קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על בנק לקזז כספים: ב 24.12.96 הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על בנק המזרחי להלן הבנק, לחלט ו/או לקזז כספים המופקדים אצלו של המבקשת, לקוחת הבנק, בחשבונה מ' 335846 עד למתן החלטה בתביעה העיקרית. הנימוקים: במהלך 1993 נתבקשה ע"י מנהל הבנק בקרית ים לחתום כערבה בערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת בנה. לטענתה לא הוסברה לה מהותה של החתימה וההיפך נאמר לה, כי חתימתה הינה פורמלית בלבד ואין סכון לכספיה. המבקשת היא בת 74, אלמנה, אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית, נכה 100% וכספיה בבנק היו כל חסכונותיה בחיים שהיו מופקדים בקופות גמל בבנק. היא מקבלת קצבה של המוסד לביטוח לאומי שהוא מקור הכנסתה היחיד פרט לחשבונותיה בבנק. המבקשת טוענת כי מסמך הערבות עליו הוחתמה בטל בעיקרו הואיל והוא מנוגד לחוק, למוסר ולתקנת הצבור ולחלופין הוא ניתן לביטול עקב כריתתו תוך הטעיה והיותו מסמך עושק. ניתן צו מניעה זמני, הוגשה בקשה לבטלו. התקיימו דיונים, הסכומים האחרונים הוגשו ב- 98/2 והגיעו כעבור זמן לא קצר לתעודתם. המבקשת חזרה על דברים שכתבה בבקשה לצו המניעה הזמני והוסיפה עליהם: 1. כל כספיה, לרבות פיצויים הושקעו בקופת גמל בבנק. הבנק סבר לפי בקשתה שתהיה לה הכנסה חודשית של 1,500 ש"ח ממנה היא מתקיימת. 2. היא אינה יודעת לקרוא עברית ואינה יודעת על מה חתמה. המסמכים לא תורגמו לה. נאמר לה כי חתימתה הינה חתימה פורמלית בלבד. שאלה אם החתימה לא תסכן את כל החסכונות ואמרו לה שלא. (עמ' 7 שורה 1-2). 3. היא לא חתמה בפני מר אמיר מנהל סניף הבנק דאז. 4. היא הבינה שחתימתה תאפשר לבן לקבל הלוואה. לא אמרו לה כמה ולא אמרו לה שהיא אחראית לכל סכום הלוואה שתינתן לבן. (עמ' 7, שורה 4). מנהל הבנק אמיר מסר תצהיר וכן העיד. הוא סיפר על השתלשלות העניינים שקדמה וליוותה את חתימותיה של המבקשת על מסמכי הערבות לטובת בנה. הבן פתח ב - 24.3.93 חשבון בבנק בסניף קרית-ים שמספרו 374698, הוא השקיע כספים רבים בניירות ערך ובחודש נובמבר 1993 ביקש אשראי נוסף של 400,000 ש"ח לצורך רכישת ניירות ערך נוספים. מאחר ונוצרה בחשבונו בעיה של חוסר בטחונות עקב ירידת ערך המניות, נאמר לו כי עליו לממש ניירות ערך ולהפסיד כספים או להביא בטחונות נוספים. הבן הציע כי אימו תחתום על ערבות אישית לחובותיו ותשעבד את כספי קופות הגמל שלה להבטחת חובותיו. ביום 10.5.93 חתמה המבקשת על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובותיו של בנה בחשבון 374698 באמצעות כספיה בחשבון 335846 הבנק אפשר לבן לקבל אשראי, בהסתמך על כתב הערבות הנ"ל. המבקשת הביעה נכונות מלאה לחתום על הערבות ולשעבד את כספה כדי לחסוך מהבן את הצורך לממש ניירות ערך בהפסד. הוא הסביר למבקשת את הסיכון הקיים שאם ערכו של תיק ניירות הערך יירד - יאלץ הבנק לעשות שימוש בכספיה מכח ערבותה לכסוי יתרת החובה בחשבונו של הבן והמבקשת הבינה את הדברים הנ"ל היטב. הוא עצמו לא נוכח בזמן החתימה. בנוסף לכתב הערבות הבלתי מוגבלת בסכום מ- 10.5.93, המבקשת חתמה בבנק על כתבי קזוז לגבי כספיה שהיו מופקדים בקופות גמל, כדלקמן: 1. ביום 25.4.93 על כספים המופקדים בקופ"ג "שומרון". 2. ביום 1.2.94 על כספים המופקדים בקופ"ג "חיננית" ו"אורית". 3. ביום 27.12.94 על כספים המופקדים בקופ"ג "חיננית" ו"ליאור". 4. ביום 24.4.95 על כספים המופקדים בקופ"ג "חיננית" וכתב קיזוז מיוחד. 