בתאריך 12.3.95, במהלך עבודתו, נתקל התובע בשבר לוח זכוכית ונגרם לו חתך עמוק בכף יד שמאל . בתאריך 17.7.96, במהלך עבודתו, הוציא חבילת זכוכיות ממשטח שבתחתיתו מצויים גלגלים אשר גרמו לחוסר יציבות המשטח כולו, ותוך כדי צנחה עליו חבילת זכוכיות שניה אשר לא היתה קשורה, וגרמה לתובע חתכים עמוקים בשורש, בגידים ובאמת כף יד ימין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה - חתך עמוק ביד: 1. שתי תאונות ארעו לו לתובע, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת. האחת ביום 12.3.95. אותה עת היתה הנתבעת מבוטחת כנגד תאונות בעבודה, אצל חברת ביטוח אחת. האחרת ביום 17.7.96. אותה עת היתה הנתבעת מבוטחת כנגד אותם סיכונים, אצל חברת ביטוח אחרת. מכאן לשני פרקליטים מלומדים, המתיחסים כל אחד לתאונה שהיתה מבוטחת אצל חברת הביטוח שאותו פרקליט מייצג אותה. 2. וכך מפי התובע בסיכומיו. התובע נולד באורגוואי ביום 4.2.41. כבר משחר נעוריו החל לעבוד בעסק המשפחתי, בתחום חיתוך ועיבוד זכוכיות. הוא השתלם שנים רבות בתחום זה ועמד ופיתח מיומנות מקצועית גבוהה ביותר. בשנת 1980 עלה לישראל והמשיך לעבוד אצל מעבידים שונים, בתחום עיבוד הזכוכית. התובע מוסיף ומספר כי כל שנותיו עסק אך ורק בחיתוך ועיבוד זכוכית, ומעולם לא עסק בעיסוק אחר כלשהו. החל משנת 1993 עובד התובע ברציפות אצל הנתבעת, וכאן, על פי טענותיו, נפגע באותן שתי תאונות שפורטו. 3. ובמקובץ. שתי תאונות באותו מפעל, אך אין האחת נוגעת ברעותה. שתיהן נפרדות זו מזו והן טעונות בחינה, כל אחת בנפרד, לגופה. אפתח בתאור שתי התאונות, בזו אחר זו, כפי שפירט אותן התובע בהזדמנויות שונות. אמשיך במשותף לשתיהן, ואסכם בנפקות העולה בהתיחס לכל אחד בנפרד. 4. להלן תאור אותן תאונות כפי שרשם אותן התובע כאמור. תחילה כפי שרשם בכתב התביעה: "5. בתאריך 12.3.95, במהלך עבודתו, נתקל התובע בשבר לוח זכוכית ונגרם לו חתך עמוק בכף יד שמאל ...". בתאריך 17.7.96, במהלך עבודתו, הוציא חבילת זכוכיות ממשטח שבתחתיתו מצויים גלגלים אשר גרמו לחוסר יציבות המשטח כולו, ותוך כדי צנחה עליו חבילת זכוכיות שניה אשר לא היתה קשורה, וגרמה לתובע חתכים עמוקים בשורש, בגידים ובאמת כף יד ימין. מסכת העובדות הנ"ל תיקרא להלן לשם הקיצור: "התאונות". 6. כתוצאה מן התאונות סובל התובע מכאבים עזים ורגישות בכף יד שמאל ואי יכולת ליישר את האצבע מספר 5. ביד ימין סובל התובע מהגבלת תפקוד האצבעות באופן ניכר, ובמיוחד בפעולות עדינות, רגישות רבה בכף היד, ואף נזקק לעזרת יד שמאל לשם הזזת בוהן ימין". 5. בתצהירו מיום 6.2.00, שהיה לעדות ראשית מטעמו בבית משפט זה, רשם התובע באותו נושא, את התיאור הבא: "7. בתאריך 12.3.95, במהלך עבודתי, עליתי במדרגות ממפלס המפעל למפלס המשרדים והתצוגה. (הבדלי הגובה בין שני המפלסים הם כ- 70 ס"מ). תוך כדי עליה, נתקלה רגלי במדרגה העליונה, איבדתי את שווי המשקל ונפלתי הצידה. תוך כדי נפילתי כאמור, פגעה ידי השמאלית בעוצמה בלוח זכוכית שבור שעמד בסמוך למדרגות. הזכוכית ננעצה בידי (בצד הקרוב לזרת) וגרמה לחתך עמוק". 