנהלים המיוחדים מונו לשמש גם כמנהלים מיוחדים בהליכי פשיטת הרגל של המשיבה, אשתו של בועז יונה וזאת עד לביטולו של צו הכינוס שניתן כנגדה במסגרת הסכם פשרה שנערך בין הצדדים לערעור שהוגש על-ידי המשיבה על צו הכינוס בפני בית המשפט העליון (ע"א 1969/08; נספח ב' לתגובה מטעם עו"ד מולכו; להלן: "ההסדר"). דירת המגורים של תמר ובועז יונה ברח' שאול ברקלי 107 ירושלים הועמדה למימוש על-ידי הנושה המובטח, בנק מרכנתיל דיסקונט, ועורך-דין רונן מטרי מונה ככונס נכסים מטעמו (להלן: "כונס הנכסים" ו- "דירת המגורים" בהתאמה). במסגרת ההסדר בבית המשפט העליון הוסכם על אופן חלוקת התמורה בין הבנק, תמר יונה והכונס הרשמי. בסעיף 6 להסדר הוסכם כי המנהלים המיוחדים ימשיכו לטפל בעניין חוב מס השבח בקשר לדירת המגורים. כן הוסכם כי בחתימת תמר יונה על ההסדר, היא נותנת ייפוי כוח בלתי חוזר למנהלים המיוחדים לפעול בשמה ומטעמה לצורך זה. בסעיף 8 להסדר הוסכם כי ההוצאות הכרוכות בטיפול מול מס שבח יחולו על קופת הפש"ר של בועז יונה ותמר יונה בחלקים שווים. בבקשה זו עותר המבקש, בא כוח תמר יונה, לפסוק לו שכר טרחה בגין הטיפול בשומת מס שבח שהוצאה בקשר למכירת דירת המגורים. טענות הצדדים 3. לטענת המבקש, הגם שהוסכם בהסדר כי המנהלים המיוחדים יטפלו בשומת מס השבח, בפועל, הנושא לא טופל על ידם אלא על-ידי המבקש, שקיבל לשם כך ייפוי כוח מתמר יונה. המנהלים המיוחדים ידעו כי המבקש פועל בעניין, ונמסרו להם עדכונים מעת לעת בדבר תוצאות הפעולות. עבודת המבקש כללה איסוף עשרות מסמכים ומיונם, פגישות, פניות לכונס הנכסים, עריכת בדיקות מול גורמים שונים בדיקת השומות והגשת בקשות לתיקונן. פעולות המבקש מול רשויות המס הביאו להפחתת שומת מס השבח בכ- 2,595,000 ₪. מעבודה זו נהנית קופת פשיטת הרגל, ובכלל זה המשיבים, שצפויים לקבל תקבולים מהקופה. לפיכך, זכאי המבקש לתשלום שכר טרחה בגין פעולותיו, שאם לא כן קופות הפש"ר והמשיבים יתעשרו על חשבונו של המבקש. בנסיבות העניין, אין זה הוגן להטיל על כתפי תמר יונה בלבד את עלות הטיפול במס השבח. השכר המבוקש בסך של 169,473 ₪ ראוי ופרופורציונאלי לסכום החיסכון שהושג. לטענת המנהלים המיוחדים, למבקש אין מעמד בבקשה זו. בבקשה לפסיקת שכר טרחה יכול לפנות רק בעל תפקיד, ואילו המבקש לא היה ואינו בעל תפקיד ולפיכך, הוא אינו זכאי לשכר טרחה מקופת פשיטת הרגל, ותרופתו היא בתביעת שכר ממרשתו, תמר יונה. טענת המבקש כי המנהלים המיוחדים לא טיפלו בנושא מס השבח מועלית רק בדיעבד. בפועל, המנהלים המיוחדים טיפלו בעניינים שונים הקשורים למכירת דירת המגורים, ובכלל זה מס השבח ואף אושר להם להעסיק משרד רואה חשבון חיצוני. המנהלים המיוחדים היו בקשר עם בועז יונה מכלאו, דאגו לביטול עיקול שהוטל על-ידי רשויות המס והמשיכו לטפל בנושא מס השבח גם לאחר שניתן הפטר לתמר יונה. לפני מעורבותו של המבקש, המנהלים המיוחדים הגישו בקשה לתיקון שומה והביאו להפחתתה. שני העניינים שנותר לטפל בהם מול רשויות המס היו: הכרה בהוצאות הבניה ליום הוצאתן והגשת חשבונית מס של הכונס כדי ששכרו יוכר כהוצאה. כל שעשה המבקש הוא להגיש מסמכים ולהגיע לאותה תוצאה שהמנהלים המיוחדים היו מגיעים אליה