קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'ק חוזר חשבון מוגבל: 1.                   בפני ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), אשר הוגש ע"י המערערת עקב הגבלת חשבונה אצל המשיב, בגין סירוב של 26 שיקים. הערעור הינו לגבי כל השיקים. 2.                   המערערת אינה חולקת על כך שבמועדי פרעונם של השיקים אשר סורבו לא היתה יתרה מספקת בחשבונה, וטענתה היחידה הינה כי היה לה יסוד סביר להניח שחשבונה יהיה ביתרה המחייבת את המשיב לכבד את השיקים, שכן למערערת הגיעו כספים מגופים שונים שהינם, כפי שטוען ב"כ המערערת בסיכומיו "גופים ציבוריים ורבי עוצמה", וכספים אלה התעכבו. הטענה הינה כי אילו היו הכספים המגיעים משולמים במועד, לא היו השיקים מסורבים, כי למערערת היה יסוד סביר להניח כי הכספים ישולמו במועד ולכן - יסוד סביר להניח כי תהיה על המשיב חובה לפרוע את השיקים. 3.                   ב"כ המערערת טוען כי יש לראות את העובדות המפורטות בתצהיר אשר צורף לערעור, כעובדות אשר הוכחו מאחר שהן לא נסתרו. לטענתו, מאחר שהמערערת "הסדירה את מצב החשבון שלה" לא קיים סיכון לציבור , וסיבה זו מספקת היא על מנת שביהמ"ש ייעתר לערעור. בענין זה מפנה ב"כ המערערת אל פסק דינה של כב' השו' פריאל בבימ"ש השלום בחיפה, בבש"א 9366/98, אשר צורף לסיכומיו. 4.                   ב"כ המשיב טוען כי אין כל משמעות לשאלה האם היתה המערערת אמורה לקבל כספים מצדדים שלישיים כלשהם, שכן עילת הביטול אשר בסעיף 10(א)(3), עליה נסמך הערעור, מתמקדת ביחסי בנק-לקוח, ולא ביחסי הלקוח עם צד ג'. לטענתו, המערערת לא הוכיחה את העובדות הרלבנטיות לטענתה, מה גם שניתן להכיר במחדל, מסוג זה, של צד ג', רק בנסיבות קשות במיוחד, כגון אלה אשר פורטו בהמ' 583/94 דפוס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ דינים מחוזי כו(3) 108. 5.                   אפתח בשאלה המשפטית, תחילה - מסכימה אני לטענת ב"כ המשיב כי ה"יסוד הסביר" אשר בסעיף 10(א)(3) מתמקד ביחסי בנק-לקוח, במובן חובתו של הבנק לפרוע את השיקים, במסגרת יחסיו, סיכומיו והסכמיו עם הלקוח, אולם הפסיקה קבעה כי ניתן להתחשב במידה מסוימת בפעולות צפויות מצד ג', כפי שיפורט להלן. אין צורך להכביר מילים בדבר הרקע ממנו צמח החוק ומטרתו הברורה - לשנות את האופן בו מתנהלים חיי המסחר בארץ, בכל הנוגע לשיקים דחויים, ולהילחם בתופעה הקשה של שיקים ללא כיסוי, גם במחיר הערמת קשיים על דרכו של מושך השיקים, וגישה מחמירה ומכבידה כלפיו. מטרת החוק מוצאת ביטויה, באופן ברור בדברי ההסבר להצעת תיקון מס' 2 (ה"ח 2060, י"ב בתמוז התשנ"א 24.6.91, עמ' 239). בענין זה ראוי לאמץ את דברי כב' השו' ד"ר ביין, בדעת רוב, בע"א 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט בע"מ, דעה אשר התקבלה ע"י ביהמ"ש העליון בערעור שהוגש על פסה"ד הנ"ל, בברע"א 6257/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אמין עסמי ובניו תקדין עליון 98 (1), 