קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של הסכם מכר: עניינה של התביעה שלפני בטענה להפרת הסכם מכר. הנתבעים מכרו לתובעות מגרש ועליו בנין בעיר נתניה. התביעה הוגשה לאחר שהנתבעים הודיעו על ביטול ההסכם מחמת הפרתו על ידי התובעות. מיד לאחר הודעת הביטול הגישו התובעות תביעה זו במסגרתה הן מבקשות לאכוף על הנתבעים את המשך ביצוע הסכם המכר, וטוענות כי הנתבעים הם שהפרו את ההסכם הפרה יסודית, בגינה הן תובעות את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם. 1. עיקר העובדות וטענות הצדדים הסכם המכר (נספח ב' לכתב התביעה) נחתם ביום 18.8.04 (להלן: ההסכם או הסכם המכר). על פי ההסכם מכרו הנתבעים לתובעות מגרש ובנין הכולל קומת קרקע ומעליה שתי קומות, ברח' שכטרמן 4, קרית אליעזר, בנתניה, המצויים על גבי מקרקעין הידועים כגוש 8236 חלקה 18 (להלן: הנכס). בסמוך למועד החתימה על ההסכם, ביום 22.8.04 הועברה החזקה בנכס לידי התובעות, כפי שאישר מנהל התובעת 1 בחקירתו הנגדית (עמ' 15 לפרו' מיום 22.6.08). בסעיף 5ג' להסכם נקבע כי על הנתבעים (המוכרים) להמציא לתובעות (הקונות) רשימה של אישורים ומסמכים הדרושים לצורך רישום הנכס על שמן (להלן: המסמכים או האישורים), וכי התשלום הסופי עבור הנכס יעשו רק כנגד המצאת האישורים והמסמכים הנ"ל על ידי המוכרים. תנאי התשלום ומועדי קיום ההסכם נקבעו בסעיף 6 להסכם המכר, כמפורט להלן: תשלום ראשון על סך 115,000$, במועד חתימת ההסכם, כנגדו נקבע כי תינתן לקונות זכאות לרישום הערת אזהרה על שמן; תשלום שני על סך 100,000$ , תוך 30 ימים ממועד החתימה, כנגדו התחייבו המוכרים להמציא אישור על מחיקת ההערה על פי פקודת המיסים; והתשלום האחרון על סך 200,000$, תוך 90 ימים נוספים, כנגד העברת החזקה בנכס לקונות וכנגד המצאת המסמכים והאישורים המפורטים בסעיף 5ג' להסכם. השלמת עסקת המכר, על פי ההסכם, היתה אמורה אם כן להסתיים תוך ארבעה חודשים ממועד החתימה, בסוף חודש דצמבר 2004. הנתבעים (המוכרים) ביטלו את ההסכם ביום 18.5.05, לאחר שנרשמה הערת אזהרה לגביו לטובת התובעות (הרוכשות), ולאחר שהחזקה בנכס הועברה לידי התובעות, משום שהתובעות לא שילמו את התשלום האחרון בגין הנכס, בסך של 200,000$, אשר מהווים כמחצית ממחיר הנכס כולו (415,000$). התובעות, מצידן, אינן חולקות על כך שלא שילמו את התשלום האחרון. לטענתן, הן עיכבו את התשלום האחרון משום לא קיבלו את מלוא האישורים והמסמכים מהנתבעים, כי חלק מהאישורים שקיבלו לא היו תקינים או מלאים. טענתן העיקרית של התובעות הופנתה כנגד תקינות אישור עיריית נתניה לגבי היעדר חוב בגין היטל השבחה בקשר לנכס. לאחר קבלת כל המסמכים והאישורים ומיד בתום הבירור מול עירית נתניה, ביום 17.5.05, פנו התובעות לב"כ הנתבעים בבקשה לתיאום מועד ואופן ביצוע התשלום הסופי על פי ההסכם. בתגובה לפנייה זו הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם מחמת הפרתו על ידי התובעות. ימים ספורים לאחר הודעה זו הגישו התובעות תביעה זו. המצב הוא איפוא כי בעת הגשת התביעה הנכס מצוי בחזקת התובעות על אף שאין מחלוקת כי לא שילמו את מלוא התמורה בגינו. על פי הוראת השופט ש' ברוך מיום 4.1.06, התובעות הפקידו את סכום הפרש היתרה בקופת בית המשפט. 