נטען ,כי לאור סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה,תשכ"ט- 1969 ,לא היה מקום לפסול את הגשת התצהיר המשלים ,למרות שחלק מהראיות שנכללו בו אכן נסמכות על עדות שמיעה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תצהיר משלים בבית הדין לעבודה: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט לובוצקי ונציג ציבור עוזרי;עב 032167/98 ),מיום 31.12.1998 . 2. העובדות הצריכות לענייננו,כפי שהן עולות מבקשת רשות הערעור,הן כדלקמן: המבקש ,רופא עיניים מומחה,התמנה עם סיום ההתמחות וקבלת תואר מומחה ,בינואר 1996 לרופא ראשי משולב בקופת חולים כללית והועסק בחצי משרה במרכז הרפואי רבין של קופת חולים כללית (להלן: בית החולים) ובחצי משרה במחוז תל-אביב של קופת חולים כללית. בחודש אוקטובר 1997 קיבל המבקש מכתב מהנהלת בית החולים המודיע לו, כי עבודתו בבית החולים תסתיים בסוף חודש דצמבר 1997 ;זאת בסיכום עם פרופ' יסעור-מנהל מחלקת העיניים בבית החולים. ב"כ המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים ועיקר טענתו היא,כי הפסקת עבודתו בבית החולים היתה שלא כדין ,בהפרה של הסכמי העבודה ושל התחייבות שניתנה לו,נעשתה בחוסר סמכות, משיקולים פסולים ,בחוסר תום-לב ובהפעלת נורמות ניהול שרירותיות וכוחניות מצד פרופ' יסעור. המבקש הגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו,לרבות תצהיר עדות ראשית של המבקש. זמן קצר לפני דיון ההוכחות הראשון,נודעו למבקש עובדות חדשות,שחלקן הן בגדר עדות שמיעה, הנוגעות לפעולות שנקט לאחרונה פרופ' יסעור נגד המבקש ונגד חולים בהם מטפל המבקש במסגרת עבודתו בקופת החולים. ב"כ המבקש הגיש בקשה להתיר לו להגיש תצהיר עדות ראשית משלים,שכן לטענתו העובדות,הגם שארעו לאחר הגשת התביעה ,יש בהן רלואנטיות לתביעה והן מלמדות על התנהגות נקמנית,כוחנית ובלתי תקינה בעליל של פרופ' יסעור. 3. בית הדין קמא דחה את הבקשה להוספת תצהיר משלים מטעם המבקש וכך נאמר: "חרף העובדה כי גישת בית הדין לעבודה בהקשר להגשת ראיות באיחור היא גישה מקלה,יש למנוע 'אנדרלמוסיה בניהול המשפט'... במקרה דנן,אין הצדקה להבאת ראיות נוספות באיחור,שעה שמדובר בראיות שהורתן במועד שלאחר הגשת התביעה וממילא אינן מהוות בסיס המקים את עילת התובענה,מה גם שבעיקרן הן 'מפי השמועה' והגשת הבקשה נעשתה בשיהוי". בנוסף,הטיל בית הדין קמא על המבקש הוצאות בסך של 1,000 ש"ח. על בקשה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 4. עיקר טענתה של ב"כ המבקש הוא,כי הבקשה הוגשה בטרם החלו דיוני ההוכחות וכי הראיות הנוספות רלואנטיות לשאלה שבמחלוקת,שכן הן מלמדות על הנורמות הפסולות המנחות את פעולותיו של פרופ' יסעור כלפי המבקש ונופלות בגדר "מעשים דומים". בנוסף נטען ,כי לאור סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה,תשכ"ט- 1969 ,לא היה מקום לפסול את הגשת התצהיר המשלים ,למרות שחלק מהראיות שנכללו בו אכן נסמכות על עדות שמיעה. ב"כ המבקש מלינה על כי בית הדין קמא פסק הוצאות לחובתה ואף על גובה ההוצאות. למשיבים לא נגרם כל נזק כספי כתוצאה מהגשת הבקשה ,שכן המשיבים לא הגישו תגובה לבקשה,למעט טיעון קצר בעל-פה במסגרת דיון הוכחות שהיה קבוע ממילא. שיעור ההוצאות שנפסק בבקשה דנן זהה לגובה ההוצאות שנפסק לחובת המשיבים בהליך בזיון שהתנהל קודם לכן. 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נושא הבקשה ,אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור;זאת מבלי לבקש תשובה מטעם המשיבים. 6. הטעמים להחלטתי: א. הכלל הוא ,כי ערכאת ערעור אינה נוהגת לשמוע ערעורים על החלטות דיוניות של הערכאה בפניה מתנהל הדיון. נסיבותיו של המקרה דנן אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה קמא. ב. בפני הערכאה הדיונית פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים וחזקה עליה כי בהחלטתה שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות הצדדים,תוך,שככל הנראה ,ייחסה משנה חשיבות לסיום ההליך במהירות. עם זאת,לאור גישת בתי הדין לעבודה המקלה לעניין הגשת ראיות באיחור,ב"כ המבקש תהא רשאית לחזור על בקשתה עם סיום הבאת הראיות מטעמה ובית הדין ישקול מחדש בקשה זו. ג. ערכאת ערעור,ככלל, אינה נוהגת לשמוע ערעורים בעניין שיעור ההוצאות שהוטל בהחלטות ביניים על-ידי הערכאה הדיונית. לכאורה אין יחס בין שיעור ההוצאות שהוטל בהליך הבזיון לבין שיעור ההוצאות שהוטל בבקשה דנן. אולם,עניין זה יהיה נושא לערעור בסיום ההליך,במידה ויוגש. 7. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. מסמכיםתצהיר משלים / נוסףבית הדין לעבודה