תוך זמן קצר. המבקש הציג מצג שהוא פועל בשם תמר יונה, הגם שידע כי המנהלים המיוחדים הם שאמורים לפעול בשמה, ופועלים, להקטנת השומה. המבקש עותר כי ישולם לו שכר בדיעבד, מבלי שתיאם זאת מראש עם המנהלים המיוחדים, ובכל מקרה, פעולת המבקש מבין כלל הפעולות שננקטו בנושא מס השבח היתה בעלת משקל אפסי. משרד עו"ד מולכו שלח הודעה למבקש עוד בספטמבר 2010 לפיה המנהלים המיוחדים הם שאמורים לטפל בהשגות (נספחים ז'-ח' לתגובת עו"ד מולכו). אין זאת כי אם המבקש פעל בשמה של תמר יונה ולמענה בלבד. בהתאם להוראות הדין, העסקת בעל מקצוע מטעם בעל תפקיד כפופה לאישור הכונס הרשמי או בית המשפט, מאחר ויש בה הטלת חבות כספית נוספת על הקופה והקטנת התמורה המשולמת לנושים. המבקש, מבקש לחרוג מכלל זה, ומבקש לראות בו כמי שהועסק על-ידי המנהלים המיוחדים מבלי שהעסקתו התבקשה וממילא גם לא ניתן אישור בית המשפט להעסקתו. בקשת המבקש מנוגדת לתקנה 12 לתקנות החברות הקובעת כי בעל תפקיד לא יעסיק במסגרת תפקידו עורך-דין או כל בעל מקצוע אחר אלא באישור מראש מאת הכונס הרשמי או בית המשפט. במקרה זה אין גם לפסוק למבקש שכר על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), שכן, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק, למנהלים המיוחדים היתה סיבה סבירה להתנגד לפעולותיו (ככל שהן מטילות חיוב כספי על קופת פשיטת הרגל). לכך יש להוסיף, כי הגם שהחוק אינו מחייב השגת הסכמת האדם עבורו מבקשים לפעול, נובעת דרישה זו מחובת תום הלב והסבירות הקבועה בסעיף 5(א). אם לא די בכך, הרי שבהסדר שגובש בין הצדדים סוכם במפורש כי המנהלים המיוחדים הם שיטפלו בנושא מס השבח. גם אילו היה מועסק המבקש על-ידי המנהלים המיוחדים, שכר הטרחה המבוקש מופרז ועולה בשיעורו פי מאה לעומת השכר הראוי. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לתגובות המנהלים המיוחדים וסבר כי טיפולם בנושא מס השבח הוא שהביא לתוצאה. חלק בלתי נפרד מהאישור הנדרש בהתאם לתקנה 12 הוא אישור שכר טרחת בעל התפקיד מראש (או אישור מתווה השכר). המבקש לא מונה כבעל תפקיד והעסקתו לא אושרה, ולכן אין לו אלא לפנות בדרישת שכר טרחה למרשתו, תמר יונה. דיון 4. דין בקשת המבקש לפסוק לו שכר טרחה בהתאם לתקנה 8 לתקנות החברות להידחות על הסף, שכן, תקנות החברות בכלל ותקנה 8 בפרט מסדירות את שכרם של בעלי תפקידים. "תפקיד" הוגדר בתקנה 1: "כונס נכסים, מפרק זמני, מפרק, שמונו לפי הפקודה או לפי חוק החברות או מנהל מיוחד". אין מחלוקת כי פעולות המבקש בגינן הוא תובע שכר טרחה, לא נעשו בכובעו כבעל תפקיד שמונה. אין גם חולק, כי לא נתבקש וממילא גם לא ניתן אישור להעסקת המבקש במסגרת פעולות בעלי התפקידים, כדרישת תקנה 12. לכך יש להוסיף, כי בגבולות שכר הטרחה הנתבע על-ידי המבקש, ככל שהיתה מוגשת בקשה כזו, היה צורך (בהתאם לתקנה 12) ליתן לנושים המובטחים הזדמנות להשמיע את עמדתם קודם למתן האישור. כאמור, האישור לא נתבקש, לא ניתן ולא נשמעה עמדת הנושים המובטחים. המבקש מודה כי פעל על-פי ייפוי כוח שקיבל מתמר יונה. המבקש גם היה צד וחתם על ההסדר במסגרתו הוטל הטיפול בסוגיית מס השבח על המנהלים המיוחדים, ובמסגרתו גם ייפתה תמר