קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית התביעה על הסף עקב כתב ויתור על תביעות: .1בקשה זו סבה על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ביטל החלטתו של בית-משפט השלום, שדחה על הסף תביעה שהוגשה על-ידי המשיב. .2כתב התביעה, שהוגש על-ידי המשיב, הסתמך על עילה בנזיקין וסמך עצמו מבחינה עובדתית על תוצאותיה של תאונת דרכים, שבה נפגע המשיב. כתב התביעה פירט את האירוע, שבו נפגע המשיב, ופירט את הנזקים שנגרמו למשיב. המבקשת הגישה כתב-הגנה ובו כללה, בין היתר, את הטענה, כי המבקשת הגיעה להסכם עם המשיב, לפיו קיבל סך של 270שקלים לכיסוי כל נזקיו ולסילוק מלא וסופי של תביעותיו בגין התאונה. לפי הנטען, חתם המשיב על כתב קבלה, ויתור ושחרור, בו מחל וויתר באופן סופי ומוחלט על כל זכויותיו, דרישותיו ותביעותיו בקשר לאונה. המבקשת צירפה את כתב הוויתור האמור לכתב ההגנה והוסיפה וציינה, כי המבקש גם חתם נוסף לכך - בשנית - על גב ההמחאה על ויתור על כל תביעה; גם תצלום של ההמחאה צורף לכתב ההגנה. .3עם פתיחת הדיון בבית-משפט השלום ביום 20.6.84טען בא-כוחה המלומד של המבקשת, במסגרת של בקשה טרומית בעל-פה, כי הוא מבקש לדחות את התביעה על הסף: בכתב ההגנה נטען, שהמשיב קיבל פיצוי כספי וויתר על כל תביעה, וצורפו כל המסמכים בקשר לכך. המשיב לא איזכר את כתב הוויתור בכתב התביעה וגם לא הגיש כתב-תשובה. לאור מתן הפיצוי ולאור ויתורו של המשיב נתבקשה דחיית התביעה על הסף. באת הכוח המלומדת של המשיב השיבה, כי ההחתמה על כתב הוויתור הייתה נגועה בחוסר תום-לב, ולא הייתה אלא מעשה עושק; העניין לא אוזכר בכתב התביעה, מאחר שהזכות לקבלת פיצויים עמדה בעינה, ולפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, גם לא הייתה חובה להגיש כתב-תשובה. בית המשפט רשאי לאשר תיקון של כתב התביעה בכל שלב, ועל-כן ביקשה באת הכוח המלומדת של המשיב, כי יאפשרו לה לתקן את כתב התביעה כדי לכלול בו את טענתה הנ"ל. פרקליטה המלומד של המבקשת התנגד לבקשה לתיקון כתב התביעה, המועלית ביום שנקבע להוכחות, כאשר כל העדים כבר הוזמנו והיו נוכחים במקום. הטענה בדבר קיומו של כתב הוויתור נודעה למשיב לכל המאוחר ביום 9.8.83, כאשר הוגש כתב ההגנה, והעלאת הבקשה לתיקון כתב התביעה, שנעשתה אך ורק ביום 20.6.84, היינו כעשרה חודשים לאחר מכן, אינה מוצדקת. בית-משפט השלום ציין, כי נתקיים דיון ראשון בנוכחות הצדדים ביום 9.2.74, ולא הועלתה אז כל בקשה לתיקון כתב התביעה, ועל-כן הוזמנו עתה כל העדים. רק ביום שנקבע לשמיעת העדויות הועלתה טענת העושק, וטענה זו יש לטעון מפורשות בכתב התביעה ולא להעלותה בעל-פה ביום שנקבע להוכחות. בית המשפט סבר, כי אין גם הצדקה לבקש, בעל-פה, את תיקון כתב התביעה על-ידי תיקון מהותי ביום שנקבע להוכחות, כאשר נושא התיקון אינו בגדר הפתעה והצורך בו צריך היה להיות ידוע מראש. חובה הייתה לצרף תצהיר על העובדת התומכות בבקשת התיקון, ואף כזה לא הוגש. הבקשה לתיקון נדחתה. לאור כתבי הטענות סבר בית המשפט, כי אין