קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן הוראות לנאמן - חוב משכנתא: זוהי בקשתו של המנהל המיוחד לנכסי החייב, אשר הגיש בקשה לפשיטת רגל, למתן הוראות. החייב הוא המשיב 1. המשיבה 2 היא אשת החייב. המשיב 3 הוא מי שערך (טרם תחילת הליכי פשיטת הרגל שהחלו, כאמור, לבקשת החייב) חוזה עם החייב ואשת החייב, בו התחייבו האחרונים למכור לו דירה שבבעלותם ברח' יחיאל פלדי 6, רחובות ("הדירה") הידועה כחלקה 309/19 בגוש 3694. על זכויות בני הזוג ליבוביץ בדירה רשומות שתי משכנתאות לטובת המשיב 5 (להלן "הבנק"). במגרת קידום ביצוע החוזה שנזכר לעיל נתן הבנק בחודש מאי 2010, כחודש טרם הגשת בקשת החייב לפשיטת רגל, מכתב כוונות בו נאמר כי כנגד תשלום סכום של 809,066 ₪ תסולקנה שתי המשכנתאות הרובצות על הדירה לטובת הבנק (מכתב כוונות זה מיום 12/5/10 ייקרא "מכתב הכוונות הראשון" וצורף כנספח 1 לבקשה). אין מחלוקת כי הסכום המופיע במכתב הכוונות הראשון הוא היתרה המצטברת, נכון למועד הרלבנטי לאותו מכתב, של שתי הלוואות שניתנו על ידי הבנק לבני הזוג ליבוביץ: הלוואה לצורך רכישת הדירה ("ההלוואה הראשונה"), שיחד עם ההתקשרות החוזית לגביה נחתמו גם מסמכי המשכנתא הראשונה אשר אף מתייחסת במפורש לסכום ההלוואה הראשונה; והלוואה נוספת שניתנה במועד מאוחר יותר ("ההלוואה השניה") ואשר כחלק ממסמכי ההתקשרות לגביה נחתם שטר משכנתא נוסף, אשר אינו מתייחס לסכומה של ההלוואה האחרונה. המשכנתא האחרונה לעיל תיקרא להלן "המשכנתא השניה". לימים הוברר כי לא ניתן להמשיך ולבצע את החוזה שבין המשיב 3 לבין בני הזוג ליבוביץ מחמת עיקולים שנרשמו על זכויותיהם בדירה. בעקבות זאת, ולאחר שהחייב הגיש בקשת פשיטת רגל וניתן צו לכינוס נכסיו, הוסכם על דעת המנהל המיוחד, ב"כ החייב והמשיב 3 כי החוזה שבינו לבין החייב ואשתו יבוטל וכי המנהל מיוחד ימכור את הדירה למרבה במחיר. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה בתיק פשיטת הרגל. כחלק מההיערכות למכירת הדירה על ידי המנהל המיוחד, פנה המנהל המיוחד לבנק על מנת לקבל ממנו מכתב כוונות עדכני שבו יודיע הבנק מהו הסכום שתשלומו לידי הבנק יביא לביטול המשכנתאות הרשומות על הדירה. מכתב כזה ניתן על ידי באי-כח הבנק ביום 21/9/11 (להלן "מכתב הכוונות השני", נספח 2 לבקשה). הפעם הודיע הבנק כי בנוסף ליתרת שתי ההלוואות שנזכרו לעיל (ולהוצאות משפטיות של הבנק בגינן), הוא דורש כי ישולם לו גם סך נוסף של 175,260 ₪ בגין יתרות חובה בשלושה חשבונות המפורטים במכתב כתנאי לסילוק המשכנתאות הרשומות לטובתו על הדירה (דרישה זו תיקרא להלן גם "החבות הנוספת"). חלק מאותן יתרות