יונה את כוחם לפעול למענה בסוגיה זו. אולם, לטענת המבקש, המנהלים המיוחדים לא עשו מלאכתם נאמנה ולפיכך נדרשה התערבותו. השאלה העובדתית מי נטל חלק ועד כמה בטיפול במס השבח אינה רלוונטית. גם אם נכונה טענת המבקש כי לולא התערבותו לא היתה מושגת התוצאה שהשיאה את רווחי הקופות (שאלה שאינני נדרש לה), היה על המבקש להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט ולבקש רשות לפעול במסגרת תיק הפירוק, להבדיל מפעולתו כבא כוח תמר יונה (ר' מכתב המבקש לכונס הנכסים מיום 27.10.10 (נספח 2 לתגובת עו"ד רוהר) ממנו עולה כי המבקש היה מודע לצורך לפנות לבית המשפט). הדברים יפים במיוחד נוכח העובדה כי במקרה זה פעולת המנהלים המיוחדים אינה נובעת רק בכובעם כבעלי תפקידים בתיקי הפירוק, אלא גם מכוח הסכמת הצדדים להסדר. משפעל המבקש ללא שקיבל אישור בית משפט לכך ובניגוד להסדר בינו לבין המנהלים המיוחדים, אין הוא יכול לתבוע שכר מקופות הפירוק. 5. בנסיבות אלה לא מצאתי גם מקום לפסוק למבקש שכר על-פי סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. בהינתן העובדה כי המבקש פעל על-פי יפוי כוח שקיבל ממרשתו ביודעו כי מרשתו ייפתה גם את כוחם של המנהלים המיוחדים לשם כך, ובנסיבות בהן המבקש פעל מבלי שניתן לו אישור מבית משפט של פירוק ובניגוד להסדר בינו לבין המנהלים המיוחדים, לא ניתן לומר כי פעולתו נעשתה בתום לב ובסבירות, כדרישת סעיף 5(א) לחוק. לעניין זה נאמר כי הגם שהחוק אינו מחייב השגת הסכמתו של האדם עבורו מבקשים לפעול, הרי שאם הדבר אפשרי מבחינה מעשית, יש לנסות להשיג את הסכמה כאמור, וזאת מכוח דרישת תום הלב והסבירות (ד. פרידמן "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (כרך א', מהדורה שנייה), עמ' 162-163). בהקשר זה נאמר כי רק לעיתים נדירות ניתן יהיה לקבוע כי מי שפעל בעניין שאיננו דחוף נהג בסבירות למרות שלא ביקש רשות (שם, שם). במקרה שלפנינו, פעולת המבקש לא היתה דחופה ולא רק שלא נתבקשה הסכמתם של המנהלים המיוחדים לפעול, אלא היתה הסכמה הנוגדת את פעולת המבקש לפיה המנהלים המיוחדים הם שיפעלו להסדרת סוגיית מס השבח. יש גם מקום לומר כי די בכך שלא ניתן אישור בית המשפט או הכונס הרשמי למבקש לפעול כדרישת תקנות החברות, כדי לשלול פסיקת שכר לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט בשל פעולה בהעדר תום לב. שאם לא תאמר כן, יימצאו בעלי מקצוע פועלים במסגרת תיקי פירוק תוך עקיפת הוראות תקנות החברות. יש מקום גם לומר כי הסכמתם המפורשת של הצדדים כי הסוגיה תטופל על-ידי המנהלים המיוחדים, עולה כדי התנגדות לביצוע הפעולה על-ידי אחר כאמור בסעיף 5(ג) לחוק, השוללת חובת שיפוי או פיצוי. בכל מקרה, במקרה שלפנינו המנהלים המיוחדים הבהירו למבקש במהלך פעולותיו כי הם שמטפלים בסוגייה זו (נספחים ז'-ח' לתגובת עו"ד מולכו), ולפיכך נשללת זכותו להחזר הוצאות (להבדיל מתשלום שכר ראוי שנתבע על-ידו) בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט גם מטעם זה. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. התוצאה 6. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 8,000 ₪. מפרק (חברה)שכר טרחהמיסיםמס שבח