##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת הינה ארגון מעבידים רשום, המאגד תחתיו מעבידים בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה בתעשייה ובמלאכה, ופועלת מכוח חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ותקנותיו, לשם קידום וייצוג האינטרסים של חבריה. כתובתה הרשומה של התובעת הינה ברחוב _________, תל אביב. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ, ח.פ. _________, העוסקת, בין היתר, ביבוא, מכירה ומתן שירותי תיקון למכונות הרמה, וכן בייצור חלקי מתכת, ומעסיקה עובדים מקצועיים בתחומים אלו. כתובתה הרשומה של הנתבעת הינה ברחוב _________, חיפה. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לתובעת, בגין התקופה שבין ה-_________ ועד למועד הגשת תביעה זו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד היווצרות החוב ועד לתשלום בפועל, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. התובעת הינה ארגון מעבידים יציג בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה בתעשייה ובמלאכה, אשר חל עליו צו הרחבה מכוח הסכם קיבוצי כללי. 5. הנתבעת, במפעלה הממוקם ב_________, עוסקת בפעילות המשתייכת לענף המתכת והחשמל, לרבות ייצור, יבוא, מכירה ומתן שירותי תיקון למכונות הרמה, ובכך נכללת בגדר המעבידים עליהם חל צו ההרחבה האמור. 6. הנתבעת מעסיקה עובדים מקצועיים בענף המתכת והחשמל, אשר חלקם עוסקים בייצור וחלקם במתן שירותי תיקון, ובכך נכללים בגדר העובדים עליהם חל צו ההרחבה. 7. מכוח סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, והתקנות לפיו, חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני-מקצועי, בגין היותה מעביד עליו חל צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי. 8. הנתבעת לא שילמה לתובעת את דמי הטיפול הארגוני-מקצועי המגיעים לה, למרות פניות חוזרות ונשנות, ובכך הפרה את חובתה החוקית. 9. עילת התביעה נולדה עם היווצרות החוב הראשון לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי, אשר הנתבעת לא שילמה, והיא מתחדשת מדי חודש בחודשו כל עוד הנתבעת ממשיכה להעסיק עובדים בתנאי צו ההרחבה ואינה משלמת את דמי הטיפול. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. תביעה זו עניינה בתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי מכוח חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. 11. מקום מושבה של הנתבעת, וכן מקום ביצוע העבודה של עובדיה, הינם בתחום השיפוט של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית דין נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## סיווג המפעל כ"תעשייה או מלאכה" ## 12. התובעת תטען כי פעילות הנתבעת, הכוללת ייצור חלקי מתכת ומתן שירותי תיקון מורכבים למכונות הרמה, משתייכת באופן מובהק לענף התעשייה או המלאכה, ואינה מסתכמת בפעילות מסחרית גרידא, כפי שמנסה הנתבעת לטעון. 13. למרות השינויים שחלו בפעילות הנתבעת לאורך השנים, העובדה כי כ-20% מעובדיה המקצועיים עדיין עוסקים בייצור, וכי המפעל מחזיק באמצעים לייצור, מצביעה על כך שמהות פעילותה נותרה תעשייתית או מלאכתית. 