##דוגמא לבקשה להפקדת ערובה להוצאות תביעה של תושב הרשות הפלסטינית:## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: להורות לתובע להפקיד ערובה כספית או בנקאית להבטחת הוצאות הנתבעת, בסכום שייקבע על ידי בית המשפט, כתנאי להמשך ניהול תביעתו. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת הינה מדינת ישראל, הנתבעת בתביעה העיקרית, אשר הוגשה נגדה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מאירוע ירי על ידי חיילי צה"ל. 2. המשיב הינו התובע בתביעה העיקרית, תושב ______, אשר הגיש תביעה כנגד המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום _________. 3. התובע מעריך את נזקיו בסך של 330,000 ש"ח, סכום מהותי המצדיק בחינה מעמיקה של יכולתו להבטיח את הוצאות הנתבעת במקרה של דחיית התביעה. 4. המבקשת, כמדינה, נושאת באחריות ציבורית וכלכלית כבדה, ועל כן יש להגן עליה מפני תביעות סרק או תביעות שאין להן בסיס ראייתי מספק, במיוחד כאשר התובע אינו תושב ישראל. 5. המשיב, בהיותו תושב הרשות הפלסטינית, ממוקם מחוץ לתחום השיפוט הישראלי, עובדה המעלה קשיים מהותיים באכיפת פסק דין להוצאות כנגדו, כפי שיפורט בהמשך. ## ב. מסכת העובדות ## 6. ביום _________, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום _________, כתוצאה מאירוע ירי על ידי חיילי צה"ל. 7. המשיב, תושב ______, טוען כי נפצע ואושפז בבית חולים, וכי נותרה לו נכות כתוצאה מהאירוע, ומעריך את נזקיו בסכום משמעותי של 330,000 ש"ח. 8. המבקשת הגישה בקשה לחייב את המשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, וזאת לאור העובדה שהמשיב מתגורר ברפיח, אזור הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. 9. המבקשת טוענת כי המשיב אינו מצביע על נכסים המצויים בישראל מהם תוכל המבקשת להיפרע במקרה שתביעתו תידחה, דבר המעלה חשש ממשי לאי-יכולת גביית הוצאות. 10. המשיב התנגד לבקשה להפקדת ערובה, ונימק את התנגדותו בטענות עקרוניות, מבלי להציג הוכחה לחוסר יכולת כלכלית להפקיד את הערובה הנדרשת. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## מעמדו של תושב הרשות הפלסטינית ## 11. הפסיקה קבעה כי תושבי הרשות הפלסטינית, אף אם הם קשורים לישראל בהסכמים שונים, נחשבים כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט הישראלי לצורך אכיפת פסקי דין והוצאות. 12. עמדת בתי המשפט היא כי בהיעדר מנגנון אכיפה יעיל ומוכח של פסקי דין ישראליים בשטחי הרשות הפלסטינית, יש לראות בתושביה כתושבי חוץ לעניין הפקדת ערובה. 13. תעודות עובד ציבור שהוגשו בעבר לבית המשפט, אף אם נראות סותרות לכאורה, אינן מצביעות על קיומו של מנגנון אכיפה בפועל של פסקי דין כספיים ישראליים בשטחי הרשות. 14. העובדה כי הממונה על העזרה המשפטית מעביר כתבי בי דין והחלטות למועצה הפלסטינית אינה מלמדת על יכולת אכיפה של פסקי דין כספיים, אלא על שיתוף פעולה פרוצדורלי בלבד. 15. בהיעדר כל ראיה לשינוי במצב המשפטי או המעשי בנוגע לאכיפת פסקי דין, יש להמשיך ולראות במשיב כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט, דבר המצדיק חיובו בערובה. ## סמכות בית המשפט לחייב בערובה ## 16. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מעניקה לבית המשפט סמכות רחבה לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם תביעתו תידחה. 17. סמכות זו נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להתדיינות עקרה ומיותרת, תוך סיכון שלא יוכל להיפרע מהוצאותיו. 18. הפסיקה מדגישה כי השימוש בתקנה זו אינו אוטומטי, אלא דורש בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, לרבות סיכויי התביעה, נסיבותיו האישיות של התובע והוצאות הנתבע. 19. במקרה דנן, כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין לו נכסים בישראל, מתחזק הצורך בהפעלת סמכות בית המשפט לחייב בערובה, כדי להגן על הנתבעת. 20. בית המשפט נדרש למצוא את "שביל הזהב" בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין, תוך שמירה על עקרונות הצדק וההגינות הדיונית. ## חשש מפני ניצול לרעה של הליכי משפט ## 21. תובע שאין לו "מה להפסיד" עלול לנצל את הליכי המשפט לרעה, לגרום להוצאות מרובות לנתבע, מתוך הנחה שהנתבע יאות להתפשר מהר יותר כדי להימנע מהוצאות נוספות. 22. חיוב בערובה נועד למנוע מצב שבו תובע, שאין לו נכסים בישראל, יגיש תביעה ללא בסיס מספק, בידיעה שגם אם תביעתו תידחה, לא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות. 23. במקרה זה, המשיב התנגד לחיוב בערובה מטעמים "עקרוניים" ולא בשל חוסר יכולת כלכלית מוכחת, דבר המעלה חשש כי הוא אינו רואה עצמו מחויב לשאת בהוצאות במקרה של הפסד. 24. התנהלות זו עלולה להוביל להתדיינות ארוכה ויקרה, כאשר הנתבעת תישא בכל העלויות, ללא יכולת סבירה להיפרע מהן, ובכך תיפגע זכותה להליך הוגן. 25. הפקדת ערובה תבטיח כי המשיב ינהל את תביעתו בתום לב ובאחריות, בידיעה כי אם תביעתו תידחה, הוא יישא בחלק מהוצאות הנתבעת. ## סיכויי התביעה ## 26. המבקשת כופרת באחריות לאירוע, לרבות כפירה בנכונות הנסיבות המתוארות על ידי המשיב, דבר המצביע על כך שסיכויי התביעה אינם ודאיים ודורשים בירור עובדתי מעמיק. 27. כפירת הנתבעת באחריות ובנסיבות האירוע, כפי שהוצגו על ידי המשיב, מהווה אינדיקציה לכך שאין מדובר בתביעה בעלת סיכויי הצלחה גבוהים במיוחד, המצדיקה פטור מערובה. 28. בית המשפט אינו יכול להניח מראש כי התובע יזכה בתביעתו, אלא עליו לבחון את סיכויי התביעה באופן ראשוני על בסיס כתבי הטענות, ובהקשר זה, קיימת מחלוקת עובדתית מהותית. 29. במצב דברים זה, כאשר קיימת כפירה מפורשת באחריות ובנסיבות האירוע, יש מקום לחייב את המשיב במתן ערובה, כדי להגן על הנתבעת מפני תביעה שסיכוייה אינם ברורים. 30. הפקדת ערובה אינה מהווה הכרעה מוקדמת בתיק, אלא אמצעי זהירות המבטיח את זכויות הנתבעת במקרה של דחיית התביעה, וזאת בהתחשב בסיכויי התביעה שאינם ודאיים. ## הוצאות הנתבעת ## 31. במקרה שתביעתו של המשיב תידחה, צפויות להיגרם לנתבעת הוצאות משפט משמעותיות, העשויות להסתכם בעשרות אלפי שקלים, בהתאם לסכום התביעה ולאופן ניהול הדיון. 32. הוצאות אלו כוללות שכר טרחת עורך דין, אגרות בית משפט, עלויות עדים מומחים, הוצאות נסיעה ועוד, ועלולות להכביד על קופת המדינה אם לא ניתן יהיה לגבותן. 