קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שברים בחוליות בתאונת דרכים: 1. א. התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 13.7.94. אין מחלוקת על חבות הנתבעת לפצותו, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. ב. תחילה הוגשה התביעה נגד חברת הבטוח "כלל", מונה מומחה רפואי (פרופ' פינסטרבוש) שנתן חוו"ד, ורק בשלב מתקדם הסתבר כי קיימת בעיה בכיסוי הביטוחי הרגיל וקרנית נטלה על עצמה החבות, דבר שהצריך מינוי מומחה רפואי אחר, פרופ' גורדון רובין. מצב רפואי 2. התובע נפגע בתאונה בעיקר בגבו ואובחנו שברים בחוליות ובצלעות. בביה"ח עבר ניתוח קיבוע ומתיחה ואושפז עד 7.8.94, דהיינו 24 יום. פרופ' גורדון רובין מצא כי בתאונה נגרמו לתובע הפגיעות הבאות: שבר פיצוץ בחוליה צווארית שישית, פגיעה ברצועות בין החוליות שישית-שביעית, שברים בצלעות 7-6, שבר פיצוץ של חוליה מותנית שלישית. בחוות דעתו שניתנה כמעט 3 שנים אחרי התאונה קבע לתובע נכויות מצטברות: בגין השברים בחוליה צווארית שישית - 5%; בגין השבר בזיז אחורי של חוליה C7 - 5%; בגין הגבלה בתנועת הצוואר - 10%; בגין הגבלה בתנועת ע"ש מתני - 10%; הנכות המשוקללת הינה 27%. הרופא הביע דעתו כי מדובר בהגבלה תפקודית ברורה ובשל מקצועו הפיזי הקודם של התובע הציע להעמיד את נכותו התפקודית על 40%. 3. עפ"י עדות התובע שלא נסתרה, הוא היה בגבס 7 חודשים אחרי שחרורו מביה"ח (סעיף 3 לתצהירו), ועל כן נכותו הזמנית היתה מלאה עד 95/3 (עת נכנס לכלא). נכות תפקודית וכושר השתכרותו של התובע 4. על מנת לקבוע את נכותו התפקודית של התובע והשלכתה על כושר השתכרותו, עלי לקבוע מספר ממצאים עובדתיים: א. התובע יליד 4.5.63, גרוש. ב. מאז ילדותו סובל התובע ממחלת פרקים FNF (ראה ת/3 + עדותו בעמ' 1 לפרו'). ג. לתובע עבר פלילי משמעותי. לחובתו 8 הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש וסמים. מאז גיל 20 ריצה בכלא 5-4 שנים ולאחרונה בין 95/3 - 96/10 (נ/2). ד. התובע היה מוכר כנרקומן מאז גיל 20 לערך, עשה שימוש גם בקוק פרסי. לדבריו, במהלך המאסר האחרון עשה גמילה עצמית ומאז שחרורו הוא נקי ומשתתף בקבוצת נרקומנים אנונימיים ((N.A. הוא לא הציג הליך גמילה מסודר ולא הביא ראיה עצמאית על כך (עמ' 7-6 לפרו'). ה. התובע אמר בתצהירו כי עובר לתאונה עבד כשכיר בזיפות גגות ובעבודות נקיון, וכי לפני כן עבד בבת ים בנקיון בחברה בשם "בשן". התובע הציג שני תלושי שכר בלבד (ת/6, ת/7), על עבודה בחודשים יוני-יולי 1994, דהיינו סמוך לתאונה, ולא הוצגה אסמכתא כלשהי על עבודה אחרת. מעדות התובע בביהמ"ש עולה כי עבד פה ושם עבודות מזדמנות, כמעט אינו יכול לומר שמות מעבידים או כתובות, אינו יכול לציין תקופות עבודה או גובה שכר. התובע אישר כי רוב חייו הבוגרים היה תחת השפעת סמים (ראה עדותו בעמ' 13 לפרו'). החוקר מירון רובין (ע"ה 2) ניסה להתחקות אחרי חברת "בשן" בבת-ים (שם עבד התובע לדבריו) ולא מצא את עקבותיה. אף שבחודש לפני התאונה השתכר התובע 120 ש"ח ליום ניתן לקבוע כממצא כי במהלך חייו הבוגרים עד התאונה (11 שנים) עבד התובע מעט