14. התובעת תדגיש כי מתן שירותי תיקון למכונות הרמה, במיוחד כאשר מדובר בתיקונים מורכבים הדורשים ידע מקצועי ושימוש בציוד ייעודי, מהווה חלק אינטגרלי מפעילות תעשייתית או מלאכתית, ואינו דומה לפעילות של מוסך רגיל. 15. העובדה שהנתבעת מחזיקה ברישיון לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), תש"ל-1970, אינה שוללת את סיווגה כמפעל תעשייתי או מלאכתי, שכן רישיון זה עשוי לחול גם על מפעלים העוסקים בייצור ותיקון כלי רכב או מכונות תעשייתיות. 16. התובעת תטען כי יש לבחון את מהות הפעילות הכוללת של הנתבעת, ולא רק את היבטיה המסחריים, וכי בחינה זו תוביל למסקנה כי הנתבעת הינה מפעל תעשייתי או מלאכתי, עליו חל צו ההרחבה. ## תחולת צו ההרחבה על הנתבעת ## 17. התובעת תטען כי צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה בתעשייה ובמלאכה חל על הנתבעת במלואה, שכן היא עונה על ההגדרה של "מעביד בענף" זה, ואין מקום לפצל את תחולת הצו על חלק מעובדיה בלבד. 18. הפסיקה קבעה כי יש לסווג את המפעל כולו לסוג מסוים, ואין אפשרות לחלק את צו ההרחבה כך שיחול על מקצת מהעובדים בלבד, ועל כן, משנקבע כי הנתבעת הינה מפעל תעשייתי, הצו חל על כלל עובדיה. 19. התובעת תדגיש כי מטרת צווי ההרחבה היא להבטיח תנאי עבודה אחידים בענף מסוים, ופיצול תחולתם יפגע בעקרון זה וייצור אפליה בין עובדים באותו מפעל. 20. הנתבעת אינה יכולה להתחמק מתחולת צו ההרחבה בטענה כי היא אימצה הסכם עבודה אחר עם ועד העובדים, שכן הסכם זה אינו הסכם קיבוצי רשום ועל כן אין לו תוקף מחייב לעניין תחולת צו ההרחבה. 21. התובעת תטען כי הנתבעת נהנית מהשקט התעשייתי ומההסדרים הכלליים שנקבעו בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, ועל כן עליה לשאת גם בחובות הכרוכות בכך, לרבות תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי. ## חובת תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי ## 22. התובעת תטען כי מכוח סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, והתקנות לפיו, חלה על הנתבעת חובה מפורשת לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לתובעת, בהיותה ארגון מעבידים יציג בענף. 23. דמי הטיפול הארגוני-מקצועי נועדו לכסות את עלויות הטיפול והייצוג של ארגון המעבידים בענייני הענף, מהם נהנים גם מעבידים שאינם חברים בארגון, ועל כן חובת התשלום חלה על כל מעביד עליו חל צו הרחבה. 24. התובעת תדגיש כי היא פועלת ללא לאות לקידום האינטרסים של המעבידים בענף, לרבות ניהול משא ומתן על הסכמים קיבוציים, טיפול בסכסוכי עבודה וייצוג בפני רשויות, וכי פעילות זו משרתת גם את הנתבעת. 25. אי תשלום דמי הטיפול הארגוני-מקצועי על ידי הנתבעת מהווה הפרה של הוראת חוק מפורשת, ופוגע ביכולתה של התובעת להמשיך ולפעול לטובת כלל המעבידים בענף. 26. התובעת תטען כי אין כל הצדקה לפטור את הנתבעת מחובה זו, שכן היא נהנית מההסדרים הקיבוציים שנקבעו בענף, ועל כן עליה לתרום את חלקה למימון פעילות ארגון המעבידים. ## מהות פעילות הנתבעת ## 27. התובעת תטען כי מהות פעילותה של הנתבעת, גם אם כוללת היבטים מסחריים, נשענת בבסיסה על ידע מקצועי, יכולות טכניות ופעולות ייצור ותיקון מורכבות, המאפיינות מפעל תעשייתי או מלאכתי. 28. העובדה כי הנתבעת מייבאת מכונות הרמה ומוכרת אותן, אינה הופכת אותה לבית מסחר גרידא, שכן היא מספקת גם שירותי תיקון מקיפים למוצרים אלו, הדורשים מומחיות טכנית גבוהה. 29. התובעת תדגיש כי גם אם חלק ניכר מהעובדים עוסקים במתן שירותי תיקונים, פעילות זו אינה שירות גרידא, אלא שירות טכני-מקצועי המהווה חלק בלתי נפרד משרשרת הערך התעשייתית. 