2. הפרת הסכם המכר שני הצדדים לתביעה טוענים להפרת הסכם המכר. בעוד שהתובעות טוענות כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא מסרו את המסמכים והאישורים במועד שנקבע לכך בהסכם, הנתבעים טוענים כי התובעות הן אלו שהפרו את ההסכם משלא שילמו את התשלום האחרון בגין הנכס במועד. אין מחלוקת כי תשלום התמורה הסופית בגין הנכס עוכבה על ידי התובעות. השאלה היא האם עיכוב התשלום מהווה הפרה של ההסכם, בגינו רשאים היו הנתבעים לבטל את ההסכם כפי שעשו. משנקבע בהסכם כי תשלום התמורה הסופית יעשה כנגד מסירת מלוא האישורים והמסמכים לידי התובעות, הרי שאי מסירת מלוא המסמכים והאישורים המפורטים בסעיף 5ג' להסכם כשהם תקינים, מעניקה לתובעות זכות שלא לשלם את התשלום האחרון מבלי שעיכוב זה יחשב להפרה של ההסכם. הצדדים חלוקים לגבי השאלה האם המסמכים והאישורים שמסרו הנתבעים לתובעות, נמסרו באופן ובמועד הנדרשים על פי הסכם המכר. א. אופן ומועד מסירת המסמכים והאישורים המחלוקת לעניין מילוי חובת הנתבעים במסירת המסמכים והאישורים נעוצה בפרשנות השונה של הוראות ההסכם בנוגע לסוג המסמכים והאישורים שהנתבעים התחייבו למסור, וכן לאופן ומועד מסירתם. המכתבים מטעם הנתבעים לתובעות מצביעים על כך שלשיטתם, ההסכם אינו מחייב אותם, המוכרים, במסירת המסמכים לפני שנמסר לידם התשלום הסופי בגין הנכס. כך עולה ממכתב ב"כ הנתבעים לב"כ התובעות מיום 7.4.05 (נספח ג' לכתב התביעה), בו נכתב כך: "אבקשכם לשלם את יתרת תשלום התמורה וכנגדה יומצאו המסמכים כמפורט בהסכם". גם במכתב מיום 21.4.05 (נספח ה' לכתב התביעה), נכתב על ידי ב"כ הנתבעים כי המסמכים כנדרש בהסכם המכר ימסרו לתובעות רק כנגד תשלום מלוא התמורה על פי ההסכם. עוד נכתב במכתב זה כי אם לא תשולם יתרת התמורה תוך 10 ימים, יהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם. בתגובה נכתב על ידי ב"כ התובעות, במכתבים מיום 19.4.05 ומיום 21.4.05 (נספחים ו1' ו-ו2' לכתב התביעה) כי התובעות עומדות על קבלת מלוא המסמכים הנקובים בחוזה. למכתב מיום 7.4.05 צירפו הנתבעים שני אישורים בלבד: אישור מאת עיריית נתניה; ואישור מס הכנסה על היעדר יתרת חוב בגין מס שבח. בתגובה למכתב זה, במכתב מיום 13.4.05 (נספח ד' לכתב התביעה), נטען על ידי ב"כ התובעות כי צילומי האישורים שצורפו למכתב ב"כ הנתבעים אינם תואמים להוראות החוזה. גם כאשר הסכימו הנתבעים למסור את המסמכים לידי התובעות, מסרו את המסמכים באופן חלקי, ואת שטרי המכר המשיכו להחזיק תחת ידם. כך, למכתב ב"כ הנתבעים מיום 25.4.05 (נספח ז1' לכתב התביעה) צורפו אישור העברת טאבו, אישור עירייה, אישור העדר חובות בהיטל השבחה ואישורי מיסים, וצוין במכתב כי "שטרי מכר וכד' חתומים ונמצאים בידי". פרשנות הנתבעים להוראות ההסכם, לפיה רק לאחר קבלת התשלום האחרון קמה חובה לנתבעים למסור את המסמכים והאישורים, אינה עולה מלשון ההסכם. סעיף 