קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה בעסק של האח - זכאות לדמי אבטלה: 1. מדובר בתביעה לתשלום דמי אבטלה. התובע עבד במפעל פרח חורה בבעלות אחיו מ- 5/98 עד 1/99 ופוטר מעבודתו. לאחר פיטוריו הגיש תביעה לדמי אבטלה (נ/5) אולם המוסד לביטוח לאומי דחה תביעתו וטען, כי מדובר ב"עזרה משפחתית" בלבד וכי אין לראות בעבודת התובע עבודה כ"עובד שכיר" אלא כעין שותף וכן נטען, כי לא התקיימו יחסי "עובד מעביד" בין התובע לאחיו. לפיכך דחה התביעה. 2. בבית הדין העיד התובע ואחיו. הודעות התובע בפני חוקר המוסד (נ/4) והודעת אחיו (נ/6) הוגשו כראיה בבית הדין. 3. התובע בהודעתו בפני חוקר המוסד העיד, כי עבד מטעם קבלן בשם "פרח חורה", כי אין מדובר בחברה אלא בקבלן עצמאי שהינו אחיו ומטעמו עבד בקרית מלאכי במפעל מעוף ובמשחטת עוף הנגב. התובע עבד כנהג וכמנהל עבודה של הפועלים במפעלים הנ"ל שעבדו מטעמו של אחיו. במסגרת עבודתו כנהג, נהג לאסוף את העובדים ממקום מגוריהם בחורה למעוף. במהלך יום העבודה כאשר היו בעיות כלשהם עסק בפתרונם בסיום יום העבודה השיב את הפועלים לביתם. עבד משעה 06:30 בבוקר עד השעה 17:00. בסיום עבודתו הדפיס כרטיס עבודה במפעל. התובע העיד, כי פוטר למעשה בשל ריב בין אשתו לבין אשתו של אחיו. התובע סרב להמשיך לעבוד ומוסיף, כי בשבוע הימים האחרון לא עבד ולאחר מכן החליט אחיו לפטר אותו והמציא לו מכתב פיטורין. התובע הגדיר את פיטוריו מטעמים אישיים. משכורתו שולמה לו מידי חודש במזומן. בחודשיים האחרונים לעבודתו משכורתו העולתה, שכן עזר לאחיו גם בעבודות הבית. בחקירתו בבית הדין חזר על הגרסה, כי פיטוריו היו מחמת סכסוך משפחתי פרט את מהות עבודתו והוסיף, כי במקרים מסויימים עבד אף במשחטה. באשר לרישום שעות עבודתו השיב, כי אלה נרשמו ביומן אצל אחיו והמציא את כרטיסי הנוכחות שלו לתיק המוצגים. התובע העיד, כי אחיו היה מדפיס לו כרטיס עבודה בביתו ולאחר מכן הבהיר, כי מדובר ברישום ימי העבודה על ידי אחיו (עמ' 6 לפרו'). בניגוד לאמור בהודעתו בפני חוקר המוסד, כשנשאל מדוע הועלה שכרו בחודשיים האחרונים השיב, כי עסק בהסעות נוספות של עובדים לאחר שובו מעבודתו במפעל לפי דרישת אחיו והגדיר את אותם עובדים כעובדי גומיות העובדים בעוף הנגב (עמ' 4 לפרו'). כשנשאל מדוע העיד בפני חוקר המוסד, כי שכרו הועלה שכן עזר לאחיו ובביתו ולא העיד כלל על כך כי ביצע הסעות נוספות עבור אחיו השיב, כי לא נשאל (עמ' 5 לפרו'). התובע העיד, כי שכרו שולם לו לפי שעות לרבות שעות נוספות אך לא סוכם על סכום מראש. התובע לא ידע להעיד האם מישהו החליף אותו בתפקידו. התובע העיד, כי כל יום היה נוהג ורק לפעמים החליף עובדים בעבודות ה"ליין" עצמו היינו בעבודות השחיטה לרבות עבודות נלוות. אחיו של התובע אלקיעאן מוסא מפרט בהודעתו בפני חוקר המוסד, כי הינו עצמאי ומספק כח אדם למשחטות בעוף הנגב ומעוף. העד מעסיק לפעמים 50 עובדים לפעמים פחות או יותר ושני אחיו, הן התובע והן אח נוסף עבדו במפעלו החל ממועד פתיחת המפעל (מאי 98) והעד ערך רישומים בכרטיסי הנוכחות באשר לשעות עבודתם. באשר לתובע הבהיר, כי לפעמים היה מנהל עבודה, לפעמים היה עולה על ה"ליין" ולפעמים עבד כנהג. העד לא יכול היה לפרט הבסיס לתשלום השכר והעיד, כי פעם שילם לפי שעה, פעם לפי יום ופעם לפי חודש. האח מאשר, כי התובע פוטר בשל סיבות אישיות, למרות במכתב הפיטורים מיום 25.1.99 נכתב, כי התובע פוטר בגלל מחסור בעבודה. אין מדובר בסיבה האמיתית. באשר להעלאת משכורתו בחודשיים האחרונים האח לא יכול היה לענות לסיבה ולאחר גביית עדותו הוגש מסמך מטעם יועץ המס שלו, כי שכרו של התובע הועלה לשיעור 140 ₪ נטו ליום החל מ- 12/98 שכן התובע החל לעבוד בנוסף לעבודתו הקודמת כנהג שמסיע את הפועלים (נ/3). לאחר שהתובע פוטר החליפו אותו הרבה עובדים אחרים. בחקירתו בבית הדין העיד, כי לתובע היה מגוון של עבודות. העד אישר, כי את כרטיסי העבודה שהציג לבית הדין מילא בכתב ידו בסוף החודש על פי רישומים שנרשמו ביומנו. 