האישום: 1. המדינה מאשימה את הנאשם כי נהג בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3) ו-64ב(א) לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961, ובניגוד לתקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. על פי הנטען בכתב האישום נהג הנאשם ביום 11/7/2008 ברכב מסוג ניסן מ.ר. 9933935 ברח' האומן בירושלים, בהיותו שיכור, כאשר בדגימה של אויר נשוף שניתנה על ידו נמצא ריכוז של 575 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בתשובתו לאישום הודה הנאשם בנהיגה, אך כפר בכמות הנמדדת ובאמינות המכשיר. לטענת המאשימה: 2. הפעלת הינשוף נעשתה בהתאם לכל התנאים הנדרשים להפעלה נכונה. מכשיר הינשוף היה תקין. הנאשם כשל בבדיקת המאפיינים, והתנהגותו מלמדת על כך שהיה שיכור. לטענת הנאשם: 3. הנאשם שתה רק מספר לגימות משקה וודקה רד בול מכוס של חבר. הנאשם עישן סיגריה מספר דקות קודם ביצוע בדיקת הינשוף. קיים ספק בנוגע לשמירת הנהלים הנדרשים, וספק אם פלטי מכשיר הינשוף שהוגשו הינם של הנאשם. קיים ספק בנוגע לתוקפו של בלון הגז באמצעותו נערכה בדיקת כיול למכשיר הינשוף. כדי להוכיח את תקינות מכשיר הינשוף מן הראוי כי תיערך בדיקת כיול גם לאחר בדיקת הנשיפה. תמצית הראיות: 4. מטעם המאשימה העידו השוטר סלאמה אוסאמה (להלן: "השוטר אוסאמה"), אשר ערך לנאשם בדיקת מאפיינים, מילא דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/2) ומסמכים נוספים, והשוטרת עדי חדד (להלן: "השוטרת חדד") אשר ערכה לנאשם את בדיקת הינשוף. כמו כן, לבקשת הנאשם, העיד השוטר המתנדב ישראל ורטהיימר, אולם זה לא ערך מסמכים ולא זכר דבר מהאירוע. בנוסף הגישה המאשימה תע"צ תקינות של מכשיר הינשוף (ת/10). לבקשת הנאשם נחקר עורך התע"צ, השוטר ערן דקל (להלן: "השוטר דקל"), בחקירה נגדית. 5. השוטר אוסאמה העיד כי הנאשם הועבר לטיפולו לאחר שנמצא שיכור בבדיקת ינשוף (עמ' 2 לפרו' ש' 15, וכן ש' 22). בדו"ח הפעולה שערך השוטר אוסאמה (ת/2) הוא ציין כי התרשם שהנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק מאוד, התנהגותו היתה רדומה וחריגה, והוא נכשל בבדיקות המאפיינים שנערכו לו. 6. על פי עדותה של השוטרת חדד היה הנאשם בטיפולה במשך 24 דקות, משעה 4:20 ועד לשעה 4:44 (עמ' 13 לפרו' ש' 7). בטרם ביצוע הבדיקות היא השגיחה שהנאשם לא אכל ולא שתה במשך 15 דקות לפחות, ולא עישן לפחות 5 דקות (עמ' 13 לפרו' ש' 4, ת/7, ת/8). בבדיקת ינשוף שערכה לנאשם נמדד אצלו אלכוהול בריכוז של 560 אלכוהול לליטר אויר נשוף (ת/7, ת/9). 7. השוטר דקל ערך תעודת עובד ציבור בה ציין כי הוא ביצע ביקורת למכשיר הינשוף ביום 12/6/2008, וכי המכשיר נמצא תקין לפעולה (ת/10). בחקירתו הנגדית הוסיף השוטר דקל ופירט כי בלון הגז ששימש לכיול המכשיר היה בתוקף במועד האירוע, וזאת על בסיס המפורט בסעיף 10 לת/12, טופס ביקורת תקופתית למכשיר (עמ' 20 לפרו' ש' 13 ואילך). 