קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלת ניידות - ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים: השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נו / 99-131) על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת מיום 21.4.1996 (תב"ע נו / 01-122; השופט הראשי סומך כדן יחיד), בו נדחה ערעורו של המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (גימלת ניידות) מיום 18.12.1995. 2. בהליך קודם (תב"ע נה / 01-245) הוחלט להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים. ביום 18.12.1995 החליטה הוועדה כדלקמן: "על סמך הממצאים המצוינים בבדיקת הועדה מיום 15.5.95 עולה כי לתובע טווח תנועה כולל של 70 מעלות בברך שמאל (חסר יישור של 25 מעלות וכיפוף בן 95 מעלות). לפיכך ממצאי הבדיקה אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת. שכן סעיף ו3- דורש תנועה מופחתת בת 25 מעלות בלבד (חסר יישור של 20 מעלות ומעלה, וכיפוף של לא יותר מ- 45 מעלות). ערר התובע נדחה." 3. בערעור שהוגש לבית הדין האזורי טען המערער כי יש לקבוע לו את פריט ו3- למבחנים במלואו. לאחר הגשת סיכומים בכתב של ב"כ הצדדים, פסק בית הדין האזורי כי הוועדה הרפואית לעררים פעלה לפי הוראות פסק הדין ב-תב"ע נה / 01-245, "ובדרך פעולתה אין פגם משפטי". לפיכך, הערעור נדחה. 4. בבקשת רשות הערעור (דב"ע נו / 99-131) טען ב"כ המערער כי בית הדין האזורי היה צריך לבדוק את תוכן נימוקיה של הוועדה הרפואית לעררים, וכן חזר וטען כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה לגופה. 5. בתשובת ב"כ המוסד לביטוח לאומי לבקשה, מיום 16.6.1996, נאמר כדלקמן: "1. המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המבקש לועדה הרפואית לעררים (ניידות) על מנת להבהיר את ממצאיה ולנמק מדוע אינם עונים על הדרישות בסעיף ו3- לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות. 2. א. המשיב סבור שעל הועדה להסביר מה פירושו של "כיפוף פחות מ- 1350 מעלות" כמשמעותו בפריט ו3- לרשימת הליקויים. ב. המשיב סבור שעל הועדה לנמק את מסקנותיה בהתייחס לפרשנות כאמור לעיל. 3. המשיב סבור שעל הועדה לנמק מדוע ישנה סטייה בין קביעותיה לבין הקביעות של הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 30.5.91. 4. לאור האמור לעיל, מתבקש כב' בית הדין להחזיר את עניינו של המבקש לועדה עם הוראות מתאימות כמפורט בהסכמת המשיב בתגובה זו." 6. ב"כ המערער נתבקש להגיב לתשובה, ותגובתו היתה כדלקמן: "המערער מתנגד להחזרת הענין בפעם האינספור לאותה ועדה המתחפרת בעמדתה וממציאה מבחנים חדשים מחוץ לרשימת הליקויים רק כדי להצדיק החלטתה, המוטעית מיסודה, ובכדי שלא תודה בטעותה המהותית. החזרת הענין לועדה עצמה הינה פעולה חסרת תכלית ותועלת וזו הרי היתה בדיוק ההחלטה של כב' ביה"ד קמא הראשונה אשר לא הביאה לפתרון. זהו המקרה הקלאסי לפיו כב' ביה"ד בעצמו יכול להחליט על הפעלת ו'3- באשר יש ליישם את מספרי המעלות של חוסר כיפוף ויישור לפי ממצאי הועדה עצמה, בהתאם למספרים של הרשימה. זהו המקרה שאין בו כל צורך בידע רפואי כלשהו ליישום מספרים חלוטים. לחילופין, מבוקש למנות מומחה יועץ חיצוני של ביה"ד שיתן דעתו ליישום של אותם ממצאים של הועדה לפי רשימת הליקויים. לאור ההתעקשות וההתחפרות חסר התקדים והמשמעות של הועדה (כאשר המספרים החלוטים והלא שנויים במחלוקת מדברים בעדם) והמוסד מבוקש לפסוק גם הוצאות לדוגמא." 7. ברשות הערעור שניתנה הוחלט כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק בית הדין האזורי ובטיעוני הצדדים בבקשת רשות הערעור, אלא אם אחד הצדדים יודיע על רצונו להשלים טיעון. הודעה כאמור לא נמסרה. 8. ההלכה המנחה היא כי בית הדין לעבודה "לא יטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדה הרפואית, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי" (דב"ע לה / 01-345 עזיז מועלם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353, 356). לאחר עיון בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים בבית הדין האזורי וכן בבקשת רשות הערעור שלפנינו, הגענו למסקנה כי העניין שלפנינו אינו מן המקרים אשר בהם ראוי כי בית הדין יטול לעצמו את הסמכות של הוועדה הרפואית לעררים, וזאת לאור תוכנם של הנושאים השנויים במחלוקת. מטעם זה אין אנו נדרשים להתייחס לטענתו החלופית של ב"כ המערער למינוי מומחה-יועץ רפואי "שיתן דעתו ליישום של אותם ממצאים של הועדה לפי רשימת הליקויים". 9. התוצאה היא כי אנו מחליטים לקבל את הערעור על ידי מתן תוקף להסמכת המוסד לביטוח לאומי כמפורט בפיסקה 5 לעיל, בכך שהעניין גם יחזור לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. 10. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. רפואהניידותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר