בע"פ 670/80 אבו חצירא נ' מדינת ישראל נפסק כי פסילת שופט תיעשה רק אם מצליחים להראות על אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת מצידו; וחשד או חשש בלבד - אינם מספיקים לענין זה/ גישת בית המשפט היא כי לב ליבה של מלאכת השפיטה וה"אני מאמין" שלה, היא היכולת להתעלם ולהתעלות מעל שיקולים הנוגעים לפרשה אחרת; היכולת לדחות כל השפעות חיצוניות ולא חיצוניות; הכושר להתנער ולהתנטרל מדעת רבים או דעת מעטים, הכל לפי הענין; היכולת להתנער מדעה אישית, מהלך רוח לשעה או מהלכי רוח רווחים, מדעה קודמת, מסימפטיה או מאנטיפטיה או ממידע המוזרם באמצעי התקשורת - ולראות כל נושא העומד להכרעה בעין צלולה, בקור רוח, בחוסר פניות, ובכפות מאזניים מעויינות. זהו הפקדון שנושא עמו כל שופט ואין ליידות בו אבנים ואין להטיל דופי שלא לצורך ושלא לשמו בנוצרי הפקדון. שיפוט במערכת המשפט בישראל הוא שיפוט מקצועי ולא של הדיוטות דוגמת מושבעים, הדיון הינו פומבי וההחלטות גלויות ומנומקות והצדק איננו נסתר מעין רואה ואיננו נעשה במחשבים. בע"פ 211/81 נשאף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אל טייבה" [4] נפסק על-ידי מ"מ הנשיא (כתארו אז) י' כהן כי החשש מפני הזכרת הרשעות קודמות, כשמדובר בדיון ע"י שופטים מקצועיים ולא ע"י שופטים הדיוטות, הוא קטן יותר. כפי שנפסק לא פעם - עצם העובדה שהשופט יודע שלנאשם יש עבר פלילי, כגון שהנאשם כבר נדון בעבר לפני אותו שופט, איננה יכולה לשמש נימוק לפסילת השופט מפני שחזקה על השופט שהוא ידע לשקול בענין ללא משוא פנים, על אף ידיעת עברו הפלילי של הנאשם. בע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל נפסק כי הפסיקה מראה שלא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לענין זה, אלא שהשאלה היא אם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית של משוא פנים בניהול המשפט..... ועוד אומרת ההלכה הפסוקה שלענין זה אין לחזור על הפזמון הנדוש, שצדק צריך לא רק להיעשות אלא הוא גם צריך להיראות. השאלה היא עדיין: בעיני מי צריך להיראות הצדק והתשובה היא: לאו דווקא בעיני הנוגע בדבר, אלא בעיני המשקיף הסביר מן הצד שבית-המשפט מייצגו, הרואה את הדברים ללא מעורבות אישית בהם. שופטיםמשוא פניםשוחדפסלות שופט