קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור מס הכנסה - מאפיה: על שתי חלופות שומתיות ביסס המשיב הצווים שהוציא למערער בעל מאפיית פיתות בגדרה לשנים 92' ו- 93'. האחת, על שומה שבנה לפי מיטב שפיטתו, בהתבסס על נתונים העסק אותם קיבל מן המערער; והשניה, על השוואת הון שערך למערער בין הצהרת הון שהוגשה לו ליום 31.12.91 (להלן: "הצהרת ההון הראשונה") לבין הצהרת הון שהוגשה לו ליום 31.12.95 (להלן: "הצהרת ההון השנייה). אתיחס להלן אל כל אחת מן השומות הנ"ל, ואל טיעוני המערער שביקש להפריכן. השומה לפי מיטב השפיטה. מנימוקי השומה ומעדותו של המפקח מטעם המשיב, שמואל יהושע (מעמ' 5 לפרוט') בפני, עולה כי בבסיס הצווים שהוציא המשיב למערער לשתי שנות הערעור הנ"ל, עמדה העובדה של העדר ספרים. לגבי שנת 92' פעל המשיב להוצאת הצו לאחר שפנה וחזר ופנה אל המערער בבקשה להמצאת ספריו לשנה זו; ולשוא. ספרי העסק לא הוצגו, לא בפני המשיב, ולא בבית המשפט, עד היום. השומה התבססה איפוא על "אין ספרים". אשר לשנת 93', לגבי שנה זו נפסלו ספרי העסק בעקבות ביקורת אצל המערער בה נתגלה אי רישומו של תקבול בסמוך לקבלתו. בנסיבות העניין יש לומר מיד, קלה היתה מלאכתו של המשיב בבואו לבנות שומתו למערער לפי מיטב שפיטתו. שהרי, במצב דברים זה, בו מכוונת השומה לעסק שאין לסמוך על ספריו, רשאי פקיד השומה לבסס שומתו על הערכה ראויה המתגבשת כדי מיטב שפיטה, כאשר הנטל המונח על כתפי המערער להפריך שומה זו, כבד הוא למדי (ר' ע"א 352/86 פקיד שומה פ"ת נ' עו"ד יצחק אורן, פ"ד מד (2) 559). הנתון המרכזי שסביבו נבנתה השומה לשתי שנות הערעור אשר עליו ביסס המשיב את כל חישוביו, היה, כמות הקמח שרכש המערער לצורך אפיית הפיתות שייצר ומכר בעסקו. נתון זה לקח המפקח מכרטיס המאפיה אצל ספקית הקמח העיקרית שלו (עמ' 6 לפרוט'). מנתון זה ביקש המשיב להגיע אל שאלת המפתח בשומה, היא, כמות הפיתות שנאפו מן הקמח הנרכש, ואשר מכירתן הצמיחה למערער אותן הכנסות מהן נגזר המס נשוא המחלוקת. הפחת שחישב המשיב לגבי הסכום שקיבל, הועמד על 6% שהוא אחוז פחת גבוה לעומת המקובל. לצורך חישוב מספר הפיתות הנמכרות, היה על המשיב לדעת בראש כל מהו מספר הפיתות המתקבלות בסופו של הליך האפיה, משק קמח אחד. נתון זה, כך מסתבר היה קל להשגה, שכן, על כך כבר העיד המערער עצמו בערעור אחר שהגיש כנגד המשיב, הוא, עמ"ה 188/92 שהוגש לי. בעדותו בערעור הנ"ל בפני מותב אחר, הסביר המערער כי שק קמח אחד מפיק לא פחות מ- 750 פיתות (ר' גם דו"ח הביקורת מש/1). נראה לי, כי נתון זה, שבא הישר מפי המערער, אינו יכול להוות נושא למחלוקת, שהרי, על מנת שיכחיש אדם הצהרתו של עצמו חייב הוא להניח בסיס מוצק ולוגי לשינוי גירסתו. בסיס כזה לא הונח בפני בענייננו. גם מחירי הפיתות נלקחו מנתונים שמסר המערער עצמו בביקורות שנערכו בעסקו. על שלושה נתונים אלה, משל המערער, נבנתה השומה. וצודק ב"כ המשיב בטענו כי גם מן הנתונים שמסר המערער למבקרים בעסקו (ר' דו"ח הביקורת מש/1) באשר למרכיבי החומרים בבצק ממנו נאפות הפיתות עולה, כי מרכיבי הקמח בבצק מגיע כדי 60% ממנו, וכי משקלו בכל פיתה כ- 75 גרם, כך שמשק אחד של קמח מתקבלות כ- 800 פיתות. נתון זה קרוב לנתון הקודם בדבר 750 פיתות המתקבלות כאמור משק קמח אחד, כנטען על ידו בערעורו הקודם. ויודגש: אין בנתוניו החישוביים של המערער - גם אלה שהוגשו מחוץ לפרוצדורה - כדי לסתור או להפריך נתוניו של המשיב. בסופו של יום, לא הבנתי, לא מעדותו בפני ולא מסיכומיו, מהי כמות הפיתות שלטענתו יוצרה בעסקו באופן שוטף ועל מה ביסס טיעוניו. זאת ועוד, כל שנטען בענין רמת הפיתות של עסקו, על עבודתו הקש, על