קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית: 1. התובע קיבל מהנתבע גימלת הבטחת הכנסה בגין שנת 97 לכל אורכה ובגין שנת 98 עד לחודש אוקטובר. ביום 27/10/98 הוצא מכתב של פקיד התביעות לפיו החליט לשלול זכאותו של התובע לגימלה באופן רטרואקטיבי מיום 1.9.97 וזאת מאחר וברשות בת זוגו היה רכב מנועי שמספרו 2345888 (להלן: "הרכב"). מכאן התביעה שבפני. בכתב התביעה טוען התובע שהרכב נמכר חודשים רבים קודם לקבלת הגמלה. בכתב ההגנה נטען כי בבעלותה של בת זוגו של התובע היה הרכב שנמכר ביום 8/6/98 וכי זה היה גם בשימושם וברשותם של התובע ואשתו. 2. התובע ואשתו הגישו תצהירי עדות ראשית, בהם נטען כי הרכב היה בבעלותם אך נמכר, ביום 13/7/97 למר אמין סולימאן, ומאז לא היה ברשותם או בשימושם. בבית הדין העידו התובע אשתו, ומר אמין סלימאן לו נמכר הרכב . התובע, בעדותו, ובתשובה לשאלות ב"כ הנתבע, אמר בין היתר את הדברים הבאים: "האוטו נמכר שנולדה לי שלישייה והייתי זקוק לכסף. מכרתי את הרכב תמורת כ- 14,000 ₪, למישהו מכפר משהד. ייתכן שקניתי את הרכב ביום 5/5/97. קניתי אותו לצורכי נוחות עם השלישייה אבל אחר כך הייתי זקוק לכסף, לאישתי אין רשיון נהיגה. רשמתי את הרכב על שמה סתם כדי לפנק אותה שיהיה משהו רשום על שמה. היה לי שלט על האוטו למכירה רשמתי את מספר הטלפון של ההרוים, והא מוכר לי האיש וקנה את הרכב הוא לא חבר שלי אבל אנחנו מכירים. אני נהלתי את המשא ומתן כי אני הגבר. מי שקנה את הרכב רשם את זכרון הדברים. לא העברתי את הרכב על שמו כי הוא היה חייב לי כסף והוא שילם לי את זה לאט לאט, נשאר 1,900 ₪ שהיא העביר לי כאשר מכר בעצמו את הרכב ואז גם החזרתי לו שיק בטחון שהחזקתי אצלי. אני לא מכיר את האיש שקנה את הרכב ממי שקנה ממני ועשיתי את העברת הבעלות לפי אשתו של התובע העידה גם היא שהרכב נמכר מאחר ומצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, הגם שלא ידעה לספר במה היה קשה יותר מהיום בו קנו את הרכב. אשר למיהותו של רוכש הרכב, מר אמין סלימאן, אמרה: "אנני יודעת למי בדיוק נמכר הרכב אינני מתערבת והייתי עסוקה עם הילדים. אני מייפה את כוחו של בעלי לטפל בכל. ואני לא יודעת עד היום מי קנה את הרכב. אני נשאלת מתי חתמתי על הסכם עם מי שקנה את הרכב, ומשיבה שזה היה ביום שבו מכרנו את הרכב. ראיתי אותו ושכחתי זה היה לפני זמן רב. אינני מכירה אותו הוא לא חבר של המשפחה הוא אולי קשור לבעלי. אינני יודעת במה הוא קשור לבעלי יש לו הרבה חברים". משהעיד בפני בית הדין מר אמין סלימאן, ונשאל מנין הוא מכיר את התובע ואשתו, התגלה "לפתע" שאשת התובע היא אחותו.... מר סלמאן תיאר את "רכישת" הרכב כדלקמן: "החלטתי לקנות את הרכב כי הייתי צריך רכב ושאלתי את התובע אם הוא מוכן למכור לי. הרכב שלו היה במצב טוב. אני לא זוכר איפה נפגשנו כי אנחנו נפגשים גם אצלם וגם אצלנו. אני העדפתי לקנות ממנו כי זה היה יותר בזול מאשר מאדם אחר והאוטו שלו התאים לי, אני ידעתי שירצה למכור. סיכמנו בערך על 14,000 ₪, ושלימתי לו בשיק ובמזומן, השיק היה דחוי לא זוכר למתי אולי חודש חודשיים, השיק היה של בעל הבית שעבדתי אצלו. נתתי לו בערך 5,000 ₪ במזומן. ביקשתי ממנו שלא יפרוט את השיק ואתן לו כסף במקום, אחרי חודשיים בערך נתתי לו עוד 3,000 ₪ ונשאר עוד 2,000 או 1,900 ₪ ואותם נתתי לו שמכרתי את הרכב. הרכב נשאר אצלי בערך 10 חודשים. אני עובד בכל מיני עבודות. לא זוכר מתי מכרתי את הרכב, ולא זוכר תמורת איזה סכום. אני מכרתי אותו למשהו מנצרת עילית אינני זוכר את שמו. מאז היו לי אולי חמישה רכבים ואני לא זוכר פרטים. את זיכרון הדברים עשיתי שקניתי את האוטו מהתובע, אני כתבתי אותו. היה צריך זכרון דברים אפילו שאנחנו משפחה כי מדובר בכסף. הוא לא רצה להעביר את האוטו עד שיקבל את כל הכסף. הוא הפר את ההסכם בכך שלא העביר אותו על שמי. הרכב היה רשום על שם אשתו של התובע אבל אני לא בטוח. מה שחשוב לי זה להעביר את הרכב על השם שלי. אני כתבתי את זכרון הדברים והוא בכתב ידי. את זכרון הדברים חתמתי עם התובע. הוא חתם על זכרון הדברים. אני לא זוכר אם הוא חתם על זכרון הדברים. יש לי בעייה בזיכרון ויש לי אישורים על כך". 3. עיננו הרואות אם כן, שהרכב היה רשום על שם אשת התובע עד ליום 8/6/98. התובע ואשתו טענו, אמנם, שמכרו אותו זמן רב קודם לכן, אולם לא ניתן לבסס על עדותם כל ממצאים עובדתיים נוכח חוסר תום הלב שבהסתרת מידע מהותי מבית הדין ומסירת מידע בלתי נכון אשר למיהותו של מר אמין סלימאן. גם על עדותו של מר אמין סלימאן לא ניתן היה לבסס ממצאים עובדתיים שכן הרושם שעלה היה שדבריו היו מתחמקים ו"זכרונו" לא היה "במיטבו". 4. אשר על כן דינה של התביעה שבפנינו להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 5. התנצלותו של ביה"ד שלוחה לצדדים אשר לעיכוב במתן פסק דין זה, שנבע מעומס העבודה הכבד המוטל על שכמו. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הבטחת הכנסהרטרואקטיביות