המומחה בדק את התובעת והתרשם מקיומה של הגבלת תנועות "מזערית" בעמ"ש צווארי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת תנועה בצוואר 5 אחוז נכות: עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים מיום 10.2.06 בה היתה מעורבת התובעת, ילידת 3.8.75 כנהגת. הנתבעת ביטחה את נהיגתה של התובעת במועדים הרלוונטיים. בכתב התביעה נטען כי במהלך נהיגתה של התובעת ביום האמור סטה רכב אחר לנתיב נסיעת התובעת וזו נאלצה לסטות לימין ופגעה בעוצמה בגדר הבטיחות. פרטי הרכב והנהג האחר אינם ידועים לתובעת. התובעת נחבלה בצווארה ובגבה וכן בראשה. נטען כי מאז התאונה סובלת התובעת מכאבים ומגבלה בתנועות הצוואר והגב, כאבי ראש, סחרחורות, תחושת נימול בגפיים בעיקר משמאל ומדיסקופטיה בעמ"ש צווארי ומותני. עוד נטען כי מאז התאונה משתתפת התובעת בטיפולי פיזיותרפיה ונזקקת בקביעות לעזרה בניהול משק הבית. לתובעת שני ילדים אשר נכון למועד הגשת התביעה היו בני חמש ושלוש שנים. עובר לתאונה עבדה התובעת כמזכירה. אל התביעה צורפה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה. בהגנתה טענה הנתבעת כי ככל שיוכח כי התאונה הנדונה הינה גם תאונת עבודה הרי שיש לנכות מכל סכום שייפסק לתובעת תשלומים שקיבלה או שצפויה הייתה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). סעיפי התביעה הוכחשו באופן גורף ובהתאם התנגדה הנתבעת לבקשה למינוי מומחים רפואיים. המומחים מטעם ביהמ"ש: לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם מיניתי ביום 11.10.07 את ד"ר סבתו כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. המומחה התבקש להתייחס גם לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. המומחה בדק את התובעת ביום 27.12.07 והתרשם כי לא קיימת הגבלה ולא נמצא קיפוח נוירולוגי. נקבע כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה, אם כי התאונה גרמה לנכויות זמניות, כדלקמן: 100% לשבועיים מיום התאונה. 50% למשך שבועיים נוספים. המומחה ציין כי בעברה סבלה התובעת מחולשה ביד וברגל שמאל ולא נמצא ממצא משמעותי. לכן לא המליץ המומחה על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. אל המומחה נשלחו שאלות הבהרה אך לא היה בהן כדי להביאו לחזור בו מחוות דעתו. התובעת לא הייתה שבעת רצון מתשובותיו של המומחה ואף טענה כי הוא לא השיב למלוא השאלות שנשלחו אליו. לאחר שבדקתי טענותיה מצאתי להורות למומחה להשלים תשובותיו. גם תשובות אלו לא סיפקו את התובעת והיא ביקשה לחקור המומחה. אכן, ביום 2.3.09 נחקר ד"ר סבתו באשר לאופן עריכת הבדיקה והסקת המסקנות בד"כ ובמקרה הנדון בפרט. מבלי להאריך מקום בו ניתן לקצר אומר כי על סמך החקירה הגישה התובעת בקשה לפסול את חווה"ד של המומחה ולמנות אחר תחתיו. לאחר שניתנה לנתבעת ההזדמנות להגיב ולאחר התלבטות מסוימת, בעיקר לנוכח ההלכות על פיהן מינוי מומחה נוסף לא יינתן כדבר שבשגרה, החלטתי לקבל את הבקשה, במובן זה שמונה מומחה נוסף ללא שנפסלה