קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקים ממתן צו מניעה זמני: בפני תביעה לפיצויה של התובעת בגין נזקיה הנטענים. התובעת טוענת כי הנתבע 1 היה בעבר הידוע בציבור שלה. ברבות הימים, התנהלו בין התובעת לנתבע 1 הליכים משפטיים שונים בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר במסגרתם ניתן ביום 25/12/06 פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיו אישרו הצדדים כי אין להם טענות הדדיות ואף הצהירו כי אין להם רכוש משותף מכל סוג שהוא. התובעת טוענת כי על אף פסק הדין מיום 25/12/06 אשר ניתן כאמור בהסכמת הצדדים, הגיש התובע כנגדה תביעה כספית ביום 17/5/09, במסגרתה תבע מחצית מן הזכויות ב"צימרים" אשר התובעת היא בעליהם. עם הגשת התביעה, הגיש הנתבע 1 אף בקשה למתן צו מניעה כנגד התובעת אשר ירשם במינהל מקרקעי ישראל וימנע מן התובעת עשיית דיספוזיציה בנכסים. לטענת התובעת , ביום 18/5/09 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה והורה על מתן צו מניעה כמבוקש תוך שהוא מורה לנתבע 1 להפקיד ערבות בסך 3000 ₪ וכן ערבות צד ג' . לטענת התובעת, הנתבע 1 והנתבעת 2 אשר הינה חברתו לחיים של הנתבע 1, הפקידו כל אחד, במזכירות בית המשפט התחייבות אישית ובה התחייבו לפצות את התובעת בגין כל נזק אשר יגרם לה באם תידחה התביעה או יפקע צו המניעה מכל סיבה אחרת. ביום 3/6/09 נרשם צו המניעה במינהל מקרקעי ישראל על כל זכויות התובעת במשק 37 במושב נתיב השיירה. לטענת התובעת, ביום 2/11/09 נדחתה תביעת הנתבע 1 וצו המניעה בוטל. התובעת טוענת כי בקשת הנתבע 1 להטלת צו המניעה נמצאה בלתי מוצדקת באופן האמור בכתבי ההתחייבות עליהם חתמו הנתבעים 1-2. התובעת טוענת עוד כי עקב הטלת צו המניעה, נגרמו לה נזקים כלכליים של ממש באופן שנמנע ממנה לקבל הלוואות לצורך ביצוע שיפוץ בצימרים ובחדרי האירוח אותם היא משכירה וכן נמנע מן התובעת לבצע תכנית הבראה לעיסקה, באופן אשר עשוי היה לגרום לקריסתו. עוד טענה התובעת כי בעקבות המצב הכלכלי אשר אליו נקלעה נגרמה אף פגיעה במצב בריאותה והיא אושפזה למשך ארבעה ימים בבית החולים בשל לחצים בחזה. התובעת העריכה את נזקיה בסך כולל של 200,000 ₪ ותבעה אף השבת שכר הטרחה אותו שילמה למייצגיה השונים ומכאן תביעתה זו. הנתבעים טוענים כי אכן הנתבע 1 והתובעת ניהלו חיים משותפים בעברם וכי אכן התנהלו הליכים משפטיים ביניהם, אלא שהנתבעים טוענים כי הגשת התביעה כנגד התובעת במסגרת בית המשפט לענייני משפחה ובה תבע הנתבע מחצית מזכויותיה בצימרים, בטעות מקורה והיה מקום לנקוט בהליך אחר מטעמו של הנתבע 1. כן טוענים הנתבעים, כי לתובעת לא נגרמו כלל נזקים כתוצאה ממתן צו המניעה אשר נתבקש בידי הנתבע 1. לטענת הנתבעים, הנזקים אשר פורטו בכתב התביעה לא