לטענת המערערות פסיקת ביהמ"ש קמא אינה עונה על ההלכה הפסוקה שיישומה הנכון היה מטיל על האב תשלום מזונות בסכום גבוה יותר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מזונות בסכום נמוך / ערעור על גובה מזונות: השופט שאול שוחט: 1. המשיב, חוייב בתשלום מזונות לבנותיו, המערערות 2,3 (להלן: "הבנות"), ילידות 5.2.06 ו- 7.8.07 (בהתאמה), כדי סך של 2,400 ₪ לחודש (1,200 ₪ לכל אחת מהן) ובמחצית הוצאותיהן הרפואיות החריגות "ובלבד שקופת החולים אינה מממנת טיפולים אלה ובכפוף לכך שרופא מומחה קבע בכתב את חיוניות ההוצאות". לסכום זה התווספה קצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי. 2. הבנות מלינות, באמצעות אמן, על מיעוט הסכום שנפסק לטובתן. במוקד הערעור - חובתו של המשיב לשאת בתשלום מזונותיהן ההכרחיים של בנותיו, שהועמדה על פי הפסיקה על סך של 1,250 ₪ לילד לחודש (מזון; ביגוד והנעלה; ביטוח רפואי והוצאות רפואיות המכוסות במסגרתו על תוספת התשלום הנדרשת בגינן; הוצאות חינוך פורמלי) בתוספת מדור והוצאות מדור, ובמחצית הוצאות החינוך המיוחדות - ששולמו ומשולמות עבורן (ס' 53-57 להודעת הערעור; 21-23 לעיקרי הטיעון). לטענת המערערות פסיקת ביהמ"ש קמא אינה עונה על ההלכה הפסוקה שיישומה הנכון היה מטיל על האב תשלום מזונות בסכום גבוה יותר. 3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם והן בישיבת יום 25.6.12, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור ולהעמיד את סכום המזונות שעל המשיב לשלם על סכום גבוה יותר שישקף נכונה את צרכי הבנות מחד ויענה מאידך, על חובתו, מהדין, לסיפוקם. הכיצד? 4. א. אפתח ואומר, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאי דופן שנמנו בפסיקה. ההלכה בענין זה ידועה וברורה עד כי אינה צריכה ראיה. אוסיף ואומר, כי התערבות בית המשפט של ערעור בקביעת שיעורם של המזונות שנפסקו בערכאה הדיונית נעשית במשורה וכי גם אם יכול וערכאת הערעור היתה פוסקת סכום שונה במקצת, עדיין אין בכך כדי להצדיק את התערבותה. גם לענין זה ההלכה ידועה וברורה ואינה צריכה ראיה. ב. נאמן להלכות אלה אין בדעתי להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בנוגע להתנהלותה של המערערת 1 (האם) אשר השליכה על קביעותיו בדבר השתכרותה; להשתכרות המשיב; לסכום המזונות בו חוייב לשתי בנותיו מנישואיו הראשונים; לאמינות התביעה בכל הנוגע לרכיבי הצריכה השונים, ועוד. אין לי צורך בקביעות סותרות לממצאים אלה כדי להצדיק את התערבותי בתוצאת פסק הדין. ג. הטעם להתערבות - חלקו של המשיב בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג העומדת לפני מכירה וחלוקת תמורתה בין השניים (ר' החלטת בית המשפט קמא מיום 17.5.12 במסגרתה ניתן צו הממנה את באות כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירתה אשר הגשתה כמוצג נתבקשה במסגרת הערעור שלפנינו ואני רואה לנכון לקבלה). אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי לו היתה החלטה זו לעת מתן פסק הדין, חייב