קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים על החזקת סמים: א. זהו ערר על החלטתו של בית המשפט קמא (כב' השופטת לידסקי), מיום 21.6.99, לפיה, נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בתיק זה. עניינו של כתב האישום העומד בבסיס בקשת המעצר הוא, חזקת כמות סם מהותית שלא לצריכה עצמית שבה נתפס העורר; ואין מכחיש. על פי סיפור העובדות בכתב האישום, נתפס העורר ביום 21.5.99 ברח' דיזנגוף בתל-אביב בשעות הבוקר המוקדמות, כשהוא מחזיק בשקית המכילה 40.5 גרם סם מסוג קוקאין, ועוד אריזת פלסטיק קטנה יותר שהכילה 3.050 גרם נוספים של קוקאין, כמו גם 64 כדורי סם מסוג MDMA. יש להעיר כבר כאן ומיד, כי המדובר הוא בפועל בכמות של סם מן הקשים בסמים, שדי בה כדי לספק צורכיהם של מאות מכורים. ב. בעררו מלין בא כוחו המלומד של העורר על כך, שבית המשפט קמא לא הביא בחשבון, כאשר החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, את העובדה שבהודעתו השניה במשטרה הסביר לחוקרו כי בפועל קנה את הסם, לא לבדו, אלא ביחד עם כ16- מחבריו שנשאו בתשלום. זאת ועוד, על בית המשפט שומה היה, לדבריו, להתחשב גם בעובדה כי המדובר הוא בנרקומן, המשתמש בעצמו בכמויות גדולות של סם - עד 20 מנות ביום - כך שאין לדבר על חשד בדבר קיום אלמנט של מסוכנות הנגזר ברגיל מהחזקה שכזו. שומה היה על בית המשפט דלמטה לדבריו, להביא בחשבון עוד, גם את מצבו הנפשי של העורר, שהוא כלשונו, "גבולי ביותר", ולבחור לפיכך, במקרה חריג זה בחלופת מעצר בית, למיצער. ג. בטרם דיון בטיעוני הערר לגופם, אני רואה להעיר, כי תיק זה התגלגל במשך שבועות בין מספר שופטים, כאשר הדיון בכל פעם נסב סביב שאלת מצבו הבריאותי של העורר, וסביב החשש שמא המדובר הוא באדם שמצבו הנפשי איננו מאפשר לו לעמוד לדין כלל, כפי שביקש הוא עצמו לטעון. דחיות חוזרות אלה של הדיון, יש לומר, לא באו בחלל ריק, שכן כפי שעלה מחומר הראיות בתיק, אכן היה העורר מאושפז בעבר חולים פסיכיאטרי במצב פסיכוטי קשה. מאז הריהו מטופל נפשית דרך קבע. עם זאת, מתברר מעיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות המצויות בתיק, הוגדר העורר בשנים האחרונות, כמי שאיננו חולה בנפשו, וכמי שמסוגל לעמוד לדין. אחת מאלה היא חוות הדעת של ד"ר פישר מבית החולים אברבנאל, מיום 1.6.99, לפיה, היה העורר בעת ביצוע העבירה במצב שבו ידע העורר להבחין בין טוב לרע, וכי הבדיקות החוזרות שנעשו לו במחלקה, לא העלו סימנים שהאיש לוקה במחלת נפש. חוות דעת נוספת, הרצופה אף היא להודעת הערר, היא זו של ד"ר הררי, המציין בה כי האיש מוכר לו מינואר 98' וכי בבדיקתו האחרונה, מיום 11.6.99, לא מצא עדות להפרעה נפשית היכלה להוות סיכון, לא לעצמו ולא לסביבתו. לדעת ד"ר הררי, אין העורר זקוק להמשך טיפול תחת השגחה. כך גם חוות הדעת שקיבלתי לידי היום, ואשר נערכה על ידי צוות רופאים בבית החולים באר יעקב, ביום 10.8.99. גם כאן הגיעו הרופאים לאותה מסקנה, כי יש ביכולתו של הנבדק להבחין בין מותר לאסור, וכי היה אחראי למעשיו בעת ביצועם. העורר, לפי חוות הדעת הזו, כשיר לעמוד לדין, מבין את הליכי המשפט ויכול לעקוב אחריהם. ממילא, אינו זקוק להמשך אישפוז פסיכיאטרי, וככל שיזקק לו, יוכל לקבלו גם בין כתלי בית המעצר, אליבא דחוות דעת זו. ד. בנסיבות אלה, באין עוד טעם להתייחס לנושא מצבו הנפשי של העורר, החליטו הצדדים לטעון בפני לגופו של הערר. עיקרה של המחלוקת, נסב מעתה סביב שתי טענות עיקריות שהעלה ב"כ העורר המלומד בענין זה. האחת, לגבי ייעודו