קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על פריצות למכוניות: 1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בתשעה אישומים שונים, עבירות של פריצה לרכב כדי לבצע גניבה, גניבת רכב, קבלת נכס שהושג בעוון, זיוף של מסמך, וקבלת דבר במרמה. שיטת הביצוע מתוארת בחלק הכללי של כתב האישום: נטען כי העורר קיבל לידיו רישיון רכב מסוג מרצדס, שאותו התעתד לגנוב. אח"כ זייף את רישיון הרכב, בכך ששינה את פרטי הבעלים, בהתאם לפרטים המופיעים בתעודות זהות מזויפות וגנובות, אשר נמצאות בידיו. לאחר זיוף המסמכים, פנה העורר אל מוסך "אילן" בתל אביב, שהוא מוסך מורשה לרכבי מרצדס, והזמין במוסך זה שלט ומפתח לרכב שאותו התעתד לגנוב. לצורך כך, צירף העורר להזמנה את המסמכים המזויפים, באופן הנחזה להיראות כאילו בעל הרכב הזמין את השלט והמפתח ממוסך "אילן" באמצעות העורר. מוסך אילן העביר את ההזמנה אל מוסך "כלמוביל", יבואן מרצדס בישראל, וזה ביצע את ההזמנה ומסר את השלט / המפתח לעורר או למי מטעמו. סמוך לאחר מכן גנב העורר בעצמו או באמצעות אחר את הרכב, באמצעות המפתח המשוכפל. 2. עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא (כב' השופטת ש' זמיר) קבעה, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, כי באישומים 9,8,7 קיימות ראיות לכאורה, הקושרות את העורר למעורבות בעבירות המיוחסות לו, ואילו הראיות באישומים 6-2 סובלות מחולשה ראייתית, באופן שאינן מקימות תשתית ראייתית עוצמתית (ציטוט). בהמשך קבע כב' בית המשפט כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, וכן כי אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית משפחתו, כפי שהוצע. בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים. 3. בעררו טוען העורר, כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, באישומים 9-7. גם המשיבה מצידה הגישה ערר (18529-04-11), על אף שהשיגה מלוא מבוקשה. היא עוררת על קביעת בית המשפט קמא לפיה הראיות בעניין האישומים 6-2 סובלות מחולשה ראייתית. בעת הדיון דנתי בשני העררים כאחד, אם כי לא נתתי החלטה פורמאלית לאיחוד הדיון, ועל כן ניתנת בזה החלטה לאיחוד הדיון בשני העררים. 4. ב"כ העורר, עו"ד בר עוז, העלה טענה מקדמית, והיא, כי אין המשיבה רשאית להגיש ערר על החלטה שבה השיגה את מלוא מבוקשה, מעצר עד תום ההליכים. ערעור (או ערר) לעולם מכוון כלפי התוצאה הסופית עליה הורה בית המשפט. מקום שהמדינה ביקשה מעצר עד תום ההליכים, וקיבלה מעצר עד תום ההליכים, אין היא יכולה לערור. לא ניתן להגיש ערר על הנימוקים, רק על התוצאה הסופית. לא שמעתי מפי ב"כ המשיבה מענה משכנע לטענה זו, הנראית לי נכונה. לפיכך, ערר המדינה (18529-04-11) נדחה על הסף. 5. ועתה לעררו של העורר, המתמקד תחילה בשאלת הראיות לכאורה באישומים 9-7. אישום 7 בית המשפט קמא פירט בהחלטתו מהם המסמכים שנתפסו במוסך "אילן". בהמשך הוא מזכיר את עדותה של הגב' X X, פקידה במוסך אילן, האחראית בין היתר על הזמנת שלטים / מפתחות. הוצגה בפניה תמונתו של העורר, והיא השיבה שהיא מכירה אדם זה בשם אמג'ד, והוא היה אצלם במוסך מספר פעמים בשנה האחרונה, וגם כשהוא מתקשר בטלפון הוא מזדהה בשם אמג'ד. היא העידה כי הנ"ל