כל בסיס לתביעה אחרי הוויתור, והתביעה נדחתה על הסף. .4המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור ציינה, כי לא היה מקום לדחיית התביעה על הסף. עצם קיומו של כתב הוויתור לא היה אמנם שנוי במחלוקת, אולם לא כן עניין תקפותו, ונושא זה צריך היה להתברר בדרך של שמיעת ראיות. העלאתה של הבקשה בדבר דחייה על הסף באה כהפתעה לבאת-כוח המשיב, ומה גם שלא נטען בכתב ההגנה, כי דין התביעה להידחות על הסף. זאת ועוד, מן הנכון היה, שבקשת הדחייה תוגש בדרך המרצה, ובית-משפט השלום היה צריך לפחות לדחות את הדיון למועד אחר עלמנת לאפשר למשיב התייחסות נאותה לטענה המפתיעה בדבר דחייה על הסף. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום והחזיר את הדיון לבית המשפט האמור לשם קיום הדיון בהרכב אחר, ביטל את החיוב בהוצאות, שהוטלו על המשיב בבית-משפט השלום, והטיל על המבקשת הוצאות בסך 000, 500שקלים. .5בעקבות ההליכים הנ"ל הוגשה לנו עתה בקשה לרשות ערעור. .6כתב התביעה, שהוגש במקרה דנן, צריך היה לכלול התייחסות לעניין כתב הוויתור ולטענת העושק. אכן נכון, כי המשיב תבע פיצויים בהסתמך על עילה בדיני הנזיקין, אך הוא לא צריך היה להעלים מעיני בית המשפט, מעיקרו, את העובדה, שהוא חתם על שני כתבי-ויתור המתייחסים ברורות לאותה עילה ממש, ואם סבר, כי בכל שאירע היה פגם שירד לשורשו של עניין, מן הנכון היה לאזכר זאת. התיזה, שהועלתה לפנינו על-ידי באת הכוח המלומדת של המשיב, הייתה, כי בהתדיינות כגון זו שלפנינו אינם חלים הכללים, הנוהגים בבית המשפט הגבוה לצדק, וכי על-כן אין כביכול חובה לנהוג ב"ניקיון-כפיים". טענה זו אינה מקובלת עליי, ויש לדחות את המשמעות העולה ממנה: כאמור לעיל, מן הנכון היה לאזכר עובדה מהותית כגון זו שלפנינו בכתב התביעה, כי היא בגדר הנתונים המשולבים והכרוכים, מניה וביה, בפריטים, החייבים להיכלל בכתב התביעה על-פי האמור בפיסקאות (7), (8) ו-(9) תקנה 9לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984יתרה מזאת, אף ללא זיקה לחיוב הפורמאלי, העולה מתקנה 9, אין להעלות על הדעת, שפלוני, שחתם על כתבויתור לגבי הסכום, כולו או מקצתו, אותו הוא תובע, יסתיר עובדה זו בכתב התביעה המוגש על-ידיו. .7מאחר שהנושא הוזכר לאחר מכן בכתב ההגנה, ראוי היה במקרה דנן לקיים קדם-משפט, כי טענה כגון זו שהועלתה על-ידי המבקשת היא עניין מובהק, שראוי לבררו מראש לפני שמזמינים את העדים. מתברר, כי אכן קוים דיון בנוכחות בעלי הדין ללא הזמנת העדים, אך משום מה לא הועלתה שם מטעם בית המשפט השאלה, שנתחייבה לאור האמור בסעיף 13לכתב ההגנה, שהתייחס בפרוטרוט לשני כתבי הוויתור. .8הבקשה לדחייה על הסף צריכה הייתה להיות מועלית על-ידי המבקשת במסגרת בקשה בדרך המרצה ולא בעל-פה בלבד: לו טענה המבקשת בכתב ההגנה שלה, כי יש לדחות את התביעה על הסף (היינו, לו לא הסתפקה אך ורק באיזכור קיומם של כתבי הוויתור) הרי היה די בכך אף ללא הגשת בקשה נוספת בדרך המרצה(ע"א 527/64 [1], בעמ' 501); אולם מאחר שהבקשה בדבר דחייה על הסף