606. אמנם, פס"ד סוויסה מתיחס לעילת הביטול בשל טעות, אולם הדברים אשר נאמרו ע"י כב' השו' ד"ר ביין בענין מטרת החוק והצורך בגישה מחמירה, יפים הם גם לעניננו. יחד עם זאת, גם כאשר נוקטים בגישה מחמירה, אין להתעלם, לחלוטין, מחיי המסחר, ומהצורך למשוך שיקים דחויים, ויש ליתן גם לכך מישקל. נוצר, איפוא, הצורך לאזן בין דרישות חיי המסחר לבין מטרת החוק, דהיינו - לקבוע כללים אשר יאפשרו לבעל החשבון, בנסיבות מסויימות, למשוך שיקים דחויים בהסתמך על תשלומים שהינו אמור לקבל. איזון זה יש לעשות, בנוגע למצב כגון זה אשר בפנינו, ע"י בחינת מידת הביטחון בקבלתם, בפועל, ובמועד, של אותם תשלומים צפויים, אשר כנגדם נמשכו השיקים שסורבו. בהתאם להלכה אשר נקבעה לבחינת "היסוד הסביר" הנדרש בסעיף 10)א)(3), נבחן גם את מידת הבטחון בקבלת התשלומים בשני מבחנים מצטברים; במבחן סוביקטי, דהיינו - האם המערער עצמו סבר, בדרגת סבירות גבוהה, תוך הכרת "מוסר התשלומים" של החברה בישראל, ולא כענין של תקווה גרידא, כי התשלומים יתקבלו במועד, ובמבחן אוביקטיבי - האם אדם סביר, אשר ידועים לו כל פרטי המקרה, היה סבור, לאור הנ"ל, בדרגת סבירות גבוהה, כי התשלומים אכן יתקבלו בפועל, במועד. מטרת החוק מחייבת כי רק במקרים בהם קיים בטחון בדרגה סבירות גבוהה ביותר, בקבלת התשלומים הצפויים (אולם אלה לא נתקבלו, או נתקבלו באיחור בשל תקלה בלתי צפויה, כזו או אחרת), ניתן יהיה לאמר כי למושך השיק אשר סורב היה יסוד סביר להניח כי הבנק יהא חייב לפרוע את השיק, לאור יתרה מספקת בחשבון. דרגת סבירות פחותה מכך תסכל את מטרת החוק, ולא תשים קץ לתופעה הקשה של משיכת שיקים אשר אין בטחון כי ייפרעו. לצורך כך ניתן יהיה להתחשב, כפי שנעשה בהמ' 583/94 הנ"ל, במקרה בו התקבלו, במשך תקופה ארוכה, תשלומים סדירים מגוף אמין, ותשלומים אלה היו אמורים להמשיך ולהתקבל, או במקרים בהם הסתמכה משיכת השיקים על משכורת הנכנסת ישירות לחשבון, באופן קבוע, וכיוצ"ב. בגישה זו יש כדי לאפשר משיכת שיקים ע"ח תשלומים עתידיים, מחד, ומאידך - יש בה כדי להבטיח, במידה מספקת, את הגשמת מטרת החוק. כן יש בגישה זו כדי להסיר את החשש, המוצדק, המובע בסיכומי ב"כ המשיב, כי, על מנת להתחמק מציפורניו של החוק, יעשה הציבור שימוש מסיבי בשיקים טובה ובגלגול שיקים, ויטען ליסוד סביר להניח כי שיקים אלה ייפרעו. המסר אשר מסר המחוקק לציבור, בחקקו את החוק, הינו, כי עליו להיות אחראי וזהיר ביותר במשיכת שיקים, וכי חובה עליו לדאוג, ולדעת, בוודאות, כי השיקים אשר משך יכובדו. בראייה זו נוסחו עילות הביטול אשר בסעיף 10 לחוק. 6.                   