היה במוסך בערך שלוש פעמים לצורך הזמנת מפתחות. כמו כן מסרה, שנראה לה כי מרואן ואמג'ד זה אותו אדם, שכן, יש אדם שמזדהה בטלפון בשם מרואן, והקול שלהם דומה, אך היא אינה יכולה להגיד בוודאות של מאה אחוז שזה אותו קול (הודעת X X במשטרה, 20.02.11, שעה 13:35). בהודעה נוספת של X X במשטרה (28.02.11 שעה 10:26) היא מוסרת כי מרואן היה מתקשר אליה כדי להזמין מפתחות לרכבי מרצדס, אולם זה שהיה מגיע אליה למשרד היה מזדהה בשם אמג'ד, שאותו זיהתה בתמונה, בחקירתה הקודמת (התמונה שהוצגה בפניה בחקירתה הקודמת היא תמונתו של העורר). בהודעה נוספת של X X במשטרה (02.03.11 שעה 13:45) היא מסרה כי כאשר אמג'ד (כאמור לעיל, העורר, מבחינתה, הוא אמג'ד) היה מתקשר, הוא הזדהה בשם מרואן. היא העידה כי מרואן הזמין מפתח / שלט של רכב מספר 6604057 על שם ביטר שי, והמפתח נמסר לנהג מונית בשם יצחק גורביץ', שנשלח על ידי מרואן. 6. ביחס למסמכים שנתפסו במוסך, טוען העורר, כי המסמכים כשלעצמם אינם קושרים את העורר לביצוע העבירה, ושמו אינו מופיע באף אחד מהם. עוד הוא טוען כי עדותה של X X היא בעייתית, מכיוון שהיא מזהה את מרואן עם אמג'ד על סמך דמיון בקול, מבלי שהדבר נבדק בכל כלי חקירתי. בית המשפט קמא היה ער לנקודות אלה וציין אותן בהחלטתו (עמ' 24, ש' 11-8) אלא שהוא ביסס החלטתו, בעניין שלושה אישומים אלה, גם על ראיות נוספות, חפציות במהותן. באישום מספר 7, ישנה עדות של מר עוזי דקל (ממנו נגנב הרכב) שזיהה את העורר כמי שהתעניין ברכישת רכבו, מרצדס מספר 6604057, זמן מה טרם גניבתו, וגם העורר זיהה את עוזי דקל, בעימות שנערך ביניהם, ואישר כי התעניין ברכישת רכבו ופגש אותו. כמו כן, ישנם מחקרי תקשורת המצביעים על שיחות טלפון בין העורר לבין עוזי דקל, בתאריכים 30.1.11, 6.2.11. ראיות אלה, קבע בית המשפט קמא, מתוספות לעדותה של הגב' X X ותומכות בה, ודי בכך - כך נקבע - כדי להקים תשתית ראייתית לפיה העורר היה מעורב באופן כזה או אחר בעבירות נשוא אישום זה. אינני סבור כי שגה בית המשפט קמא במסקנתו, ואעיר כי גם ב"כ העורר, בדיון, ריכז טענותיו בעניין הראיות לכאורה באישום 8 בלבד, ולא טען למעשה כי אין ראיות לכאורה ביחס לאישומים 7 ו-9. אישום 8 7. ביחס לאישום זה, ישנה הודעתה במשטרה של הגב' X X (2.3.11 שעה 13:45) כי מרואן הזמין שלט לרכב מספר 5454262 עבור לקוח בשם אייד ג'בארין, והמפתח נמסר לנהג מונית בשם יוסי קוממי מטעמו של מרואן. כאמו לעיל, X X העידה כי נראה לה, לפי הדמיון בקול, שמרואן ואמג'ד זה אותו אדם. ואת העורר היא מזהה בשם אמג'ד. בית המשפט קמא ציין (גם ביחס לאישום זה) כי עדות הגברת X, המבקשת לזהות את מרואן עם העורר, על יסוד טענה לא בדוקה של דמיון בקול, היא בעייתית. 8. בעניין אישום זה נערך מסדר זיהוי שבו המתלונן, ולדיסלב גורביץ', לא זיהה את העורר. אולם, לאחר שנסתיים המסדר, והסנגור עזב, אמר המתלונן שהתבלבל, ובשלב זה זיהה בוודאות את תמונה מספר 7 (שהיא תמונתו של העורר) כמי שהיה אצלו במשרד פעמיים, והתעניין לגבי רכב למכירה. בעניין זה ציין בית המשפט קמא כי בהליך הזיהוי נפל פגם ממשי, אולם, גם אם יינתן להליך זיהוי פסול זה משקל מזערי בלבד מחמת הפגמים שנפלו בו, הרי שקיימת בתיק ראיה חפצית