נבעו כלל מצו המניעה אשר הוטל בידי בית המשפט, כי אם מגורמים שונים התלויים בתובעת עצמה כגון איסור שימוש מסחרי בבריכה אשר היתה בצימרים והשמשתה של הבריכה לשימוש שכזה. עוד טענו הנתבעים כי ממילא סבלו כל בעלי הצימרים מירידה משמעותית בהכנסותיהם כתוצאה מן המצב הכלכלי בארץ ובכללם אף התובעת. הנתבעים טענו כי גם מצבה הרפואי של התובעת אין לו קשר למתן צו המניעה כנגדה ומשכך יש לדחות תביעתה על כל ראשי הנזק המפורטים בה. דיון : תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לנתבע להיפרע בשל נזקיו באמצעות ערובה. הפסיקה קבעה כי קיימת אפשרות לתבוע נזקים בגין סעד זמני הן במסגרת ההליך העיקרי בו ניתן אותו הסעד נזקים, כמו גם באמצעות הגשת תובענה חדשה, על יסוד התחייבות עצמית שניתנה בידי הנתבע. ראה האמור ברע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ. עיריית בת ים פ"ד נו(4) 612 במקרה שבפני, בחרה התובעת להגיש תובענה חדשה כנגד הנתבעים, בהתאם כאמור, לפסיקה. בפסק הדין בעניין אלול (ראה רע"א 9308/08 אורן אלול נ. רינה רביב תק-על 2009(2) 478) נקבע כי במסגרת הנטל על התובע את פרעון נזקיו, עליו להוכיח הן את היקף הנזק שנגרם לו והן את הקשר הסיבתי בין הצו הזמני לבין הנזק. האם הוכיחה התובעת את היקף הנזקים אשר נגרמו לה ? בענייננו מדובר בעיקר באבדן הכנסות עתידיות אשר ישנו קושי ברור להביא ראיות לאובדנן. כבר נפסק כי כאשר אין אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת וודאות מרובה ובדייקנות , אין בזאת על מנת לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק . כל שנדרש הוא כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת וודאות סבירה. ראה ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה 2 800. ע"א 153/04 חיותה רובינוביץ נ. עו"ד יוסף רוזנבוים תק-על 2006(1), 1549 התובעת טוענת כי קודם להגשת תביעתו של הנתבע מיום 17/5/09, היא הגישה בקשה לתכנית הבראה וכן לקבלת הלוואה בסך 200,000 ₪ לשם שיפוץ בריכת השחיה שלה אשר הינה האטרקציה החשובה ביותר בעסק הצימרים שבבעלותה. התובעת טוענת כי הבריכה מהווה מקור משיכה ללקוחות ובלעדיה הכנסות העסק ירדו באופן ניכר. ההלואה אותה ביקשה התובעת ליטול נועדה בין היתר אף לצורך תחזוקת המקום ושדרוגו. התובעת טוענת כי עקב צו המניעה אשר נרשם במינהל מקרקעי ישראל, לא יכולה היתה התובעת לקבל את ההלוואה המובטחת ולפיכך לא ניתן היה לבצע את שיפוץ הבריכה ותכנית ההבראה הכלכלית לעסק. התובעת טוענת עוד כי נאלצה לבטל חוזים לחידוש פרסום לשיווק ולמבצעים, עצרה חידוש והזמנת מוצרי מלון, לא חידשה את מלאי מוצרי המלון, לא עמדה בתשלומי הגז, המיסים, הביטוחים ונאלצה אף לפטר עובדים. מטעמה של התובעת העידה היא עצמה, כי