ולבחינת עובדות המקרה אשר בפנינו - חובת ההוכחה כי התקיימה עילת פטור חלה על המערערת. אמנם לא הובאו ראיות הסותרות את העובדות אשר פירט מנהל המערערת בתצהירו, אולם בכך לא די, ויש לבחון האם מהמסמכים אשר צורפו על ידו ניתן לקבוע כי המערערת עמדה בחובת ההוכחה המוטלת עליה. המערערת צירפה מסמכים שונים לגבי עסקת ייצור תנורים, על פיהם הוצאו שתי חשבוניות, לפרעון ביום 30.4.01. כן צורפו שתי חשבונית אשר הוצאו ע"י המערערת אל "מלמ", לתשלום ביום 27.2.01, אולם לא צורפו כל מסמכים מהם ניתן ללמוד על פי איזה הסכם הוצאו החשבוניות. בנוסף צורפו שתי חשבוניות אשר הוצאו ע"י המערערת את בל טכנולוגיות, כאשר האחת הינה לתשלום "עם ההפעלה" והשניה, בסך של 24,804 ש"ח - לתשלום עד יום 31.12.00. צורפו דפי חשבון לחודש מאי 2001 בלבד, כך שלא הוכח כי החשבוניות הנ"ל לא שולמו. גם אילו היה מקום לקבוע כי המערערת יכלה לסמוך על כך שהחשבוניות תשולמנה בזמן, והדבר לא קרה, לא הובאו בפני כל הנתונים על מנת שאוכל לבדוק האם היה מקום, בגין כך, לגרוע את השיקים, או חלקם מרשימת השיקים המסורבים. לא נטען ולא הוכח מה היה גובה האשראי המוסכם בין המערערת למשיב, ואף לא הוכחו יתרות החובה במועדים בהם הוצגו השיקים לפרעון, ולא ניתן לבדוק טענותיו של ב"כ המערערת כי אילו היו החשבוניות נפרעות בזמן, היה המשיב חייב לכבד חלק מהשיקים אשר סורבו. לא הובאו הוכחות מתי, בפועל, נפרעו החשבוניות, אם נפרעו. כך או כך, ממילא לא מדובר בתשלומים צפויים העומדים בתנאים אשר נקבעו, כמפורט לעיל, שכן אין מדובר בתשלומים קבועים וסדירים, אשר נהגו להתקבל אצל המערערת באופן סדיר, אלא מדובר בעסקאות ספציפיות, כאלה או אחרות אשר עשתה המערערת, וגם אם אניח, לטובתה, כי אמנם היו מגיעים לה כל הסכומים האמורים בחשבוניות, וכי הם לא שולמו במועד, אין בעובדות אלה כדי להועיל למערערת. מן המפורסמות הוא שאין התשלומים, בארצנו, משולמים במועדם. יש יותר בסיס להנחה כי יהיה איחור בתשלומים, מאשר להנחה כי לא יהיה איחור. לא ניתן לאמר כי מדובר ב"גופים ציבורים ובעלי עוצמה", כטענת ב"כ המערערת, מה גם שכבר היו דברים מעולם, שאף גופים ציבוריים כשלו מלעמוד במועדי תשלום שנקבעו וסוכמו. לפיכך - אין המקרה נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להטות את כף המאזניים לזכותה של המערערת, ולא נוכל לאמר כי קם היסוד הסביר להניח כי הבנק יהא חייב לכבד את השיקים. אין בטענה כי המערערת הסדירה את חשבונה, גם אם נכונה היא, דבר אשר לא הוכח, כדי להועיל למערערת. בפסה"ד של כב' השו' פריאל, אליו מפנה ב"כ המערערת התקבל הערעור על בסיס טענות אחרות, והערת כב' השופטת פריאל, כי זהו שיקול שראוי להביאו בחשבון, נאמרה בשולי הדברים, לאחר שהחליטה לקבל את הערעור מטעמים אחרים, מה גם שאין הלכה כגון זו. לטעמי, יהיה אפשר להביא שיקול זה בחשבון רק לענין מהימנות המערער, כאשר באים אנו להעריך, האם מבחינה סוביקטיבית, סבר המערער כי המשיב יהיה חייב לפרוע את השיקים. 7.                   לפיכך, אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערערת לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט בסך של 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ מהיום. בנוסף - יועבר הפקדון אשר הופקד ע"י המערערת עם פתיחת הליך זה, אל המשיב. בנקשיקיםחשבון מוגבלשיקים ללא כיסוי