חובה מקורו בערבות שנתן החייב לאשראי שקיבלה חברה בע"מ מהבנק. דרישה נוספת זו היא סלע המחלוקת בה יש להכריע עתה. ניתן לנסח את המחלוקת כך: האם רשאי הבנק לטעון כעת כי גם סכומים שהחייב ו/או אשתו חייבים לבנק שלא בגין שתי ההלוואות הנזכרות לעיל, מובטחים אף הם על ידי המשכנתאות הרשומות לטובתו על הדירה. ם התשובה חיובית, רשאי הבנק להתנות את סילוק המשכנתאות גם בפרעונם של חובות נוספים כאמור. המבקש טוען כי הדרישה האחורנה של הבנק אינה כדין וכי יש להורות לבנק לתת מכתב כוונות אשר לא יכלול דרישה לתשלום סכומים שאינם נובעים מההלוואה הראשונה ומההלוואה השניה, כהגדרתן לעיל, כתנאי לסילוק המשכנתאות הרשומות לטובתו על הדירה. מבין כל המשיבים, רק הבנק חולק על בקשת המנהל המיוחד. כל טענות הבנק מתייחסות לגוף המחלוקת, והוא אינו טוען כי יש לדון ולהכריע במחלוקת זו בהליך משפטי עצמאי ונפרד. על כן יש לראות גם את הבנק כמסכים לכך שהבקשה, והמחלוקת שבבסיסה כפי שתוארה לעיל, תוכרע במסגרת הדיונית של הבקשה למתן הוראות שבפניי. היות והצדדים לא העלו טענות עובדתיות מנוגדות זו לזו ולא היתה בקשה לחקור מצהירים, אכריע בבקשה על פי הכתובים שבפניי. הבנק טוען כי על פי תנאי שטר המשכנתא של המשכנתא השניה, שכזכור נרשמה ללא הגבלה בסכום, נועדה משכנתא זו להבטיח כל אשראי שניתן ו/או שיינתן ללווים (בני הזוג ליבוביץ') או למי מהם, וכי הגדרת "אשראי" בשטר המשכנתא כוללת גם חבות הנובעת מערבות שנתן מי מהלווים לחובות של צד שלישי לבנק. כמו כן מסתמך הבנק על התנאים הכלליים לפתיחת חשבונות בנק שנחתמו על ידי הלווים, לפיהם כל בטוחה שהבנק מחזיק או יחזיק בה מהם תשמש גם להבטחת כל חוב שיווצר בחשבון. טענות אלה לכשעצמן אינן שנויות במחלוקת, והשאלה היא רק האם בנסיבות העניין רשאי הבנק להסתמך עליהן. לתגובתו לבקשה צירף הבנק, בנוסף להעתקי המסמכים הרלבנטיים, גם תצהיר. בתצהיר נאמר בין השאר כי כאשר נתן הבנק את האשראים שהם מקור החבות הנוספת שהוא טוען כעת כי היא חלק מהחוב המובטח, הסתמך הבנק על המשכנתאות הקיימות, כפי שהיה רשאי לעשות על פי מסמכי ההתקשרות הרלבנטיים. חוששני שטענת הסתמכות זו לא הוכחה עובדתית כנדרש. המצהיר לא טיפל בחשבונות בהן ניתנו אותם אשראים. לתגובת הבנק לא צורף כל מסמך המלמד על נסיבות מתן איזה מהאשראים שיצרו את החבות הנוספת ועל הבטוחות שהבנק ראה עצמו כמובטח באמצעותן כנגד אשראים אלה. מדובר על כן באמירה בעלמא מצד הבנק ולא בעובדה שהוכחה, אף שהסתמכות היא עניין עובדתי מובהק. הבנק לא הוכיח, אם כן, שאכן הסתמך כטענתו על המשכנתאות מושא הדיון (וליתר דיוק על המשכנתא השניה) בעת מתן אשראי כלשהו