6. התאונה השניה, זו מיום 17.7.96, תוארה בתצהירו הנ"ל של התובע בלשון זו: "9. בתאריך 17.7.96 נפגעתי, במהלך עבודתי, בתאונה נוספת. באותו מועד, היה עלי להעביר מספר לוחיות זכוכית ממחלקת חיתוך למחלקת עיבוד. נגשתי לעגלה במחלקת חיתוך שעליה היו מונחים לוחות הזכוכית בהם הייתי אמור לטפל. לקחתי את לוחות הזכוכית "שלי" והעברתי אותם לעגלה שהבאתי עימי לצורך העברתם למחלקת עיבוד.לפתע שמתי לב שהעגלה של מחלקת חיתוך מתנדנדת ולוחות זכוכית נוספים שהיו מונחים עליה החלו ליפול הצידה, יצוין כי לוחות אלה לא היו בטיפולי ולא אני הנחתי אותם על העגלה. באופן אינסטינקטיבי הושטתי את ידי כדי לבלום את נפילת לוחות הזכוכית, אך לא הצלחתי למנוע את הנפילה והלוחות צנחו על ידי וגרמו לי לחתכים עמוקים בפרק ובאמת כף יד ימין תוך גרימת נזק לעור, לכלי הדם ולגידים". 7. פרקליטי הצדדים סיכמו את טיעוניהם בכתב. בסיכומים מטעם התובע בא פעם נוספת תיאור של אותן תאונות. ובהתיחס לתאונה הראשונה נרשם: "6. התאונה מ- 12.3.95 א. בתאריך 12.3.95, במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבעת ולקראת סיום יום העבודה, עלה התובע במדרגות ממפלס המפעל למפלס המשרדים והתצוגה (הבדלי הגובה בין שני המפלסים היה כ- 70 ס"מ). ב. תוך כדי עליה במדרגות נתקלה רגלו של התובע במדרגה העליונה, התובע איבד את שיווי משקלו ונפל הצידה. ג. לצד גרם המדרגות היה מונח לוח זכוכית חשוף אשר הושלך במקום ע"י מי מעובדי הנתבעת. ד. ...". 8. אותה תאונה, זו הראשונה מיום 12.3.95, זכתה לתיאור נוסף, והפעם בבקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות, שהוגשה למל"ל: "פרטים על הפגיעה: תוך כדי הליכה במפעל וירידה במדרגות מעדתי ונפלתי על זכוכית ואז נפצעתי ביד שמאל ונגרם חתך עמוק". 9. ארבע פעמים תיאר התובע את אופן קרות התאונה הראשונה, ובכל פעם בצורה שונה יכול אף סותרת. בכתב התביעה נרשם אך זאת: "נתקל התובע בשבר לוח זכוכית ונגרם לו חתך עמוק בכף יד שמאל". בתצהירו אנו מוצאים: "עליתי במדרגות ממפלס המפעל אל מפלס המשרדים... תוך כדי העליה נתקלה רגלי במדרגה העליונה". התובע ממשיך וטוען כי כתוצאה הוא איבד את שיווי משקלו, נטה הצידה ותוך כדי נפילה נפגעה ידו השמאלית בעוצמה מלוח זכוכית שבור שעמד בסמוך למדרגות. בסיכומים בכתב באה תוספת ובלשונו: "לצד גרם המדרגות היה מונח לוח זכוכית חשוף אשר הושלך במקום על ידי מי מעובדי הנתבעת". בתביעה שהוגשה למל"ל רשם התובע ובלשונו: "תוך כדי הליכה במפעל וירידה במדרגות נפלתי ומעדתי על זכוכית ואז נפצעתי ביד שמאל ונגרם חתך עמוק". התובע נשאל לפשר הסתירות לגירסאות השונות (עמ' 13 לפרוט'): "ש. אני מראה לך בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה בתאונה הראשונה האם זו חתימתך? ת. כן זאת חתימתי. ש. מקריא מתוך נ5/ האם זה נכון מה שהקראתי לך? ת. נכון. ש. בסעיף 7 הצהרת שעלית מדרגות מדוע בהודעה למל"ל אמרת בעת ירידה במדרגות? ת. לא אמרתי אף פעם שירדתי, אני עליתי". 