8. הנאשם בחר להעיד. על פי גרסתו הוא בילה באותו לילה במועדון האומן. לקראת השעה 4:00 שתה "כמה שלוקים" מכוס של חבר שהכילה משקה מסוג וודקה רד בול (עמ' 24 לפרו' ש' 10). לאחר שיצא מן המועדון נעצר הנאשם על ידי שוטר שפרטיו אינם זכורים לו, וזה ביקש ממנו לנשוף במכשיר ידני. לבקשת השוטר המתין הנאשם ברכב 10 דקות לערך. לאחר מכן התבקש הנאשם להתלוות לשוטר ולהמתין פעם נוספת. הנאשם המתין קרוב ל- 20 דקות ואז הופנה לשוטרת לשם ביצוע בדיקת ינשוף. הנאשם הסכים לביצוע הבדיקה, הוא התבקש על ידי השוטרת להמתין, אולם היא אישרה לו להתרחק מהמקום על מנת לעשות את צרכיו. הנאשם חזר לאחר כ-5 דקות, והמתין במשך פרק זמן שאינו זכור לו, אולם מדובר בפרק זמן ארוך. השוטרת הבחינה בנאשם לועס מסטיק והעירה לו על כך (עמ' 24 לפרו' ש' 10 ואילך). לטענת הנאשם בעדותו הוא עישן סיגריה בזמן ההמתנה, כ-5 דקות קודם ביצוע הבדיקה (עמ' 25 לפרו' ש' 14 ואילך). דיון ומסקנות 9. לרשות המאשימה עומדים שני אפיקים להוכחת שכרותו של נהג. האחד, תוצאות בדיקת מכשיר הינשוף, והאחר, ממצאים נוספים העולים ממצבו של הנהג ומהתנהגותו: "...הלכה פסוקה היא, כי אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים נוספים, ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח אלכוהול הנודף מפיו, ועוד (ע"פ 424/90 גנני נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 741, 742; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 673, 676). ובלבד, שממצאים אלה מעוגנים כדין בחומר הראיות." (רע"פ 10190/05 בן גורן נ' מדינת ישראל (2005), לא פורסם). כפי שיפורט להלן, גרסתה של המאשימה מבוססת היטב בחומר הראיות, ונסמכת הן על תוצאות בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם, והן על ממצאים נוספים. מכשיר הינשוף אמין, ותוצאות הבדיקה מלמדות על שכרותו של הנאשם: 10. בפקודת התעבורה נקבעה, הלכה למעשה, חזקת אמינות למכשיר הינשוף. על הטוען אחרת עליו הראיה (ראו: ע"פ (ירושלים) 40202/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, ע"פ (ירושלים) 40420/07 שלם נ' מדינת ישראל, עפ"ת (מרכז) 1721-04-09 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' גלבוע). הנאשם כפר אמנם באמינות הינשוף, אולם לא הובאו לפני במסגרת הליך זה ראיות שיש בהן להפריך את חזקת האמינות שהוענקה לו. לכן, אמינות המכשיר עומדת על תילה. 11. על פי פלט מכשיר הינשוף שהוגש לתיק (ת/9) בנשיפה ראשונה נמדד אצל הנאשם אלכוהול בריכוז של 575 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף, ובנשיפה שניה 560 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף (ת/9). יש לייחס לנאשם, לטובתו, את המדידה הנמוכה מבין השתיים, וכך גם נעשה על ידי השוטרת חדד, אשר ציינה בדו"ח הבדיקה (ת/7) כי ריכוז האלכוהול הנמדד עומד על 560 מיקרוגרם. לא היתה אפוא הצדקה לאישום בגין ריכוז של 575 מיקרוגרם אלכוהול, כפי שנעשה בכתב האישום. 