קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריכת תביעת מזונות בית דין דרוזי: .1זוהי החלטה בטענת הבעל-הנתבע, כי אין סמכות לבית-משפט זה (ביהמ"ש המחוזי) לדון בתביעת האשה (התובעת) למזונותיה, בהיות תביעת גרושין מטעם הבעל תלויה ועומדת בבית הדין הדתי הדרוזי וענין המזונות כרוך נלווה ומהווה חלק מן ההליך שבבית-הדין הדרוזי ובהיות התובעת והנתבע דרוזים. בכתב הגנתו שבפני ציטט הנתבע מתביעת הגרושין שלו שבפני ביה"ד הדרוזי הנ"ל, בו הוא טוען כי אין לאשה כל זכות כספית או אחרת נגדו. פירוש טענת הנתבע בביה"ד הדרוזי היא כי אין האשה זכאית כלל למזונות. כך טען הנתבע במפורש בכתב ההגנה, לחלופין אם ביהמ"ש זה יחליט שיש לו סמכות לדון בתביעת המזונות. .2סעיף 4 של חוק בתי הדין הדרוזיים, תשכ"ג- 1962(להלן "חוק בתי"ד דרוזיים") [6] היקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי-דין דרוזיים רק בענייני נישואין, גירושין וענייני הקדשות של דרוזים. סעיף 5לחוק בתי"ד דרוזיים קובע מפורשות, שבענייני מעמד אישי שפורטו בסעיף 51לדבר המלך במועצתו או בפקודת הירושה, שבהן אין לביה"ד הדרוזי שיפוט ייחודי לפי סעיף 4הנ"ל, תקום סמכות ביה"ד הדרוזי רק לאחר שכל הצדדים הנוגעים הביעו הסכמתם לכך. בסעיף 51לדבר המלך במועצתו נקבעו ענייני מזונות ("אלימוני") וכלכלה ("מינטננס") כחלק מענייני המעמד האישי. המושג "אלימוני" פירושו מזונות לאשה כל עוד קיים קשר הנשואין, ואילו המושג "מינטננס" פירושו מזונות לאשה לאחר הפקעת קשר הנשואין וכן מזונות לקרובים אחרים בינם לבין עצמם (ראה: ביד"מ 1/49 [1]). בענייננו מדובר בתביעת האשה למזונות (מסוג אלימוני). ובלי כל ספק תביעה כזו הינה בגדר סמכותו של ביהמ"ש המחוזי, לפי סעיף 18לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959[7]. יתר על כן, דווקא סמכות ביה"ד הדרוזי לדון בתביעת מזונות של אשה נגד בעלה טעונה הסכמת כל הצדדים. בעוד שסמכות ביהמ"ש המחוזי, כאמור, לדון בתביעה כזו איננה תלויה בהסכמת הצדים. .3השאלה שהנתבע מעורר היא, האם מעצם העובדה שכבר תלויה ועומדת תביעת גירושין בפני ביה"ד הדרוזי ובה נכרכו תביעות כספיות צריך להניח שנכרך לתביעה זו גם ענין מזונות האשה? לכאורה, התשובה לשאלה היא פשוטה: בעוד שבחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953(להלן "חוק בתיה"ד רבניים") [8], קבע המחוקק סמכות יחודית לשפוט אגב גירושין בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות האשה ולילדי הזוג (ראה שם בס' 3), הרי שהוראת חוק כזאת לא נקבעה בחוק בתי"ד דרוזיים, המאוחר יותר. לכן, לכאורה, אין סמכות לבתי-הדין הדרוזים לדון בעניינים הכרוכים בגירושין או בנישואין (להבדיל מהנישואין והגירושין עצמם) אלא בהסכמת כל הצדדים. (לפי ס' 5של חוק בתי"ד דרוזיים). ב-בג"צ 409/72 [2] נטען, כאמור, אך ביהמ"ש העליון (כב' השופט ברנזון) לא הכריע בטענה. .4ב-בג"צ 642/82 [3] בע' 384, נטען כי ביה"ד הדרוזי לא היה מוסמך לדון בשאלת חלוקת הרכוש בין בני הזוג במסגרת תביעת הגרושין. בג"צ (כב' השופט בך) דחה את הטענה מנימוקים שונים בין השאר מן הטענה שדווקא האשה שטענה לחוסר