קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מחיקת סעיפים מכתב תביעה: 1. נשוא הדיון הוא החלטה של ביהמ"ש לעניני משפחה אשר החליט על מחיקת סעיפים שונים מכתב תביעה שהגישה המבקשת נגד בעלה שהוא המשיב. הטעם העיקרי למחיקה הוא שסעיפים אלה עוסקים בסכסוך בדיני חברות ולא בדיני משפחה ולא בסכסוך שעילתו סכסוך בתוך המשפחה במובן סעיף 1 (2) בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה תשנ"ה - 1995. לפי תקנה 406 (ב) מתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ביקשתי תגובת ב"כ המשיבים לבקשה, לרבות בשאלה אם יש התנגדות שהבקשה תידון אף כערעור עצמו למקרה ויימצא בה ממש. ב"כ המשיבים סבר שאין ממש בבקשה, אולם לא התנגד שאדון בה אף כבערעור עצמו. מאחר ומצאתי ממש בבקשה, אני דן בה כבערעור לגופו של ענין, כאילו ניתנה הרשות לערעור והוגש ערעור עפ"י הרשות שניתנה (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי). 2. הרקע העובדתי ככל שניתן לדלותו מהחלטת בימ"ש קמא ומן החומר שבפני הוא כדלקמן: - בני הזוג נישאו ביום 1.12.93 ומנישואיהם נולד ב- 18.12.95 בנם. בשנת 1994 הוקמה החברה פרטית בע"מ בשם ס.י. דלומי בע"מ כאשר כל אחד מבני הזוג בעלים של 50% מהון המניות. סמוך לאחר הקמת החברה ערבו שני בני הזוג כלפי בנק המזרחי המאוחד בע"מ ערבות לא מוגבלת בסכום לפרעון חובות החברה, כן שעבדה המבקשת את חשבון החסכון שלה להבטחת חובה לבנק. הערבות ניתנה לצורך קבלת אשראי לרכישת מלאי עסקי. לטענת המשיבה, ביום 13.3.96, או בסמוך לכך, פנה אליה הבנק מכוח כתבי הערבות לפרוע את חובות החברה העולים לסך של 87,651.- ש"ח נכון ליום 4.3.96. בנסיבות אלה עתרה המבקשת לביהמ"ש קמא לחייב את בעלה לשלם לה את הסך האמור בצרוף ריבית כמתחייב בהסכם בין החברה לבנק. לטענת המבקשת, בתביעתה לביהמ"ש קמא, חל משבר בחיי המשפחה, בעטיו עזב המשיב את הבית ואף נטל את כל הסחורה של החברה (בעיקר תכשיטים) שנרכשה מן האשראי שנתן הבנק כנ"ל וחדל להפקיד כספים שנתקבלו בתמורה למכירת הסחורה בחשבון הבנק, כך שיתרת החובה של החברה בבנק תפחה. משכך, נקטו שני הצדדים בשורה של הליכים: הבעל תבע גירושין בביה"ד הרבני והאשה תבעה בביהמ"ש לעניני משפחה כנגד בעלה מזונות ומדור, החזקת הילד, ותובענה כספית שהוגשה אף נגד החברה (כפי הנראה כצד פורמלי) ובה טענה על בעלה טענות שונות, כולל מרמה, הונאה ותרמית, הימנעות מכוונת מפרעון חובות החברה שגררו את העלאת הדרישות של הבנק נגד הערבים (היינו: האשה ובעלה). כן טענה האשה נגד בעלה על כך שהוא גורם להברחת רכושה ונכסיה של החברה כך שהוא יוצר מצב על פיו נדרשת המבקשת לפרוע חובות. בעתירות שבתובענה הכספית ביקשה המבקשת לחייב את בעלה לשלם לבנק את החוב עבור החברה, או לשלם סכום זה לידיה וכן ביקשה לחייב את בעלה להמנע מפעולות של העברת נכסים וזכויות בחברה שלא במהלך העסקים הרגיל ושלא נגד תמורה ראויה. אין בתביעה שום עתירה נגד החברה ולא מבוקש נגדה דבר. 3. כנגד התביעה הכספית עתר המשיב למוחקה על הסף מטעמים שונים, לרבות שהתביעה מוקדמת משום שהמבקשת טרם שילמה את החוב; טעם אחר הוא כי אין למבקשת תביעה עפ"י חוק הערבות נגד בעלה, אלא נגד החברה בלבד. כן העלו טענות כי המעשים שמייחסת האשה לבעלה נעשו במסגרת היותו אחד ממנהלי החברה ותביעות כאלה אין מקומן בביהמ"ש לעניני משפחה אלא בתביעת החברה נגד הבעל או בתביעה נגזרת של המבקשת כבעלת מניות בחברה עפ"י החוק בביהמ"ש המוסמך. 