6 להסכם קובע במפורש כי התשלום האחרון יעשה רק כנגד מסירת מלוא המסמכים והאישורים. כל פרשנות אחרת גם אינה סבירה. מכאן שעד למסירת מלוא המסמכים והאישורים על ידי הנתבעים לא היו חייבות התובעות על פי ההסכם בתשלום יתרת התמורה. מהראיות בתיק עולה כי הנתבעים מסרו את כל האישורים והמסמכים לידי התובעות רק ביום 8.5.05. במכתב ב"כ הנתבעים מיום 3.5.05 (נספח ח' לכתב התביעה) נכתב כי "ניתנת בזה למרשיך ארכה אחרונה לתשלום יתרת התמורה עד ליום 9.5.05 בשעה 11:00". ב"כ הנתבעים טען במכתב תגובה מיום 8.5.05 (נספח ו3' לכתב התביעה) כי חסר אישור האוצר/ מס רכוש, וחזר על טענתו כי אישור העירייה אינו תקין. ממכתב זה עולה כי באי כוח הצדדים שוחחו טלפונית והגיעו להסכמה לפי תעשה פנייה לעיריית נתניה לקבלת אישור בדבר תקינות אישור העירייה שנמסר לתובעות. באותו מכתב נכתב כי התשלום הסופי על פי ההסכם יבוצע רק לאחר קבלת אישור כאמור של עיריית נתניה. עוד צויין במכתב כי לתובעות אין התנגדות להפקדה מידית של יתרת התמורה בחשבון נאמנות או בקופת בית המשפט עד לקבלת מסמכים תקינים. למכתב זה הגיב ב"כ הנתבעים עוד באותו יום, 8.5.05, כדלקמן (נספח ז2' לכתב התביעה): "1. אישור מס רכוש צורף למכתבי. להסיר ספק מצ"ב שוב כל האישורים. מרשי תמהים על עמדת מרשיך כאשר ברור כי המסמכים הנ"ל הם כל שנדרש לרישום הנכס על שם מרשיך. 2. מרשי הציעו למרשיך להיפגש הבוקר בלשכת רישום מקרקעין כדי להעביר ברישום את הנכס על שם מרשיך (כנגד קבלת יתרת התמורה) ואולם מרשיך סרבו להצעה. מרשי נכונים לקיים את ההצעה הנ"ל באופן שמרשיך יפקידו בידי את יתרת התמורה כנגד המסמכים, מחר עד לשעה 11:00, והתמורה תועבר למרשיי לאחר סיום רישום הנכס על שם מרשיך. מובן שאם קיימת מניעה לרישום החלה על מרשיך (מס רכישה אישורי חברה מתאימים וכד') יועברו הכספים למרשי אף לפני תום הרישום. 3. היה ומרשיך לא ישלמו את התמורה עד מחר בשעה 11:00 (כמוצע לעיל או כאמור בהסכם) ידרשו מרשי את הפיצוי המוסכם וכל סעד אחר המוקנה להם על פי החוק ו/או ההסכם". למכתב זה צורפו המסמכים, לרבות שטר מכר חתום וייפוי כוח. על אף האמור במכתב, הנתבעים לא צירפו לראיותיהם מכתב ממועד מוקדם יותר אליו צורפו מסמכים אלו. עד למסירת כל המסמכים והאישורים, ביום 8.5.05, לא היו חייבות התובעות לשלם את יתרת התשלום בגין הנכס. יתרה מזאת, על אף שעל פי הוראות ההסכם היו רשאיות התובעות להשעות את תשלום התמורה עד למועד זה, הן הציעו להפקיד את יתרת התמורה בחשבון נאמנות עד לקבלת כל המסמכים והאישורים. מהאמור עד כה עולה כי עד ליום 8.5.05 לא הפרו התובעות את ההסכם בכך שהשעו את ביצוע התשלום האחרון, שכן רק במועד זה נמסרו להן כביכול כל המסמכים והאישורים. נשאלת השאלה האם השעיית התשלום מיום 8.5.05 ועד ליום 17.5.05, המועד בו נתקבל אצל התובעות מכתב הבהרה מאת עיריית נתניה לאישור העירייה, מהווה הפרה של ההסכם. ב. אישור עירית נתניה את אישור עירית נתניה מסרו הנתבעים לתובעות כבר ביום 7.4.05. ואולם, לגבי מסמך זה התעורר אצל התובעות חשש לאי תקינות. הנתבעים