כבר בתחילת שנת 2008 החלה לנקוט בהליכים על מנת להבריא ולפתח את עסק השכרת הצימרים אשר היה בבעלותה. התובעת העידה כי נערכה עבורה תכנית להבראת הצימרים מטעמו של משרד התיירות והפרוייקטור אשר ליווה אותה מטעמם היה מר עמנואל אלון. התובעת העידה כי על פי תכנית ההבראה היה עליה ליטול הלוואה ע"ס 200,000 ₪ לצורך הכנת הצימרים שבבעלותה לעונה, כלומר שיפוץ, תיקון וטיפול בהסדרת הרישוי לבריכת השחיה. אלא שכאשר ביקשה התובעת ליטול את אותה ההלוואה, הלכה למעשה, בחודש 7/09, הובהר לה כי קיים צו מניעה אשר הוטל במסגרת התביעה אשר הגיש הנתבע 1 בבית המשפט לענייני משפחה ביום 18/5/09 ולא ניתן לקבל אישור להלוואה. העד מר עמנואל אלון אישר את הדברים והסביר את התכנית הכלכלית אשר נערכה לתובעת, עת פנתה אל משרד התיירות ואליו באפריל 2009. מר אלון הבהיר כי ניתן היה לקבל הלוואה עבור שיפוץ הצימרים בקלות יחסית ובמהירות יחסית, נוכח שוויו של המשק כולו והעובדה כי הוא מוסדר סטטוטורית וכן נוכח משכנתא נמוכה יחסית לשווי, הרובצת על הנכס. מר עמנואל אלון הסביר כיצד עמד הרווח התפעולי בעסקה של התובעת ע"ס של 355,000 ₪ לפני השיפוץ וההבראה המתוכננים וכיצד עתיד היה לעמוד ע"ס של 475,000 ₪ לאחר לקיחה בחשבון של עלויות השיפוץ. את התמונה השלים רו"ח מאיר בויאנג'ו אשר העיד כי משנת 2008 לשנת 2009 קטנו הכנסותיה של התובעת מעסקה ב 26% (ראה נספח טו לת/1). כאשר נדרש רו"ח בויאנג'ו לכמת את הירידה במחזור ההכנסות של התובעת הוא השיב לשאלת בית המשפט כי 26% שווים לירידה בת 16,000 ₪ במחזור ההכנסות (ראה עמ' 13 שורות 19-20 לפרוטוקול).דו"חות רווח והפסד אשר הוגשו מעידים אף הם כי הפסדיה של התובעת מעיסקה גדלו במהלכה של שנת 2009 יחסית לשנת 2008 (הדו"חות הוגשו וסומנו במ/1). הנה כי כן, הוכיחה התובעת כי היקף נזקיה כתוצאה מהטלת צו המניעה עומד לכל הפחות על הפסד הרווח התפעולי אשר נגרם לה מאחר ונבצר ממנה להפעיל את תכנית ההבראה אשר תוכננה לה בידי משרד התיירות באמצעות מר עמנואל אלון. הרווח העתידי עשוי היה לנטרל את ההפסדים מעיסקה של התובעת ולפיכך ניתן לכמת את נזקיה של התובעת בסך של 120,000 ₪ (הרווח התפעולי הקיים בטרם תכנית ההבראה 355,000 ₪ לעומת הרווח התפעולי הצפוי לאחר ההבראה 475,000 ₪, כלומר הפרש של 120,000 ₪). מאחר וצו המניעה עמד בתוקפו מיום 3/6/09 עת נרשם במנהל מקרקעי ישראל ועד ליום 2/11/09 , כלומר כחמישה חודשים , הרי שגובה הנזק צריך להיות בהתאמה 50,000 ₪ ( דהיינו 10,000 ₪ נזק חודשי X חמישה חודשים בהתבסס על הראיות כי 120,000 ₪ הינם הנזק לשנה שלמה בת 12 חודשים) תכנית ההבראה נתבססה בעיקרה על שיפוץ הצימרים ומתן לגיטימציה לבריכה אשר היתה במקום. הנתבעים טענו כי לחלק מן הצימרים לא היה היתר בניה ולבריכה