12. לטענת ההגנה אין בתוצאות בדיקת הינשוף כדי לבסס את האישום כנגד הנאשם, שכן השוטרים אשר טיפלו בנאשם לא המתינו את הזמן הדרוש לפני ביצוע הבדיקה. בעוד היה על השוטרים לוודא כי הנאשם לא שתה ולא הקיא במשך 15 דקות לפחות לפני הבדיקה, ולא עישן 5 דקות לפחות לפניה, השוטרים לא מילאו חובתם, ומכל מקום אין ראיות של ממש למילוי החובה האמורה. הנאשם מצידו אף העיד כי עישן בסמוך לביצוע הבדיקה (עמ' 25 לפרו' ש' 18). אינני מקבל את טענות ההגנה בעניין זה, שכן חומר הראיות מלמד כי בין לגרסת השוטרת חדד ובין לגרסת הנאשם נתון היה הנאשם בהשגחתה של השוטרת חדד החל מהשעה 4:20 למשך פרק הזמן הדרוש: א. השוטרת חדד ציינה במסמכים שערכה (ת/7, ת/8) כי לפני ביצוע בדיקת הנשיפה היא וידאה שהנאשם לא אכל ולא שתה במשך 15 דקות, ולא עישן במשך 5 דקות. בחקירתה הנגדית העידה כי הנאשם היה בטיפולה החל משעה 4:20, וכי בדיקת הנשיפה הראשונה שבוצעה לו נערכה בשעה 4:41 (עמ' 13 לפרו' ש' 7). הנאשם היה אפוא בטיפולה של השוטרת במשך 21 דקות קודם ביצוע בדיקת הנשיפה. בחקירתה הנגדית עומתה השוטרת חדד עם הרישום בדו"ח (ת/1) כי הנאשם נהג בשעה 4:20, ולכן, לסברת ההגנה, הוא הועבר לטיפולה של השוטרת חדד רק בשעה מאוחרת יותר. השוטרת חדד השיבה כי אינה זוכרת את המקרה, אולם מאחר ושעת תחילת טיפולה בנאשם חופף לשעת הנהיגה הרשומה בדו"ח, יש להסיק כי הנאשם נעצר בסמוך אליה (עמ' 14 לפרו' ש' 6). הנאשם העיד כי במקום בו הוא נעצר היו שלוש ניידות, ובאחת מהן מכשיר הינשוף (עמ' 24 לפרו' ש' 16). עדותו זו של הנאשם תומכת בהנחתה של השוטרת חדד כי הוא נעצר בסמוך אליה. ב. הנאשם העיד כי פרק הזמן שחלף מאז נעצר ועד לביצוע הבדיקה במכשיר הינשוף היה ארוך ביותר. הנאשם המתין ברכב כ-10 דקות (עמ' 24 לפרו' ש' 18), לאחר מכן המתין מחוץ לרכב כמעט 20 דקות בטרם הופנה לשוטרת (שם ש' 20). לאחר שהופנה לשוטרת הוא פנה לעשות את צרכיו במשך כ-5 דקות (שם ש' 24), והמתין זמן ממושך שאין באפשרותו להעריך (עמ' 25 לפרו' ש' 13). במהלך זמן ההמתנה הנאשם עישן, כחמש דקות קודם לביצוע הבדיקה (שם ש' 19). העולה מן האמור כי על פי גרסת הנאשם פרק הזמן שחלף מאז נעצר ועד לביצוע הבדיקה הינו כ- 40 דקות, וזאת מבלי להביא בחשבון את זמן ההמתנה הממושך, שאת משכו אין באפשרות הנאשם להעריך. מאחר ושעת ביצוע הבדיקה הראשונה במכשיר הינשוף הינו 4:41, כנקוב בת/9, אזי הנאשם, לגרסתו, נעצר קודם לשעה 4:20 הנקובה בדו"ח. משכך, אין בשעת הנהיגה שנרשמה בת/1 כדי להפריך את עדותה של השוטרת חדד כי הנאשם היה תחת השגחתה משעה 4:20 ולמשך פרק הזמן הדרוש. לא למותר לציין לעניין זה כי השוטר שעצר את הנאשם הינו שוטר מתנדב (עמ' 2 לפרו' ש' 18), אשר לא ערך רישומים בנוגע לאירוע, ולכן לא היה בעדותו כדי להועיל (עמ' 19 לפרו'). 