33. בהיעדר ערובה, הנתבעת תימצא במצב שבו היא נאלצת לשאת בהוצאות כבדות, ללא כל יכולת סבירה להיפרע מהן, וזאת בשל מגבלות האכיפה מול תושבי הרשות הפלסטינית. 34. הפקדת ערובה תבטיח כי הנתבעת לא תיפגע כלכלית במקרה של דחיית התביעה, ותאפשר לה לכסות לפחות חלק מהוצאותיה המשפטיות. 35. יש להתחשב בכך שהנתבעת היא מדינה, וכי הוצאותיה ממומנות מכספי ציבור, ועל כן יש להגן עליה מפני הוצאות מיותרות שאין להן כיסוי. ## תום לב בהגשת הבקשה ## 36. המבקשת פועלת בתום לב מלא בהגשת בקשה זו, מתוך דאגה לזכויותיה ולהגנה על קופת הציבור, ולא מתוך רצון לסגור את שערי בית המשפט בפני המשיב. 37. הבקשה מבוססת על נסיבות אובייקטיביות של מקום מגוריו של המשיב והיעדר נכסים בישראל, ולא על שיקולים זרים או מפלים. 38. בית המשפט יכול להתייחס בפסק הדין, לאחר שמיעת הראיות, אם היה בסיס לתביעת המבקשת להפקדת ערובה, וזאת על בסיס הראיות שהיו בידי המבקשת בעת הגשת בקשתה. 39. המבקשת סבורה כי קיימות ראיות סבירות המצביעות על כך שהתביעה עשויה להידחות, ועל כן בקשתה להפקדת ערובה הינה מוצדקת ובתום לב. 40. הפקדת ערובה אינה מהווה עונש או סנקציה, אלא אמצעי זהירות לגיטימי המבטיח את זכויות הנתבעת בהליך משפטי. ## איזון אינטרסים ## 41. בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המשיב לבין זכותה של הנתבעת שלא להיגרר להתדיינות עקרה ומיותרת, תוך סיכון שלא תוכל להיפרע מהוצאותיה. 42. האיזון הראוי במקרה זה, בהתחשב במקום מגוריו של המשיב ובהיעדר נכסים בישראל, נוטה לטובת חיובו בערובה, כדי להגן על הנתבעת. 43. הפקדת ערובה בסכום סביר, כפי שייקבע על ידי בית המשפט, אינה חוסמת את דרכו של המשיב לבית המשפט, אלא רק מבטיחה את זכויות הנתבעת. 44. יש לזכור כי זכות הגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, והיא כפופה לאיזונים שונים, לרבות הצורך להגן על הצד שכנגד מפני נזקים מיותרים. 45. האיזון הנכון במקרה זה הוא חיוב בערובה, אשר תאפשר למשיב להמשיך בניהול תביעתו, תוך הבטחת הוצאות הנתבעת במקרה של דחיית התביעה. ## היעדר יכולת אכיפה ## 46. אין חולק כי בשלב זה אין סמכות אכיפה של לשכות ההוצאה לפועל בישראל נגד תושבי הרשות הפלסטינית, וכי לא הובאה כל ראיה לשינוי במצב זה. 47. היעדר יכולת אכיפה בפועל של פסקי דין כספיים בשטחי הרשות הפלסטינית מהווה שיקול מכריע בחיוב תובע תושב הרשות בהפקדת ערובה. 48. במצב שבו הנתבעת לא תוכל לגבות הוצאות שנפסקו לטובתה, היא תימצא במצב של חוסר צדק, שכן היא תיאלץ לשאת בעלויות ההתדיינות ללא כל פיצוי. 49. הפקדת ערובה היא הדרך היחידה להבטיח את יכולת הנתבעת להיפרע מהוצאותיה במקרה של דחיית התביעה, בהיעדר מנגנוני אכיפה אחרים. 50. יש לראות בהיעדר יכולת האכיפה כגורם מהותי המצדיק את חיוב המשיב בערובה, וזאת כדי למנוע עיוות דין ופגיעה בזכויות הנתבעת. ## עקרון השוויון ## 51. גישה לפיה יש "לקחת מהחזקים" ו"לתת לחלשים" שלא במסגרת דין, מהווה ראשיתה של התמוטטות מערכת משפטית הוגנת ובלתי תלויה. 52. בית המשפט אינו רשאי לנקוט ב"אפליה מתקנת" ולשנות את פסיקתו לפי זהותו ואופיו של התובע, אלא עליו לפעול על פי הדין באופן שוויוני. 