4. החלק האופרטיבי בהחלטת בימ"ש קמא הוא בזה הלשון: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מוחלט כדלקמן: א. טענות הנובעות מתפעול לקוי של המבקש כמנהל החברה בע"מ דינן להמחק (הכוונה היא לסעיפים: 9-11, 16, 17, 18), שכן טענות אל המבקש כאשר פעל כאורגן של החברה יש לטעון במסגרת דיני החברות ולא במסגרת דיני המשפחה. לפי סעיף 1 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה התשנ"ה - 1995 "בחוק זה, "ענייני משפחה" - אחת מאלה:..." (2) תובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו, או נגד עזבונו של בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". (הדגשה שלי ד.א.ג). כאשר קמה עילה לחברה בע"מ, יכול בעל מניות לתבוע בתביעה נגזרת כל נושא משרה בחברה או בעל מניות שהפר חובת התנהגות כזו או אחרת. תובענה כאמור תוגש לביהמ"ש המוסמך במסגרת דיני החברות. ב. ברגע שהמשיבה נתבעה ע"י הבנק בגין ערבות שנתנה לצד ג' (החברה בע"מ) ואין זה משנה אם פרעה את החוב או חלקו, קמה זכותה לפנות לערבים האחרים (לרבות בעלה) ולתבוע אותם עד לחלקם היחסי בחוב. את התביעה יש להעמיד על החלק היחסי של כ"א מהערבים, ראה סע' 13 לחוק הערבות. ג. לאור האמור לעיל, בסעיפים א' ו- ב' יש לתקן את התובענה בהתאם. ד. המשיבה תשא בהוצאות בקשה זו בסכום של 1,500 ש"ח + מע"מ". 5. אני סבור שבימ"ש קמא לא פרש נכון ולא יישם נכון את המצוטט על ידו מסעיף 1 (2) בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה. לפי סעיף 3 (א) בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה "עניני משפחה לפי חוק זה ידונו בבית המשפט לעניני משפחה". "עניני משפחה" מוגדרים בסעיף 1 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה וכוללים תובענות אזרחיות כפי המוגדר בסעיף 1 (2) אשר צוטט לעיל בפסקה 4. אין ספק לאור הפירוט העובדתי לעיל המופיע הן בהחלטת בימ"ש קמא והן בכתב התביעה, שלגביה ניתנה ההחלטה, כי קיים סכסוך נרחב במשפחה בין בני הזוג ואחת ההשלכות הנטענות מאותו סכסוך היא התנהגות הבעל היוצר מצב לפיו מתרוקנת החברה מרכושה, נמנעת מלשלם חובותיה וכך נדרשת המבקשת לשלם חובות. לתיקון מצב זה הוגשה התובענה האזרחית הכספית על ידי האשה נגד בעלה וכל הסעדים המבוקשים מכוונים נגד הבעל ונגדו בלבד, תוך מטרה להגן ולשמור על רכושה. נכון שאם תזכה האשה בתביעה תהיה בכך תועלת אף לחברה, אולם עיקר התועלת ועיקר המטרה של המבקשת בתביעתה היא להגן על רכושה וכספה מפני פעולות שעושה בעלה. 6. אינני רואה כל חשיבות אם בימ"ש קמא יישם הוראות