4. ב"כ הנתבע בסיכום טענותיה טוענת, כי לא הובהרה מהות עבודתו של התובע, כי כנראה היו לו מספר משימות וכי עבד גם בשעות הפנאי אצל אחיו בביתו. מכרטיסי העבודה עולה, כי התובע עבד שעות נוספות אולם אלה לא קיבלו ביטוי בתלושי השכר. כן ציינה, כי קיימות אי התאמות בין הימים שהתובע עבד והימים שמופיעים בכרטיסי העבודה בעיקר בחודשים 12/98 ו- 1/99. ב"כ הנתבע מבקש מבית הדין לשקול את העניין ולפסוק בהתאם לעובדות שהוכחו. התובע מבקש לקבל תביעתו. 5. מדובר ביחסי עובד ומעביד בין קרובי משפחה. קרבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. אולם כאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות ויש לתת את הדעת, בין היתר לסימני ההיכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'. (דב"ע לג/108-0 המוסד נגד שרה כץ פד"ע ד' 31). כמו כן יש לבחון אם מעשיו של בן המשפחה חרגו מ"עזרה משפחתית", שאם לא כן - לא נקשרו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים לעניין חוק זה. מי שטוען, כי יחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית ולבשו אופי של יחסי עובד ומעביד, עליו לשכנע, כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכח קשר חוזי (דב"ע לג/159-0 בטי מרקו נגד המוסד פד"ע ה' 134). שני תנאים מצטברים צריך שיתמלאו על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין המפעל יחסי עובד ומעביד, יחשב כעובד. האחד - עבודה במפעל באופן סדרי והשני - אילולא נעשתה עבודה על ידי אותו קרוב - היתה נעשית בידי עובד (דב"ע מז/6-0 מרדכי סרוסי נגד המוסד פד"ע י ח' 434). לאחרונה נפסק במספר פסקי דין, כי אין ליתן למונח "עובד" משמעות אוניברסלית , ויש לבחון את התכלית הביטוחית של כל ענף (דנגץ 4601/95 חי יוסף סרוסי נגד בית הדין הארצי לעבודה פדי נב (4) 817). 6. מכלל הראיות שבפנינו ולאור סיכומי הנתבע התמציתיים ביותר מסקנתי, כי גרסת התובע כי היה במעמד של "עובד" בפרח חורה וכי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הוכחה על ידו ובכל מקרה יש לזכותו מחמת הספק. ב"כ הנתבע בסיכום טענותיו טוען, כי לא ברורה מהות עבודתו של התובע אולם מכלול הראיות שבפניו מהות עבודתו ברורה. התובע שימש הן כנהג והן כמנהל עבודה ולפעמים עבד ב"ליין". עדותו זו לא נסתרה. עדותו בדבר היקף מסגרת שעות עבודתו - לא נסתרה. כמו כן הוכח, כי התובע קיבל שכר תמורת עבודתו והנתבע לא השכיל להוכיח האמור בכתב ההגנה, כי מדובר בתמורה עבור שירותים ולא בשכר עבודה. אומנם כרטיסי העבודה והשעות שפורטו בהם אינם נקיים מספקות שכן מתקבל הרושם, כי נרשמו בעת ובעונה אחת והימים שפורטו, ולו בחודש עבודתו האחרון של התובע טרם פיטוריו אינם תואמים את עדותו בפני חוקר המוסד, כי בשבוע האחרון לא עבד כלל אך איך בכך כדי לשלול המסקנה, כי במכלול הראיות שהוכחו בפני מדובר בתשלום משכורת ואין בכך כדי לשלול את מעמדו כ"עובד". האמור בסיכום טענות ב"כ הנתבע אין דיו כדי להגיע למסקנה אחרת. במכלול הראיות אין מדובר ב"עזרה משפחתית" אלא ביחסי עובד ומעביד ובמעמדו של התובע כ"עובד" שפוטר מעבודתו וזכאי לדמי אבטלה. בכל מקרה יש לזכותו מחמת הספק. 7. יצויין, כי הנתבע בכתב הגנתו לא פרט כל טענה עובדתית ולו חילופית באשר למהימנות שיעור שכרו של התובע לרבות העלייה בשיעור שכרו. אומנם ספק אם התובע השכיל להוכיח הסיבה האמיתית לעלייה בשיעור שכרו בחודשים 12/98 ו- 1/99, אולם הנתבע בסיכום טענותיו אינו מתייחס כלל לנקודה זו ובית הדין לא יפסוק בטענות שלא נטענו בפניו. 8. לסיכום: לאור הראיות שבפניו התובע השכיל להוכיח תביעתו ולאור עובדה זו יבחן המוסד לביטוח לאומי את זכאותו לקבלת דמי אבטלה. 9. דין התביעה להתקבל. 10. הנתבע ישלם לתובע הוצאות בשיעור 1,500 ₪ + מע"מ תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל. 11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. דמי אבטלה