אובייקטיבית, והכוונה היא להתקשרויות הטלפוניות בין העורר לבין המתלונן, מר גורביץ', זמן קצר טרם גניבת הרכב. כן מציין בית המשפט קמא כי, לפי עדותו של מר גורביץ, זמן קצר טרם גניבת הרכב, העורר הגיע לפגישה עמו, התעניין ברכישת הרכב, ואף קיבל לידיו, לבקשתו, את צילום רישיון הרכב. 9. בעניין זה צודק העורר בטענתו כי בית המשפט קמא טעה עובדתית, שכן המתלונן, מר גורביץ', מסר כי הרכב שנגנב, מספר 5454262, עדיין לא הועמד למכירה , טרם הגניבה (ראה מזכר מיכל וילהיים מיום 28.02.11), וגם בהודעתו במשטרה (03.03.11, שעה 12:01), העיד כי הרכב נשוא האישום עדיין לא פורסם למכירה, טרם שנגנב (אם כי הוא הוכן לקראת מכירה). עדותו בעניין אנשים שהתעניינו ברכישת הרכב, ובדקו אותו, ואחרי יומיים ביקשו את צילום רישיון הרכב, והוא מסרו לידיהם, מתייחסת לרכב אחר (מס' 9192862), לא הרכב שנגנב, נשוא אישום 8 (ראה גם מזכר אסתר אליאס, מיום 06.03.11). במילים אחרות, מעדות המתלונן גורביץ' לא עולה כי הוא התבקש למסור או כי מסר למאן דהוא את צילום רישיון הרכב שנגנב. עדותו, כאמור, מתייחסת לרכב אחר. 10. אני מקבל אפוא את טענת העורר ביחס לאישום 8. דעתי היא, כי מסקנתו של בית המשפט קמא ביחס לאישומים 6-2, היינו כי הראיות "סובלות מחולשה ראייתית באופן שאינן מקימות תשתית ראייתית עוצמתית", נכונה גם ביחס לאישום 8. אישום 9 11. בעניין אישום זה, מתייחס בית המשפט קמא לשורה של האזנות סתר שנעשו לטלפונים של העורר, ובהן שיחות בין העורר לבין רועי הורן (בעל חברת הורן את לייבוביץ', בעלת הרכב שנגנב), שבהן נשמע העורר מתעניין ברכישת הרכב, ומבקש ממר הורן להעביר לו העתק רישיון הרכב (ראה שיחה מס' 178). בכל השיחות הללו, זוהה העורר על פי קולו, בהשוואה לשיחה מס' 3 מיום 27.01.11 שבה הזדהה בשמו. כמו כן יורטו שיחות נוספות, שבהן העורר יוצר קשר עם אבו חמיד בגרמניה, ומוסר לו מספר שילדה WDB9066578S329731 (ראה שיחה מספר 201), על מנת לבדוק אפשרות לשכפל את מפתח הרכב בגרמניה, בעלות נמוכה יותר. העורר נשאל (מזכר רפ"ק רוני כהן אור מיום 28.02.11) מה ההסבר שלו לשיחת טלפון זו לגרמניה, ותשובתו היא שהוא הקריא לו מספר שילדה של רכב BMW שברשותו, כדי שאבו חמיד ישיג לו בגרמניה גיר במחיר זול. תשובתו זו של העורר אינה יכולה להיות נכונה, שכן, מספר השילדה הנ"ל שייך לרכב מרצדס מס' רישוי 4483566, הוא הרכב שנגנב, נשוא אישום 9. 12. ביחס לכל האישומים, טוען ב"כ העורר, ובהדגשה, כי היחידה החוקרת בחרה להתעלם מהעובדה, שלעורר אח בשם אמג'ד, שהיה לקוח של מוסך אילן, ושמו הוא שמופיע על המסמכים החתומים לקבלת המפתחות. בית המשפט קמא לא התעלם מעניין זה, ודן בו באריכות. בית המשפט קמא קבע (בעמוד 27) כי עימות העדים עם האפשרות שמזמין המפתחות ממוסך אילן היה דווקא אותו אמג'ד, ולא העורר, הייתה פעולה הכרחית ומתבקשת, על מנת לשלול טענה אפשרית של טעות בזיהוי. בית המשפט קבע, בסופו של דבר, ובעיקר מטעם זה, כי עוצמת הראיות באישומים 6-2 איננה ברף הגבוה, והן סובלות מחולשה. לא ברורה, על כן, טרונייתו של העורר בעניין זה. ואילו ביחס לאישומים 9-7 הגיע בית המשפט למסקנה אחרת, וזאת בהסתמך על ראיות נוספות, ראיות (כדבריו) "חפציות במהותן", הקושרות את העורר לביצוע