5. ביום 2.5.95 על כספים המופקדים בקופ"ג "ליאור". 6. ביום 3.12.95 על כתב קיזוז מיוחד. 1) הפסיקה פרשה את היחסים שבין הבנק ללקוח כיחסים מיוחדים המטילים על הבנק חובת נאמנות כלפי לקוחותיו. הבנק אמור לפעול כשהוא מונחה על ידי שקול של טובת הלקוח. הלקוח נמצא לעיתים קרובות במצב של תלות עלפי הבנק הן במתן השירותים והן בקביעת ההסדר המשפטי החל עליו. חובה זו אינה זהה בכל מקרה. רמת הנאמנות הנדרשת מהבנק מעל הרמה הכללית, מושפעת מסוג הפעולה המתבצעת. "מידתה של חובת האמון והיקפה מושפעים במידה רבה גם ממידת הסתמכותו (המוצדקת) של הלקוח על הבנק במקרה נשוא הדיון". (ע.א. 91/5893 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח פד"י מ"ח (2) 591). 2. פרט לחובות אלה שניתן להוסיף עליהן את חובת תום-הלב, מוטלות על הבנק הוראות מיוחדות מכוחו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א 1981 שהחל משנת 1994 חלה בחוק גם על ערב (ס' 17א). כללי הבנקאות (שירות ללקוח) גילוי נאות ומסירת מסמכים התשנ"ב1992- מפרטים שורה ארוכה של מסמכים ופעולות לגביהם חלה על הבנק חובת גילוי נאות ללקוחותיו (כלל 3א,7), של כל פרטי עסקה הנערכת עם הבנק. (חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב, הוכרה גם מכח חובת תום הלב ודיני החוזים. (ע"א 92/1570 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. ציגלר, פד"י מ"א (1) 369), וכן מכח חוק הבנקאות. נפסק שם כי הבנק הפר חובות כלפי ערב משלא גילה לו את יתרת החובה בה היה מצוי חשבון החייב העיקרי לו ערב). 3. עפ"י סע' 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), רשאי נגיד בנק ישראל לקבוע בכללים חובה על בנקים לגלות ללקוחותיהם פרטים מסוימים על שירותים הניתנים להם: חובת הגילוי כוללת: א) גלוי כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהם נותנים והסכונים הכרוכים בו. ב) משלוח דוחות במועדים קבועים על השרותים הניתנים, כמו למשל: החובה לשלוח ללקוח פירוט התנועות בחשבון (ראה ס' 30 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) גילוי נאות ומסירת מסמכים) התשנ"ב- 1992. 4. מכוח חובות אלה חב הבנק ללקוח חובת הסבר על משמעות מסמכים ועסקות שעושה הלקוח עם הבנק, בין כלקוח ובין כערב. 5. במקרה של המבקשת, שהינה גם לקוחה של הבנק וגם ערבה, אשה בת 75, אלמנה ובעלת הכנסת מוגבלת, נובעת חובת ההסבר של הבנק כלפיה מן התלות שלה בבנק, האמון המיוחד שנתנה לבנקאי שנתפס בעיניה כאיש אמין, בקי במלאכתו ושיתן לה שרות מקצועי הוגן. ההסתמכות שלה על הבנק שייטיב להבין את צרכיה התבטאה בכך שבקשה ממנו לאפשר לה הכנסה חודשית של 1,500 ש"ח וכל החתימות על כתבי הקזוז, 10 במספר, שהשתרעו על פני מספר שנים נעשו אף הם תוך הסתמכות שהבנק דואג לאינטרסים שלה כמו שדאג שתהיה לה הכנסה חודשית קבועה. 6) התובעת אינה דוברת עברית רהוטה והיא טענה שאיש לא הסביר לה את מהות המסמכים עליהם חתמה. גם אם אקבל את דברי המנהל, אמיר, שהסביר לה את משמעות הערבות הבלתי מוגבלת בסכום ובזמן וההשלכות הנובעות מכך - לא שוכנעתי שהמבקשת הבינה את משמעות הדברים, דהיינו שהיא מעמידה את כל חסכונותיה בקופת הגמל לרשות משחקי הבורסה של בנה והיא עלולה להפסיד את כולם בבת-אחת. 7. המבקשת וגם המנהל אמיר העידו כי הוא לא היה נוכח בחתימת ההסכמים. המבקשת טענה שמשחתמה לא הוסברה לה מהות הסכם הערבות ותוצאותיה. עם זאת לא הובאה להעיד כדי לסתור את הדברים, הפקידה בפניה חתמה. קיים צורך בעדות זאת משום שבעמוד האחרון של כתב הערבות נכתב בכתב יד בעברית "הובא לידיעתי כי ערבות זו הינה בלתי מוגבלת בסכום" וליד המשפט הופיעה חתימת המבקשת בצרפתית. 