לא היה רשיון להפעלה מסחרית אלא אך ורק כבריכה פרטית, כך שממילא, אף אם לא היה מוטל צו המניעה, הרי שלא ניתן היה להפעיל את העסק ולהניב ממנו רווחים ללא ההיתרים הנחוצים. כבר נקבע בבש"א (ירושלים) 1365/97 אטל נ. אל איובי ואח' תק-של 2009(3) 17788 כי אין זה מן הנמנע מבעל דין אשר אין בידיו ההיתרים הנחוצים לניהול עיסקו לטעון לאובדן הכנסה, אולם על בית המשפט לנהוג במידה מוגברת של ערנות וביקורתיות וליתן לכך את שימת הלב בעת שומת הנזק. מר אלון העיד כי ניתן היה לדאוג להיתרים בדיעבד וכי הדבר לא אמור היה להכשיל את התכנית הכלכלית אשר נערכה עבור התובעת (ראה עמ' 11 שורות 1-9 לפרוטוקול). משום כך לא ניתן לקבוע כי משתנה זה מאיין באופן מוחלט את הנזק אשר נגרם לתובעת, כטענת הנתבעים. משכך ניתן לקבוע כי התובעת הוכיחה את הנזקיה הכלכליים במידת וודאות סבירה וניתן להעמידם ע"ס של 50,000 ₪, בהתאם לתכנית הכלכלית אשר הוכנה עבור התובעת בידי משרד התיירות ומר עמנואל אלון , תוך היוועצות ברו"ח בויאנג'ו מטעמה של התובעת. לא ניתן לקבוע כך באשר לנזק הנטען לבריאותה של התובעת. התובעת הציגה תיעוד רפואי (נספחים כב-כג לת/1) לפיה הופנתה לחדר המיון בשל החמרה של כאבים ברגל ימין אשר נבעו כתוצאה מפגיעה בעבודה שהתרחשה 10 חודשים קודם לכן. כעולה מהתיעוד הרפואי, בהיותה בחדר המיון התלוננה התובעת על כאבים בחזה, אך ממצאי הבדיקות אותן עברה היו תקינים והומלץ לה על המשך מעקב קרדיולוגי, אותו אכן עברה התובעת. לא ניתן ללמוד מן התיעוד הרפואי כי לתובעת נגרם נזק בריאותי כלשהוא והתובעת אף לא המציאה ממצאי המעקב הקרדיולוגי אשר יעידו באם קיים נזק שכזה. משכך , לא הוכח כלל הנזק הרפואי הנטען בידי התובעת. אף לא ניתן לקבוע כך באשר לשכר הטרחה אותו שילמה התובעת לבא כוחה השונים במהלכם של ההליכים המשפטיים אשר ננקטו כנגדה. כאשר נדחתה התביעה אשר הגיש הנתבע כנגד התובעת בבית המשפט לענייני משפחה, העריך בית המשפט את הוצאותיה של התובעת ובכללם את שכר טרחת בא כוחה ופסק את אשר פסק. מותב זה וודאי שאינו רשאי להתערב בפסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה. אף במסגרת תביעתה של התובעת כנגד עוה"ד אבו עאסלה בגינה שילמה לבא כוחה הנוכחי שכר טרחה,יוכרע עניין שכר טרחת בא כוחה של התובעת המבוקש על ידה ואין מקום לפסוק לזכותה שכר טרחה זה במסגרת ההליך הנוכחי. יש מקום לפסיקת שכר טרחת עו"ד אך במסגרת הליך זה ולא בגינם של הליכים נוספים בהם ידון נושא שכר הטרחה בהתאם לתוצאות ההליך. האם הוכח קשר סיבתי בין הטלת הסעד הזמני לבין הנזק אשר אירע לתובעת ? בהתאם לראיות ולעדויות אשר נשמעו בפני, הוכנה עבור התובעת תכנית כלכלית להבראת והגדלת ההכנסות מעסק השכרת הצימרים אשר בבעלותה. התכנית הוכנה באמצעות משרד התיירות