53. הנחה מראש כי התובע יזכה בתביעתו, או כי המדינה יכולה "לספוג" הוצאות, הינה מוטעית ופוגעת בעקרון השוויון בפני החוק. 54. זכויותיו של צד למשפט אמורות לשמש נר לרגלי כל מי שיושב על מדין, ללא קשר לזהותו או למעמדו הכלכלי. 55. חיוב בערובה, במקרה זה, אינו מהווה אפליה, אלא יישום שוויוני של הדין, תוך התחשבות בנסיבות אובייקטיביות של מקום מגוריו של המשיב. ## היעדר הוכחת חוסר יכולת כלכלית ## 56. המשיב התנגד לחיובו בהפקדת ערובה לא בשל חוסר יכולת כספית מוכחת, אלא מטעמים "עקרוניים", דבר המעיד על כך שיש לו ככל הנראה את היכולת להפקיד את הערובה. 57. כאשר תובע אינו מציג ראיות לחוסר יכולת כלכלית להפקיד ערובה, אין מקום לפטור אותו מחובה זו, במיוחד כאשר קיימים שיקולים אחרים המצדיקים את החיוב. 58. טענה "עקרונית" אינה יכולה לגבור על הצורך להגן על זכויות הנתבעת ועל עקרונות ניהול הדיון התקין. 59. אם המשיב היה מוכיח חוסר יכולת כלכלית אמיתית, ייתכן שבית המשפט היה שוקל את בקשתו באופן שונה, אך בהיעדר הוכחה כזו, אין מקום לפטור אותו. 60. יש לדחות את טענת המשיב להתנגדות "עקרונית" ולהורות לו להפקיד ערובה, שכן אין בכך כדי לפגוע בזכותו לגישה לערכאות. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על חיוב המשיב בהפקדת ערובה כספית ו/או בנקאית להבטחת הוצאות המבקשת, בסכום שייקבע על ידי בית המשפט, וזאת תוך פרק זמן סביר, שאם לא כן, תימחק ו/או תידחה תביעתו. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה. ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה להוצאות תביעה של פלסטיני:## בפני תביעה של התובע מרפיח בגין נזק גוף שנגרם לו, לדבריו, ביום 5.4.91. בתאריך הנ"ל נורה התובע על ידי חיילי צהל, נפצע אושפז בבית חולים ונותרה לו נכות. התובע מעריך את נזקיו בסך 330,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה 5.1.97. הוגשו מספר בקשות בתיק זה שנדונו על ידי כב' הרשמת פומרנץ, ומהותן מתן פרטים נוספים ו/או תשובות לשאלון. לקראת ישיבת קדם המשפט הראשונה שנקבעה בפני, הגישה הנתבעת בקשה לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת היות והתובע מתגורר ברפיח באיזור שבשליטת הרשות הפלסטינית, דהיינו מחוץ לתחום השיפוט, ואין הוא מצביעה על נכסים המצויים בישראל מהם תוכל הנתבעת להפרע. ב"כ התובע התנגד לדרישה זו של הנתבעת ונימק התנגדותו זו בכתב התגובה שהגיש. אכן, קיימות החלטות שונות בענין החיוב להפקיד ערובה כספית על ידי מי שאינו תושב ישראל וביניהם תושבי הרשות הפלסטינית שאין להם נכסים בישראל. לכאורה, מתקבל הרושם כי אין החלטה עקבית המקובלת על ידי כלל בתי המשפט. שני הצדדים צירפו לטענותיהם פסקי דין מהערכאות השונות ומבתי המשפט השונים. התובע צירף פסקי דין התומכים בטענתו, ומאידך, הנתבעת, צירפה פסקי דין שבהם חוייבו תובעים תושבי הרשות הפלסטינית להפקיד ערובה להוצאות הנתבעת. גישתו של ב"כ התובע הרואה במתן החלטות "שונות" על ידי בתי משפט שונים, מעין השתקפות של "תפיסת עולם" של שופטים כלפי תושבי הרשות הפלסטינית נראית לי מופרכת מעיקרא, חסרת בסיס ופוגעת בשופטי ישראל ובכלל המערכת המשפטית. גישה זו מניחה ביסודה כי יש שופטים המפלים, חלילה, בין