טוענים כי לחשש זה לא היה בסיס או הצדקה ומכל מקום ניתן היה להסירו אילו התובעות היו פועלות ביתר יעילות. הטענה הראשונה, לפיה כביכול לא היה מקום לספק בדבר תקינות אישור עירית נתניה, הופרכה לחלוטין בשלב ההוכחות. במכתב לב"כ התובעות מיום 22.1.07 (ת/3) הודתה עיריית נתניה כי האישור הונפק בטעות והיסח דעת: "הסתבר בדיעבד, ולאור מכתבך שבסימוכין, כי האישור עירייה לטאבו הונפק בטעות ובהיסח הדעת ולא נלקחו בחשבון חיובי הארנונה בגין הנכסים הקיימים על המגרש". הגב' לבנה חניה, מנהלת מחלקת עסקים בעירית נתניה, חזרה בעדותה בבית המשפט מספר פעמים על כך שהאישור אינו תקין. כך למשל אמרה (בעמ' 17 שו' 21-22 לפרו' מיום 9.9.909): "הונפק בטעות. האישור ניתן בטעות. מי שהוציאה את האישור בהיסח הדעת נתנה זאת על מגרש ולא על מבנה". כך גם בעמ' 18 שו' 12 לפרו' מיום 9.9.09: "האישור הזה הוא לא תקין מיסודו". ובעמ' 18 שו' 20 לפרו' מיום 9.9.09: "אין ספק שהאישור הזה לא תקין". על פי המכתב מיום 22.1.07 (ת/3), הטעות נבעה מכך שאישור העירייה התייחס לנכס ריק ללא חיובי ארנונה. מעדותו של הנתבע 1 בבית המשפט עלה כי אישור העירייה ניתן לאחר ביקור בנכס של פקח מטעם העירייה, שהתרשם שהנכס ריק (עמ' 20 לפרו' מיום 22.6.08): "בחופש הגדול, הקומה התחתונה היתה, נדמה לי, ריקה והחלק העליון שזה בית ספר היה ריק. הפקח מטעם העירייה עשה פיקוח והנכס היה ריק על בסיס העובדות הוא נתן אישור. שתי הקומות העליונות היו שייכות לבית הספר שהיו מושכרים לבית הספר, הקומה התחתונה היתה בתקופה שלי, היתה מסעדה קטנה, ומצד ימין היה אורנג' ואורנג' פינה ולא היה ולכן המקום היה ריק, באותו יום כנראה שהפקח הגיע המסעדה לא עבדה. מעדות הנתבע 1 התברר כי הוא מודע לכך שאישור העירייה ניתן על סמך קביעה שגויה של הפקח כי מדובר בנכס ריק, שכן הנתבע 1 אישר כי הוא מכיר את המכתב מיום 16.8.04 (ת/6) ששלח אליו הפקח ובו מפורטות תוצאות הביקור כדלקמן: "הנושא האמור בפנייתך הנ"ל נבדק עוד ביום 15.8.04 ע"י מפקח בנייה מר בני קובייסי בחלקה הנ"ל ולהלן תוצאות הבדיקה: המבנה ריק ואינו נמצא בשימוש..." הנתבע 1 העיד שלמרות שנוכח בסיור לא טרח להסביר לפקח כי מדובר בנכס מאוכלס, על אף שבזמן הסיור הנכס היה ריק (עמ' 20-21 לפרו' מיום 22.6.08): "אני לא יודע מה הפקח רשם. אני הייתי בסיור של הפקח... את כל זה לא סיפרתי לפקח וגם לא היה לי עניין לספר לפקח..." יש לציין כי ביחס לאופן המצאת אישור העירייה ותרומתו של הנתבע 1 לרושם של הפקח כי מדובר בנכס ריק, נתגלו סתירות בעדותו של הנתבע 1. בעוד שבתחילה העיד כי בתקופת החופש הגדול החוזה עם בית הספר אינו בתוקף (עמ' 20 שו' 23-24 לפרו' מיום 22.6.08): "בתקופה ההיא לבית הספר לא היה חוזה בתוקף כי זה היה בחופש הגדול..." בהמשך, לאור שאלות בית המשפט סייג דברים אלו (עמ' 20 ו-21 לפרו' מיום 22.6.08): "ש. השכירות של בית הספר, כל פעם לאיזה תקופה? ת. רציף לשנה שלמה. ש. אם זה לשנה אז החופש הגדול כלול בחוזה. ת. בחופש הגדול - שבתקופה זו החוזה היה אמור להתחדש." בהמשך החקירה