13. הנאשם טען בעדותו כי הוא עישן במהלך חמש הדקות שקדמו לבדיקה (עמ' 25 לפרו' ש' 19). אינני מקבל את גרסתו זו של הנאשם: א. עדותו של הנאשם היתה מגמתית בעליל. כך, בעוד הוא ציין בעדותו פרקי זמן ברורים למשך המתנתו ברכב, מחוצה לו ומשך הזמן בו הוא עזב את המקום לצורך הטלת מימיו, הוא טען כי אין באפשרותו להעריך את משך הזמן בו המתין לביצוע המדידה. העובדה כי אין באפשרותו של הנאשם להעריך רק את פרק הזמן הזה מדברת בעד עצמה. ב. בתחילה טען הנאשם בעדותו, לאחר מחשבה, כי אין באפשרותו להעריך את פרק הזמן שחלף בין העישון למדידה (עמ' 25 לפרו' ש' 16). הסניגור חזר ושאל את הנאשם בעניין זה, והנה לפתע השיב הנאשם בביטחון כי באפשרותו להשיב, וכי מדובר בפרק זמן של חמש דקות לכל היותר (שם ש' 19). הנסיבות הנ"ל בהן ניתנה גרסתו של הנאשם מקשה עד מאוד על קבלתה. ג. הנאשם העיד כי השוטרת הבחינה בו לועס מסטיק, ונזפה בו על כך (עמ' 24 לפרו' ש' 28). מכאן כי השוטרת היתה ערנית, והשגיחה כראוי על הנאשם. מאחר והשוטרת היתה ערנית מספיק להבחין בנאשם לועס מסטיק ולהעיר לו על כך, קל וחומר כי היתה מבחינה בכך שהנאשם מעשן, מעירה לו על כך ופועלת בהתאם. 14. לטענת ההגנה קיים ספק אם נשמרו הנהלים הנדרשים והאם פלטי הנשיפה (ת/9) הינם של הנאשם, מאחר והשוטרת חדד היתה עסוקה במדידת נהגים נוספים שהיו במקום. לטעמי, לא מתעורר ספק סביר באשר לקיום הנהלים או לשיוך פלטי הנשיפה לנאשם: א. השוטרת חדד העידה כי בכל מקרה היא אינה נותרת לבדה עם הנהג, אלא שהשוטר שעצר את הנהג נמצא במקום ומסייע בהשגחה עליו (עמ' 11 לפרו' ש' 9). משכך, אין בקיומם של נבדקים נוספים כדי להעמיד ספק בדבר יכולתה של השוטרת חדד להשגיח על הנאשם, בין בעצמה בין באמצעות שוטר אחר. ב. כמו כן העידה השוטרת חדד כי היא בטוחה בכך שבדקה את הנאשם, שכן היא זו שהפעילה את המכשיר, החזיקה במסמכיו של הנאשם, ערכה את הטפסים הרלבנטיים לביצוע הבדיקה בכתב ידה, וחתמה עליהם ועל פלטי המכשיר (עמ' 17 לפרו' ש' 4). עדותה של השוטרת חדד לא מותירה אפוא ספק סביר בדבר פעילותה, קיום הנהלים על ידה ושיוך פלטי הנשיפה לנאשם. בעדותו של הנאשם כי היו במקום מספר שוטרים ונבדקים נוספים אין כדי לסתור את עדותה של השוטרת חדד, ואילו התרשמותו של הנאשם כי היה במקום בלבול וכי אף אחד לא ידע מה בדיוק הוא עושה (עמ' 25 לפרו' ש' 10), אינה אלא התרשמות מנקודת מבטו בלבד, שאין בה לכדי לבסס הנחה כי כך היו פני הדברים. 