10. בכל המתיחס לתביעות שהוגשו למל"ל על אודות שתי התאונות, חד הוא אופן ארוע התאונות. שכן התובע זכאי לגימלאות מאת המל"ל מעצם העובדה שנפגע תוך כדי עבודה. מה שאין כן בהתיחס לתביעת נזיקין על פי פקודת הנזיקין. כאן חייב התובע לשכנע את בית המשפט שהנתבעת התרשלה כלפיו וכתוצאה מהתרשלות זו נפגע ונחבל. 11. עינינו הרואות. תאורים שונים, כולם מפי התובע, על אודות אופן ארוע התאונה הראשונה. ואי אתה יודע איזו מבניהן היא הנכונה. יתר על כן. התאורים באו מפי התובע הוא לבדו ולא נתמכו, ואפילו חלקית, על ידי מאן דהוא. כאן אוסיף כי התאונות ארעו בעת שעבד במפעל הזכוכית של הנתבעת וחזקה שהתובע לא היה אותה עת יחיד במפעל. אינני מוכן לקבוע עובדות, על אודות אופן ארוע כל אחת מבין אותן שתי תאונות, בהסתמך על התובע הוא לבדו. צריך שיבוא להן תמך. עצם קרות התאונה, עצם העובדה שהתובע נפגע בכף יד שמאל, ואפילו באחת מבין כל אותם אופנים שהוא טוען להם במחתא חדה, אלה כשלעצמם אינם מחייבים את הקביעה שהמעביד התרשל כלפי התובע. כדי להסיר ספק יודגש שאין אני מכוון לעצם ארוע התאונות. כל שאני מכוון הוא לאופן ארוע התאונות. 12. התובע הגיש אמנם כראיה מטעמו את חוות דעתו של מר א. אסבן. דא עקא שאין אני מוכן ליתן לחוות דעת זו כל משקל של ממש. המומחה לא טרח כלל לבקר במפעל ולא בחן את מקום הארוע. גם לא את פרטיו. כל שאמר בא לו מדברים ששמע מפי התובע. ראה עמ' 7,8 לפרוט' מיום 6.3.00. וכך נרשם שם: "ש. ביקרת במפעל דמתי אי פעם? ת. לא. ש. וגם את העגלות שקשורות לתאונה השניה לא ראית אף פעם? ת. לא ראיתי. ש. כל האינפורמציה קיבלת מהתובע ולא ראית באופן אישי? ת. אינפורמציה לגבי העגלות ולגבי המפעל קיבלתי מהתובע. ש. וגם לגבי נסיבות התאונות? ת. גם התובע גם מכתב התביעה. נסיבות התאונה נודעו לי מתוך שיחה עם התובע. ש. אתה יודע כמה שנים לפני התאונות שעליהם מדובר עבד התובע בעבודות זכוכית? ת. אני יודע שלא מעט שנים. ש. אתה מדבר בעמ' 4 לחוות דעתך בקטע האמצעי, כל מה שכתוב איך מונחים הזכוכיות וכו' זו אינפורמציה שניתנה לך על ידי התובע? ת. בדיוק. ש. אתה יודע אם במועד התאונה הראשונה או השנייה לבש כפפות? ת. אני יודע שלא לבש כפפות בשתי התאונות כפי שהוא אמר לי. בתאונה הראשונה הוא סיים את עבודתו והיה בדרכו הביתה. בתאונה השנייה הוא היה ללא כפפות. ש. כדי להעביר זכוכית ממקום למקום רצוי ללבוש כפפות? ת. לדעתי כן. ש. היית מצפה מאדם שעובד עם זכוכית הרבה מאוד שנים שידע שיש סיכונים בהעברת לוחות ללא כפפות? ת. עובד שהוא מומחה בעבודתו ברור לכולנו זכוכית זו עבודה מסוכנת". 