בעיותיו האישיות, ועל מוגבלויותיו, אינו רלוונטי כלל לנושא שבמחלוקת. גם השאלה שאותה ביקש המערער להציב במרכז הדיון, קרי, משקלה של כל פיתה, אינה רלוונטית עוד, לנוכח הנתונים החד משמעיים בדבר כמות הקמח הנרכשת בעסק, שבאה מפי המערער עצמו, ומספר הפיתות המתקבלות מכל שק קמח. התקשיתי להבין טענתו של המערער בנקודה זו, לפיה, הוכנס על ידי המשיב "לממוצע מעוות" הפוגע בו כלכלית. והרי, לא על ממוצעים ולא על סטטיסטיקות נבנתה שומה זו, אלא על נתוניו של המערער עצמו - הוא ולא אחר. גם טענתו, לפיה, מכר פיתות שייצר, במחירים מוזלים לאנשים נזקקים, הובאה בפני מפיו ללא כל תמיכה בראיות. מדוע לא זימן לקוחותיו לבית המשפט שיעידו על מחיריו הנמוכים? אשר לאלטרנטיבה השומתית המבוססת על הפרשי ההון בין שתי הצהרותיו הנ"ל, כאן לא חלק המערער על עצם קיומו של גידול ההון שעמד על סך 153,000 ש"ח, כפי שנתגלה בהשואת הונו. ואולם, שתי טענות עיקריות העלה נגד קביעה זו. האחת, שהוצאות המחיה שיוחסו לו גבוהות הן הרבה מן ההוצאות להן נזקק בפועל; והשניה, שהיו לו מקורות הכנסה נוספים מחוץ לעסק, קרי עזרה כספית מבנותיו. בענין הוצאות המחיה, אין חולק שהעמדתן של אלה על ידי המשיב על טבלה מס' 6 של הלוחות הסטטיסטיים של נציבות מס הכנסה, משמעה הערכת רמת מחייתו כעומדת בשלבים הנמוכים ביותר של טבלאות אלה. הייתי מציבה סימן שאלה לגבי הערכה זו שעושה חסד גדול עם האיש. שהרי לא כך התרשמתי מנתוניו. לא מצאתי להכנס לעומקם של כל הפרטים שהובאו בפני באשר להצלחתה של מאפית הפיתות שלו ששמה הלך והולך לפניה בכל האיזור ומחוצה לו; ולא הבנתי במה ולמה אינו יכול להרשות לעצמו אמצעי קיום נוחים. ומדוע יחיה אדם כמוהו - המתפרנס בכבוד ובאופן מרשים, מעמל כפיו - בתנאי רעב, כנטען על ידו? מדוע ייזקק איש כמוהו לחסדי ילדיו ולמתת ידיהם, כאשר עסקו פורח ומלאכתו מביאה לו ברכה, לפי כל הראיות שבאו בפני? ואין לשכוח: טענת מתנות מקרובים, היא לעולם טענה הצריכה הוכחות של ממש, וכאלה לא הוגשו לי מטעם המערער כלל, לא באשר לכספים שקיבל מבנותיו על פי טענתו, ולא באשר להיקפם ולא באשר למקורותיהם (ר' עמ"ה 18,19/85 בענין יונה יונה נ' פ"ש י-ם, מיסים ג/6 ה- 142). ומה משמע טענתו שאינו עונה על נתונים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כלשון סיכומיו? מדוע אינו מתאים לנתונים אלה כשבבעלותו מאפיה המיצרת סחורה מבוקשת מאד, גם מצד יחידים וגם מצד מוסדות מועסקים? ומדוע כך כאשר ברשותו נכסי דלא ניידי באשדוד ובגדרה, מכונית וולוו, ועוד? דוק: לפי פירוט נכסיו בעמ' 3 לסיכומיו, הריהו מחזיק "בצריף וחנות סגורה בגדרה", במכונית וולוו 86'; בחנות באשדוד ובעוד חנות באשדוד; ופרטי רכוש נוספים המשמשים לו בעבודתו. סיכומו של דבר, אילו נענה המערער לבקשותיו החוזרות של המשיב ואילו הביא את ספרי העסק בהם אמורים היו להשתקף נתוני העסק, היה בכך כדי להשלים על ההתיחסות לטענותיו בדבר ייחודן של הפיתות שהוא מיצר והמחיר המונמך שהוא גובה עבורן. למרבה הצער, לא הציג המערער שום ספר מספרי העסק בפני המשיב, וגם לא בפני. יתרה מזו, כל טענותיו, מן הראשונה ועד האחרונה בהן, היו טענות שנזרקו לחלל האויר בלא כל מסמך מגבה ובלא כל עדות ניטרלית שתתמוך בהן. העדות היחידה שהביא, היתה עדותו של יועץ המס שלו, מר דהרי, שנתוניו נלקחו מפי המערער עצמו, ואשר לא תרם דבר להפרכת השומה, לא בפן השומתי ולא בפן ההוני. בנסיבות אלה אין לי לצערי אלא לדחות הערעור. המערער ישא בהוצאות המשפט בסך 7,500 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק תום שבוע מהיום ועד שליום התשלום בפועל. ענף האפיהערעורמיסיםמס הכנסהערעור מס