העבירות, הכול כפי שפורט לעיל. 13. לסיכום סוגית הראיות לכאורה, סבור אני כי בית המשפט צדק בניתוחו ומסקנותיו, למעט ביחס לאישום מס' 8, אשר לגביו, לדעתי, קיימת חולשה בראיות. עילת מעצר 14. בית המשפט קמא הזכיר את הלכת בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מ"י בה נפסק כי "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם וביטחון הציבור", ולהקים עילת מעצר. במקרה זה, קבע בית המשפט קמא, קמה עילת מעצר של מסוכנות, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות, תוך שימוש במסמכים רשמיים של מדינת ישראל אשר זויפו. העבירות בוצעו בתחכום, בתעוזה, בדפוס עברייני מובהק, ובכל אלה יש כדי ללמד על מסוכנותו של העורר. כך קבע בית המשפט קמא, ובצדק, והעורר בהודעת הערר כלל אינו טוען כי לא קמה במקרה זה עילת מעצר. חלופת מעצר 15. ב"כ העורר הציע את בית משפחתו של העורר כחלופת מעצר, בתוספת איזוק אלקטרוני. בית המשפט דחה הצעה זו, וקבע כי אין מקום לשחרורו של העורר לחלופה, אשר לא תשיג את תכלית המעצר בעניינו. בית המשפט נתן לכך שלושה נימוקים, ראשית, שנוכח עבירות הזיוף המיוחסות לעורר קיים קושי ליתן בו אמון. שנית, העבירות בוצעו בחלקן תוך שימוש בטלפון, כך שאין כל ערובה שהוא לא יוכל, גם ממקום מעצר הבית, להמשיך ולבצע עבירות באמצעות הטלפון. ושלישית, כי החלופה שהוצעה היא בבית משפחתו של העורר, אולם נראה כי למשפחתו מעורבות כזאת או אחרת בביצוע העבירות. 16. מנגד, טוען העורר, כי בית המשפט קבע קיומן של ראיות לכאורה, הקושרות את העורר רק ביחס לשלושה אישומים, ולאור החלטתי זו, נותרו רק שני אישומים "מוצקים": אישום 7 עניינו בגניבת רכב, אשר אותר ונתפס על ידי חברת "איתוראן" בו ביום שנגנב. אישום 9 עניינו בניסיון לגניבת רכב. העורר, לטענת בא כוחו, הוא אדם נורמטיבי, נשוי ואב לשני ילדים. בעברו, שתי הרשעות בלבד, ישנות מאוד: האחת, משנת 1993, בבית המשפט לנוער, בגין תקיפה סתם (בהיות העורר בן 16). והשנייה, משנת 1996, בגין פריצה לרכב בכוונה לגנוב (העבירה בוצעה בשנת 1994, בהיות העורר בן 19, היינו, לפני 17 שנה). העורר מעולם לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח. העורר, לפי מסמך רפואי שהוצג, סובל מלחצי דם גבוהים ולא מאוזנים, כאבי ראש כרוניים מלווים בסחרחורת, וחוסר שיווי משקל. 17. אני סבור כי, לנוכח כל הנסיבות הללו, ולנוכח חולשת הראיות באישומים 6-2 ו-8, ראוי לשקול שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ולצורך כך ראוי ששירות המבחן יערוך תסקיר מעצר בעניינו, ויבחן באורח מקצועי אם קיימת אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי. 18. שירות המבחן מתבקש, עד יום 12.05.11, להגיש לבית משפט השלום בראשל"צ, תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בית המשפט קמא מתבקש לקבוע דיון בעניין, במועד קרוב ככל האפשר לאחר קבלת התסקיר. בית המשפט יחליט לפי ראות עיניו אם ניתן לשחרר את העורר לחלופה כלשהי, ואם כן - מהי החלופה, ומהם תנאי השחרור. למען הסר ספק, המזכירות תסגור את תיק ערר 18529-04-11, והדיון שנקבע בערר זה ליום 01.05.11 מבוטל. העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת. רכבמעצר