דם לדם ובין דין לדין - בין תובע פלסטיני שנורה על ידי חייל צהל כשענינו מובא בפני שופט יהודי... לבין תובע כזה שענינו מובא בפני שופט ש"אינו יהודי". ב"כ התובעים גם "מבחין" בין שופט שדחה את הבקשה לחייב בערובה "בהנחיית מצפונו" לעומת שופטים שכביכול התעלמו מ"ההיבט האנושי" ומ"שיקולי צדק". האמור בהמשך חותר תחת אושיות שלטון החוק. לא ראוי להסיק כפי שכתב ב"כ התובע כי "גורל החלטה בבקשה כזו מושפעת, בלי ספק, מהשקפת עולמו הפוליטית/הומנית של השופט היושב בדין!". לשיקולים הומנים תמיד יש מקום במסגרת החוק, אך מניין צצו "השקפות פוליטיות" בבתי המשפט? תקנות סדרי הדין נועדו להבטיח ניהול תקין של המשפט תוך שמירה מאוזנת על זכויותיהם של כל הצדדים לדיון. הטיית הכף לכיוונו של צד אחד מכל טעם שאינו רלבנטי, מהווה עיוות דין ופוגעת בצד האחר. גישה לפיה יש "לקחת מהחזקים" ו"לתת לחלשים" שלא במסגרת דין, מהווה ראשיתה של התמוטטות מערכת משפטית הוגנת ובלתי תלויה. ב"כ התובע מבקש מבית המשפט לנקוט מה שידוע בציבור כ"אפלייה מתקנת". כלומר, בית המשפט ישנה את פסיקתו לפי זהותו ואופיו של התובע - אם מדובר בתובע תושב הרשות הפלסטינית שנפגע לטענתו על ידי חיילי צהל, יש להטות את הכף לזכותו כיוון שהוא פלסטיני ונפגע על ידי חיילי צהל "ללא עוול בכפו" וכיוון שהתביעה היא נגד המדינה היכולה "לספוג" הוצאות. אך לא כך הוא. הנחה מראש כי התובע יזכה בתביעתו הינה מוטעית. תביעה תתקבל או תדחה רק לאחר שמיעת ראיות ולא עקב אקסיומה כלשהיא שנקבעה מראש. דברי ב"כ התובע הכתובים מטילים דופי בהחלטות ובגישות של שופטים בישראל, וראוי היה שלא ייכתבו ואף לא יעלו על דל מחשבתו של ב"כ התובע. זכויותיו של צד למשפט משמשות ואמורות לשמש נר לרגלי כל מי שיושב על מדין. לגופו של ענין: ב"כ הצדדים חלוקים בדיעותיהם האם יש לראות בתושבי הרשות הפלסטינית כמי שמצוי ב"תחום השיפוט" ולפיכך, אין לחייבו בהפקדת ערובה או כמי שמצוי מחוץ לתחום השיפוט כמו כל תושב מדינה זרה שאין לו נכסים בארץ. לצורך כך הוגשו בפני שתי תעודות עובד ציבור שלכאורה סותרות זו את זו. תעודה אחת חתומה על ידי עו"ד ז'אן קלוד נידם ממשרד המשפטים נושאת תאריך 8.11.98 המאשרת כי למרות הסכם הביניים בין הרשות הפלסטינית לבין מדינת ישראל הקובע עקרונית, כי "על ישראל והמועצה הפלסטינית לדאוג לאכיפת פסקי דין שנתנו על ידי רשויות השיפוט המוסמכות של כל צד", עדיין לא ידוע כיום לעו"ד נידם על אפשרות לאכוף פסק דין שניתן על ידי בית משפט בישראל בשטחים שבתחום השיפוט של המועצה הפלסטינית. לעומת זאת, בתעודת עובד צבור שנחתמה ביום 1.7.98 על ידי עו"ד סיגל בן שבת נכתב בסעיף 3 בתעודה הנ"ל בקטע שהודגש על ידי ב"כ התובע: כי הממונה על העזרה המשפטית "מעביר... באופן שוטף ויום יומי לגורמים המוסמכים במערכת המשפטית במועצה הפלסטינית כתבי בי דין הכוללים גם החלטות וצווים שניתנו על ידי בתי משפט בישראל ובכלל זה צווי הבאה בקשר לתושבי המועצה הפלסטינית". לא נראה לי כי קיימת סתירה בין שתי התעודות באשר התעודה המאוחרת שחתומה על ידי עו"ד נידם מדברת על אכיפת פסקי דין ואילו עו"ד בן שבת מתייחסת לסמכויות "הממונה" שתפקידו להעביר בקשות לעזרה משפטית מטעם