30. התובעת תטען כי יש לבחון את המכלול של פעילות הנתבעת, לרבות היכולות הטכנולוגיות, הציוד הקיים במפעל, והידע המקצועי של עובדיה, וכי בחינה זו תוביל למסקנה כי היא מפעל תעשייתי. 31. התובעת תדגיש כי ההבחנה בין תעשייה למסחר ושירותים אינה תמיד חדה, אך במקרה זה, נוכח היקף פעילות הייצור והתיקון המקצועי, יש לסווג את הנתבעת כמפעל תעשייתי או מלאכתי. ## זיקה לארגון המעבידים ## 32. התובעת תטען כי הזיקה בין הנתבעת לארגון המעבידים, התובעת, נשמרת כל עוד הנתבעת פועלת בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה בתעשייה ובמלאכה, וכי אין מקום לטענה כי התובעת חדלה לייצג את ענייניה. 33. התובעת פועלת לטובת כלל המעבידים בענף, בין אם הם חברים בה ובין אם לאו, וכי עצם תחולת צו ההרחבה על הנתבעת יוצרת זיקה משפטית ומעשית המחייבת תשלום דמי טיפול. 34. התובעת תדגיש כי טענת הנתבעת בדבר זיקה קרובה יותר לארגונים אחרים, כגון לשכת המסחר או איגוד המוסכים, אינה רלוונטית לעניין חובתה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי מכוח צו הרחבה ספציפי. 35. התובעת תטען כי גם אם הנתבעת אינה זכאית להטבות לפי חוק לעידוד השקעות הון, אין בכך כדי לשלול את סיווגה כמפעל תעשייתי או מלאכתי לעניין תחולת צו ההרחבה וחובת תשלום דמי הטיפול. 36. התובעת תדגיש כי הזיקה המשפטית נובעת מתחולת צו ההרחבה, ואינה תלויה ברצונה הסובייקטיבי של הנתבעת או בבחירתה להשתייך לארגונים אחרים. ## פרשנות צו ההרחבה ## 37. התובעת תטען כי יש לפרש את צו ההרחבה באופן רחב, המקיף את כלל הפעילויות המהוות חלק אינטגרלי מענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, לרבות ייצור, יבוא, מכירה ושירותי תיקון מקצועיים. 38. התובעת תדגיש כי פרשנות מצמצמת של צו ההרחבה, אשר תוציא מתוכו מפעלים בעלי פעילות היברידית, תפגע בתכלית החוקית של הצו ותיצור פערים בלתי מוצדקים בתנאי העבודה בענף. 39. התובעת תטען כי יש לפרש את המונחים "תעשייה" ו"מלאכה" בהתאם לרוח התקופה ולשינויים הטכנולוגיים והכלכליים, באופן שיכלול גם מפעלים המשלבים ייצור עם שירותים טכניים מורכבים. 40. התובעת תדגיש כי הפסיקה הכירה בחשיבותם של צווי ההרחבה לשמירה על יציבות יחסי העבודה ועל תנאי עבודה הוגנים, ועל כן יש לפרשם באופן המגשים תכליות אלו. 41. התובעת תטען כי פרשנות נכונה של צו ההרחבה תוביל למסקנה כי הנתבעת נכללת בגדרו, וכי חובתה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי הינה ברורה וחד משמעית. ## חוסר הבנה משפטית של הנתבעת ## 42. התובעת תטען כי טענות הנתבעת, כפי שהוצגו על ידי מנכ"לה, משקפות חוסר הבנה משפטית בסיסית בכל הנוגע למושגים כגון "הסכם קיבוצי", "צו הרחבה" ו"סיווג ענפי", ועל כן אין לייחס להן משקל רב. 43. התובעת תדגיש כי חוסר הייצוג המשפטי של הנתבעת בהליכים קודמים הוביל להצגת טענות שאינן רלוונטיות או מבוססות, וכי אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת. 44. התובעת תטען כי טענות הנתבעת בדבר אי-תחולת צו ההרחבה עליה, נובעות מפרשנות שגויה של המצב המשפטי והעובדתי, ואינן עומדות במבחן הביקורת המשפטית. 45. התובעת תדגיש כי חובת תשלום דמי הטיפול הארגוני-מקצועי אינה תלויה בהבנתה או הסכמתה של הנתבעת, אלא נובעת מהוראות חוק מפורשות ומתחולת צו ההרחבה. 