מאוד, לכל היותר חודשים ספורים במשך השנה: חלק מהזמן היה בכלא, רוב הזמן היה מכור לסמים. ו. במהלך עדותו (עמ' 8-6) הסתבר כי התובע מניפולטיבי ומוסר מדי פעם נתונים לא נכונים על עברו, לפי צרכי הרגע ומטרותיו המשתנות. למשל בנ/4 עמ' 5 ציין כי לא עבד כלל 4 שנים (דהיינו 1997-1993), ובביהמ"ש הצהיר אחרת, ואף הוכיח אחרת. ז. התובע חסר מקצוע. ח. מאז שוחרר מהכלא (1.10.96) ובמשך שנה לא עבד התובע כלל. לדבריו פנה ללשכת התעסוקה אך לא הציג אסמכתא כלשהי לכך. ט. בסוף 1996 ריצה 3 חודשי עבודות שירות עקב הרשעה נוספת - ביצע עבודות נקיון באתר ההנצחה של השריון בלטרון (ראה עמ' 3 לפרו'). י. בדצמבר 1996 אושפז התובע בבי"ח שערי צדק 3 ימים עקב תלונות על כאבי בטן לאחר שהרים משקל של 15 ק"ג (ראה נ/5). יא. התובע פנה למל"ל בתביעה להכיר בתאונה כאן כתאונת עבודה. התביעה נדחתה (ראה נ/3) ולפיכך אין מדובר בתאונת עבודה. יב. באוגוסט 1997 פנה התובע לענף נכות כללית במל"ל להכיר בו כזכאי לקצבת נכות כללית עקב מחלת הפרקים FNF ועקב הפגיעות בגב בתאונת הדרכים הנדונה כאן (נ/4). התובע טרם נבדק וטרם קיבל תשובה. 5. לתובע נכות רפואית בשעור 27%. פרופ' רובין המליץ לקבוע את נכותו התפקודית בשעור 40% וזאת בהסתמך על מקצועו הפיזי של התובע. אם התובע הציג עצמו בפני הרופא כזפת גגות כפי שהציג בביהמ"ש, יתכן כי הדבר נכון, אולם לתובע אין מקצוע והוא עבד רק פה ושם בעבודות מזדמנות וגם בעבודות נקיון אותן הוא יכול לבצע גם היום בחלקן (כפי שביצע עבודות שירות). עם זאת, לתובע אין השכלה ויכולת עבודתו מצומצמת לעבודות שיש בהן בעיקר אלמנט פיזי. בנתונים הרפואיים שבפני ועל רקעו האישי והתעסוקתי של התובע, נראה לי ראוי לקבוע כי לתובע נגרמה עקב התאונה נכות תפקודית של שליש - 33%. 6. כושר השתכרותו של התובע: התובע הינו אדם חסר השכלה, בעל עבר פלילי, אדם שהיה מכור לסמים. במשך 11 שנה עבד מעט מאוד באופן לא מסודר. הכנסתו חודש לפני התאונה (120 ש"ח ליום) אינה משקפת את כושרו והכנסותיו. הן לפני התאונה והן לאחריה הוא ריצה שנים בכלא ומאז התאונה אינו עובד, וספק אם ניסה לעבוד. נתונים אלה מצביעים כי כושר השתכרותו נמוך גם בלוא קשר לתאונה, שכן בנוסף לכישורים האישיים הנמוכים ומחלת FNF יש להביא בחשבון היעדר התמדה ואפשרות לעבריינות חוזרת. עם זאת, לא נרשמה לחובת הנאשם עבירה חדשה מאז 1993, הוא מנסה להיגמל וקיים סיכוי כי בעתיד יעבוד. נראה לי כי כושר השתכרותו של התובע הינו פחות ממחצית השכר הממוצע במשק וקרוב לשכר המינימום, ואני מעמידו על סך 2,500 ש"ח נטו. הנזק 7. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: התובע הציג קבלות (ת/5) על סך 818.50 ש"ח, שערכם הנוכחי (בעיגול) הינו 1,250 ש"ח. 8. עזרה וסיעוד בעבר: במשך 7 חודשים אחרי התאונה בהם היה התובע נתון בגבס (הערכה) - 2,500 ש"ח. 9. התובע הגיש חשבונות הדסה (ת/5) שלא נפרעו. הנתבעת חייבת לפרעם. 