שנתינתו יצרה את החבות הנוספת, כולה או מקצתה. נתון עובדתי נוסף שלטעמי הבנק היה חייב להתייחס אליו בתגובתו התייחסות עובדתית (נתמכת בתצהיר) הוא העובדה כי במכתב הכוונות הראשון דרש הבנק, כתנאי להסרת המשכנתאות מהדירה, רק את הסכום המשקף את מלוא יתרת החבות של בני הזוג ליבוביץ בגין ההלוואה הראשונה וההלוואה השניה, מבלי לדרוש תשלום כל שהוא בגין החבות הנוספת. לדעתי, הבנק היה חייב להסביר מדוע במכתב הכוונות הראשון לא התבסס הבנק על הטענות שהוא טוען להן כעת לעניין החבות הנוספת, ומה גרם לשינוי בעמדת הבנק לאחר כתיבתו. הבנק לא התייחס לעניין זה בתגובתו ולו במילה - לא בטיעון המשפטי ולא בתצהיר. העדר כל התייחסות לשינוי בעמדת הבנק לעניין החוב המובטח, וממילא העדר כל הנמקה מוכחת לאותו שינוי, פועל לחובת הבנק. בעוד מכתב הכוונות הראשון נכתב במאי 2010, לפני הגשת בקשת החייב לצו כינוס ולפשיטת רגל, הרי שמכתב הכוונות השני נכתב בספטמבר 2010, לאחר שכבר ניתן צו כינוס לחייב ביום 5/8/11. עם מתן צו הכינוס, עוברים כל נכסי החייב (ובהם כל זכות שיש לו) לשליטת הכונס הרשמי (וכאשר מתמנה מנהל מיחד, עובר ניהול הנכסים לידי המנהל המיוחד). יחד עם זאת, אין צו הכינוס פוגע בתוקפם של שיעבודים רשומים על נכסי החייב. התוצאה היא כי נכסי החייב, שעברו לשליטת כונס הנכסים הרשמי עם מתן צו הכינוס ולניהול המנהל המיוחד עם מינויו, כוללים גם את יתרת הזכויות בדירה לאחר פירעון החובות המובטחים שבגינם רשומות משכנתאות על הדירה. שינוי בעמדת הבנק באשר לגובה החובות המובטחים באותן משכנתאות פירושו צמצום מסת זכויות ה"נטו" של החייב (ושל רעייתו) בדירה, וכתוצאה ישירה מכך צמצום במסת הנכסים שבשליטת הכנ"ר ואשר, בכפוף לכל דין, תעמוד לרשות הנושים הבלתי מובטחים בין עקב מימוש כפוי ובין עקב מימוש מרצון של הדירה, או במסגרת הסדר נושים. סבורני כי יש למצער ספק אם הבנק רשאי לפעול, לראשונה לאחר הינתן צו כינוס, בדרך המגדילה הלכה למעשה את החוב המובטח (וממילא מקטינה את מסת הנכסים שעברה כבר לשליטת הכנ"ר) בהשוואה לעמדה שהביע במסמך מחייב שהוא עצמו הנפיק סמוך לפני תחילת הליכי פשיטת הרגל של החייב, וזאת מבלי ליזום הליך שבו תעמוד השאלה של גובה ומהות החובות המובטחים למבחן שיפוטי לאחר קבלת עמדות כל הנוגעים בדבר. מקל וחומר אין הבנק רשאי לפעול כפי שפעל מבלי לתת כל נימוק והסבר לשינוי שחל בעמדתו בעניין זה, מקום בן היה שינוי כזה אשר בא לעולם רק לאחר צו הכינוס. העדר כל הסבר לשינוי שחל בעמדת הבנק בין שני מכתבי הכוונות פועל שבעתיים לחובת הבנק מקום בו, כבענייננו, אירע שינוי זה לאחר שכבר ניתן צו כינוס לנכסי