קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דמי פגיעה: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת קציר - אב-בית-הדין; נציגי הציבור - ה"ה לרנר ורון; תב"ע מד/284-0) שדחה את עתירת המערער לדמי פגיעה בעד פרק הזמן שמ- 1.2.1983 עד 15.3.1983. 2. העובדות: המערער נפגע בתאונת עבודה ביום; 1.10.1981 (כאבי גב), ובגינה שולמו לו דמי פגיעה בעבודה מה- 2.10.1981 עד ה- 31.12.1981. ועדות רפואיות קבעו למערער נכות זמנית בשיעור של % 20 מיום 1.1.1982 עד 31.3.1982, של % 10 מיום 1.4.1982 עד 31.5.1982, ודרגת נכות צמיתה של % 0 מיום .1.6.1982 המערער הגיש למוסד אישורים רפואיים על אי-כושר לעבודה לתקופות שמ- 1.2.1983 עד 30.4.1983 ומ- 1.5.1983 עד .15.5.1983 בתעודות אלה לא היתה התייחסות לתאונת העבודה מיום .1.10.1981 המוסד דחה את התביעה. 3. משהובא העניין לבירור בבית-הדין האזורי, מינה בית-הדין, בהסכמת בא-כוח המוסד, מומחה רפואי מטעמו. הלה נתבקש לחוות את דעתו בדבר אפשרות של קשר סיבתי בין התאונה מיום 1.10.1981 לבין אי-כושרו של המערער לעבודה החל מיום 1.2.1983, ולמקרה של תשובה חיובית - בדבר אורכה של תקופת אי-הכושר לעבודה. 4. המומחה השיב כי את הכאבים שפקדו את המערער מיום 1.2.1983 ואילך קשורים למצבו הקונסטיטוציונאלי ולא לתאונה. 5. אין ממש בערעור ומכמה טעמים. ראשית מטעמיו של בית-הדין קמא. שנית: המערער נבדק ב- 11.4.1983- בעיצומה של התקופה נשוא המשפט - על-ידי ועדה רפואית לעררים (אורטופד ושני נוירוכירורגים), שקבעה כי לא נשארה כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה. הטעם השלישי הוא שאין ולא היה מקום להידרש לתביעה לדמי פגיעה בעבודה בגין התאונה מיום 1.10.1981, מאחר שנקבעה למערער דרגת נכות על-ידי ועדה רפואית. סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 קובע כי "נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח נמצא נכה עבודה כתוצאה מן הפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה". ועדה רפואית שבדקה את המערער ב- 7.11.1982 קבעה לו נכות זמנית מ- 1.1.1982 עד 31.5.1982 וצמיתה (%0) מ-1.6.1982. המוסד לביטוח לאומי שלם למערער קצבת נכות כמתחייב מההחלטה. תקופת דמי הפגיעה נסתיימה איפוא לבלי שוב, וכל תביעה או עתירה של המערער לגמלה נוספת בגין התאונה מיום 1.10.1981 דינה היה והינו להידון על-ידי ועדה רפואית במסגרת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. הא ותו לא. 6. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ערעורדמי פגיעהתאונת עבודה