15. לסברתה של ההגנה קיים ספק באשר לתוקפו של בלון הגז באמצעותו בוצעה בדיקת הכיול, וזאת לנוכח עדותה של השוטרת חדד כי אינה נוהגת לבדוק את תאריך התפוגה של הבלון (עמ' 16 לפרו' ש' 6). ברם, השוטר דקל העיד כי הבלון נבדק על ידו במסגרת ביצוע ביקורת תקופתית, וכי מועד התפוגה של הבלון הוא חודש אוקטובר 2009 (עמ' 23 לפרו' ש' 10). בכך סולק כל ספק בדבר תאריך התפוגה של הבלון, ככל שהיה קיים. 16. בסיכומיו טען הסניגור כי כדי להוכיח שהמכשיר היה תקין מן הראוי היה לערוך בדיקת כיול גם לאחר בדיקת הנשיפה. בפסיקה נקבע כי די בביצוע בדיקת כיול בתוך פרק זמן של 24 שעות לפני ביצוע בדיקת הנשיפה, וכי על המבקש להפריך זאת מוטל להניח תשתית מתאימה באמצעות חוות דעת של מומחה (ב"ש (מחוזי תל-אביב) 90435/08 בוסתנאי נ' מדינת ישראל, עפ"ת (מרכז) 1721-04-09 מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' גלבוע). לא הבואה לפניי חוות דעת של מומחה שיש בה לתמוך בטענת ההגנה הנ"ל, ולכן אין מקום לפקפק בדיותה של בדיקת הכיול שבוצעה קודם בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם. ממצאים נוספים מלמדים על שכרותו של הנאשם: 17. בדו"ח הפעולה שהוגש על ידי השוטר אוסאמה (ת/2) נרשם כי מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק מאוד, הופעתו היתה מרושלת, התנהגותו רדומה וחריגה. הוא לא הגיב לעניין, שבר שני עטים השייכים לשוטר, דיבר לא לעניין, קילל את המשטרה ואת המדינה ושיתף פעולה בקושי. בנוסף, הנאשם כשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו: הוא התנדנד בעמידה. במבחן ההליכה על קו לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו, טעה בספירת הצעדים והתנדנד. במבחן הבאת אצבע לאף הנאשם התנדנד, השתמש ביד הלא נכונה והחטיא הבאת אצבע לאף. אין פלא אפוא כי השוטר אוסאמה התרשם שהנאשם מצוי תחת השפעת אלכוהול כבדה. השוטר אוסאמה לא נחקר בעניין זה בחקירה נגדית. הנאשם הכחיש בחקירתו הנגדית את שבירת העטים, אולם לא הכחיש בעדותו את יתר דבריו של השוטר אוסאמה. הנאשם ביקש להסביר את התנהגותו בהתנהלות מעליבה, פוגענית ומשפילה של השוטר אוסאמה (עמ' 26 לפרו' ש' 25). אולם, התנהלות שאינה ראויה מצדו של שוטר, גם אם היתה, אינה מהווה הצדקה לצעקות הנאשם כלפי השוטר "מי אתה שתגיד לי מה לעשות" (ת/3), ומכל מקום אין בה כדי ליישב את תוצאות בדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם באופן אחר מלבד היותו שיכור. בתיקון שעת מילוי דו"ח הפעולה ת/2 ע"י השוטר אוסאמה אין כדי לשלול את תוצאות בדיקת המאפיינים, מה גם שהשעה המתוקנת תואמת את עדותו של השוטר אוסאמה לפיה הנאשם הועבר לטיפולו רק לאחר שנערכה לו בדיקת הינשוף. סוף דבר לאור כל האמור באתי לידי מסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר ובמידה הנדרשת בפלילים כי הנאשם נהג ברכב בשכרות, כאשר בדגימה של אויר נשוף שנתן נמצא אלכוהול בריכוז של 560 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף, ולכן אני מרשיע אותו בעבירה זו. ניתנה היום כ"ה בתשרי, תש"ע (13 באוקטובר 2009) במעמד המתייצבים. מרדכי כדורי, שופט משפט תעבורהשכרותהתנדבותבדיקת שכרות (אלכוהול)