קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יציאת אסיר עבריין מין במשפחה לחופשה: 1. העותר הינו אסיר פלילי, המרצה עונש של שלוש שנות מאסר, לאחר שהורשע, בין היתר, בעבירה של אינוס בתו הלוקה בשכלה, וכן בעבירה נוספת של ביצוע מעשים מגונים בבתו האחרת, שאף היא לוקה בפיגור שכלי. מאסר זה מרצה העותר מאז יום 12.1.97, ובמשך כל תקופת המאסר עד כה - העולה אף על שני שלישים מתקופת המאסר הכוללת - לא הוצא, ולו לחופשה אחת. בעתירה זו עותר הוא להורות למשיב להוציאו לחופשות, ככל האסירים המסווגים בקטגוריות המאפשרות יציאה לחופשות, ולחילופין, להוציאו לחופשה חריגה אחת. 2. המשיב מתנגד, נחרצות, לבקשה, וזאת נוכח חוות הדעת השלילית של המב"ן ועמדתה השלילית של הוועדה לגילוי עריות, אשר התכנסה מעת לעת לדון בענינו של העותר, לרבות, לצורך גיבוש עמדת המשיב בפני וועדת השיחרורים, בשאלה אם לשחרר את העותר בשיחרור מוקדם (לאחר ניכוי שליש ממאסרו). 3. יצויין, כי מספר דיונים שהיו קבועים בעתירה זו נדחו, הואיל וסמוך לאחר כל אחד מהדיונים שהיו קבועים, אמורה היתה אותה וועדה לגילוי עריות להתכנס ולדון בענינו של העותר, כאמור, אך בשל עיצומים של עובדי משרד הרווחה נדחו הדיונים בפניה, ובאופן שעמדתה האחרונה של הוועדה, שהוצגה בפני, הינה מחדש 12/98. 4. לגופו של ענין - מבחינת המשיב, התנגדותו להוצאת העותר לחופשות מעוגנת בנהלים ובפקודות הנציבות, וזאת, כאמור נוכח עמדתם השלילית של המב"ן ושל הוועדה לגילוי עריות, אשר המשיב מחוייב להיזקק אליהן בטרם מחליט הוא על שיבוץ אסיר - שהורשע בעבירות מין, ובמיוחד, בעבירות מין במשפחה, שבהן גלום ההיבט של גילוי עריות - לקטגוריה ברת חופשות, והוצאתו של אותו אסיר לחופשות. הצורך שבהיזקקות לחוות דעת אלו - הניתנות לאחר בדיקת האסיר בתאום עם הגורמים הסוציאליים בקהיליה - טעמו עמו, וזאת נוכח מהות העבירות המצריכות מתן הדעת על חיזוי התנהגות האסיר במהלך שהותו בחופשה מחוץ לבית הכלא, ומתוך צרכי הגנה על שלום הציבור ובטחונו. 5. בענין דנן, סבורים הן המב"ן והן הוועדה לגילוי עריות, כי העותר אינו בשל ליציאה לחופשות, וזאת, נוכח התכחשותו המוחלטת לעבירות שבהן הורשע, וסירובו לקבל אחריות עליהן, ותוך העדר יכולת קוגנטיבית או רגשית להתמודד עם מעשיו והתעלמות מסיבלן של בנותיו, ומכאן גם העדר כל אפשרות להעניק לו את הטיפול הדרוש; וכפועל יוצא מכך, גם אין אפשרות להעריך את מידת מסוכנותו, בהמצאו חופשי במהלך חופשה מבית הכלא. ואכן, גם בפני שב העותר והתעקש להוסיף ולטעון לחפותו ולכך שהורשע שלא כדין, וזאת למרות שגם הערעור על הרשעתו נדחה בבית המשפט העליון, וגם בקשה לקיום משפט חוזר - אף היא נדחתה. לטענתו, העובדות הסוציאליות - הן שהסיתו את בנותיו להעליל עליו ולהעיד נגדו, וזאת לאחר שהתלונן נגד אותן עובדות סוציאליות על כי אלו אינן מעניקות לבנותיו את הטיפול הדרוש במוסדות בהן היו חוסות. 6. לדידי, איני סבור שיש בידי להתערב במסקנות הגורמים המקצועיים, היינו המב"ן והוועדה לגילוי עריות, ומאחר שהמשיב מתבסס על חוות דעתם, כפי שהוא מחוייב, הרי שעמדתו של זה הינה ענינית וסבירה, ואיני רואה מקום להתערב בה. גם איני סבור כי עמדת אותם גורמים מקצועיים הינה התנכלות לשמה, כפי שביקש העותר לרמוז, ולא למותר לציין, כי אף לדברי העותר, מתאפשר לשתי בנותיו הנ"ל, שנגדן בוצעו העבירות החמורות, לשוחח עימו בטלפון, בפיקוח עו"ס, ואף ביקרו אותו בכלאו. 7. יחד עם זאת - ואף אם לפנים משורת הדין, ולנוכח תקופת המאסר הארוכה שריצה העותר בלא יציאה, ולו לחופשה אחת, ומאחר שעל כל פנים, וכפי שהתרשמתי מחוות הדעת ומהטיעונים בפני, הסיכון, לכאורה, הנשקף מהעותר הוא אך לבנותיו או אף אם גם ליתר ילדיו - אני ממליץ בפני המשיב לשקול הוצאת העותר לחופשה, חד פעמית, בתנאים מגבילים שימנעו כל אפשרות מגע בינו ובין בנותיו הנ"ל, ואף בתנאי מעצר בית במקום שיוצע על ידי העותר ושאינו בביתו, או בתנאים שיתואמו עם הוועדה לגילוי עריות או המב"ן. כן, ובנוסף להמלצה כאמור, אני מורה על בדיקת ענינו של העותר, שוב, בפני הוועדה לגילוי עריות ועל ידי המב"ן, בהקדם האפשרי. 8. בכפוף לאמור בסעיף 7 לעיל, אני דוחה את העתירה. בית סוהר / כלאמשפט פליליחופשה לאסיר מהכלאעבירות מיןעברייני מיןמאסר