13. בחזרה לתאונה הראשונה. התובע טוען כי נפגע בשעה שעלה במדרגות או ירד במדרגות או תוך כדי הליכה במפעל וירידה במדרגות, כך או כך, נתקל מעד ונפל. תמונה אשר כזו, ואפשרית רק אחת מביניהן, היא כשלעצמה אינה מעידה על רשלנות של הנתבעת כלפי התובע. מה גם שנטל הראיה, על כתפי התובע היא מונחת. בהקשר זה אצטט מתוך פסק דינו של כב' השופט ברנזון (ע"א 250/64, פרלה לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ פד"י י"ט (1) 30/32): "בכל מקרה חייב אפוא המעביד לנקוט אמצעי זהירות נחוצים כנדרש לפי הנסיבות כדי להרחיק כל סכנה אפשרית שניתן לצפותה, וככל שהעבודה מורכבת יותר או מסוכנת יותר כן יהיו דרושים אמצעי זהירות מוגברים. "ברם" ... אם השתמשו בכל הזהירות הדרושה ואף על פי כן סובל העובד נזק מחמת סיכון הטבוע באופי העבודה, הוא אינו יכול לגבות פיצויים מהמעביד הואיל והמעביד אינו אחראי בהעדר רשלנות. אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את המעובד כנגד כל סיכון וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק ...". 14. והפועל היוצא אחד הוא. דין התביעה בהתיחס לתאונה הראשונה, להדחות. 15. אשר לתאונה השניה. כבר רשמתי לעיל כי בענינו של התובע אין אני מוכן להשתית פסק-דין על עדותו היחידה של התובע הוא לבדו. לא באה כל עדות נוספת. איש לא בדק את העגלות או מי מהן. איש, גם לא מטעם משרד העבודה, לא הוזמן לחקור את התאונה ולסכם את אופן קרותה. איש לא ראה, איש לא שמע גם לא על אודות כפפות עבודה, לבד מן התובע שספר כי אותה עת לא היה לבוש בכפפות. 16. ובמקובץ, גם התביעה השניה נדחית. 17. גם אם יקבע שנפלה טעות בניתוח שתי התאונות שהתובע טוען להן, בהתיחס לכל אחת מהן בנפרד. גם אז עשויה התוצאה הכספית להיות זהה. תאונות אלה שהתובע טוען להן היו גם תאונות בעבודה, ובגינן קיבל התובע וממשיך לקבל גימלאות נכות. בכל המתייחס לדמי נזק צריך היה להקדים ולקבוע את רשלנותו התורמת של התובע. לא ארחיב. אומר רק שלו צריך הייתי לקבוע את רשלנותו התורמת של התובע כי אז הייתי מעמיד אותה על מאה אחוז בהתיחס לתאונה הראשונה ועל 30 אחוז בהתיחס לתאונה השניה. אשר לתאונה הראשונה, ענין לנו ככל הנראה, בעליה או בירידה במדרגות. ולא באה כל טענה שאותן מדרגות היו פגומות. אשר לתאונה השניה. התובע מעיד על עצמו שהוא מומחה בתחום חיתוך הזכוכיות ומשחר נעוריו עסק בתחום זה במסגרת העסק המשפחתי. עובד בעל נסיון ברמה זו שהתובע מצוי בה, יודע וגם צריך היה לדעת שאי אפשר לו בלי כפפות מגן. אילו היה עושה שימוש בכפפות מגן כי אז יכול שלא היה נפגע כלל. נמצא שגובה הגמלאות שהתובע מקבל אותן, עולות על דמי הנזק שהתובע היה זכאי להם לו צריך היה לקבוע אחריות ביחסים שבין התובע לנתבעת. 18. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן 7,500 ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין. טוב תעשה הנתבעת אם תמנע מלגבות סכומים אלה, שכן בסופם של דברים התובע נפגע בשעה שביצע עבודות בשליחות הנתבעת. ידייםתאונות (חתכים)תאונת עבודה