לא נכללה בכתב ההגנה, צריך היה להעלות אותה לפני בית המשפט בכתב, כאמור לעיל, ולא להסתפק בהעלאת הטענה בעל-פה בלבד. העדר התגובה של המשיב מעת קבלת כתב ההגנה בחודש אוגוסט 1983ועד ליום פתיחת הדיון, אחרי שהוזמנו כל העדים, והעלאת בקשה לתיקון כתב התביעה בשלב כה מאוחר, היו גורם מרכזי לכך, שנושא זה גרם, מעל למידה הראויה, להעסקתן של שלוש ערכאות. כאמור כבר, יכול היה המשיב להגיב על האמור בכתב ההגנה ויכול היה לבקש את תיקון כתב התביעה, כאשר בית המשפט דן בתיק לראשונה בפברואר 1984, אם לא לפני כן. כפי שציינתי כבר, יש להצטער על כך שבית המשפט לא קיים אז קדם-משפט כדי לברר את הטענה הנ"ל, אך מי שסבר, שעומדת לו טענת עושק שלא הוזכרה על-ידיו בכתב התביעה, יכול היה לבקש את תיקון כתב התביעה גם לא במסגרת קדם המשפט שלא התקיים. .9ככל שניתן להבין את כוונתו של בית המשפט המחוזי, שהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום, הרי זו הייה מעוגנת בשני קווים מנחים אלו: (א) זכאי אדם לכך, שיהיה לו יומו בבית המשפט, אם יש בחומר שלפני בית המשפט כדי להצביע לכאורה על קיומה של טענה, הראויה לבירור משפטי. בעניין דחיית התביעה נוהגים בתי המשפט, בצדק, בזהירות ואינם ממהרים לדחות תביעתו של פלוני על הסף. (ב) ליקוי בכתב הטענות אינו חייב להכריע את גורלה של תביעה או בשינויים הנובעים מן העניין - את גורלה של הגנה: בית המשפט מוסמך להתיר תיקון של כתבי-בי-דין, והנזק, שנגרם לנוגעים בדבר על-ידי התמשכות הדיון או על-ידי אובדן זמן, ניתן לתיקון על-ידי הטלת הוצאות. אגב, לאור נוסחן הנוכחי של התקנות ניתן גם להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה, והנני מפנה בהקשר זה לתקנה 514לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-.1984 אם הנחתה את בית המשפט המחוזי התפיסה, הבאה לידי ביטוי באמות המידה הנ"ל, אין להלין עליו. אם אכן יוכח בעת ההליכים לגופה של התביעה, כי נחתמו כתבי-ויתור תקפים, יוכרע בעניין על-פי המסקנה המתבקת מכך, ואם אכן תוכח טענת העושק, תעלה המסקנה ההפוכה מלפני ערכאת השיפוט שתדון בעניין, וכל צד חייב להיות ער לכך, שהוא צריך להוכיח את הגירסה שלו ושיהא עליו לשאת בתוצאות הדיוניות אם לא יעשה כן. .10מאידך גיסא, לא מחוור לי, מדוע ראה בית המשפט המחוזי להטיל את עומס הוצאות המשפט על המבקשת דווקא. הרי התבקשה דווקא מסקנה הפוכה; היינו, אם סבר בית המשפט המחוזי, שיש מקום להתיר את תיקון כתב התביעה למרות שהדבר נעשה באיחור כה רב ואחרי שכל העדים כבר הוזמנו והתייצבו, הרי ראוי היה, שהמשיב דווקא יישא בהוצאות (ראה סעיף 9(ב) לעיל). .11השאלה הניצבת לפניי עתה היא, אם די בהחלטה של בית המשפט המחוזי בעניין החיוב בהוצאות כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית-משפט זה. התשובה לכך היא שלילית (ר"ע 103/82 [2]), ומה גם שעניין ההוצאות ימצא את ביטויו בין כה וכה בעקבות ההכרעה לגופה בתביעה, לכאן או לכאן. הבקשה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות