קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מיצוי הליכים - התנגדות לתכנית בניה: א. מוקד הדיון בעניננו, האם לא הקדימה המבקשת את פנייתה לביהמ"ש, באשר המחוקק קבע מנגנון מקצועי המטפל בהתנגדויות ואם המבקשת יכולה להגיש התנגדות עפ"י סעיף 100 לחוק, מה לה כי תבוא בשערי ביהמ"ש בטרם מיצתה את הדרכים האלטרנטיביות. המבקשת עמותה שמטרותיה לקדם את שמירת הסביבה במישור המשפטי, החינוכי חקיקתי וציבורי עותרת להוציא צו הצהרתי זמני האוסר על המשיבה 1 לפרסם את החלטתה על הפקדת תכנית תא/2666 - שפך הירקון (להלן: התכנית) עד למתן פס"ד בתובענה העיקרית. בתובענה העיקרית מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי הפקדתה של התכנית היתה מוקדמת מדי באשר לא נתקיימו תנאים מוקדמים, העיקרי: סיום עריכת תסקיר השפעה על הסביבה. לנושא זה חשיבות מיוחדת בשים לב לכך שמדובר בתכנון רצועת חוף ובנית מרינה. בנית המרינה כרוכה בבנית מבנים ימיים. בינתיים נצבר נסיון מה - שאינו מבשר טובות עם בנית המרינה בהרצליה. משרד איכות הסביבה לא נתן ברכתו לתכנית. האדריכלית הגב' דליה בארי יצגה את המשרד- בשל ניגוד אינטרסים עם עמדת שאר המשיבים. היא חזרה על עמדת משרדה וציינה, כי להשקפת המשיבה 8 אין מקום לדון בהפקדת התוכנית באשר חסרים נתונים שיסירו החשש מפני הפגיעה בחופים. לטענתה "הסתבר בדיעבד היום מבנית המרינה בהרצליה, שגרמה נזק עצום לחופים שמצפון למרינה". אין חולקין כי הגיעה העת להכין תכנית לרצועת החוף ושפך הירקון. היום המקום מוזנח ומלוכלך והנוף אינו מהנה אלא מעטים מה עוד שעד שהנך רואה את הנוף, אופף אותך ריח רע ומצבורי אשפה. זהו אחד המקומות הבודדים שלא השתנה מזה 50 שנה. באחד המקומות הציוריים עומד גל עד לזכרו של גנרל היל שלחם על כיבוש המקום מידי התורכים. על אף ההזנחה מהלך המקום קסם על הנועזים שמכתתים לשם את רגליהם. ב. המבקשת ערה לכך שהיא תוכל להגיש התנגדות במסגרת סעיף 100, ברם לטענתה לבימ"ש זה הסמכות למנוע תקלה מבראשית. מה עוד שבמסגרת ההתנגדות לא תוכל לבסס את נימוקי ההתנגדות בהעדר הסקר. כן הדגישה ב"כ המלומדת של המבקשת, עו"ד שטופלר, הן בכתובים (ארוכים ומסודרים) והן בטיעוניה בע"פ - כי אין להשלים עם הפקדת תכנית שלא נשקלה כיאות ושיש בהפקדתה, לכאורה, עבירה על הוראות מפורשות של החוק: תקנה מס' 2 לתקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשמ"ב1982-, לפיה אין לדון ואין להחליט בתוכנית ללא צרוף תסקיר השפעה לסביבה; תוכנית מתאר ארצית 13, מימי חופין האוסרת בנייה ללא רשות במרחק 100 מ' מן החוף ללא אישור הועדה למימי חופין; סעיף 107 לחוק המקרקעין לפיו המקרקעין על שפת הם מקרקעין המיועדים לציבור. לא קיימו חובת היוועצות כהילכתה. הפקדת תכנית יוצרת ציפיות וכובלת את שיקול הדעת והסקת מסקנות מהבדיקות הנערכות לגבי השפעות הקמת המרינה בהרצליה. הפקדת התוכנית יכולה להביא להתקשרויות - שאח"כ - אם תבוטל ההפקדה - תביא לתביעות פיצויים. כתוצאה מהפקדה חפוזה - עשויה להתפתח מערכת של לחצים בלתי רצויה. הקרקעות בתכנית המתוכננת הן של הציבור. אין ליטול מהציבור את החוף בלי בדיקה מדויקת. הבנינים הגבוהים המתוכננים - אמנם ישרתו חלק מהצבור, אך יהיה זה ציבור אליטיסתי ותיגזל משאר