הנגדית הוצג לנתבע 1 חוזה השכירות עם בית הספר לפיו תוקף חוזה השכירות הינו מיום 20.8.04 ועד ליום 19.8.06 (ת/4). הנתבע 1 נשאל האם אמר לפקח העירייה כי קיים חוזה שכירות תקף לגבי הנכס והשיב (עמ' 21 שו' 19 לפרו' מיום 22.6.08): "הוא לא שאל אותי ואני לא אמרתי לו". במהלך החקירה הנגדית התברר כי בנוסף לבית הספר ששוכר את שתי הקומות העליונות, היה בנכס במועד ביקור הפקח שוכר נוסף, שהסכם השכירות עמו הוא לתקופה שבין 1.3.04 עד ליום 29.2.06 (ת/5). עולה איפוא כי אישור העירייה על נכס ריק ללא חובות ארנונה ניתן בזמן בו הנכס היה מאוכלס כמעט לחלוטין. ניסיונות הנתבע 1 להציג לפני בית המשפט תמונה לפיה הנכס היה ריק ולא מאוכלס, מעוררת חשד כי הנתבע 1 שהיה נוכח בעת ביקור פקח העירייה ניסה ליצור גם אצל הפקח את הרושם כי הנכס אינו מאוכלס. מכל מקום, גם אם הנתבעים אינם אחראים לטעות שנפלה באישור העירייה, הרי בנסיבות האמורות אינם יכולים לטעון כי אין בסיס לחשש התובעות לגבי תקינות אישור העירייה. איני מקבלת את טענת הנתבעים כי על פי ההסכם, אישור עירית נתניה, בדומה ליתר האישורים, נדרש על מנת לאפשר רישום הנכס על שם התובעות, ולא נדרש לאשר העדר חובות, שכן סעיף 5ג' להסכם המפרט את האישורים הנדרשים, קובע לגבי אישור עיריית נתניה כדלקמן: "אישור עיריית נתניה, לרבות תשלום/פטור היטל השבחה, לצורך רישום הזכויות בממכר על שם הקונים בתוקף עד ליום חתימת חוזה זה" (ההדגשה שלי - מ' א' ג'). אמנם התביעות של עירית נתניה עניינן חובות ארנונה ולא חובות בגין היטל השבחה, אולם באישור עירית נתניה צוין: "אין בכך אישור להעדר קיומו של חוב", וללא בירור עם העירייה לא יכלו התובעות לדעת האם הסייג בסעיף מתייחס גם לחוב בגין היטל השבחה. בנוסף לכך, לא ניתן לקבל פרשנות לפיה המצאת אישור המאפשר העברת הרישום של הנכס על שם הקונים מספק את דרישות ההסכם. הרישום כמו גם הזכות לרישום אינם עניין טכני. על הרישום בטאבו לשקף את מצב הנכס לאשורו לרבות החובות החלים על הנכס. ב"כ התובעות פנה במכתבים מיום 5.5.05 ומיום 15.5.05 (נספחים יא1' ו- יא2' לכתב התביעה) לעיריית נתניה לעניין תקינות האישור, כפי שהוא מציין במכתב תגובה מיום 9.5.05 למכתב האחרון מאת ב"כ הנתבעים (נספח יב' לכתב התביעה): "... כזכור לך, לפי המלצתך, פניתי לעירית נתניה על מנת לבדוק את תקינות אישור העיריה ובסמוך לאחר שאקבל את תשובת העיריה, לא אאחר להודיעך". באותו מכתב מציין ב"כ התובעות כי התובעות מסכימות לשלם מיידית, בטרם קבלת אישור עירית נתניה, את מלוא היתרה, בתנאי שינתנו להן בטחונות, ערבויות אישיות של 2 ערבים, להבטחת חובות הנתבעים לעירייה, ככל שקיימים כאלה. מהתכתבויות נוספות של באי כוח הצדדים מהתאריכים 10.5.05, 11.5.05, 15.5.05, וה- 16.5.05 (נספחים יג' - טז' לכתב התביעה), עולה כי הנתבעים מסרבים להמתין עד לסיום הבירור עם עיריית נתניה ואינם מקבלים את הצעת התובעות להשלמת התשלום כנגד קבלת בטחונות. ביום 17.5.05 התקבל מכתב הבהרה מעיריית נתניה לגבי אישור העירייה ולעניין העדר חוב היטל השבחה בקשר