מדינת ישראל למועצה הפלסטינית, הכוללת החלטות, כתבי בי דין וצווים. התעודה הנ"ל אינה דנה באכיפת פסקי דין. כמו כן, לא מצויין מה עושה הצד האחר במסמכים שהוא מקבל. אין חולק כי בשלב הזה אין סמכות אכיפה של לשכות ההוצל"פ בישראל נגד תושבי הרשות הפלסטינית. לא הובא בפני כל ראיה כי מצב זה השתנה עקב חתימה על הסכמים או נוהלים בין הרשות הפלסטינית לבין מדינת ישראל. על כן יש לראות בתובע כמי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט. תקנה 519 לתקנות סדרי הדין האזרחי תשמ"ד 1984 והפסיקה מאפשרים לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת אם תביעתו תידחה. בהחלטה שנתנה על ידי בת.ה. 97/16780 ביום 23.2.98 במקרה דומה כתבתי כי: "שימוש בתקנה זו כדי לחייב כל תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע כאשר הינו תושב חו"ל, באין אפשרות לרדת לנכסיו או להבטיח תשלום ההוצאות לצד שכנגד, עלול להביא תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת של סגירת שערי ביהמ"ש בפני מתדיינים מסוימים. דווקא אלה שיכולתם הכלכלית מוגבלת, זקוקים ביתר שאת להגנת ביהמ"ש. ביהמ"ש חייב איפוא לבדוק היטב הן את נסיבותיו האישיות של התובע, לשקלל את הסיכויים של התובע לזכות בתביעתו, במידת האפשר עפ"י כתבי הטענות, וכן לבדוק את ההוצאות שעשויות להיגרם לנתבע אם התביעה של התובע תידחה. מנגד - עומדת זכות הנתבע שלא יגרר לביהמ"ש להתדיינות עקרה ומיותרת, מצד תובע, שלכאורה, "אין לו מה להפסיד". תובע כזה עלול או עשוי לנצל את הליכי המשפט לרעה, לגרום להוצאות מרובות לנתבע מתוך הנחה שהנתבע יאות להתפשר מהר יותר אם הוא ישקול כי ההוצאות שתיגרמנה לו בתיק גדולות מכל סכום שישלם לתובע. ביהמ"ש צריך למצוא את שביל הזהב בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין". אם התובע יזכה בדין, יפסוק בית המשפט לזכותו הוצאות משפט בהתחשב בסכום הזכיה, וכן באופן ניהול הדיון. מאידך, אם תביעתו של התובע תדחה, בית משפט יפסוק הוצאות לטובת הנתבעת בהתאם לסכום התביעה ולאופן ניהול הדיון כאשר סכומים אלה עשויים להסתכם בעשרות אלפי שקלים. התובע התנגד לחיובו בהפקדת ערובה לא בשל חוסר יכולת כספית מוכחת אלא "התנגדות עקרונית". בהתחשב בכפירת הנתבעת באחריות לאירוע, לרבות כפירה בנכונות הנסיבות המתוארות ע"י התובע, יש מקום לחייב את התובע במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. אשר ל"תום הלב", הנחוץ גם בתביעות מסוג זה על ידי כל הצדדים, בית המשפט יכול להתייחס בפסק הדין, לאחר שמיעת הראיות, אם היה בסיס לתביעת המבקשת להפקדת ערובה. כבסיס לכך ישמשו הראיות שהיו בידי המבקשת בעת הגשת בקשתה ושמתוכן ניתן היה להניח, באופן סביר, כי התביעה עשויה להדחות. עם זאת, אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה במלוא הסכום המוערך כאחוז מסויים מערך התביעה שהוגשה. הריני מחייב את התובע להפקיד ערבות כספית ו/או בנקאית להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 4,000 ש"ח תוך 60 יום מהיום. אם הסכום הנ"ל לא יופקד עשוי ביהמ"ש למחוק ו/או לדחות את התביעה. בהתחשב בנסיבות, אין צו להוצאות. ערובה להבטחת הוצאותערובהפלסטינים