של הסם שנתפס בידי העורר כמתואר, אשר לטענתו לא אמור היה לשמש אלא אותו עצמו ואת חבריו. השניה, שבכל מקרה, דין הוא שתישקל בכובד ראש חלופת מעצר, וזאת, עקב חריגותו של האירוע כאליבא דסניגור, ועקב נסיבותיו האישיות המיוחדות של הבחור, גם אינו מוגדר כחולה נפש. ה. לא שוכנעתי מטיעוניו אלה של ב"כ העורר המלומד; לא בהתייחס לטענתו הראשונה, גם לא בהתיחס אל השניה. נראה לי שהשופטת הנכבדה דלמטה, הבהירה היטב בהחלטתה המנומקת והיסודית, על מה ולמה ראתה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, על רקע העובדות שבאו בפניה, ועל אף מצבו הנפשי שאולי איננו מן המשופרים. אשר לייעוד הסם, מוסכם עלי כי אין לקבל את הסברו האחרון של העורר, כפי ביטויו לראשונה רק בהודעתו השניה, כאשר העלה פתאום סיפור של רכישה משותפת של הסם ביחד עם רבים אחרים, למסיבת סמים. לא זו בלבד, שאין בעצם ההסבר הזה כדי להמעיט מחומרת העבירה, הנובעת מעצם ההחזקה בכמות מסחרית של סם קשה כמו זה בעניננו, אלא שכבר על פניה נראית גירסה זו של העורר כגירסה שהומצאה לאחר מעה ולאחר התפישה, מתוך מחשבה מוטעית שיהיה בה כדי להקל מן החומרה המתחייבת. לפי דו"ח הפעולה של איש המשטרה, מיום 21.5.99, המתוייקת בתיק החקירות, הודיע העורר לשוטר שתפסו, עובר לתפיסה, כי הסם שלו הוא, ובהמשך הסביר, "כי מצא את כל החומר מתחת לביתו ברח' דיזנגוף 125 זמן קצר לפני שנעצר". וכיצד מתיישבת גירסתו של העורר היום, לפיה, רכש את הסם, ביחד עם כ16- מחבריו, מספר ימים קודם למעצר אצל ערבים בלוד, עם סיפור מציאת הסם מתחת לבית? כיצד מתיישבים דבריו, לפיהם, שילם עבור הסם סכום של 16.000 ש"ח שקיבל מאימו העובדת במכבסה, כאשר בהודעתו דיבר על מחיר של 13,000-12,000 ש"ח, ששילם עבור הסם ביחד עם חבריו? ו. נראה לי, כי בנסיבות הענין, מיותר להבהיר, כי לא רק הסתירות בין הגירסה האחת לאחרת, מובילות למסקנה כי דבריו של העורר מופרכים לכאורה, על פניהם, אלא, שכל גירסה בפני עצמה מופרכת היא, מתוכה עצמה. ההסבר בדבר מציאת הסם מתחת לבית, כמו הסיפור בדבר רכישתו ביחד עם חברים נוספים לצורך מסיבה, וכמו הסיפור בדבר קבלת סכום הכסף על סך 16,000 ש"ח מן האם דלת האמצעים, כל אלה, סיפורים דימיוניים הם שלא יתקבלו על דעתו של איש, ודינם לדחיה. יפה היא בקשר זה, גם הערתו של ב”כ המשיבה המלומד, עו”ד מזרחי, בהתייחסו אל סיפורו של העורר בדבר השימוש שעשה בסם, בעצמו, בנוטלו לדבריו כ20- מנות קוקאין ביום. כלום ניתן להעלות על הדעת, כפי שהיקשה עו"ד מזרחי, שיוכל אדם לשרוד לאחר נטילת כמות עתק כמו זו במשך תקופה מהותית? ואוסיף גם אני, כלום יוכל לשרוד עם כמות דימיונית שכזו, לצד, ובנוסף לתרופות פסיכיאטריות שהוא נאלץ לקחת דרך קבע אליבא דחוות הדעת? יוצא, התשתית הראייתית עליה הצביעה השופטת קמא המלומדת, כעל תשתית המצמיחה כמו מאליה את עילת המעצר, אכן הובהרה היטב מתוך חומר הראיות בתיק, ומתוך המסקנות הנגזרות ממנו בהכרח. בנסיבות אלה, כאשר עסקינן בכמות עתק של סם מסוכן כמתואר, המיועד על פניו להספיק למאות רבות של צרכני סם, צדקה בוודאי השופטת המלומדת, כאשר העמידה כנגד העורר אותה חזקה, לפיה, אין דינו של מי שעוסק בסם זה, אלא למעצר מאחורי סורג ובריח, תוך דחיית כל אפשרות לחלופה אחרת כלשהי. אשר לנסיבותיו האישיות, של העורר, הכרוכות במצבו הנפשי, נחה דעתי מעיון בחוות הדעת האחרונה, כי פן זה של העורר יוכל להיות מטופל גם על ידי המערכת הרפואית של שרות בתי הסוהר. לנוכח האמור, יידחה הערר. החזקת סמיםסמיםמעצרמעצר עד תום ההליכים