היה בית המשפט קמא להתחשב גם בחלקו של המשיב בתמורת הדירה לצורך פסיקת המזונות גם אם עדיין לא קיבל את התמורה ממש לידיו, נוכח ההליך המתקדם של מכירתה. הלכה פסוקה היא, כי את יכולתו של החייב לשאת במזונות, בענייננו המשיב, יש לקבוע לא רק על פי הכנסתו מיגיע כפיו אלא גם ממקורותיו האחרים, לרבות רכושו. הלכה זו, יש להדגיש, שנקבעה בע"א 130,142,234/83 פרייס נ' פרייס פ"ד לח (1) 721, מכוונת למי שמחזיק בידו את תמורת דירת המגורים המשותפת שנמכרה ו/או למי שרכש בכספים שקיבל לידיו דירה אחרת למגוריו להבדיל ממי שדירת מגוריו המשותפת עם האם טרם נמכרה - (ראו עובדותיו של פסק הדין בעמ' 726 פיסקאות ה-ז ועמ' 727 מול פיסקא ב': "אם אין לו די לכך מהשתכרותו, יש לחייבו לשאת בצורכיהן ממקורותיו האחרים, בין מכספים פנויים שנשארו לו, אם נשארו, מחלקו בתמורת הדירה שנמכרה, ובין - אם אלה אינם מספיקים - מהדירה (השניה ש'ש') שקנה, גם אם פירוש הדבר, שיהיה עליו למכרה ולגור בדירה שכורה".) עם זה, אין מניעה להרחיב את ההלכה גם למצבים בהם ננקטו הליכים מתקדמים למכירת דירת המגורים ותמורתה תעמיד לרשות החייב במזונות סכומים כספיים נוספים מעבר להשתכרותו, גם אם מצריך הדבר השהיית התשלום לעת קבלת התמורה לידיו. ד. העובדה שהחלטה זו, מיום 17.5.12, לא היתה לעת מתן פסק הדין, שניתן ביום 18.1.2011, לא צריכה למנוע מערכאת הערעור לקחתה בחשבון עת באה היא לתת את פסק דינה. תביעת מזונות היא תביעה דינאמית מטבעה. הנסיבות ששררו לעת הגשתה יכול ותשתנינה לעת הדיון במזונות הזמניים; לעת שלב ההוכחות ועד לדיון בערעור. אין מניעה שבית המשפט של ערעור - בענייני משפחה - יידרש לנסיבות החדשות, ובמקרים המתאימים יתקן את פסק הדין בהתחשב בהן במקום להורות על החזרת התיק לביהמ"ש קמא על מנת שהוא יבחן ויתקן או להורות לבעל הדין להגיש תובענה חדשה לשינוי נסיבות שתחולתה מיום הגשתה. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בית המשפט לענייני משפחה הינם מערכת אחת. לא בכדי קבע המחוקק בסעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ההסמכה") כי "לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לעניני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לעניני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור". על טיבו של ס' 9 לחוק ההסמכה ועל היקף התערבותו של בית המשפט של ערעור בעניינים הנתונים לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "הכלל הקובע שערכאת הערעור אינה מתערבת בעניינים הנתונים לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה נמצא בין שני הקצוות שביניהם המשפט מתנהל: הלכה ושיקול דעת. במאמרו 'הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט' השופט לנדוי מסביר כי הלכה ברורה, רציונלית ומוגדרת חשובה ליציבות מערכת המשפט ומכוונת לצמצום ההתערבות, ואילו הצדק, בקצה האחר, דורש ששיקול דעתו של השופט יהא בלתי מוגבל כדי שייתן את הפתרון הראוי והצודק ביותר לסכסוך, והוא מכוון להגברת