חוות דעתו של ד"ר סבתו. בעניין זה, ר' נימוקי בהחלטתי מיום 21.4.09, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. בהחלטתי האמורה מיניתי את פרופ' מושיוב כמומחה נוסף מטעם ביהמ"ש. המומחה בדק את התובעת ביום 31.8.09 והתרשם מקיומה של הגבלת תנועות "מזערית" בעמ"ש צווארי. כמו כן ציין קיומו של ספזם שרירים פרה-ורטברליים והופקה רגישות ממוקמת על פני חוליות הצוואר. טווח תנועות עמ"ש מותני מלא לכל הכיוונים. בדיקת CT הדגימה בלטי דיסק בגבהים 3-4C, 5-6C ו- 6-7C. לאור האמור העמיד המומחה את נכותה של התובעת על 5% לפי מחצית סעיף 37 (5) א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956. הואיל והתובעת לא סבלה בעבר מכאבי צוואר או מגבלת תנועות בעמ"ש צווארי, קבע המומחה כי סביר לקבוע שהנכות נובעת במלואה מהתאונה הנדונה. עבור השבועיים שלאחר התאונה, במהלכם שהתה התובעת בחופשת מחלה, העמיד המומחה את נכותה הזמנית על 100%. עולה אפוא כי מונחות, נכון לעת הזו, בפני שתי קביעות של מומחים, האחד גורס כי לא נותרה נכות צמיתה והאחר מניח כי נותרה נכות קלה בגובה 5%, כאשר אף מצוין כי מדובר בהגבלת תנועה "מזערית". ראוי להטעים כי כאמור לעיל, חוות הדעת הראשונה לא נפסלה וממילא שתי חוות הדעת תקפות, עת באים להידרש להכרעה בתיק זה. ראיות הצדדים: משלא היה ניתן להביא הצדדים לפשרה הוגשו ראיותיהם. התובעת הסתפקה בתצהירה אשר בחלקו היווה חזרה על האמור בכתב התביעה, כמובא לעיל. הוצהר כי מספר שעות לאחר התרחשות התאונה ומשסבלה כאבים קשים פנתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים הדסה עין כרם. העתק גיליון השחרור וטופס מד"א צורפו וסומנו ב'. התובעת הצהירה כי בשל פגיעותיה בתאונה נזקקה למספר רב של טיפולים רפואיים, ובהם טיפולי פיזיותרפיה מרובים, בהם היא משתתפת עד היום. התיעוד הרפואי צורף וסומן ג'1-ג'16. בין יתר המסמכים שהוגשו ניתן ללמוד מגיליון סיכום טיפול כי התובעת השתתפה בכשלושים טיפולי פיזיותרפיה. התובעת הוסיפה כי עובר לתאונה עבדה כמנהלת לשכה במשרד התמ"ת בשכר של כ-4,500 ₪ לחודש. כיום עומדת הכנסתה של התובעת על כ-6,500 ₪ לחודש, כאשר העלייה בשכר משקפת, לטענתה, עלייה בערך שעת עבודה ולא בהגדלת היקף העבודה. תלושי שכר מהתקופה הקודמת לתאונה ומזו המאוחרת לה צורפו וסומנו ד'1-ד'8. עיון בתלושים מעלה הנתונים הבאים: - בהתאם לנתונים המצטברים בתלוש חודש דצמבר 2005 עמד שכרה הממוצע בשנת 2005 על 4,550 ₪. - בינואר 2006 עמד השכר בהפחתת מס הכנסה על 8,701 ₪, לא הוצגו עוד נתונים מאותה שנה ולא ניתן לדעת אם לא מדובר בחודש חריג או מה עומד ביסוד העלייה בחודש זה לבדו. - בהתאם לנתונים המצטברים בתלוש חודש נובמבר 2009 - עמד שכרה הממוצע בשנת 2009, עד לאותו חודש על 6,390 ₪. עולה אפוא כי בשנה שקדמה לתאונה עמד השכר על כ- 4,550 ₪ בעוד בשנת 2009 עמד השכר על כ- 6,400 ₪. התובעת מטעמיה לא הציגה נתוני שכר נוכחיים ובנסיבות אלה אין אלא להניח שזה אף המשיך ועלה. התובעת טענה בתצהירה כי בשל התאונה היא נעדרה מעבודתה לשבועיים, כאשר בחודשיים שלאחר התאונה נדרשה להיעדרויות נוספות, בשל הטיפולים הרפואיים אותם קיבלה. טיפולים אלו גרמו לתובעת להוצאות מרובות הן עבור השתתפות עצמית ותרופות והן עבור שירותי רפואה פרטים. קבלות חלקיות צורפו וסומנו ו'1-ו'6. סך הקבלות שהוצגו מתקרב ל- 150 ₪. נטען בתצהיר כי עד היום סובלת התובעת מכאבים ומגבלות תנועה בגבה ובצווארה, המקשים על תפקודה בעבודתה הכרוכה בישיבה רצופה. עובר לתאונה לא סבלה התובעת מבעיות או תחלואה בצוואר או בעמ"ש ובוודאי שלא נזקקה למשככי כאבים באופן קבוע. כיום סובלת התובעת מכאבים הגורמים לה לצורך לקום ולשחרר את הצוואר לאחר ישיבה ממושכת. בסוף יום עבודה חשה התובעת כי שרירי צווארה תפוסים לחלוטין. התובעת סובלת מכאבים רצופים במשך הלילה ומתקשה במציאת תנוחה נוחה לשנתה. נטען כי גם בביתה מתקשה התובעת בתפקוד וכך בעוד עובר לתאונה ביצעה את כל עבודות הבית בעצמה וללא עזרה הרי שמאז התאונה בעלה נושא במרבית הנטל, בעיקר בשנה הראשונה הסמוכה לתאונה. התובעת הוסיפה והצהירה כי הוציאה סכומים נכבדים עבור נסיעות לטיפולים הרפואיים. הקבלות לא נשמרו אולם התובעת מעריכה את הוצאותיה בראש זה בסך של כ -2,000 ₪. עוד הצהירה כי ניהול ההליך המשפטי, כולל חקירת המומחה, שכ"ט המומחה, העברת התיק בין עו"ד ועוד גרמו לה הוצאות מרובות. אישורי הפקדה צורפו וסומנו ז'1-ז'2. ביום 30.6.11 נחקרה התובעת בקצרה על תצהירה. החקירה התמקדה בטענותיה באשר להיעדרות מהעבודה בסמוך לתאונה. מאחר והוסכם שאין טענה להפסדי שכר בעבר אין צורך להידרש לדברים ואסתפק בהערה כי עלה שגם טענתה כי נעדרה למשך שבועיים מהעבודה, עלתה מהחקירה כלא מדויקת והתובעת הסכימה כי למעשה שכרה לא נפגעה בגין כל היעדרות, נטענת. הכרעה: אפתח בנושא הנכות הרפואית; לו היה נקבע בחוות הדעת השנייה אחוז נכות גבוה ומשמעותי, ייתכן והיה מקום לטענות ב"כ התובע בסיכומיו - כי יש להעדיף את קביעות פרופ' מושיוב על קביעות ד"ר סבתו וזאת לאור הספקות שצוינו בהחלטתי מיום 21.4.09. ברם, מקום בו עולה כי אף המומחה הנוסף מצא רק נכות מזערית, עולה למעשה כי לא נפל, בסופו של יום, פסול בקביעות ד"ר סבתו. נראה כי מדובר למרב בראיה שונה במעט של הפגיעה או בגישות שונות של מומחים באשר לקביעת נכויות, מקום בו ברי כי מדובר בנכות נמוכה מאוד. בהתחשב בכלל האמור בשתי חוות הדעת וגם בהדברים שעלו מחקירת ד"ר סבתו - אני מוצאת שבנסיבות העניין יש מקום אפוא להניח קיום נכות רפואית של 2.5%, וזאת כדי לאזן בין הקביעות השונות. באשר למשמעות התפקודית של נכות זו; "נכויות בשיעור נמוך של 5%, או אפילו 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה." ר' ד. קציר- פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית התשס"ג -2003, כרך ב', בעמ' 259. דברים אלה יפים בבחינת קל וחומר עת שמדובר אף בנכות נמוכה יותר, ועת שאחד מהמומחים אף סבר שאין מקום להכיר בכל נכות רפואית בגינה. לא רק שנכות רפואית נמוכה כאמור (ואציין כי הדברים יפים, גם לו הייתה בפני רק חוות דעתו של פרופ' מושיוב) היא בדרך כלל מחוסרת נפקות תפקודית, אלא שבמקרה דנן אף עולה עובדתית כי כך אכן מצב הדברים; כאמור שכר התובעת לא נפגע כלל וזאת לא בסמוך לתאונה ואף לא במשך מעל לחמש שנים תמימות שחלפו מאז ארעה. עובדה זו מתיישבת עם כך שהתובעת אינה עובדת בעבודה פיזית אלא בעבודה שהיא למעשה עבודת מזכירות במשרד. זאת ועוד; אין מחלוקת כי התובעת עובדת באותו מקום עבודה זה כ- 14 שנים וכי מדובר בעבודה במשרד ממשלתי. בנסיבות אלה יש מקום לטענת הנתבעת כי הסיכוי שתפוטר משם והנכות תקשה עליה במציאת עבודה חלופית, הוא סיכוי נמוך. עם כל האמור, יש מקום לסכום גלובלי מסוים, בגין פגיעה בכושר ההשתכרות וזאת מאחר ויש להביא בחשבון מנגד את גיל התובעת ואת מספר השנים הרב בו היא עתידה עדיין להיוותר בשוק העבודה. עת מדובר בפרק זמן ממושך כאמור, קיים קושי לצפות את העתיד ואת הנפקות שעשויה להיות גם מנכות נמוכה כאמור. בתחשיב הנזק מטעמה העריכה התובעת נזקה בסך של 113,760 ש"ח בראשי הנזק הבאים: כאב וסבל (16,000 ₪); אובדן כושר ההשתכרות על בסיס 5% נכות ושכר של 6,390 ₪ נטו ולאחר היוון (80,260 ₪); עזרת הזולת בעבר ולעתיד (10,000 ₪); הוצאות בעבר ולעתיד (7,500 ₪). מנגד הציעה הנתבעת פיצוי בסך של 14,238 ₪ בראשי הנזק הבאים: כאב וסבל לפי 2.5% נכות (4,611 ₪); אובדן כושר ההשתכרות לפי נגזרת תחשיב אקטוארי הערוך על בסיס 2.5% נכות ובסיס שכר שאינו עולה על 4,535 ₪ לחודש (9,500 ₪); הוצאות (127 ₪). בהמשך לכלל האמור אפנה לרכיבי הפיצוי שנטענו; הוצאות: בשים לב מחד גיסא להיקף הקבלות שהוצגו ומאידך גיסא לתיעוד הרפואי שהוצג המלמד על היקף הטיפולים שנדרשו אני פוסקת לתובעת פיצוי גלובלי בסך 1,000 ₪. עזרת צד ג': לנוכח גובה הנכות שהוכרה ומהותה וכן בהתחשב בכך שעלה כי התובעת שבה לעבודתה בסמוך לפגיעה, לא מצאתי כי הוכחה שנדרשה או תידרש עזרת צד ג' המצדיקה פיצוי כספי והחורגת מעזרה המצופה מקרובי משפחה בגדר חובתם המוסרית. פגיעה בכושר ההשתכרות: לאחר שבחנתי את הערכים המתקבלים הן על בסיס שכר נוכחי נטען בגובה של כ- 6,400 ₪, 2.5% נכות רפואית, גיל התובעת ומחצית תחשיב אקטוארי והן על בסיס 5% נכות ונגזרת בשליש (הכול, בשים לב להערותיי דלעיל) - מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪. כאב וסבל: בהתחשב במועד התאונה, גיל התובעת ונכות בגובה 2.5% - אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך מעוגל של 4,500 ₪. סך הכול ישולם אפוא לתובעת פיצוי בסך 30,500 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעת בגין שכ"ט בא כוח סך כולל של 4,600 ₪. מקום בו הוכרה בסופו של יום נכות רפואית, גם אם נמוכה, יש מקום להשיב לתובעת את כלל הוצאותיה. הנתבעת תשיב אפוא גם את אגרת בית המשפט, את שכר הטרחה ששילמה התובעת בגין עלות חקירת ד"ר סבתו וכן את שכ"ט המומחה הנוסף בו נשאה התובעת - הכול בתוספת ריבית והצמדה מיום כל הוצאה. אחוזי נכותצווארנכות