קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מחיקת סעיפים מתצהיר עדות ראשית: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן ;תב"ע בש"א 281/99 ואח') מיום 25.2.1999 , אשר קיבלה את בקשת ב"כ המשיבים למחוק סעיפים מסוימים מתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם המדינה. 2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית הדין קמא, הן כדלקמן: ההליכים דנן הם במסגרת סדרה של תובענות שהגישה המדינה נגד עובדי משרד השיכון (גם לשעבר), אשר קיבלו הטבות לרכישת דירות בירושלים, במסגרת הסכם קיבוצי בעניין מעבר משרד השיכון מתל אביב לירושלים. לאחר קבלת ההטבות התעורר חשד כי חלק מהעובדים לא עברו להתגורר בירושלים אלא נשארו להתגורר בתל-אביב, בניגוד להסכם. הנהלת המשרד נאלצה לפנות למשרד חקירות פרטי. בהליך הקיבוצי שהתנהל נקבע, כי העובדים קיבלו את ההטבות תמורת התחייבותם לעבור, עם משפחתם, להתגורר בירושלים ועובד שלא עבר, כאמור, הפר את ההתחייבות ועליו להשיב את שווי ההטבות שקיבל למדינה בערכם הריאלי. רובם המכריע של העובדים שלא עברו להתגורר בירושלים החזירו את חובותיהם. לטענת ב"כ המדינה, המשיבים לא עשו כן ולכן לא היה מנוס אלא להגיש כנגדם תביעה. השאלה העובדתית העיקרית השנויה במחלוקת היא: האם הנתבעים [המשיבים בהליך שלפנינו] עברו להתגורר בירושלים עם משפחותיהם אם לאו. לעניין סדרי הדיון בהליכים, קבע אב בית הדין, כי הדיון בתובענות יאוחד על-מנת לשמוע את ראיות התביעה [המדינה בהליך שלפנינו] ואילו לגבי ראיות המשיבים יופרד לגביהן הדיון. ב"כ המדינה הגיש תצהיר מטעם מר קארה, עובד משרד השיכון, אשר ריכז את הטיפול בנושא עובדי משרד השיכון שהועברו לירושלים. באחד התצהירים נאמר, בין היתר: "משלא עלה בידי הנהלת משרד הבינוי והשיכון לעמוד על המצב בפועל מפי העובדים, ובכללם הנתבע, פנתה למשרד חקירות פרטי. חקירה שנערכה בסוף מאי 1985 על ידי משרד זה העלתה, כי הנתבע מתגורר יחד עם משפחתו בכתובתו הקודמת ברמת-גן, וכי הדירה בירושלים אשר בגינה נתקבל הסיוע מושכרת. דוח החקירה מצורף לתצהירי זה כחלק בלתי נפרד ממנו". לטענת ב"כ המדינה, בהעדר כל אפשרות לאתר כיום את החוקר שהכין את דוחות החקירה, הוגש הדוח לגבי כל מקרה ומקרה באמצעות מר קארה- עובד משרד השיכון שטיפל בנושא, לרבות בעניין הקשור בעריכת החקירות. ב"כ המשיבים הגיש בקשה למחיקת סעיפים שונים מהתצהיר. לטענתו המדינה מנסה להוכיח את עילת התביעה, היינו: כי כל אחד מהמשיבים לא עבר להתגורר בירושלים, בדרך של עדות שמיעה מפי השמועה, היינו: בדרך של הבאת עדות על חקירתו של חוקר (עדות שמיעה ראשונה) שהתבססה על שיחות שניהל החוקר הנ"ל עם שכנים אשר את שמם הוא אינו מציין (עדות שמיעה שניה). 3. בית הדין קמא קיבל את הבקשה והורה על מחיקת כל התייחסות לדוח החקירה מהתצהיר שהוגש מטעם המדינה, לרבות אי קבלת דוח החקירה כראייה וכך נאמר: "מדובר בעדות שמיעה קלסית. מר קארה איננו מצהיר דבר באשר לנסיבות החקירה, ומן הסתם איננו יודע על כך דבר. כל מה שהוא יודע באופן אישי הוא כי הוזמנה חקירה וכי דוח הגיע חזרה ממשרד החקירות. אין הוא יכול לספר לנו עובדות שעל פיהן יוכל בית הדין לשקול את אמינות החקירה, או, אפילו אם החקירה אכן בוצעה בפועל....