החייב. בנוסף לכל אלה גם לא הובאה כל ראיה לכך שהוסבר לבני הזוג ליבוביץ בעת החתימה על שטרי המשכנתא כי המשכנתאות, ולמצער המשכנתא השניה, תשמש גם להבטחת חובות שאין מקורם בכל אחת משתי ההלוואות שנלקחו יחד עם עריכת מסמכי כל אחת מהמשכנתאות, בהתאמה. משכנתא בכלל, ומשכנתא על דירת מגורים בפרט, היא עסקה שעשויות לה השלכות מרחיקות לכת על חיי הממשכנים בהיבט הכלכלי ואף בהיבטים אחרים. מהות החוב המובטח באותה משכנתא הוא נתון מהותי שיש לוודא שהממשכן מבין אותו היטב בעת שהוא מסכים למשכנתא. הדעת נותנת שכאשר אדם ממשכן נכס במסגרת המסמכים שהוא עורך לצורך קבלת הלוואה ספציפית, הנחת היסוד שלו תהיה כי המשכנתא נועדה להבטיח את פרעון אותה הלוואה. מקום שבו כוללים מסמכי המשכנתא הוראות לפיהן בניגוד להנחה המתבקשת האמורה, תשמש המשכנתא גם להבטחת חובות אחרים ובהם גם כאלה שטרם באו לעולם ואין להם כל קשר לאותה הלוואה שכדי לקבלה נדרשה המשכנתא, נראה שעל הבנק להוכיח כי נתון זה הוסבר לממשכנים במפורש, הובן על ידם והוסכם על ידם. הבנק לא טען כלל כי זהו המצב, ומקל וחומר שלא הוכיח את שהיה עליו להוכיח כאמור לעיל. זוהי גם עמדת הכנ"ר. אני ער לכך שהחייב ורעיתו לא הביאו גירסה פוזיטיבית מטעמם לעניין זה ואף לא תמכו תגובתם בתצהיר, אולם עדיין סבורני כי בעניינו הבנק הוא בגדר "המוציא מחברו" משום שהוא הטוען כי גם החובות שאין מקורם בשתי ההלוואות שניתנו בזיקה ישירה לרישום המשכנתאות הם חלק מהחובות המובטחים באותן משכנתאות. על כן היה עליו להוכיח כי החייב ורעיתו (הממשכנים) הסכימו פוזיטיבית לכך שהמשכנתאות, וליתר דיוק המשכנתא השניה, תשמשנה גם להבטחת חובות אחרים שאינם נובעים משתי ההלוואות אשר כל אחת מהמשכנתאות נחתמה במסגרת לקיחתן (בהתאמה), לרבות חובות שמועד יצירתם הוא לאחר חתימת מסמכי המשכנתאות. במאמר מוסגר יוער כי העובדה שאחת המשכנתאות רשומה ללא הגבלה בסכום אינה רלבנטית לענייננו, שכן סכום הבטוחה לחוד ומיהות החיוב המובטח לחוד. העובדה שהבטוחה נרשמה ללא הגבלה בסכום עשויה אולי ללמד, כראיה נסיבתית, על כוונה להבטיח באמצעות הבטוחה גם חובות שטרם התגבשו או טרם נוצרו, אך בראיה נסיבתית זו אין די כדי להוכיח הסכמה פוזיטיבית לכך מצד הממשכנים. לאור כל הטעמים דלעיל, ובמיוחד מחמת משקלם המצטבר, הבקשה מתקבלת במובן זה שנקבע בזה כי רק החובות שמקורם בהלוואה הראשונה ובהלוואה השניה כהגדרתן לעיל הם חובות מובטחים בשתי המשכנתאות הרובצות על הדירה לטובת הבנק, וכי הבנק אינו רשאי להתנות הסרת המשכנתאות אלא בפרעון חובות אלה. הבנק יישא בהוצאות המנהל המיוחד בסך 2,000 ₪. משכנתאמתן הוראותמקרקעיןנאמנותחוב