ומר עמנואל אלון , הפרוייקטור מטעמו. במסגרת התכנית אמורה היתה התובעת ליטול הלוואה ע"ס 200,000 ₪ לצורך שיפוץ החדרים אותם היא משכירה , שיפוץ הצימרים וכן שיפוץ הבריכה. התובעת העידה כי בשל הטלת צו המניעה על המשק, סורבה ההלואה אותה ביקשה לקחת במסגרת התכנית של משרד התיירות. התובעת הציגה מסמכים אשר העידו כי לא ינתן אישור להלוואה לצורך שיפוץ הצימרים כאשר קיים צו מניעה מטעמו של בית המשפט לענייני משפחה (ראה נספחים כא1-2 לת/1). אף מר אלון בעדותו הבהיר כי ברגע שהוטל צו המניעה, סורבה ההלוואה ותכנית ההבראה עצמה נעצרה "הגענו לבקש את ההלוואה וברגע שיש עיקולים ובעיות אף אחד לא רוצה לגעת בזה ודחו אותה" (ראה עמ' 10 שורות 10-11 לפרוטוקול) וכן "ברגע שיש צווי עיקול, אף אחד לא נוגע בזה. ההלוואה סורבה" (ראה עמ' 10 שורות 13-14 לפרוטוקול). בהעדר מקורות מימון אחרים, לא ניתן היה לקיים את תכנית ההבראה אשר הוכנה עבור התובעת ומן התובעת נמנעו הרווחים העתידיים אשר היו צפויים מעסקה לו אכן היתה התכנית הכלכלית יוצאת אל הפועל. התובעת העידה על כך, עדותו של מר עמנואל אלון תמכה בעדות זו ואף רו"ח בויאנג'ו הסביר כי "הערכתי לה מראש שהעיקול הזה שהוטל עלול לגרום לה בעיות , גם בתכנית ההבראה מול מוסדות פיננסיים. כשיש עיקול אין אפשרות לקבל הלוואות" (ראה עמ' 13 שורות 14-15 לפרוטוקול). עדויות אלו לא נסתרו ונותרו בעינן אף לאחר חקירה נגדית. כאשר נשאל רו"ח בויאנג'ו באשר לסיבה לנפילתה העסקית של התובעת, הוא הסביר כי הדבר נבע בפירוש מכך שהתובעת לא פעלה בהתאם לתכניות הפיתוח ולא גייסה כספים. הנה כי כן קיים קשר ישיר בין צו המניעה אשר מנע מתן הלוואה לתובעת לבין אי הפעלת התכנית הכלכלית אשר הוכנה עבורה ומניעת רווחים עתידיים אשר היו צפויים כתוצאה מהפעלת התכנית. הוכח איפוא קשר סיבתי בין הטלת הסעד הזמני, לנזק אשר נגרם לתובעת בהתאם לאמור לעיל. הנתבעים טענו כי ענף הצימרים סבל מירידה בהכנסות ולפיכך בלא קשר לצו המניעה היתה צפויה ירידה של ממש בהכנסותיה של התובעת ומשום כך אין קשר סיבתי בין צו המניעה לירידה בהכנסות התובעת. מר עמנואל אלון הסביר כי לא זכורה לו ירידה משמעותית בהכנסות ובכל מקרה חזקה כי התכנית הכלכלית אשר נערכה לתובעת צפתה אף את מצב המשק הישראלי בכללותו והשפעתו על עסקה של התובעת. יתרה מכך, הנתבעים לא הביאו ראיה של ממש לטענה הזו והיא נותרה טענה בעלמא בלא כל אסמכתא תומכת. שיקולים נוספים אשר יש לשקול מעבר לשיעור הנזק הסביר והקשר הסיבתי בינו לבין הטלת צו המניעה , הינם צפיות הנזק מנקודת מבטו של הנתבע בשים לב לטענות הצדדים במועד בו נתבקש וניתן צו המניעה הזמני וכן גורמים רלבנטיים נוספים כמו למשל חובתה של התובעת להקטנת הנזק. אשר לצפיות הנזק - הנתבע הודה בפה מלא