תושבי העיר ההנאה מן החוף - וזאת תוך סכנה של גרימת נזק בחלק הצפוני שלו. הרצוי - תכנית של פארק פתוח לציבור. ג. ב"כ המשיבות, כאמור, טענו כי יש מקום לדחות הבקשה על הסף, הוא הדין לגבי התובענה העיקרית. עו"ד מיארה טענה כי מדובר בביצה שלא נולדה, התכנית בהליכי הפקדה, ההחלטה להפקידה העמידה תנאים. לכשתופקד התכנית- תוכל המבקשת להביא את השגותיה בדרך הקבועה בחוק. היא הפנתה לבג"צ 88/764 , מ"ו(,997)1 לדעתו של כב' הש' אור, שאמנם דן בסוגיה אחרת- אך הדברים יפים גם לעניננו: "הלכה היא, שמקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערעור על החבות במס, יש לילך בדרך אותה קבע, ואין להיעתר להליכים הבאים לעקוף הליכים אלה ..." (בע' 825). עו"ד אורן הפנתה לנוסח ההחלטה לפיה עמדה הועדה המחוזית על הצורך בסיום הסקר הסביבתי. זאת ועוד ניתן להשלים זאת עד לאישור התכנית. ד. אודה, כי במהלך הדיון הקשיתי מאד על ב"כ המבקשת, כי על פניו נראתה לי טענת ב"כ המשיבים. לאחר עיון מעמיק בטענות ב"כ הצדדים, בחמר הרב שצורף לבקשה, במיוחד פרטיכל הישיבה בה הוחלט על הפקדת התכנית ונוסח ההחלטה בדבר ההפקדה הנני רואה עין בעין עם ב"כ המבקשת. מעשה ההפקדה הוא מעשה שלטוני רב משמעות והשלכות. סעיף 97 לחוק מתיר מתן היתרים התואמים התכנית המופקדת והתכנית הקיימת, והמחוקק הגדיל לעשות בתיקון מ' 4 בהוסיפו סעיף 97א המתיר מתן היתרים אף אינו תואם תכנית קיימת בתנאים מסויימים. אחד מהם שהתכנית בת תוקף אושרה לפני ינואר 1950, תנאי נוסף שלא הוגשה התנגדות לתכנית. תיאורטית, תכנית שהופקדה ולא קמו לה מתנגדים מתאשרת בחלוף 60 יום. רוצה לאמר, החלטה להפקיד תכנית, היא מעשה שלטוני שיש לו השלכות רבות שמניתי רק מקצתן. אין מנגנון להתנגדות או לתקיפת החלטה מסוג זה בחק. לפיכך, ניתן לתקוף החלטה של הפקדת תכנית - להבדיל מהעלאת נימוקי התנגדות לגופה של התכנית המופקדת, אם על פניה ניתן להצביע על חוסר סבירות בקבלת ההחלטה, או על התעלמות מהוראות תכנית מתאר ארצית או הוראות של תקנות אחרות. יתר על כן עמדתו של משרד איכות הסביבה, כאחד המשרדים החשובים, בנסבות המקרה, שאחד מנציגיו הוא חבר הועדה המחוזית - מהווה עילה מספקת לבחינת שיקול הדעת של הועדה לענין הפקדת התכנית. האסמכתא אותה הזכירה עו"ד מיארה, אינה מהווה מחסום לטענות המבקשת. נהפוך הוא: הנושא העקרוני בשאלת המיסוי נידון ע"י ביהמ"ש ודעתו החולקת של כב' השופט אור התיחסה לכניסה לפרטים שלגביהם הוסמכה רשות אחרת. בבג"צ 92/2683 מח (1)535 (אוזכר ע"י באת כח המבקשת) נאמרו דברים כדורבנות על הצורך להקפיד בתכנון לטווח ארוך ועל מקומם של אתרי נוף בתכנון המודרני.במאמר מוסגר ראוי להעיר, כי איני בטוחה אם אכן בעבר לא הקפידו על התכנון על אף העדרם של מוסדות ומנגנון התנגדות, וזאת למקרא דברי הארכיאולוגים לפיהם, כבר בראשית המאה נבנתה העיר קיסריה עפ"י תכנית מתאר. מן השרידים ניתן לראות כי הקפידו לשמור על אתרי נוף. אלמלא כן לא היינו נהנים מזיו המקום היום. עלינו להותיר משהו גם לבנינו. בעניננו מדובר במקרקעי ציבור ולכן הנטיה הגוברת להפיק מהם תועלת כספית צריכה לפנות דרך לצרכים נוספים שהם לתועלת הציבור. במקרה זה מדובר על שפך נהר בחוף ים. תכנון שאיננו מבוסס על סקר המביא בחשבון את כל המגבלות עלול לסכן לכאורה את החלק הצפוני של חוף הים ולגרום תקלה לאזור שמחוץ לתוכנית. לכן בנסיבות המקרה, לתסקיר מושלם חשיבות ממדרגה ראשונה. עו"ד אורן מצביעה על כך שניתן להמשיך בהליכי התכנון ולפני אישור התוכנית להשלים את התסקיר. ניתן לעשות כן אולי במקרים שמדובר בקרקעות שבהם לא מתעוררת בעיתיות מיוחדת שהודגשה ע"י ב"כ המבקשת.