8. המבקשת חתמה על כתב הקזוז הראשון ב25.4.93-, מספר שבועות לאחר שבנה פתח חשבון ב24.3.93-. על כתב הערבות חתמה ב10.5.93-. ב2.5.93- עמדה יתרת הבן על אפס (למעט 61.10 ש"ח עבור דמי ניהול ויומן. ב10.5.93- הוזרמו לחשבון 70,000 ש"ח שלטענת הבנק הוזרמו עם חתימת המבקשת על כתב הערבות. עדותו של המנהל אמיר לנוכח מצב זה בחשבון מעלה כמה תמיהות. א) אמיר אומר בתצהירו ובחקירתו, כי השיחה עם המבקשת קודם להסכמתה לחתום על כתב הערבות ועל הוראות הקיזוז נעשתה כאשר בנה היה בקשיים כספיים והברירה שעמדה בפניו היתה למכור ניירות ערך בהפסד או להמציא את ערבותה. והנה מתברר מדף החשבון שהוצג ע"י הבנק כי במאי 1993 לא היו לבן יתרות חובה בחשבונו. ב) אם הבן ביקש רק ב93-/11 אשראי נוסף של 400,000 ש"ח ולשם זה הציע את הבטוחה הנוספת של אמו - כיצד זה חתמה האם עוד באפריל ובמאי 1993 על הערבות הבלתי מוגבלת ועל כתב הקיזוז. כלומר, שכאשר חתמה באפריל ומאי 1993 לא עשתה זאת כדי להציל את השקעות בנה במניות ולכן קיים ספק אם הוסברה לה מהות החתימה במאי 1993 ואם הבינה אותה 6 חדשים לפני שהופיע הנמוק המכריע לצורך, בחתימתה. מאידך אם היה קיים חוב רציני כבר, באפריל מאי 1993, הרי היה זה מחובת הבנק לציין את יתרת החובה הגבוהה בה היה מצוי החשבון" (משפט ציגלר). ג) אם בנובמבר 1993 היה הבן זקוק לאשראי של 400,000 ש"ח כלומר שהיה כבר שקוע בחובות האם לא היה זה מחובת הבנק לגלות זאת למבקשת ב10- ההזדמנויות בהן בקש ממנה 10 פעמים לחתום על כתבי קיזוז מכספי קרנות הגמל, בתקופה של כשנתיים? אם היו לבן חובות כבר במאי ואפריל 1993 - האם לא היתה זאת חובת הבנק לגלות למבקשת לפני כל חתימה את הסכום המדוייק של החוב? 10 פעמים החתים הבנק את המבקשת על כתבי קזוז מבלי להודיע לה על מצב החשבון של בנה ועל ערבותה התופחת! 9. אינני יודעת מה היה מצב החובות מאחר ולא הומצאו דפי חשבון של כל חשבונות הבן לתקופה הרלוונטית גם המבקשת לא קבלה את דפי החשבון של הבן המתייחסים לערבותה או דיווח על מצבו. האם חובת משלוח דפי חשבון ללקוח אינה חלה על חשבון החייב בגינו ניתנה הערבות על מנת שהערב ידע את גובה הסכום שנדרש לשלם ואת גובה הסכון בו הועמד? בנגוד למצב לפני פקודת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תקון מס' 2 התשנ"ד 1944 (סח 1468) קיימת מאז חובת דיווח של הבנק על מצב חשבונות החייב הערב (ראה ה"פ (חיפה) 95/492, אליעזר וייסברג נ. בנק דיסקונט תקמח - 96 (2) 452). הבנק מחזיק בכספיה של המבקשת מכח כתב הערבות וכתבי הקזוז שטרח להחתימה עליהם 10 פעמים (במקרה אחד היא הוזעקה ממיטת ביה"ח לצורך החתימה). לבנק בטחון מלא שהוא יקבל את האשראי שנתן לבן מתוך כספי המבקשת. המבקשת מבקרת בבנק אחת לחודש לקבל את השיק של 1,500 ש"ח לחודש. הבן מפסיד תוך שנתיים (או פחות, כאמור לא הוצגו לי דפי החשבונות של הבן) סכום של 400,000 ש"ח. האם לא חלה על הבנק חובת גילוי, מכח עקרון תום הלב ליידע את המבקשת כי חוב בנה לו היא ערבה הולך ותופח? ראה בענין זה הערת אגב בפסה"ד ציגלר, בו נאמר כי חובת גלוי מצד חשבונו של הנערב לערב עולה על חובת הגלוי כלפי בעל החשבון הנערב. האם כשם שדאג הבנק להחתימה מפקידה לפקידה על כתבי קזוז כדי שיוכל לקבל את