בפני בית המשפט , בחקירתו הנגדית כי בעת שהגיש תביעתו מיום 17/5/09 היה מודע לכך כי טענותיו בכתב התביעה אינן אמת וכי הוא אינו פורש בפני בית המשפט את התמונה המלאה ומעלים ממנו את עובדת קיומו של פסק הדין אשר ניתן ביום 25/12/06. בפסק הדין מיום 25/12/06 הצהירו שני הצדדים כי אינם חבים עוד דבר איש לרעהו והצהרתם זו אף קיבלה תוקף של פסק דין. על אף האמור, פונה הנתבע 1 לבית המשפט ביום 17/5/09 וטוען כי מחצית מעסקה של התובעת שייך לו. לא זו אף זו, הנתבע 1 מגדיל לעשות ועל אף שהוא יודע שתביעתו אינה נשענת על יסודות של אמת, הוא מבקש ואף מקבל סעד זמני אשר בכוחו לשתק את פעילותה העסקית של התובעת. אין ספק כי הנתבע היה מודע היטב להשלכותיו של צו המניעה על עסקה של התובע, היות והוא עצמו הקים עם התובעת את העסק וידע היטב מה נדרש לפעילותו השוטפת. היה על הנתבע 1 לצפות את הנזק אשר יגרם בעת מתן סעד זמני, כפי שניתן. על הלך רוחו ומניעיו של הנתבע 1 בעת הטלת צו המניעה ניתן ללמוד מחליפת המסרונים אשר היתה בינו לבין התובעת, בהם הנתבע 1 מודיע לתובעת כי "הימים שלך במשק ספורים, תכיני כסף, הכל עובר בחיים..." וכן "אני יגרום (כך במקור-מ.ק.נ.) לזה שהמשק שלך יהיה בכונס נכסים מותק עיקול על המשק כבר כבלת(כך במקור- מ.ק.נ.)..." "זה הימים האחרונים שלך ושל הילדים שלך במשק תהנו מהבריכה ומהצימרים אני כבר ניצחתי שהמשק שלך מעוקל במנהל...." הנתבע 1 כלל לא הכחיש כי הוא זה אשר שלח את המסרונים ואף לא את תוכנם (ראה ת/2, ת/3). אם כך, הנתבע 1 ידע בדיוק מה עתיד לחולל צו המניעה אשר הוטל ואף רצה בתוצאה המזיקה לתובעת, בכל מאודו. תוכן המסרונים מעיד על כך כי כל כוונתו של הנתבע 1 היתה להרע לתובעת ולגרום לה לנזקים ויהי מה. הנתבעת 2, כעולה מחקירתה שיתפה פעולה באופן עיוור ומבלי לטרוח לבדוק את העובדות עם הנתבע 1 ולבקשתו חתמה על ההתחייבות האישית אשר הוגשה לבית המשפט, מבלי שידעה כלל את העובדות העומדות מאחורי התביעה אשר הגיש הנתבע 1 (ראה עמ' 25 שורות 22-29 לפרוטוקול). בכך יש יותר מטעם לפגם וסבורני כי היה עליה בטרם חתימתה על התחייבותה האישית לפיצוי בגין כל נזק, לכל הפחות לטרוח ולברר מהם הסעדים להם עותר הנתבע 1 ומה עשוי לנבוע מעצם הטלת צו המניעה המבוקש. התובעת מאידך, עשתה על מנת להקטין את נזקיה. כפי שעולה מעדות עד ההגנה דווקא, מר עופר קורט, מהנדס הועדה המקומית, התובעת פנתה אליו בבקשה למתן היתרים אשר היו נדרשים לה לשם הפעלת בריכת השחיה בצורה מסחרית וכן קבלת היתרים לצימרים אשר בעסקה (ראה ת/4). התובעת ניסתה לקדם מתן ההיתרים על אף צו המניעה אשר היה אותה העת על המשק ובכך ניסתה להקטין את הנזק אשר נגרם כתוצאה מאי הפעלת התכנית הכלכלית אשר הוכנה עבורה. מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת הוכיחה את נזקיה ואף הוכיחה כי הנזק נבע ישירות מהטלת צו המניעה אשר מנע קבלת הלוואה והפעלת תכנית כלכלית שתגדיל את רווחיה ותמנע קריסה כלכלית. הוכח כי מניעיו של הנתבע היו להזיק לתובעת וכי יכול וצריך היה לצפות את הנזק אשר יגרם בעת הטלת הצו הזמני. על אף שאין התובעת נדרשת להראות כי בקשת הסעד הזמני לא היתה סבירה, היות ומדובר בתביעה בגין התחייבות עצמית ואף הזכות לפיצוי אינה מותנית בקביעה כי הגשת הבקשה לסעד זמני היתה בגדר רשלנות או חוסר תום לב (ראה בפסק הדין ברע"א 9308/08 בעניין אלול נ. רביב המצוטט לעיל) הרי שהנתבע הודה בפה מלא כי לא אמר את האמת בפני בית המשפט לענייני משפחה עת ניתן פסק הדין ההצהרתי לפיו אין חובות הדדיים וכי העלים מעיני בית המשפט את פסק הדין מיום 25/12/06 עת הגיש תביעתו כנגד התובעת דכאן ובמסגרת אותה התביעה אף ניתן אותו צו מניעה כנגד התובעת נשוא התובענה דנן, הרי שאין התנהלות חסרת תום לב יותר מזו ולטעמי גובלת התנהלות זו אף בפלילים. אל נוכח האמור, נסיונם של הנתבעים לתלות את האשם בנזקיה של התובעת בגורמים נוספים אשר "עוולו בהמשותף" ולטעון למעשה בי-דין בשל תביעות נוספות אשר הגישה התובעת, לא יצלח. המדובר בתובענה זו בנזקיה של התובעת אשר נבעו כתוצאה ישירה מהטלת צו המניעה בידי הנתבעים כפי שהובהר לעיל ולמעשה אין לטענות הנתבעים בדבר "מעוולים יחד או במשותף" או "מעשה בי-דין" כאשר כוונתם לתובענות נוספות שהגישה התובעת כנגד עוה"ד אבו עאסלה ובוני הבריכה בעסק הצימרים, כל רלבנטיות לנושא התובענה אשר בפני. בטרם סיום, לא ניתן יהא לחתום פסק דין זה ללא התייחסות לאופן התנהלות הנתבעים 1-2 במסגרת ההליך אשר בפני. מעבר לשימוש הבלתי ראוי אשר עשו הנתבעים בהליכי משפט ומעבר לבקשתם של הנתבעים לדחות את מועד דיון ההוכחות השני אשר נקבע בתיק, באופן שעשה שימוש לא ראוי במצבה הרפואי של הנתבעת 2 , הרי שהנתבעים אף ביקשו להגיש לתיק הקלטה אשר הקליטו את אחד מעדי התובעת (מר עמנואל אלון) בלא ידיעתו וזאת נעשה בניגוד לכללים הקבועים בפקודת הראיות. עוד יש להוסיף לכך את צירופם של נספחים ובהם חומר ראיות לסיכומי הנתבעים. לאופן התנהלות זו יש ליתן את הדעת בעת פסיקת ההוצאות. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבעים 1-2 אשר חתמו כל אחד, על התחייבות אישית לפיצוי התובעת במסגרת תמ"ש 10511-05-09 אשר נדחתה, בנזקיה המוכחים של התובעת. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל. אני מחייבת את הנתבעים 1-2 יחד ולחוד לשלם לתובעת את נזקיה בסך של 50,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן, ישלמו הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 6500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה