קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעת אופנוע בהולך רגל: העובדות 1. בפני תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. בתאריך 6.8.93 נפגעה התובעת, ילידת שנת 1967, בתאונת דרכים בעת שחצתה את רח' קויפמן בת"א, ע"י אופנוע נהוג בידי הנתבע 1. לנתבעות 2 ו3- אחריות ביטוחית כלפי התובעת, על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. 2. בעקבות התאונה אושפזה התובעת בבית החולים איכילוב "במצב בלבולי ללא אובדן הכרה", והיתה מאושפזת עד יום 22.8.93. בחודש מאי 94', כתשעה חודשים לאחר אירוע התאונה, פנתה התובעת לבית החולים השיקומי לוינשטיין (להלן: בית לוינשטיין). במשך כשנתיים היא נזקקה לטפול שקומי, כולל נפשי, בבית לוינשטיין, במסגרת טיפול יום, מבלי שאושפזה. 3. בעת אירוע התאונה היתה התובעת בת 26 שנה, ובין היתר עסקה בפעילות ספורטיבית והיתה מדריכת כושר במכוני כושר ובמכוני אירובי שונים (תצהיר התובעת ת6/ סעיף 6). שכרה הגיע לכדי 2,890 ש"ח ברוטו בממוצע לחודש, עפ"י האישורים שהוצגו לביהמ"ש (ת6/ נספח ד'). היא תכננה להתקדם בתחום הספורט ואף להקים ולנהל מכון כושר משל עצמה. 4. מאז התאונה, סובלת התובעת, לטענתה, מכאבי ראש תכופים, חולשה, עייפות יתר ואף התפרצויות זעם. היא איבדה את כושר הריכוז, ואינה מסוגלת להתמיד בעבודה סדירה (ת6/, סעיף 4). מצבה הבריאותי הלקוי של התובעת, כנטען על-ידה, נתמך גם בעדויות אביה, חיים פפר; חברתה נאוה ברזילי (עמ' 8-7 לפר'); ובעלה, אריה גרעין (תצהיר ת5/, עדותו בעמ' 13-12 לפר'). עדויות אלה מהימנות עלי, ולא ראיתי כל סיבה לדחותן. לטענת התובעת, היא לא הצליחה להיקלט בשום עבודה, וכל נסיונותיה להיקלט בעבודה סדירה ורצופה, עלו בתוהו, לרבות נסיונות לעבוד עם ילדים (ראה עדות כוכי שינבאום, עמ' 8 לפר'). יצויין, כי התובעת נישאה לבעלה בחודש אוג' 1998, ונולד להם ילד. אדון עתה בראשי הנזק הנתבעים בתיק זה, כפי שהועלו על ידי הצדדים. הנכות התפקודית 5. פרופ' אלעד מלמד, נוירולוג מומחה שנתמנה ע"י בית המשפט, קבע לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 20%. בחוות דעתו מיום 1.5.97 קבע פרופ' מלמד כדלהלן: "הגב' פפר נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 6.8.93 בה נחבלה בראשה וסבלה מזעזוע מוח, שבר קווי בגלגלת ושפכי דם (המטומות) סובדורליות דו-צדדיות וככל הנראה גם בתוך ההמיספרה המוחית השמאלית. תלונותיה מאז כוללות כאבי ראש רקתיים שמאליים תדירים, עצבנות-יתר, סף תסכול נמוך והתפרצויות כעס, אי סבילות לרעש, וקשיי ריכוז, בעיקר בקריאה. בדיקתה הנוירולוגית על ידי היתה תקינה ולא מצאתי בה כל עדות לנזק אורגני שרידי במערכת העצבים. בדיקת ה-CT מראה ציסטה פוראנצפלית פרונטו-טמפורלית שמאלית אשר יתכן והינה פוסט-טראומטית וקשורה לתאונה הנידונה אך אינה גורמת לכל ממצאים נוירולוגיים מוקדיים קליניים (מוטורים או בתפקודים הקוגניטיביים ובשפה). אני מתרשם עם זאת שחל שינוי משמעותי ביכולת תפקודה ובצורת חייה. לאור האמור לעיל, אני מעריך את ניכותה בעקבות התאונה הנדונה מיום 6.8.93 ב20%- לצמיתות לפי סעיף 34ג' מקובץ התקנות בדבר קביעת הניכות". 6. ב"כ הנתבעות, עו"ד אור-חן, מבקש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' מלמד ולהעמיד גם את הנכות התפקודית של התובעת על 20%. לעומתו, טוען ב"כ התובעים, עו"ד קוזלובסקי, כי נוכח הקשיים המרובים בהם נתקלת התובעת בחיי היומיום, כמו גם בנסיונותיה הכושלים להיקלט בעבודה, מן הראוי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות של התובעת בשיעור 75% (עמ' 7 לסיכומים בכתב). התרשמתי, כי התובעת אכן סובלת מבעיות קשות בתחום כאבי הראש, החלשות הזכרון והתפרצויות זעם כפי שתואר ע"י העדים מטעם התביעה. אין ספק כי בעיות אלה יש בהן כדי לפגום בכושר עבודתה של התובעת, בצורה משמעותית. עם זאת סבורני כי היה בעדויות אלה משום הגזמה מסויימת, ואין הצדקה לקביעת הפסד כושר ההשתכרות של התובעת בשיעור כה גבוה, כפי שמבקש ב"כ התובעת. הא ראיה, כי התובעת נישאה בינתיים, ילדה ילד, והיא אף מסוגלת לעבוד אם כי לא בכושר מלא. לא נהיר לי מדוע על התובעת להתרכז בעבודה עם ילדים, דוקא, אשר מטבע הדברים כרוכה