46. התובעת תטען כי בית הדין מתבקש להתעלם מטענות הנתבעת שאינן מבוססות על דין או עובדה, ולהתמקד בשאלות המשפטיות המהותיות העומדות לדיון. ## אימוץ הסכם עבודה עם ועד העובדים ## 47. התובעת תטען כי טענת הנתבעת בדבר אימוץ הסכם עבודה עם ועד העובדים, לפיו נוהגים מפעלי "_______", אינה רלוונטית ואין בה כדי לפטור אותה מחובת תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי. 48. התובעת תדגיש כי הסכם עם ועד עובדים, שאינו הסכם קיבוצי רשום, אינו יכול לגבור על הוראות צו הרחבה מחייב, וכי אין לו תוקף משפטי לעניין תחולת צו ההרחבה. 49. התובעת תטען כי הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי רק הסכם קיבוצי שנרשם כדין יכול להוות בסיס לחריגה מצו הרחבה, וכי במקרה זה לא התקיים תנאי זה. 50. התובעת תדגיש כי מתן תוקף להסכמים פרטיים כאלה יפגע בעקרון השוויון בין המעבידים בענף וביציבות יחסי העבודה, ועל כן יש לדחות טענה זו מכל וכל. 51. התובעת תטען כי הנתבעת אינה יכולה לבחור באופן סלקטיבי אילו הסדרים קיבוציים יחולו עליה, וכי משחל עליה צו ההרחבה, עליה לעמוד בכל חובותיו, לרבות תשלום דמי טיפול. ## תכלית דמי הטיפול הארגוני-מקצועי ## 52. התובעת תטען כי תכלית דמי הטיפול הארגוני-מקצועי היא להבטיח את קיומם ופעילותם של ארגוני מעבידים, אשר פועלים לטובת כלל המעבידים בענף, גם אלה שאינם חברים בהם. 53. התובעת תדגיש כי ארגוני המעבידים נושאים בעלויות כבדות בניהול משא ומתן, ייצוג בפני רשויות, וטיפול בסכסוכי עבודה, וכי דמי הטיפול מהווים מקור הכנסה חיוני לפעילותם. 54. התובעת תטען כי אי תשלום דמי הטיפול על ידי הנתבעת פוגע ביכולתה של התובעת להמשיך ולספק שירותים אלו, מה שעלול להשפיע לרעה על כלל המעבידים בענף. 55. התובעת תדגיש כי דמי הטיפול אינם תשלום עבור שירות ספציפי שניתן לנתבעת, אלא תשלום עבור התועלת הכללית שהיא מפיקה מקיומו של הסכם קיבוצי וצו הרחבה בענף. 56. התובעת תטען כי חובת התשלום מבטאת את עקרון הסולידריות בין המעבידים בענף, ואת ההכרה בחשיבות פעילותם של ארגוני המעבידים לשמירה על יציבות וסדר ביחסי העבודה. ## נטל ההוכחה ## 57. התובעת תטען כי נטל ההוכחה בדבר אי-תחולת צו ההרחבה על הנתבעת, או בדבר אי-חובתה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי, מוטל על הנתבעת, שכן היא זו הטוענת לחריגה מהכלל. 58. התובעת תדגיש כי היא הציגה ראיות מספקות לכך שהנתבעת פועלת בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה בתעשייה ובמלאכה, וכי צו ההרחבה חל עליה. 59. התובעת תטען כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ולא הוכיחה כי היא אינה משתייכת לענף האמור, או כי קיימת לה פטור מחובת התשלום. 60. התובעת תדגיש כי טענותיה של הנתבעת היו כלליות ולא מבוססות, ולא הציגו כל ראיה מהותית שתסתור את טענות התובעת. 61. התובעת תטען כי בהיעדר הוכחה מספקת מצד הנתבעת, יש לקבל את טענות התובעת בדבר תחולת צו ההרחבה וחובת התשלום. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי:## 1. לפנינו תביעה של ארגון מעבידים נגד מעביד לתשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לפי סעיף 33ז לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, והתקנות לפיו. השאלה העומדת להכרעה היא, אם המפעל-המעביד הוא מפעל בענף המתכת, חשמל ואלקטרוניקה, בתעשיה או מלאכה, כטענת התובעת, או שמא צו ההרחבה שבענף האמור אינו חל על המפעל כטענת הנתבעת. הטענה הנוספת של הנתבעת שהיא אימצה לעצמה, בהסכם עם ועד העובדים, את הסכם העבודה לפיו נוהגים מפעלי "כור" ולכן צו ההרחבה לא חל עליה - אין לה יסוד, באשר ההסכם עם ועד