מחוק הערבות או מפקודת החברות, או מחוק יחסי ממון בין בני זוג (לשמירת רכוש מכל סוג שהוא של בן זוג עד לגירושין או להגנתו), הכל חוקים טובים ומחייבים, ואף אחד אינו "מחוץ לתחום" של ביהמ"ש לעניני משפחה. כן אינני רואה כל מגרעת בכך שהבעל בנוסף להיותו בעלה של אשתו הוא גם מנהל בחברה שבה הון המניות מחולק בין בני הזוג. המילה "שעילתה" בסעיף 1 (2) בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה המצוטט בפסקה 4 לעיל אינה מכוונת למעשי חקיקה מסויים בו תימצא עילת התביעה המשפטית, אלא הוראתה היא "שסיבתה" או "שמקורה" או "הנעוצה" או "הקשורה" וכיו"ב. משמע, אם מדובר בסכסוך בתוך המשפחה אשר בעטיו נוצרה מערכת עובדות המזכה בסעדים ש"בן משפחה" יכול לתבוע בתובענה אזרחית כנגד "בן משפחה" אחר - (כהוראתו של המונח "בן-משפחה" באותו סעיף 1 (2) ובנידוננו בני-זוג נשואין כמו בני הזוג דנן אף הם "בן משפחה") - הרי הסמכות היא לביהמ"ש לעניני משפחה. (ראה בנדון זה החלטות קודמות משלי בר"ע ת"א 96/14 פלונית נ' אלמונית שלא פורסמה אולם צוטטה בספרו של השופט עמוס זמיר, המעמד האישי, חיקוקים ופסיקה, מהדורה רביעית בהוצאת בורסי הוצאה לאור כל ספרי משפט עמ' 158, וכן בר"ע 97/48 ציוני נ' ציוני שלא פורסמה). 7. בימ"ש קמא לא מחק את התביעה כולה מחוסר עילה אלא סעיפים שונים שבה ולא משום שאינם מגלים עילת תביעה (במובן תקנה 100 מתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, אלא שלדעתו של בימ"ש קמא את העילה יש למצות בערכאה אחרת "במסגרת דיני חברות", משמע מחק את הסעיפים מטעמים של חוסר סמכות. כפי שאמרתי, היותו של המבקש גם מנהל בחברה לא גורעת מהיותו בעלה של אשתו שתבעה אותו לדין משפרץ סכסוך נרחב במשפחה האופף את כל התחומים - מזונות, מדור, משמורת ורכוש. ברור שלולי היה המבקש בעלה של אשתו, לולי היה בריב איתה ולולי הסכסוך המשפחתי שפרץ כתוצאה משיבוש היחסים בין בני הזוג, לא היה הבעל פועל כפי שפעל (עפ"י טענת האשה בתביעתה) ולא היה צורך להזקק לערכאות. עובדת היות הבעל גם מנהל בחברה אינה מעלה ואינה מורידה, לא מבוקש שום סעד נגד החברה אלא נגד הבעל בלבד. לכן לא היתה הצדקה למחוק סעיפים מכתב התביעה מאחר והתביעה גילתה עילת תביעה והיתה בסמכות ביהמ"ש לעניני משפחה בשלמותה. 8. אעיר אגב אורחה שלא היתה כל טענה כנגד צרוף החברה כנתבעת בכתב התביעה, למרות שאינה בגדר "בן משפחה". אולם מאחר והחברה למעשה צד פורמלי, אינני רואה סיבה שלא להכשיר את צרופה באמצעות הסמכות לפי סעיף 6 (ו) בחוק ביהמ"ש לעניני משפחה לפיו: "בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא". 9. התוצאה היא שאני נעתר לבקשה, ומשדנתי בה כבערעור עצמו אני מחליט לבטל את החלטת בימ"ש קמא, לדחות את הבקשה למחיקת התובענה על הסף ולהחזיר על כנו את כתב התביעה המקורי. המשיב ישלם למבקשת את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500.- ש"ח + מע"מ בצרוף ריבית מירבית והפרשי הצמדה עד התשלום למעשה. כתב תביעהמחיקת סעיפיםמסמכים