10. הפסד השתכרות בעבר: כאמור עבד התובע עבודה מוכחת חודש וחצי עובר לתאונה. במשך 7 חודשים אחריה היה בגבס ואח"כ נכנס לכלא. לטובתו אני מניח כי היה עובד חלק מהתקופה של הנכות הזמנית המלאה: הפסד חודשי של 2,500 ש"ח ל3- חודשים - 7,500 ש"ח. כמו כן מאז שחרורו לפני 12 חודש, היה 3 חודשים בעבודות שירות, ולמשך 9 חודשים הפסדו הינו שליש מ2,500- ש"ח, דהיינו הפסד של 833 ש"ח לחודש X 9 = 7,497 ש"ח. סה"כ הפסד השתכרות בעבר - 14,997 ש"ח. 11. עזרה וסיעוד לעתיד עקב נכות אורטופדית משמעותית: סכום גלובלי של 20,000 ש"ח. 12. אובדן כושר השתכרות לעתיד: התובע איבד שליש מכושר השתכרותו. כושר השתכרותו עומד על 2,500 ש"ח לחודש, דהיינו הפסד חודשי של 833.3 ש"ח. התובע יליד מאי 1963, לפיכך מקדם ההוון הינו 240. 833.3 ש"ח X 240 = 199,992 ש"ח. 13. נזק לא ממוני: 27% נכות + 24 ימי אשפוז, בניכוי 1% גיל + ריבית = 42,745 ש"ח. 14. סה"כ נזק: 281,484 ש"ח (ערך יום פסה"ד). ניכויים 15. מסכום הנזק יש לנכות תשלומים תכופים שקיבל התובע: 6.1.95 - 5,000 ש"ח; 19.12.96 - 9,218 ש"ח. לסכומים אלה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ולנכות מסכום הנזק. 16. ניכוי נכות כללית: התובע פנה באוגוסט 1997 לענף נכות כללית במל"ל ותבע להכיר בו כנכה הראוי לקצבת נכות כללית (נ/4). ב"כ הנתבעת טוענת כי יש לנכות הסכומים שיקבל, אם יקבל, וכיוון שהתובע פנה מאוחר למל"ל יש להמתין או להקפיא הפיצויים עד לבירור הסוגיה. ב"כ התובע מתנגדת לניכוי כלשהו או להקפאה כלשהי. הפסיקה שהוצגה בפני בענין זה היתה על בסיס עובדתי שונה: בפסקי הדין ששמשו כאסמכתאות כבר קבע המל"ל בנכות כללית את ממצאיו ומסקנותיו, ואילו בפני אין נתונים על החלטת המל"ל, האם היתה התייחסות לפגיעות עקב התאונה והשלכתן על גובה נכותו הכללית ועל הזכאות לקצבה. כמו כן, פסה"ד של כב' השופטות מזרחי ופרוקצ'יה עסק בפרשנות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים ולא בשאלה של ניכוי. התובע הוא שפנה למל"ל וקיימת אפשרות תיאורטית ומעשית כי עקב מצבו הרפואי של התובע, הנובע גם מתאונת הדרכים, יקבל קצבה, ולפיכך יתכן מצב כי גם עקב התאונה יקבל תגמולים נוספים. במצב זה ראוי להקפיא חלק מהפיצויים עד לקבלת תשובת המל"ל ועד לבירור השלכותיה על הנזק בתיק זה. אני מעמיד הסכום שיש להקפיא ע"ס 100,000 ש"ח. 17. לאור האמור לעיל, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך 281,484 ש"ח בניכוי תשלומים תכופים כנקוב בסעיף 15 לפסה"ד. כמו-כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בשעור 13% מע"מ על התוצאה לאחר הניכוי. הסכומים נושאים הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל. בהחלטה מיום 15.10.97 נקבע כי הצדדים יגישו השלמה לסיכומים עד 4 עמודים. ב"כ הנתבעים עשתה דין לעצמה והגישה סיכומים באורך כפול. לפיכך, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח (כולל), בלי קשר לסכומים הנ"ל. מתוך סכום הפיצויים יוקפא סכום של 100,000 ש"ח (+ חלק יחסי בשכ"ט עו"ד כנ"ל) בידי הנתבעת, והוא ישא הצמדה וריבית מיום פסה"ד. הסכום יופשר אם המל"ל ידחה התביעה לנכות כללית. אם התביעה תתקבל ותהיה מחלוקת בין הצדדים על זכות הניכוי או סכומי הניכוי, יוכלו לפנות לביהמ"ש. עמוד השדרהתאונת דרכיםשברחוליות