אמנם נכון הוא כי מכוח סעיפים 32 ו- 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969 [להלן: החוק], אין בית הדין קשור לא בדיני ראיות ולא בסדרי הדין. אולם בית הדין הארצי קבע כי בית הדין קשור בעקרונות העולים מדיני הראיות עצמם. ככל הנוגע לקבילותה של עדות שמיעה, נועדה ההוראה לפשט את ההליכים בבית הדין כדי למנוע את הצורך להביא שורה ארוכה של עדים להוכחת עובדות הקשורות לעבודתם של העובדים ולנוהלי העבודה במפעל, כפי שהיה נדרש אילו הקפידו בתי הדין לעבודה על הכללים הנוקשים של דיני הראיות. בבואו לשקול אם להכשיר עדות שמיעה ישקול בית הדין הן את המשקל האפשרי של העדות, והן את האפשרות לבחון את אמיתות העובדות הבסיסיות במסגרת של עדות שמיעה, ומקום בו בית הדין יהיה סבור כי לא ניתן יהיה לבחון את העובדות לגופן באמצעות העד המוסר את העדות, לא יקבל בית הדין עדות שמיעה...במקרה דנא, אילו היה בית הדין מקבל את הראייה כפי שהוגשה,היה הדבר פוגע בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים וגורם להם עיוות דין. לא היתה כל אפשרות לבחון את אמיתות החקירה ואת נסיבותיה, כי הרי המצהיר אינו יודע דבר על כך. הנתבעים היו נדרשים לעמוד בפני ראייה לרעתם אשר יכולה היתה לפגוע קשות בזכויותיהם. בית הדין דוחה את הטענה כי יש לקבל את הראייה ולתת לה את המשקל הראוי. בנסיבות אלה, עצם קבלת הראייה פוגעת בזכויות המבקשים, ועל כן אין לקבלה". על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 4. עיקר טענתו של ב"כ המדינה הוא, כי סעיף 32 לחוק, נועד לפשט את ההליכים, בכדי לפתור סכסוך בדרך מהירה וצודקת וכי הסעיף נועד להקל עם המתדיינים. פסילת קבילות הדוח ומחיקת כל התייחסות בעניין מהתצהיר, על אף האמור בסעיף 32 לחוק ,מחילה על ההליך "גישה פורמליסטית נוקשה שאינה מקובלת, אינה ראויה ועלולה לסכל עשיית דין צדק במחלוקת שבין הצדדים". ב"כ המדינה מוסיף, כי הדוח קביל כראיה בכל הליך משפטי, שכן "נעשה מכוח חובה חוזית לפעול, הרישום נעשה בזמן החקירה ואין אפשרות להעיד את עורך הדוח". 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נושא הבקשה, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור;זאת מבלי לבקש את תגובת ב"כ המשיבים. 6. הטעמים להחלטתי: א. הכלל הוא, כי בית דין זה כערכאת ערעור אינו נוהג לשמוע ערעורים על החלטות דיוניות של הערכאה בפניה מתנהל הדיון. המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מהכלל. ב. על-פי האמור בסעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה אינם קשורים בדיני הראיות אלא בדיון בהליכים פליליים. לפני הערכאה הדיונית פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים וחזקה עליה כי שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין. ג. ב"כ המדינה רשאי להגיש תצהיר חדש או תצהיר משלים מטעם מי שהיה אחראי במישרין למגעים שנוהלו עם משרד החקירות ושעקב פרטנית אחר החקירות שהתנהלו ושיכול להצהיר מידיעה אישית על כך. עדותמחיקת סעיפים מתצהירמחיקת סעיפיםדיוןמסמכיםערעורתצהיר עדות