לנכס (נספח יז' לכתב התביעה) (להלן: מכתב ההבהרה). בו ביום, נוכח מכתב ההבהרה, פנה ב"כ התובעות לב"כ הנתבעים בבקשה לתאם מועד בהקדם לצורך השלמת העברת התמורה לנתבעים (נספח יח' לכתב התביעה). אף על פי כן, למחרת היום, ביום 18.5.05, הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם כדלקמן (נספח יט' לכתב התביעה): "1. מרשיך לא השכילו לקיים את ההסכם, למרות הארכות הרבות שניתנו, והתעלמו מהצעת הפשרה לתשלום הפיצוי המוסכם. מרשי מודיעים בזאת על ביטול הסכם המכר בשל הפרתו על ידי מרשיך. 2. מרשיך נדרשים לפעול כדלקמן: א. להשיב את החזקה בנכס לאלתר. ב. לחתום על כל המסמכים הנדרשים לביטול המכר ברשויות ובין השאר מחיקת הערת האזהרה והשבת הכספים והערבויות שהופקדו לתשלום מס השבח. ג. להשיב את כל כספי השכירות שקיבלו עד כה. ד. לשלם את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם. ה. לשלם דמי שכירות ראויים בגין החזקת הנכס עד ליום פינויו והשבתו בפועל. ו. מכספי התמורה ששולמו עד כה ינוכו כל נזקי מרשי כנ"ל. ז. אין בנ"ל כדי למצות את מלוא נזקי מרשי וגם יתר הנזקים יחולו על מרשיך. 3. מרשיך נדרשים לפעול מידית כנ"ל ואם לא יעשו כן תוגש תביעה, ללא כל הודעה נוספת, וכל הוצאותיה יחולו עליהם". היות ועל פי הראיות רק ביום 8.5.05 מסרו הנתבעים לידי התובעות את כל המסמכים והאישורים, וממילא לפני מועד זה לא היו חייבות התובעות בהשלמת התשלום, אין משמעות מעשית לשאלה האם לחששות התובעות בדבר תקינות אישור העירייה היה יסוד או האם התובעות עשו די על מנת לברר את תקינות האישור. אפשר גם שכל זמן שהתובעות לא קיבלו לידיהן את כל המסמכים והאישורים, לא ראו דחיפות בזירוז הבירור אודות אישור העירייה. מה גם שהתובעות הציעו לשלם את יתרת התמורה לפני תום הבירור מול עירית נתניה, כנגד המצאת בטוחה מתאימה. עמד על כך מנהל התובעת 1 בחקירתו הנגדית (עמ' 17 לפרו'): "אנחנו לא נחנו ולא שתקנו רגע, אנו פנינו לעו"ד זבליק והצענו לו כל מיני הצעות מהממות מבחינתנו שיסכים לקבל את הכסף כדי שאנו נוכל לבדוק ואכן לאשר שהמסמך שהוא הציג לנו הוא בסדר. עשינו לכל אשר לאל ידנו, אני נסעתי אישית לסגן ראש עירית נתניה שהשתומם מהמסמך הזה, הוא טלפן לעיריה איך יוצא כזה מסמך. היו גם חגים, זה היה זמן של פסח ולא היה ימי עבודה ואולי גם חג העצמאות עם יום הזכרון, עשינו כל מה שאפשר כדי לשלם אבל תוך כדי כך שנבדוק". מהאמור עולה כי התובעות לא הפרו את ההסכם. השעיית התשלום הסופי עד ליום 8.5.05 נעשתה בהתאם להוראות ההסכם וכדין, שכן הוכח שעד למועד זה לא מסרו הנתבעים לתובעות את כל המסמכים והאישורים. השעיית התשלום עד ליום 17.5.05, המועד בו קיבלו התובעות את מכתב ההבהרה מעירית נתניה, הינה סבירה בנסיבות העניין, בעיקר נוכח העובדה שהביעו נכונות לשלם את יתרת התשלום כשבוע לפני כן במועד בו נמסרו לידיהן כל המסמכים והאישורים, וזאת כנגד המצאת בטוחה; ולאור העובדה שרק כשבוע לפני כן נעתרו הנתבעים לדרישותיהן החוזרות לקבלת כל המסמכים והאישורים באיחור של כ-4 חודשים מהמועד שנקבע לכך