המועד הקבוע בסעיף 81לחוק בתי המשפט באשר לתיקון טעות בפסק הדין ( 30יום), אמור לחול על הצדדים בלבד, אשר קבלו לידיהם את פסק הדין ויכולים וצריכים לעמוד בלוח זמנים, אך אין מועד זה חל על ראש ההוצאה לפועל בבואו לבקש הבהרת פסק דין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המועד להגשת בקשה להבהרת פסק דין ע''י ראש ההוצל''פ: בפנינו ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בנהריה, מיום 13.12.98שניתנה בתיקי הוצל"פ מס' 3-89-0141- 13ו-6-89-01422- 13(המ' 3/97), לפיה נדחתה בקשת המערער בטענת "פרעתי". העובדות הצריכות לעניין: .1בתאריך 23.12.98ניתן פסק דין נגד המערער בבית משפט השלום בנהריה (ת.א 3671/88) על פי בקשת המשיב לפיו חוייב המערער לשלם למשיב סך של 921, 15ש"ח בצירוף ריבית חודשית בשיעור % 0.88+ הצמדה. עוד נקבע בפסק הדין כי הריבית תחושב בכל שיעור שיהיה מקובל בבנק התובע (המשיב) מעת לעת, לפי אישור בכתב מטעם התובע (המשיב). .2בתאריך 23.12.98ניתן פסק דין בבית משפט השלום בנהריה (ת.א 3654/88) על פי בקשת המשיב, לפיו חוייב המערער לשלם למשיב סך 630, 27ש"ח בצירוף ריבית בשיעור % 3.65בשנה. עוד נקבעה ריבית משתנה באותו פסק דין, שאמורה להתווסף לחוב כל 3חודשים, בראש כל חודש, מהחודשים ינואר, אפריל, יולי ואוקטובר. .3מאז נפתחו תיקי הוצל"פ בגין החוב לפי פסקי הדין הנ"ל, שילם המערער ללשכת - ההוצאה לפועל סכומים שונים (שערכם הוא נשוא המחלוקת). .4המערער הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי". לאותה בקשה צירף ב"כ המערער חוות דעת של רואה חשבון, מר היימן, שממנה ניתן להסיק, לטענתו, כי המערער פרע את כל חובו בשני תיקי ההוצל"פ, ואפילו נשארה לו יתרת זכות על סך 558, 12ש"ח (נכון למועד עריכת חוות הדעת בתאריך 6.5.98). .5בתאריך 13.12.98ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשת המערער בטענת פרעתי, לאחר שמצא פגמים יסודיים בחוות הדעת שהוגשה מטעמו. מכאן הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. טענות הצדדים: ב"כ המערער טוען, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בטעות יסודה, היות והוא פסל את חוות הדעת של רואה החשבון הנ"ל מטעמו. ב"כ המשיב מסביר בטיעוניו את נכונות חוות דעתו של רואה החשבון הנ"ל. עוד טען ב"כ המערער, כי ראש ההוצאה לפועל טעה בקובעו "שלא לכך התכוון הפוסק" בהתייחסו לכך שריבית שנתית בסך %3.65, אינה אקטואלית. עוד טעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו בעניין בקשת הבהרה לפי סעיף 12לחוק ההוצל"פ, המערער סומך טענה זו על העובדה כי לא ניתן לבקש בקשת הבהרה לאחר חלוף 10שנים מיום מתן פסק הדין. לו סבר המשיב שנפלה טעות דפוס, היה עליו להגיש בקשה לתיקון טעות סופר תוך 30יום מיום מתן פסק הדין. מוסיף וטוען ב"כ המערער, כי ע"י הגשת חוות הדעת מטעמו הוא הרים את נטל ההוכחה באשר לפרעון החוב על ידו בתיק ההוצל"פ, והיה על המשיב לסתור טענה זו, ומשלא עשה כן היה על ראש ההוצאה לפועל לקבל את בקשתו ולקבוע כי המערער פרע את חובו. מנגד טען ב"כ המשיב, כי אין להתערב בהתרשמות ראש ההוצאה לפועל מחוות הדעת שהוגשה ע"י המערער. משקבע ראש ההוצאה לפועל כי פגמים יסודיים נפלו בחוות הדעת, לא הרים המערער את נטל ההוכחה המוטל עליו בטענת "פרעתי", עוד הוא טוען, במישור נטל ההוכחה, כי המערער לא הוכיח ע"י קבלות או מסמכים שהוא פרע את החוב בתיק ההוצל"פ. המשיב תוקף את חוות הדעת השנייה שהוגשה ע"י המשיב, בכך שהיא לא מנוסחת כדרוש בסעיף 25(א) לפקודת הראיות, לכן חוות הדעת הינה ראיה לא קבילה ויש לדחותה. דיון לאחר עיון בהודעת הערעור, בהחלטת ראש ההוצאה לפועל ובסיכומי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בפתח הדברים אציין, כי ראש ההוצאה לפועל לא דחה, בכלל, את טענת "פרעתי" של המערער, אלא דחה זמנית את ההכרעה בטענת "פרעתי" עד להשלמת דברים ע"י הצדדים ולהבהרת פסק הדין ע"י בית המשפט שנתן את פסק הדין (סיפא של סעיף 6להחלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעור). כלומר, החלטת ראש ההוצאה לפועל לא סתמה את הגולל על טענת "פרעתי" של המערער, והיא שרירה וקיימת בכפוף לאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נשוא הערעור. באשר לטענת המערער, כי ראש ההוצאה לפועל טעה בכך, שהיה עליו לקבל את חוות הדעת של רואה החשבון, מר היימן, לאחר שהמשיב לא הביא ראיות לסתור את חוות הדעת. אין בידי לקבל טענה זו, שכן הלכה פסוקה היא, כי נטל השכנוע מוטל לעולם על החייב הטוען שפרע את החוב: "מכוח הוראה מפורשת בסעיף 19מוטל על החייב נטל השכנוע להוכחת טענותיו. נטל זה קבוע ומוטל תמיד על החייב, ואיננו עובר לעולם אל הזוכה, מכיוון שרואים את החייב כאילו הוא המוציא מחברו." (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 503). רק במקרים נדירים עובר נטל השכנוע לזוכה, אולם נטל השכנוע העיקרי רובץ על שכמו של החייב: "אמנם במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני להביא ראיות לסתור, וזאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. לנוכח מצב דברים זה צריך הזוכה להראות פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענות החייב; אולם תמיד מוטל נטל השכנוע העיקרי (ההדגשה שלי - ס.ג.), על החייב להוכיח כי הופטר מלמלא אחר פסק הדין". (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 503) מלשון החלטת ראש ההוצאה לפועל עולה, כי הוא מצא בחוות הדעת, שהוגשה ע"י רואה חשבון מטעם המערער, פגמים יסודיים, משמעות הדברים, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. אומנם ניתן לראות פגם בהימנעות המשיב מלהציג אישורים או מסמכים על התשלומים שביצע המערער, אך מרחק רב בין זה לבין העברת נטל ההוכחה למשיב. גם בהליך הערעור לא נראה לי כי המערער הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בטענת "פרעתי", ע"י הגשת חוות דעת אחרת ("מתוקנת"), מה גם שחוות הדעת שהוגשה ע"י המערער לא הוגשה כדין וכמתחייב מס' 24(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971(על נפקותו של הפגם שבחוות דעת, שהוגשה ע"י המערער, ראה קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שני, תשנ"ט-1999, עמ' 673). אין בידי לקבל את טענת ב"כ המערער כי ראש ההוצאה לפועל חרג מסמכותו בקביעתו כי יפנה בבקשת הבהרה על פי סעיף 12לחוק ההוצאה לפועל, וזאת לאחר חלוף 10שנים ממתן פסק הדין: "לראש ההוצאה לפועל לא הוקצב מועד להגשת בקשה להבהרה שכן, מטבע הדברים, הליכי הוצאה לפועל של פסקי דין ננקטים בשלב מאוחר למתן פסק הדין, ולעיתים חולפת תקופה ארוכה עד לתחילתם והמחוקק לא ראה לנכון להגבילו במועדים קבועים מראש לצורך הפעלת סמכות זוץ (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 95). המועד הקבוע בסעיף 81לחוק בתי המשפט באשר לתיקון טעות בפסק הדין ( 30יום), אמור לחול על הצדדים בלבד, אשר קבלו לידיהם את פסק הדין ויכולים וצריכים לעמוד בלוח זמנים, אך אין מועד זה חל על ראש ההוצאה לפועל בבואו לבקש הבהרת פסק דין. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור, החלטת ראש ההוצאה לפועל תישאר על כנה וההליכים ימשכו כפי שנקבע ע"י ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו. אני מחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 000, 2ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקשת הבהרההוצאה לפועל