ההתערבות. לדבריו, בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הראשונה אלא במקרים נדירים ולמען מתן הפתרון הנכון. מסקנתו של השופט לנדוי היא שכלל אי ההתערבות הוא בסך הכל טכניקה שיפוטית להגבלת היקף ההתערבות של ערכאת הערעור כדי שהערעור לא ייהפך לשמיעה מחדש. עם זה הוא סבור שאין ליישם את הכלל הזה בדווקנות יתרה, שכן קיימים מקרים שבהם ראוי שבית המשפט ייכנס לעובי הקורה וידון בפרטים הקטנים למען עשיית הצדק. על פי נוסחו של סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, נראה שבין 'ההלכה' ל'שיקול הדעת' גובר משקלו של שיקול הדעת, באופן שהיקף ההתערבות של בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור גדול יותר בכל הנוגע לערעורים על פסקי דין והחלטות של בית המשפט לענייני משפחה" (שאול שוחט ודוד שאוה, עו"ד, "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה", הוצאת מחשבות 2009, עמ' 401-405). ה. צא ולמד, במקרים מתאימים, בהתאם לשיקול דעתה של ערכאת הערעור, רשאית היא להידרש לנסיבות החדשות שהונחו לפניה ולהתאים, כמו בענייננו, את החיוב במזונות ככל שהצדק מחייב זאת (ראו לדוגמא בר"ע (ת"א) 14324/95 פלוני נ' אלמונית - לא פורסם - שם התקבלה ראיה חדשה בדבר תאונת דרכים שאירעה לבעל, לאחר פסיקת המזונות הזמניים, וביהמ"ש של ערעור הורה על התאמת החיוב במזונות על פיה). 5. נאמן להשקפתי זו, נכון וצודק יהיה (גם אם יש בכך משום סטייה מסדרי דין וראיות - ס' 8 לחוק ההסמכה, החל גם בבית המשפט של ערעור מכוח ס' 9 הנ"ל), נוכח מכירת הדירה הצפויה לבוא, לבצע בפסק הדין את ההתאמות הבאות: א. לסכום המזונות שנפסק יתווסף סכום מזונות נוסף בו יחוייב המשיב אשר ישקף את השתתפותו בעלויות החינוך של הבנות מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק דיננו זה. ב. לסכום המזונות שנפסק יתווסף סכום מזונות נוסף בו יחוייב המשיב אשר ישקף את את השתתפותו בעלויות החזקת המדור (להבדיל מעלות המדור המתבטא בהחזר משכנתא והלוואות דיור נוספות לגביהן תתבצע התחשבנות במסגרת חלוקת התמורה שתתקבל ממכירת הדירה - הדיון בבימ"ש קמא בענין זה טרם הסתיים) וזאת מיום הגשת התביעה ועד לפינוי הדירה. התאמה חלקית זו, במקרה שלפנינו, היא בבחינת תיקון רטרואקטיבי של תוצאה בלתי ראויה (שיתכן שהיתה נכונה לשעתה ואינני מביע דיעה בענין זה) ואין בה משום חדירה אל תוך ד' אמות סמכויותיה של הערכאה הדיונית. היא באה לבצע התאמות שמן הצדק לעשותן, גם נוכח העובדה, שאין חולקין עליה, שהאם המשיכה לשאת בנטל הוצאות החינוך של הבנות לבדה בין על דרך צמצום הוצאותיה שלה ובין על דרך נטילת הלוואות ואין כל הצדקה שהנטל יפול עליה ועליה בלבד. בהתאמה חלקית זו של תוצאת פסק הדין, שעיקרי חיובי עבר, אין כדי למנוע או לפגוע בזכותן של המערערות להגיש תביעה להגדלת מזונות, נוכח מכירת הדירה, לתקופה שמיום פסק הדין ואילך בנוגע להוצאות חינוך ומיום פינוי הדירה ואילך בנוגע למדור ולהוצאות מדור, אין בה כדי להביע דעה באשר לסיכויי תביעה