כספיה ללא שום קושי ועכוב - לא היתה מוטלת עליו חובה ליידע אותה כי חוב בנה, שאותו היא אמורה לשלם הולך וגדל? למעשה נתן הבנק לבן אשראי מתוך כספי האם ולא מתוך כספיו, כשהאם אינה יודעת על כך! 10. ואחרון אחרון: הבנק טרח להחתים את המבקשת על 10 כיתבי קיזוז שהראשון שבהם באפריל 1993. טוען הבנק כי בנובמבר 1993 היו בעיות רציניות בחשבון הבן שנמשכו במשך שנתיים ויותר. מדוע לא ביצע הבנק את הקיזוז והסתפק בהחתמת המבקשת? לו היה הבנק מפעיל את הקיזוז בנובמבר 1993, יש להניח שהמבקשת היתה מפסיקה את ערבותה, או לפחות היתה יודעת על חובות בנה שהיא ערבה להם והיתה במצב בו היה לה מידע מספיק אם להמשיך בערבותה. 10 פעמים יכול היה הבנק לבצע את הקיזוז ועל ידי כך לגרום להפסקת הסיכון שערך למבקשת ללא ידיעתה ולא עשה כן. לכאורה זו התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת האמון ותום הלב של הבנק כלפי המבקשת כלקוחה וכערבה. 11. האם לא היה על הבנק ל"חשוד" כי המבקשת אינה יודעת את היקף החובות שבנה מגדיל על חשבונה בבנק, בעוד הבנק מוכן לתת לו אשראי זה מבלי ליידע אותה על ממדיו מפני שהבנק מובטח שהיא תשלם עבור חובות בנה והבנק לא יפסיד מאומה. האם חובת הבנק אינה מוגברת בהתחשב בכך שאין מדובר בהשקעה עסקית רגילה אלא בהימור במניות, פעולה שהיא חוקית אולם מסוכנת מאד וספק עד כמה לכאורה היתה המבקשת ערה לכך. 12. הבנק העדיף את טובתו על פני טובת הלקוח ואם היה רשאי לעשות זאת כי אינו מוסד סוציאלי, ואם פעל בהתאם לעקרון ש"הנאמנות הכפולה, העשויה להתעורר באיזון האינטרסים של טובת הלקוח מחד גיסא ושל רווחיות הבנק מאידך גיסא, מצריכה מידה רבה של טוהר מידות, יושר והגינות (ע"א 91/5893) על כך יחליט ביהמ"ש אשר ידון בתביעה העיקרית. 13. ביהמ"ש שישמע את התביעה העיקרית יצטרך גם לתת דעתו על הטענה הנטענת ע"י המבקשת, שיש בה הגיון, כי הבנק פעל בנגוד לסעיף 7(א)(2) לתקנות מס הכנסה (כלים לאישור ולניהול קופת גמל) תשכ"ד1964- הקובעת כי "לא יאשר הנציב קרן או קופה כקופת גמל אלא אם...תקון זה אוסר העברת זכויות עמית או שעבודן לאחר". בשלב הביניים אין בידי כלים לדון ולהחליט בטענה זו ולבדוק באם אסור היה לבנק להחתים את המבקשת על כתבי קזוז של כספיה בקופת הגמל לטובת חוב בנה, כי בכך פעל בנגוד לתקנוני קופות הגמל. בכל מקרה, היה על הבנק לגלות אוזנה של המבקשת כי הוא פועל בנגוד לתקנון בהחתימו אותה על כתבי קיזוז. מן הראוי לציין, כי לא כל כתבי הקזוז חתומים ע"י קופת הגמל ובנוסח ההסכמה נכתב, כי הקופה תפעל להעברת כספי המבקשת - העמיתה ובלבד שלא תהיה מנועה לפעול כך על פי כל דין או הסכם. יש לבדוק אפוא האם אין קופת הגמל מנועה מלשעבד כספי עמית כאשר תקנונה אוסר זאת, או חייב לאסור זאת עפ"י הוראות תקנות מס הכנסה. 14. ערב שחתם על ערבות מבלי שפקיד הבנק ציין בפניו את גובה החוב של החייב העיקרי לו ערב, מופטר לחלוטין מערבותו ואין לחייבו באופן חלקי בחוב שצמח לאחר חתימתו (ע"א 89/508 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. דובובי - אלמוג פד"י מ"ה (3), 68). לאור הלכה זו ולאור הנתוח העובדתי של הנסיבות בתיק זה, כפי שהן עולות בהליך הביניים, שיש להבהירן בעת שמיעת הראיות - אין מקום לבטל את צו המניעה הזמני שנתתי והוא יעמוד בתקפו עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית של המבקשת נגד הבנק. הבנק ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. בנקקיזוזצוויםצו מניעה