בהסכם. העובדה שביום בו נתקבל מכתב ההבהרה מאת עירית נתניה ביקשו התובעות להשלים את ביצוע עסקת המכר על פי ההסכם בהקדם, מצביעה על נכונותן לקיים את ההסכם. התובעות לא הפרו, איפוא, את ההסכם, וביטולו על ידי הנתבעים היה שלא כדין. 3. פיצוי מוסכם לטענת התובעות, הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית באי מסירת המסמכים במועד ובאופן שנקבע בהסכם. בסעיף 13 של ההסכם נקבע כי "אי המצאת האישורים הנקובים בסעיף 5ג' לעיל בתוך 10 חודשים ממועד כריתת חוזה זה, יהווה הפרה יסודית של ההסכם על ידי המוכרים". הנתבעים מסרו את המסמכים באיחור ניכר, אך בטרם חלפו 10 חודשים ממועד חתימת ההסכם, ועל כן, לטענתם, באיחור בהמצאת המסמכים והאישורים לבדו לא ניתן לראות הפרה יסודית. אין לקבל את טענת הנתבעים. בנוסף לאיחור במסירת המסמכים, הנתבעים מסרו לתובעות את אישור עירית נתניה ביודעם שאינו תקין. גם אם לא מדובר באישור פיקטיבי, והראיות שהובאו לפני תומכות במידה מסוימת באפשרות זו, אין ספק והוכח, שהנתבעים ידעו כי אישור העירייה ניתן על סמך אישור הפקח כי הנכס ריק. מכאן שידעו כי האישור שמסרו לתובעות אינו תקין. מסירת אישור לא תקין חמורה מאי מסירה כי יש בה כדי להטעות. מעבר לכך, מקום בו אישור אחד אינו תקין, המשמעות היא שלא הומצאו כל המסמכים והאישורים כנדרש בהסכם בתוך 10 חודשים. בנוסף, אי קיום ההסכם כשלעצמו, מקום שהתובעות מצידן קיימו את התחייבויותיהן על פי ההסכם, מהווה הפרה יסודית של ההסכם. מכאן שהנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וחייבים בגין הפרה זו בתשלום הפיצוי המוסכם לתובעות בסך 41,500$. הנתבעים טענו כי התביעה הכספית אינה בסמכות העניינית של בית משפט זה. התובעות טענו מצידן כי לבית המשפט סמכות לפסוק את סעד הפיצוי המוסכם שכן מדובר בסעד טפל הקשור בסעד העיקרי של אכיפת ההסכם. אכן, זכאות התובעות לסעד האכיפה קשורה ונובעת בין היתר מהפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבעים. משהכרעתי בתביעה לסעד האכיפה הכרעתי למעשה לגבי הזכאות לפיצוי המוסכם בסכום הנקוב בהסכם. בנסיבות אלו בית משפט זה מוסמך לפסוק את הסעד הכספי כסעד נלווה ונוסף לסעד האכיפה. 4. סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. היתרה על פי ההסכם אשר הופקדה על ידי התובעות בקופת בית המשפט תועבר לידי הנתבעים, בניכוי סכום הפיצוי המוסכם בסך 41,500$ בערכו כיום, וזאת כנגד העברת הרישום בנכס על שם התובעות. לעניין ההוצאות יש להתחשב בכך שבשלבים מקדמיים של ההליך הציע בית המשפט, השופט ש' ברוך, לצדדים להשלים את קיום ההסכם ועסקת המכר ולנהל את התביעות הכספיות בערכאה אחרת (פרו' מיום 4.1.06), ועל אף שחזר על הצעתו בדיון מקדמי נוסף (פרו' מיום 23.2.06), הנתבעים עמדו נחרצות על כך שהתובעות הן אלו שהפרו את ההסכם ועל ניהול ההליך. הנתבעים ישלמו לתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקלים בצירוף מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הפרת חוזהחוזההפרה יסודיתפיצויים מוסכמיםפיצוייםהסכם מכר