קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעלפות בתאונת דרכים / איבוד הכרה בתאונת דרכים: התובע יליד 1971, היה מעורב בתאונת דרכים אשר התרחשה בתאריך 1.6.1997. התיאור בכתב התביעה על הנזקים, הוא כדלקמן: סעיף 5א': "במקום אירוע התאונה פונה התובע באמבולנס לבי"ח נהריה כשהוא ללא הכרה וסובל מחבלות קשות בכל חלקי גופו, בעיקר בראשו ובגבו מחבלה מסוג "צליפת שוט" מפרוטרוזיה של דיסק L 5 / L 4 עם לחץ על השק הדוראלי מזעזוע מוח קשה וממגבלה קשה בתנועות עמוד שדרה צווארי וגבי, כמו כן התובע נמצא סובל מפגיעה קשה בעיניים". כתב התביעה מתאר את המשך סבלו של התובע כתוצאה מתאונה זו, כאשר ביום 4.8.97 התמוטט עקב התאונה, איבד הכרתו ופונה לבי"ח כך קרה לו גם ביום 7.8.97 והוא פונה ואובחן כסובל מפריצות דיסק חמורות בעמוד שדרה צווארי, מגבלה קשה בתנועות גפיים וחוסר יציבות, פגיעה קשה בעיניו וטשטוש ראיה חמור. כתוצאה מכך לדברי כתב התביעה, ועד יום הגשת התביעה סובל התובע מתופעות כדלקמן: א) מכאבים והגבלות קשות בתנועות הגב עקב הפגיעות הקשות בעמוד השדרה הצווארי. ב) כאבים והגבלות קשות בתנועות הצוואר. ג) התקפים קשים של כאבי ראש סחרחורות, חוסר ריכוז ואובדן זכרון. ד) פגיעה שמיעה באוזן שמאל וטנטון קבוע באוזן. ה) פגיעה קשה בעיניים, וטשטוש חמור בראייה, התובע אף הומלץ להרכיב משקפי ראיה עקב זאת. סעיף 13 מתאר את התובע, כ"שבר כלי", אשר אינו מסוגל לעסוק בספורט כלשהוא. הוא מוגבל באופן קשה בכל פעולה. לאחר שעבד ביחידת סיור של משטרת אילת, נאלץ להסב את מקצועו לפקיד קבלה ביומן, ובשל כך, נפגע באופן קשה מסלול קדומו במשטרה. התובע טוען, כי מספר חודשים לאחר התאונה, נזקק לשירותי אחיות אשר סייעו לו בהחזקת הבית, בישול ורחצה. הנתבעת לא חלקה על כך, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים, אך הכחישה הכחשה נמרצת על כל שאר טענותיו לנזקים והיקפם. שני מומחים מונו ע"מ לחוות דעתם לעניין נכותו של התובע. האחד בתחום האורטופדי והוא ד"ר וולפין, והשני בתחום הנוירולוגי והוא ד"ר שרף. ד"ר וולפין קבע בחוו"ד כדלקמן: "1. הממצאים בבדיקה מורים על העדר כל נכות אנטומית אורטופדית של עמוד שדרה צווארי, כאשר טווח תנועות הצוואר מלא ותקין ובצלומי הרנטגן אין כל עדות לנזק חבלתי מכל סוג שהוא. 2. הממצאים ובדיקתו מורים על קיומה של הגבלה בדרגה קלה בטווח התנועות של עמוד השדרה המותני לפנים ולצדדים. זאת, ללא גרעון נוירולוגי אובייקטיבי. צילומי הרנטגן מדגימים עקמת קלה עם מבנה גרמי תקין של החוליות, ללא שברים ובסי.טי מיום 15.7.97 בלט אחורי מרכזי של הדיסק בין L4 - L5 עם לחץ קל על השק הדורלי. 3. בעיון במסמכיו הרפואיים מתברר כי בדצמבר שנת 1995 בוצע סי.טי גב שהדגים בלט דיסק בין L4 - L5 אחורי מרכזי עם לחץ קל על השק הדורלי. עם זאת, אין באפשרותי לשלול החמרת מה בתלונותיו בעקבות התאונות משנת 1997, 1998, ועל כן יהיה הוגן לדעתי לזקוף 1/3 ממצבו על חשבון כל אחד מן המצבים הנ"ל". (1995, 1997, 1998). כאן המקום לציין, כי התובע נפגע בתאונה נוספת ביום 26.2.1998. בעקבותיה סבל מכאבים בצוואר ובגב. בסופו של דבר, קבע ד"ר וולפין, שמצבו הרפואי של התובע בגין התאונה נשוא תיק זה, תואם דרגת נכות בשיעור 3.3% בגין הגבלות קלות בתנועות עמוד שדרה מותני זאת בהערכה חופשית וחלק יחסי של סעיף 37(7).