העובדים איננו הסכם קיבוצי ולא נרשם בתור שכזה. 2. מהראיות שהובאו בפנינו נובע, כי המפעל, שבזמנו היה מפעל תעשייתי במובנו המלא של המושג, עבר במשך הזמן להיות בעיקר יבואן של מכונות הרמה, מכירתן, ומתן שירותי תיקון לאותן מכונות. רק כ-%20 מהעובדים המקצועיים עובדים עדיין בייצור, להבדיל מהעובדים בשירותים או המינהליים. כ-% 80מהעובדים המקצועיים עוסקים במתן שירות תיקונים למוצרים שנמכרו על-ידי המפעל. אין ספק שהמפעל עוסק בענף המתכת והחשמל, אולם השאלה היא, אם הוא עדיין משתייך לתעשיה או למלאכה, או שמא למסחר ושירותים כמו מוסכים. בידי המפעל גם רישיון לפי סעיף 2לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), תש"ל- 1970(מוצג נ/1). הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 3. משום מה בחרה הנתבעת לא להזדקק לשירותי פרקליט ומנכ"ל הנתבעת טען בעצמו לנתבעת. אין תימה שהוא לא יודע להבחי בין המושגים השונים וסיכומיו וטענותיו לא תמיד מתייחסים לשאלות שעמדו לדיון ולא חתמו הרבה להבהרת הסוגיה המשפטית. 4. אין בידינו לקבל את טענת בא-כוח התובעת, כי אפשר לחלק את צו ההרחבה שיחול על מקצת מהעובדים. צו ההרחבה חל על מעבידים ועובדים בענף המתכת וכו' בתעשיה ובמלאכה. ובכן, קודם כל יש לשייך את המפעל כולו לסוג מסוים ולקבוע כאמור לעיל, אם אפשר לסווג את המפעל לתעשיה או מלאכה או לענף משקי אחר כמו שירותים, מסחר וכו'. יכול בית מסחר גדול, כמו למשל כל בו שלום, להעסיק מספר בעלי מקצוע בענף המתכת או החשמל וכיוצא באלה ובכל זאת לא יחול עליו צו ההרחבה החל רק על מעביד בתעשיה או במלאכה. 5. בסך הכל נראה לנו, שהנתבעת צודקת בטענתה, כי אין היא מעביד בתעשיה או במלאכה ויש לראותה בעיקר כמעביד במסחר ובשירותים. מכיוון שכך, צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי בענף המתכת וכו' לא חל עליה וגם לא על עובדיה ולכן גם אין הנתבעת חייבת לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי. 6. הגענו למסקנה האמורה לא בלי התלבטות, משום שבכל זאת יש במפעל האמצעים לייצור וכ-% 20מהעובדים המקצועיים עוסקים בייצור. כנראה לא בייצור של מוצר מוגמר, אלא רק של חלקים לצורך מתן השירות. אף על פי כן, כאשר שאלנו את עצמנו אם עדיין קיימת זיקה קרובה בין הנתבעת להתאחדות התעשיינים, ארגון המעבידים שהינו צד המעביד להסכם הקיבוצי, הגענו למסקנה שהתובעת חדלה לייצג או לטפל בענייניה של הנתבעת, אשר כאמור אינה משתייכת יותר לתעשיה. ייתכן שהזיקה של הנתבעת היא קרובה יותר לארגונים אחרים כמו לשכת המסחר או איגוד המוסכים. גם משרד המסחר והתעשייה והתיירות אינו רואה בנתבעת מפעל הזכאי להטבות לפי חוק לעידוד השקעות הון, כדברי העד מר אמנון מלכי, הממונה על ציוד תעשייתי בחטיבת המתכת, חשמל ואלקטרוניקה במשרד האמור: "המוצר לא נחשב לפי ההגדרה שלנו לצורך מענקים כתוצרת הארץ, כי ערך היבוא המוגמר עולה על % 50מערך המוצר השלם, לצורך חוק עידוד השקעות הון". 7. לאור האמור לעיל, גם הטענות החלופיות אינן מועילות לתובעת. גם לגבי מי שחל עליו צו ההרחבה של תוספת יוקר או שכר מינימום, עדיין צריך שיחול עליו (בלשון התקנה קיים בענף) צו הרחבה של ההסכם בענף. אכן קיים צו הרחבה בענף המתכת וכו' בתעישה ובמלאכה, אולם כאמור קבענו שהנתבעת אינה שייכת לענף זה. 8. התוצאה היא, שדין התביעה היא להידחות ואנו עושים כן. בנסיבות המקרה, וגם בשל האמור בסעיף 3 לעיל, אין צו להוצאות. כתב תביעהמסמכיםדמי טיפול ארגוני