כן יש להביא בחשבון שכאן האינטרס הפרטי אינו מתנגש חזיתית עם האינטרס הציבורי, כי המקרקעין שייכים למנהל. לכאורה עצם ההחלטה להפקדה נגועה בחוסר סבירות. וזו לשון ההחלטה מיום 30.10.95: "בהמשך להחלטת הוועדה מס' 573 מיום 27.9.95 מחליטה הוועדה להפקיד את התכנית (לא יאוחר מ7.12.95-) לאחר שתתוקן ובתנאים הבאים: א. במהלך התקופה הנ"ל תושלם בדיקת התסקיר בהתאם להערות המשרד לאיכות הסביבה. ב. השימושים בפרוייקט יוגדרו ל"מלון" ול"דירות" בנפרד שיופרדו עפ"י חלוקת משנה. ג. בסעיף 10א' ימחקו המילים "מים פרטיים" וינוסח באופן שלא יועדו שטחי מים למעגנה פרטית. אפשרויות העגינה של דיירי הפרוייקט תוסדרנה בתקנות התכנית בתאום עם לשכת התכנון והיוע"מ לוועדה המחוזית. ד. להוסיף בתקנות כי היציאה לסירות תהיה יציאת חירום בלבד. ה. תאום התכנית עם משרד התחבורה. ו. נוסח התקנות יתואם עם היוע"מ לוועדה המחוזית ולשכת התכנון. בתאריך המיועד 7.12.95 טרם הושלם התסקיר, קביעת תאריך בעתיד להשלמת התסקיר שאין לו קשר עם עמדת המשרד לאיכות הסביבה אשר הודיע שהתעוררה בעיה שלא היו ערים לה בעבר, כתוצאה מנסיון המרינה בהרצליה - משמעה התעלמות מהערות המשרד לאיכות הסביבה. כאמור, ענין התסקיר במקרה זה הוא לב לבה של הבעיה. אי אפשר לדלג על כך בשל הרצון הטוב של המשיבים לקדם נושא שמונח על שולחן הוועדות השונות שנים מספר. משמעות ההחלטה שמתעלמים מהערות משרד איכות הסביבה מבלי שתינתן החלטה כזו בפורום הועדה. במקום לקבוע מועד עתידי, ראוי היה שהועדה תדון בהפקדה לאחר השלמת הסקר. למעשה החלטה אינה אומרת שמתעלמים מהצורך בתסקיר, אלא שהם רוצים לכפות הר כגיגית שהתסקיר יצוץ יש מאין בתאריך מסויים בעתיד. בנסיבות אלה נראה לי שלכאורה יש ממש בבקשה להוציא צו הצהרתי זמני האוסר להפקיד את התוכנית. כאמור מבחינה משפטית אין מניעה להידרש לנושא זה באשר גם אם ניתן יהיה לתקוף את עצם ההפקדה במסגרת ההתנגדויות עלול להגרם נזק באשר לא ניתן יהיה לשקול בפרק זמן המיועד להתנגדויות אם יש מקום להתנגד ואם לאו, בהעדר תסקיר מושלם. התסקיר הקיים איננו מלא. הנני נעתרת, איפוא, לבקשה. לא ראיתי מקום להתנות את מתן הצו במתן ערובה וזאת בשים לכך שהעמותה מייצגת את הציבור ושמה לה למטרה להגן על זכויותיו ופעלה כך בענייננו. המשיבים יכולים לייתר את הדיון בתובענה העיקרית אשר נקבעה לקדם משפט ליום 15.4.96, ולשקוד להשלמת סקר וקיום דיון נוסף בוועדה המחוזית. רצוי שבישיבה זו, תשתתף נציגת שר המשפטים אשר חסרונה בולט בכל הדיון על פי הרשום בפרוטוקול הדיון. ניתן להבין ללבם של יוזמי התוכנית כי ברצונם לקדם את הנושא, ברם אין להחפז יתר על המידה במיוחד כשמדובר במקום שממתין מזה 50 שנה לגאולה. בנסיבות הענין, מהם מס' חודשים הדרושים להשלמת התסקיר? ענין ההוצאות ידון בתום הדיון בתובענה העיקרית. מיצוי הליכיםתוכנית בניהבניההתנגדות לתכנית