סמכות ביה"ד הדרוזי (שם) היא אשר כרכה בתביעת הגירושין שלה את ענין חלוקת הרכוש. לענייננו העיר שם כב' השופט בך, בדרך אגב, שלביה"ד (הדרוזי) הדן בגירושין תהיה סמכות לקבוע תנאים ממוניים הנראים חיוניים לענין הגרושין. באשר להערת אגב זו ברצוני לציין שאין לקרוא בה שני עניינים שאינם כתובים בה. ראשית יצוין כי בג"צ (שם) לא דן כלל בשאלת שלילת סמכותו של ביהמ"ש המחוזי לדון בתביעת המזונות כאשר תביעת גרושין מונחת בפני ביה"ד הדרוזי. שנית, לא ברור כלל וכלל האם תביעת מזונות שאשה מגישה נגד בעל לאחר שזה תובע הימנה גרושין היא ענין חיוני הקשור בתביעת הגרושין. דעתי היא, שבדרך כלל תביעת מזונות של אשה מסוג אלימוני איננה חלק מענין הגרושין ולכן הסמכות לדון בה היא לבית המשפט המחוזי, כאשר גם ביה"ד הדרוזי רשאי לדון בה בהסכמת הצדדים. בענייננו ברור שהאשה איננה מסכימה שביה"ד הדרוזי ידון בתביעת המזונות שלה נגד הנתבע. וגם לא ברור כלל מכתב ההגנה כיצד ענין המזונות של האשה הוא חלק מתביעת הגרושין של הנתבע. לכן ולאור כל האמור לעיל משוכנעני כי לביהמ"ש זה הסמכות לדון בתביעת המזונות. .5הנתבע, בצאתו מתוך הנחה מוטעית לדעתי, שיש סמכות לביה"ד הדרוזי לדון בתביעת מזונות הכרוכה בענין הגירושין רצה ללמד גזרה שוה מסוגית "הכריכה" שבחוק בתיה"ד הרבניים. כבר הבהרתי שאין ללמוד גזירה שווה מחוק בתי הדין הרבניים לחוק בתי הדין הדרוזיים פשוט משום שסוגית הכריכה לא נזכרה כלל בחוק בתי"ד דרוזיים. ברם, אם יש מקום לטענה כזו הרי שהיא צריכה להיטען כראוי. צריכה להיות כריכה כנה של ענייני המזונות בתביעת הגירושין. אם התובע גירושין (הבעל) לא הציע תוך כדי הכריכה סכום סביר של מזונות שהוא מוכן לשלם לאשתו כי אז אין מדובר בכריכה כנה של ענין המזונות בתביעת הגרושין (ע"א 181/71 [4] ו-ע"א 423/79 בע' 247[5]) מי שכורך עניני מזונות בתביעת גירושין עליו חובת האיה להוכיח שכריכה זו הינה אמיתית וכנה ונעשים בתום לב ולא רק כדי לשלול מבעל הדין האחר את דרכו אל בית-המשפט האזרחי. בענייננו, הרי הנתבע טוען מפורשות שהאשה לא זכאית כלל למזונות לפיכך ברור שהוא לא כולל בכנות את ענין המזונות בתביעת הגרושין, והוא אפילו לא טען ולא הוכיח כנות בכריכה. לכן, גם לו סברתי שבעקרון כריכה כנה של עניני מזונות בתביעת גרושין בבי"ד דרוזי שוללת סמכות ביהמ"ש זה לדון בתביעת המזונות הכרוכה כאמור הרי שבנדוננו לא נשללה סמכות בימ"ש זה כי אין מדובר בכריכה כנה של ענייני המזונות בתביעת הגרושין. לכן ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את הטענה כי אין לביהמ"ש זה הסמכות לדון בתביעת המזונות של האשה נגד הבעל. בשולי החלטה זו אעיר שהבעל נהג שלא כהוגן כאשר הגיש לביהמ"ש ללא רשות ולאחר שהוגשו סכומי שני הצדדים פרוטוקול והחלטה של ביה"ד הדרוזי. אינני מתחשב כלל במסמך זה לצורך החלטתי בשאלת סמכות ביהמ"ש זה וזאת עם כל הכבוד הראו לביה"ד הדרוזי ולהחלטותיו שלו. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין החלטה זו בלי שים לב לתוצאות המשפט בסך של 000, 10שקל. לא היה מקום לטענת חוסר סמכות. כריכה (גירושין)בית הדין הדרוזיהמגזר הדרוזימזונות