בדב"ע מא/ 3-86 "ציון" חב' לביטוח - וינשטוק, פד"ע י"ג 3, 5 דן במקרה בו חויבו הצדדים להגיש עדות ראשית בתצהיר, התובע הגיש את תצהירו במועד ואילו הנתבעת לא הגישה תצהיר במועד אלא באיחור של כחודש וחצי. שם נאמר, כדלקמן: "התצהיר שבו מדובר אינו אלא דרך של עדות. אי-הגשתו במועד - דינה כדין אי-התייצבותו של עד בבית-משפט... ביקש צד להשמיע עד, ולא עשה כן בדרך המיועדת להזמנת עדים באמצעות בית-המשפט - ממשיך בית-המשפט לדון בעניין ללא עדותו של אותו עד... אי-הגשת תצהיר - עדות ראשית, אינה [אי-הגשת כתב הגנה או אי-ביצוע פעולה]... אם לא הוגש במועד תצהיר עדות - רשאי בית-הדין לדון בעניין ללא אותה עדות". מכאן, כי לא היה מקום לתת פסק דין, רק בגלל אי-הגשת תצהיר של עדות ראשית, אלא היה על בית הדין לקיים את הדיון, לשמוע את העדים שעדותם הראשית הוגשה בתצהיר, לא לאפשר לגורה להעיד, ולתת פסק דינו על סמך הראיות שהובאו לפניו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת תצהיר עדות ראשית בית הדין לעבודה: סגן הנשיא (אדלר) 1. המשיב מס' 1 (להלן: האני) עבד אצל המשיב מס' 2 (להלן: הירש) והמערערת (להלן: גורה), בבית מרקחת "עמיר". האני הגיש תובענה בבית הדין האזורי בחיפה (השופט גוטמכר ונציג ציבור טייג; תב"ע נג/ 3-721) לחייב את גורה והירש לשלם לו: הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, והפרשי שכר עבודה בסך 6,373 ש"ח. הירש הגיש כתב הגנה בו נאמר, כי האני לא עבד אצלו ועל גורה לשאת בתשלומים המגיעים להאני. גורה הגישה כתב הגנה בו נאמר, כי הסכומים המגיעים להאני שולמו לו וגורה אינה חייבת להאני דבר, מהטעמים הנוספים שפורטו בכתב ההגנה. התקיים דיון מוקדם בפני אב בית הדין, בו לא נקבעו עובדות מוסכמות או פלוגתאות, אבל הוטל על באי כוח הצדדים להגיש את העדויות הראשיות בתצהירים, התובע תוך 40 ימים והנתבעים תוך 40 ימים מקבלת תצהיר התובע. בא כוחו של האני - התובע - הגיש תצהיר ביום 22.7.1993; הירש הגיש תצהיר ביום 5.9.1993 וגורה לא הגישה תצהיר בזמן הנקבע או בכלל. ביום 9.2.1994 הגיש האני בקשה לקבלת פסק דין נגד גורה, וזאת לאור אי-הגשת תצהיר על ידה. לא מצאנו בתיק החלטה של השופט להעביר העתק של הבקשה לבא כוחה של גורה. ביום 24.2.1994 ניתן פסק דין על ידי השופט גוטמכר ונציג ציבור טייג לקבל את התביעה נגד גורה בשל אי-הגשת תצהיר. בא כוחה של גורה, עו"ד אלקלעי, הגיש בקשה לבטל את פסק הדין מן הטעם שציפה לקבל את התצהיר של הירש וכן מפני שהוא אינו חייב להגיש תצהיר אלא רשאי שלא להביא עדים מטעמו. השופט רשם החלטה להעביר את הבקשה לבא כוח התובע, לשם תגובה. בא כוח התובע - האני - הגיב וביקש לדחות את הבקשה. בית הדין קמא דחה את הבקשה, מהטעם שאין בה "טעם מיוחד". בא כוחה של גורה הגיש בקשת רשות ערעור (דב"ע נד/ 9-146) על החלטתו של בית הדין קמא לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין וניתנה רשות ערעור (דב"ע נד/ 3-217) . לאחר מכן הגיש בא כוחה של גורה ערעור על פסק דינו של בית הדין קמא (דב"ע נד/ 3-32) וזאת לאחר קבלת בקשתו להאריך את המועד (דב"ע נד/ 13-115). 2. בא כוחה של גורה - המערערת - טען, כי היה רשאי שלא להביא כל עדות ראשית, ובמקרה כזה על התובע - האני - הנטל להוכיח את תביעתו. תשובת בא כוחו של האני הייתה, כי טענות בא כוחה של גורה בבית הדין האזורי סותרות זו את זו, היינו: אם החליט שלא להגיש עדות ראשית לא היה מקום לטעון שציפה לקבל את תצהירו של הירש. דב"ע מא/ 3-86 "ציון" חב' לביטוח - וינשטוק, פד"ע י"ג 3, 5 דן במקרה בו חויבו הצדדים להגיש עדות ראשית בתצהיר, התובע הגיש את תצהירו במועד ואילו הנתבעת לא הגישה תצהיר במועד אלא באיחור של כחודש וחצי. שם נאמר, כדלקמן: "התצהיר שבו מדובר אינו אלא דרך של עדות. אי-הגשתו במועד - דינה כדין אי-התייצבותו של עד בבית-משפט... ביקש צד להשמיע עד, ולא עשה כן בדרך המיועדת להזמנת עדים באמצעות בית-המשפט - ממשיך בית-המשפט לדון בעניין ללא עדותו של אותו עד.... ... אי-הגשת תצהיר - עדות ראשית, אינה [אי-הגשת כתב הגנה או אי-ביצוע פעולה]... אם לא הוגש במועד תצהיר עדות - רשאי בית-הדין לדון בעניין ללא אותה עדות". מכאן, כי לא היה מקום לתת פסק דין, רק בגלל אי-הגשת תצהיר של עדות ראשית, אלא היה על בית הדין לקיים את הדיון, לשמוע את העדים שעדותם הראשית הוגשה בתצהיר, לא לאפשר לגורה להעיד, ולתת פסק דינו על סמך הראיות שהובאו לפניו. 3. מכל הטעמים האלה דין הערעור להתקבל. אנו מבטלים את פסק דינו של בית הדין קמא ומחזירים את העניין אליו להמשך הדיון. מכאן, שמתבטלת החלטתו של בית הדין קמא, שלא לבטל את פסק דינו. בית הדין קמא יתחשב גם בהליך זה בעת קביעת הוצאות המשפט בפסק הדין הסופי. אי הגשת תצהירעדותדיוןמסמכיםבית הדין לעבודהתצהיר עדות