במתחים ובעייפות, ולא תמצא את דרכה בתחום עבודה אחר, המחייב פחות לחצים ומאמצים. בנסיבות המקרה שבפני, ולאור קביעתו הברורה והאובייקטיבית של פרופ' מלמד כי "אני מתרשם עם זאת שחל שינוי משמעותי ביכולת תפקודה ובצורת חייה" של התובעת (סעיף 3 לחוות דעתו) - הנני קובע כי הפסד ההשתכרות של התובעת עומד על 40%. השכר הקובע 7. התובעת, ילידת 1967, היתה כבת 26 בעת אירוע התאונה. היא השתכרה מעבודות שונות סך של 2,890 ש"ח לחודש (תצהיר ת6/, נספח ד'). לטענת בא כוחה: "לאור נתוניה של התובעת, הישגיה בתחילת דרכה ותוכניותיה לעתיד, יש להניח כי בעתיד היה מגיע שכרה של התובעת כדי כפל השכר הממוצע במשק, הן מהדרכת שיעורים והן מניהול המכון" (סעיף ח' לסיכומים, בעמ' 9). ב"כ הנתבעים, עו"ד אור-חן, כופר בקיומן של ראיות משכנעות בדבר שכרה של התובעת בעבר, כנטען ע"י התביעה. כמו כן הוא מעריך את השתכרותה של התובעת ואת סיכוייה להשתכרות גבוהה יותר בעתיד, בסכום פחות בהרבה מזה שננקב על ידי ב"כ התובעת. לטענתו: "בע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז פ"ד ל"ח (3) 580, פסק כב' השופט בייסקי, כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שערך את חישובי הפסד ההשתכרות בעתיד, על בסיס מחצית השכר הממוצע במשק וזאת, מאחר והתובע לא הכשיר עצמו לעיסוק ספציפי והחליף עיסוקים שונים" (סעיף (ב) בעמ' 9 לסיכומי הנתבעים). לחילופין, מציע ב"כ הנתבעים לפסוק סכום גלובלי להפסד ההשתכרות בעתיד (עמ' 10 לסיכומים). 8. בהעדר נתונים אובייקטיביים לגבי אפשרויות השתכרותה של התובעת בעתיד, החלטתי לקבוע את השתכרותה בהתבסס על משכורתה לפני התאונה, ותוך שנתתי דעתי גם לשכר הממוצע במשק (העומד כיום על 6,595 ש"ח ברוטו), אשר יש בו כדי להוות בסיס לקביעת השתכרות, בהעדר נתונים ברורים וחד-משמעיים בנושא זה. אשר על כן, הנני מעמיד את שכרה של התובעת לצורך חישובי הנזק, על 4,000 ש"ח נטו. הפסד ההשתכרות 9. לעבר מיום התאונה - 6.8.93, עד אוג' 2000, במשך 7 שנים, יעשה החישוב עפ"י השכר שנקבע על ידי לעיל, בהתחשב באחוזי הנכות התפקודית שנקבעו, כדלהלן: 4,000 ש"ח שכר נטו X 40% נכות X 84 חודשים = 134,400 ש"ח (בצירוף ריבית כחוק ממחצית התקופה). לעתיד למשך 32 שנים עד הגיעה של התובעת לגיל 65 יערך החישוב לפי השתכרות בשיעור 4,000 ש"ח נטו X 40% נכות X מקדם היוון 246.6593 = 394,655 ש"ח. עזרת צד ג' 10. באשר לעזרת צד ג', שוכנעתי כי התובעת נזקקה בעבר ותזקק בעתיד לעזרה, הן באשר לניהול משק הבית והן בטיפול בבנה הקטן, ובילדים נוספים, לכשיוולדו. הנני קובע את שיעור עזרת צד ג' ב6- שעות שבועיות, שהן 25 שעות בחודש. עלות שעת עבודה, כולל ההטבות הסוציאליות, כנהוג, הינה 30 ש"ח לשעה. לפיכך, זכאית התובעת לפיצויים בגין עזרת צד ג', כדלהלן: לעבר - מיום התאונה 6.8.93 ועד חודש אוג' 2000, במשך 7 שנים: 84 חודשים X 25 שעות X 30 ש"ח = 63,000 ש"ח (בצירוף ריבית כחוק ממחצית התקופה). לעתיד - במשך 42 שנים עד הגיעה לגיל 75: 25 שעות בחודש X 30 ש"ח לשעה X 286.3598 מקדם היוון ל42- שנה = 215,000 ש"ח (מעוגל). 11. הנני פוסק לתובעת פיצויים גלובליים נוספים, בגין ראשי הנזק הבאים: א. הוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד - 25,000 ש"ח. ב. הוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד - 10,000 ש"ח. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בגין כאב וסבל זכאית התובעת לפיצוי בסך 41,000 ש"ח (מעוגל). סיכום 12. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, כמפורט להלן: 134,400 ש"ח הפסד השתכרות לעבר (לסכום זה תצורף ריבית כחוק ממחצית התקופה). א. 394,655 ש"ח הפסד השתכרות לעתיד ב. 63,000 ש"ח עזרת צד ג' לעבר (בצירוף ריבית כחוק ממחצית התקופה) ג. 215,000 ש"ח עזרת צד ג' לעתיד ד. 41,000 ש"ח כאב וסבל ה. 25,000 ש"ח הוצאות רפואיות ו. 10,000 ש"ח הוצאות נסיעה ז. בסה"כ 13. לסכום זה תצורף הריבית לגבי הפסד ההשתכרות ועזרת צד ג' לעבר (סעיף 12א' ו12-ג' דלעיל) וכן ינוכו ממנו התשלומים התכופים ששולמו לתובעת וניכויי הבטוח הלאומי. הנתבעים ישלמו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק, בצירוף מע"מ. אופנועהולך רגל