קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מהגשת הגשת תצהירי חוקרים: לאחר שהוריתי על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, פנה ב"כ הנתבעות וביקש כי אפטור את הנתבעות מהגשת תצהירי עדותם הראשית של עדים שהם "חוקרים" מטעם הנתבעת 2. (חברת ביטוח). הטעם לבקשה הוא, שהקדמת הגשת תצהירי עדות ראשית של העדים הנ"ל עלולה לסכל את חקירתו הנגדית של התובע. ב"כ התובע מתנגדת לבקשה ומסתמכת על החלטת כב' השופט דוד חשין בת.א. 800/95 (המ' 3916/97) גולדשטיין נ' המאגר הישראלי. יצויין, כי פסיקתו של כב' השופט חשין נוגדת פסיקה אחרת של בית משפט מחוזי (ראה: ת.א. (ת"א) 1056/91 (המ' 3541/93) נתיב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשנ"ג, חלק שלישי, עמוד 419). במקרה דנן אינני רואה צורך לקבוע עמדה חד משמעית במחלוקת שנפלה בין שופטי בית המשפט המחוזי, שכן הסוגיה שבפני שונה במשהו מהסוגיה שנדונה בהחלטות הנ"ל. ענין גולדשטיין הנ"ל אכן עוסק בנושא קרוב, אך לא בשאלה זהה לשאלה שנדונה בפני. במקרה דנן, אין עניננו בשאלת זכותו של התובע לעיין, במסגרת הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, בדו"חות חקירה שבידי הנתבעות. גם אין עניננו בשאלה מה הנפקות לשלילת זכות התובע לעיין במסמכים כאמור, ביחס לאפשרות הצגתם כראיות. התובע כלל לא הגיש בקשות לגילוי מסמכים או לעיון בהם. נושא אופן הצגת הראיות, האם בתצהירים אם לאו, אינו תחליף להליכי גילוי מוקדם מסודרים, שהתובע, כאמור, לא נקט בהם. אכן, גם בשאלה הנדונה כאן באה לידי ביטוי ההשקפה בדבר "כללי המשחק" הראויים בכל הנוגע לזכות התובע לדעת מראש מהן הראיות שיריבו מבקש להגיש. ואולם, משלא הועמדה השאלה בשלב הדיוני הנכון ומשלא מצא התובע לנכון לממש את זכותו לעיין בחומר הראיות שבידי יריבו בטרם הגיש הוא עצמו את תצהיר עדותו הראשית, מצטמצמת השאלה ומתמקדת בנושא יעילותה של חקירתו הנגדית של התובע. כפי שנפסק על ידי כב' השופט קלינג בענין נתיב נ' כלל הנ"ל: "אחת מתכליותיה של החקירה שכנגד היא ערעור מהימנותו של העד. אין ספק שלתכלית זו יש חשיבות כי המידע שבידי היריב לא יחשף בפני יריבו" (שם, עמוד 426). עניננו הוא בשאלת אופן הפעלת שיקול דעת בית המשפט בבואו להחליט האם ראוי שעד מסויים יקדים ויגיש תצהיר עדות ראשית (תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). בין יתר שיקוליו של בית המשפט, האם להורות על הקדמת הגשת תצהיר עדות ראשית, עליו לשקול האם הגשת תצהיר כאמור עלולה לפגוע בדרך כלשהי באפשרות לעשיית צדק ובירור האמת. כדי לא לפגוע באפשרות הנתבעות להתגונן, אני סבור שניתן לפטור אותן מהקדמת הגשת תצהירי ה"חוקרים". האמצעים העומדים לרשות התובע לעמוד על החומר שבידי הנתבע הם הליכי גילוי מוקדם, להם לא נזקק התובע במקרה דנן. במצב שכזה, בחינת היתרונות שבהקדמת הגשת תצהירי עדות ראשית (בעיקר חסכון בזמן שיפוטי) אל מול החסרונות (סיכול האפשרות לבירור האמת) מוליכה, במקרה דנן, למסקנה, שאין לחייב הנתבעות בהקדמת הגשת התצהירים הנדונים. כידוע, עומדת לתובע הזכות לבקש להגיש ראיות מפריכות (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), אם יווצר מצב שיצדיק הגשת בקשה שכזו. ואולם, כדי למנוע אפשרות שעדי הנתבעות "יעדכנו" את עדותם לאחר שתישמע עדות התובע, יוכנו תצהירי עדות ראשית של כל העדים מטעם הנתבעות לפני מועד שמיעת פרשת התביעה, ויחתמו במועד זה ויוחזקו בנאמנות אצל ב"כ הנתבעות. בתום פרשת התביעה ימסרו התצהירים לב"כ התובע. על יסוד האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ופוטר את הנתבעות מלהקדים ולהגיש תצהירי עדות ראשית של "חוקרים" מטעם הנתבעת 2 (בכפוף לאמור לעיל בדבר הכנת תצהירים אלה לפני תחילת שמיעת הראיות). מאחר והתברר כי התובע נבדק על ידי רופא מטעם הנתבעת אין יותר מקום לדיון בבקשה בבש"א 798/98, דיון שנקבע ליום 03/11/98, ומבוטל הדיון במועד הנ"ל. הבקשה הנ"ל נמחקת. בטרם יקבע מועד נוסף לדיון בתיק, ולנוכח העובדה שקיים פער משמעותי בין חוות הדעת של הרופאים מטעם בעלי הדין, יטענו הצדדים בשאלה האם יש מקום למנות כבר בשלב זה מומחה מטעם בית המשפט שיחליט בשאלת מצבו הרפואי של התובע ויהיה זכאי לעיין בחוות הדעת שהוכנו על ידי הרופאים מטעם בעלי הדין. מסמכיםתצהיר חוקר