זו ואין בה כדי למנוע מהמערערות להגיש תביעה להגדלת מזונות מעבר לרכיבים אלה. 6. א. הוצאות החינוך מעיון במוצגים שהוגשו על ידי המערערות ניתן ללמוד כי הרישום של הבנות ל"גן-פז בע"מ" התבצע טרם פרוץ המשבר בין בני הזוג (ר' הסכם מדצמבר 2007, מוצג 5/יב; המערערת 2 נולדה - 7.8.07; הפירוד בין בני הזוג 5/08 ובסמוך הוגשה התביעה הראשונה - פרטים שליקטתי מכתב הערעור, שלא חלקו עליהם). מכאן שהרישום היה על דעת שני בני הזוג ולא מצאתי בפרק "רמת החיים של בני הזוג" בעיקרי הטיעון של המשיב טענה אחרת. על פי ההסכם עם הגן שולמו דמי רישום של 600 ₪ ודמי ההשתתפות החודשיים הם 2,250 ₪ לחודש לכל בת, לחודשים ספטמבר - אוגוסט לשנה העוקבת כולל (11 חודשים). אין בדעתי ואין זה מתפקידי לעשות את התחשיב. התחשיב יעשה על בסיס תשלום בפועל, כנגד קבלות לתקופות בהן שהו הבנות או מי מהן בגן כשהמשיב ישא במחצית. לא מצאתי במוצגים שצורפו קבלות/חשבוניות על הוצאות חינוך נוספות ועל כן אינני נדרש אליהן. החיוב של המשיב כאמור אך ורק על עלות הגן כאמור. ב. הוצאות מדור עיינתי במוצגים שצורפו (ארנונה, מים וביוב, חשמל וכו') - אני סבור כי יש להטיל על המשיב חיוב של 250 ₪ לחודש בגין הוצאות אלה. 7. משנוצר משבר בין בני זוג, תביעת מזונות המוגשת בעקבותיו, אינה צריכה להביא לשיפור/העלאה של רמת החיים של הזכאים למזונות. מאידך, פסיקת המזונות צריכה לשקף את רמת החיים (ובילדים את הצרכים) ששררה ערב המשבר. בענייננו גם אם נזקקו בני הזוג, בניהול משק הבית שלהם, להלוואות או לאשראי, לצורך סיפוק צרכיהם וצרכי בנותיהם, מן הראוי שהפסיקה תענה, ככל שניתן, על צרכים אלה בהינתן האפשרות לכך. ויודגש! אין במהלך זה , בו נקטתי, כדי לאפשר שמוש נרחב בערכאת הערעור להתאמת פסקי דין שניתנו על ידי הערכאה הדיונית משום שינוי נסיבות. שימוש יעשה במשורה וייוחד אך ורק למקרים ש"זועקים" להתערבות שכזו. על דרך כלל, דרך המלך היא בהגשת תביעה חדשה לערכאה הדיונית משום שינוי הנסיבות. סוף דבר 8. בנסיבות המקרה שלפנינו אמליץ לחבריי: א. לקבל את הערעור ולהורות על שינוי פסק הדין כאמור בסעיף 6 לעיל באופן שהסכומים המצטברים שיחושבו על פיו ושיתווספו לחיוב המשיב על פי פסק הדין, ישולמו למערערות, באמצעות אמן, מהתשלום הראשון שיקבל המשיב בגין חלקו מתמורת הדירה. הסכומים המצטברים לא ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם ישולמו תוך 3 חודשים מיום מתן פסק דין זה. לאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ככל שלא יסכימו הצדדים על גובה הסכומים המצטברים, כאמור בסעיף 6 לעיל, יכריע בכך בית משפט קמא במסגרת הפיקוח הנתון בידיו על מכירת הדירה וחלוקת התמורה נוכח החלטתו מיום 17.5.2012. ב. לחייב את המשיב בהוצאות המערערות ובאת כוחן כדי סך של 10,000 ₪. שאול שוחט, שופט השופט יצחק ענבר, אב"ד: אני מסכים. יצחק ענבר, שופט[אב"ד] השופטת יהודית שבח: אני מסכימה. יהודית שבח, שופטת הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט שאול שוחט. ערעורמזונות