(א) לתקנות המל"ל. ד"ר שרף קבע בחוו"ד, כי לא מצא בבדיקה כל קיפוח מוטורי או תחושתי, הבדיקה היתה תקינה, ולא נותרה לתובע כל נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה. עוד מצא ד"ר שרף, כי תלונותיו של התובע בגין כאבי ראש, סחרחורות, איבוד זכרון וכו' נמצאות בתיק קופ"ח אחרי התאונה של ה 26.2.1998. אחרי התאונה הראשונה, התלונות התרכזו בכאבים בעמוד השדרה ובבעיות עיניים. לאחר שנקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים, והתובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, הסכימו הצדדים, כי פסק הדין ינתן ללא שמיעת התובע, אלא רק ע"ס המסמכים אשר צורפו לתצהיר וכן על סמך התיק האישי המלא של התובע וכן כל חומר רפואי אשר נמצא בידי הצדדים. התובע צירף לתצהיר עדות אשר כשלעצמו, היה דרמטי מאד בתיאור התאונה ותיאור סבלו של התובע והנזקים שנגרמו לו ובעיקר הפגיעה בקריירה המשטרתית. לא הובאה כל ראיה מתיק המשטרה לנסיבות התאונה עצמה. וכך אומר התובע בסעיף 10 לתצהירו "מאז תקופת נעורי רציתי להיות שוטר מאז גיוסי למשטרה רציתי להיות קצין ובניתי על קריירה משטרתית, אך בעקבות התאונה חלום זה נגדע וירד לטמיון ובעתיה של התאונה לא יכולתי להתקדם במשטרה והפכתי משוטר מצטיין ליומנאי אשר אין לו כל תקווה לקידום בקריירה המשטרתית. בפועל התאונה הסבה לי נזק ללא כל תקנה ובלתי ניתן לפיצוי ולאמדן". לתצהיר עדות ראשית צירף התובע קבלות שונות, ביניהם: זוג משקפיים, אישורי מחלה, המלצה של ד"ר בשארה שלא יסע למרחקים בתחבורה ציבורית, מרשמי תרופות. לסיכומים צירף התובע תלושי משכורת. התובע לא צרף לתחשיב הנזק למרות החלטתי מיום 21.8.2001 האישור, כי היה מועמד לקורס קצינים, וכן אישור לעניין עודף ימי המחלה, ממילא גם לא תיקן את תחשיב הנזק. הנתבעת, צירפה לסיכומים את תיקו האישי של התובע ממשטרת ישראל. וכן מסמכים רפואיים שונים. התמונה העולה מעיון בתיקו האישי של התובע, איננה מחמיאה לו וזאת בלשון המעטה. מרחק רב בין התובע לבין התואר "שוטר מצטיין". לא זו בלבד שלא ראיתי סימן בתיק, כי התובע מועמד או היה מועמד לקורס קצינים, או כי היתה לו קריירה משטרתית מבטיחה, אדרבא, לא פעם ולא פעמיים היה על סף פיטורין מהחיל, בעקבות בעיות משמעת, והערכות בינוניות למדי לגבי יכולתו. אמנם, הערכה אחרונה משנת 1998, באופן יוצא דופן לעומת הערכות קודמות היא טובה מאד, אך הסיבה לכך שהתובע יומנאי במשטרת אילת נעוצה בגורם שאותו הסתיר התובע בכל המסמכים אשר הובאו בפני ביהמ"ש. מתברר, כי התובע הועמד לדין פלילי בבית משפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות חמורות של אינוס, ועבירות אחרות תוך כדי ניצול תפקידו, בעקבות כך, הושעה מן המשטרה. לאור בקשתו להחזירו לשירות וזאת בגלל מצבו הכלכלי הקשה, הסכימה המשטרה להציבו במשטרת אילת. כמדומה, שכל מילה מיותרת, לגבי הקשר בין "גדיעת הקריירה המשטרתית של התובע לבין התאונה". בתגובתו לסיכומים טענה ב"כ התובע, כי הנתבעת זורה חול בעיני ביהמ"ש, והנתבעת לא סתרה מעולם את הגירסה, שחוסר קידום התובע נעוץ בתאונה. לטענתה, הנתבעת נמנעה מלזמן כל בר סמכא מהמשטרה ע"מ להזים עובדה זו. בלשון המעטה אומר, כי כנראה נתפסה ב"כ הנתבעת לכלל טעות, שכן, עול ההוכחה הוא על התובע והוא זה אשר היה צריך להוכיח, כי היה מועמד לקורס קצינים, וכי התאונה היא זו שמנעה את קידומו. התאונה התרחשה ביוני 1997. מעניין לציין, שבכל התיק האישי לא נמצא ולו מסמך רפואי אחד המתייחס לתאונה זו, אלא רק מסמכים שהתייחסו לתאונה שאירעה בשנת 1998. ביום 26.6.97 דהיינו זמן קצר לאחר התאונה, נכתב מכתב המופנה לאל"מ בדימוס אסעד אסעד ליועץ מיוחד לראש הממשלה בעניינו של התובע ואפשרות העברתו ליחידה אחרת (ככל הנראה ניסה התובע להסתייע במר אסעד לסייע לו בהעברתו צפונה). במכתב זה כתוב, כי לתובע יש בעיות משמעת לאחרונה שאינן מאפשרות העברתו. באוקטובר 96' אף קיבל התראה מראש אכ"א ומוצע, כי התובע יפעל לשיפור רמת תפקודו. מכתב דומה נכתב 3 חודשים קודם לכן למר כאמל פארס שהיה עוזר השר לבטחון פנים. בנוסף, התובע לא הביא כל ראיה שהיא לכך, כי נזקק לשירותי אחות כלשהי בתקופה שלאחר התאונה. מעיון בטופס חדר המיון מתברר כי, לא נמצאו כל ממצאים פתלוגים, וגם לא סימנים חיצוניים, פרט לרגישות במישוש. וכל מה שהומלץ לתובע הוא "לנוח מספר ימים, לשים קרח ולקבל אקמול כנגד הכאבים". התובע שוחרר עוד באותו יום. לו היה נפגע כה קשה כפי שתואר בכתב התביעה, האבחון והטיפול היו שונים. בדיקת הסי.טי של הצוואר נמצאה תקינה. לגבי תוצאות סי.טי עמוד השדרה המותני, כאמור לעיל ישנה התייחסות בחוו"ד של ד"ר וולפין - הממצא אשר נמצא בסי.טי לאחר התאונה, היה קיים כבר בשנת 95'. גם בדיקת הרופא המשטרתי (תאריך לא ברור) בשנת 97', לא מעלה כל ממצא אובייקטיבי. יש לציין, כי מסמך זה צורף לכתב התביעה אך לא ראיתי אותו בצילום התיק האישי של התובע. התובע נשלח לבדיקת שדה ראיה. הבודק מציין, כי "אמינות הביצוע בינונית, ופגמים שנמצאו בעין ימין באיזורים שונים של שדה הראייה, נראים לו כתוצאה מלימוד הבדיקה ע"י הנבדק". בדיקת העיניים כשלעצמה מיום 17.6.97 נמצאה תקינה. התובע לא הוכיח כל הפסד שכר בזמן היותו באי כושר, אך הוכח, כי נזקק למספר טיפולים פיזיוטרפים לאחר התאונה. אמנם צורפו תלושי משכורת לסיכומים, אך לא הופנתה תשומת לבי לתלוש או נתון כלשהוא, המלמד על הפסד שכר. לא לעיתים קרובות, נתקל ביהמ"ש בטענות בכתב התביעה, בתחשיב נזק ובסיכומים שהקשר בינם לבין המציאות הוא כל כך רחוק, כמו בתיק זה. ב"כ התובע לא מתבייש לתבוע פיצויים, כביכול היה התובע משתכר משכורת של קצין במשטרה, ועל הנתבעת לשלם לו פיצויים עד לתקופה זו (לכשיוכשר כקצין) וזו רק דוגמא לאבסורד המופיע בסיכומי ב"כ התובע. גם הדרישה לתשלום עבור הפסד ימי מחלה, כאשר אין אף בדל ראיה כדי להוכיחו והתובע עדיין משרת, או כמו גם הדרישה להוצאות רפואיות בעבר בשיעור 25,000 ₪, והדרישה לתשלום עבור כאב וסבל בסך 145,000 ₪, כאשר לפחות פיצוי זה הקבוע בחוק היה אמור בידיעת ב"כ התובע. הארכתי מעט בציטוטים, על מנת להדגים את הניתוק מן המציאות. בסיכומו של דבר, אינני יודעת אם הפיצוי הנדרש ע"י התובע בסך למעלה מ 400,000 ₪ הוא פרי מאוויו של התובע אותם הכתיב לב"כ, או אשליות שווא שנטעו בו ע"י ב"כ. בוודאי שאין שמץ של אחיזה מציאותית בהן. יש להניח, כי לתובע היו הוצאות בגין נסיעות ובגין תרופות עקב ריחוק מקום עבודתו ממקום מגוריו (אילת-פקיעין), וחבל שלא הקפיד להצביע על ההוצאות האמיתיות. הנני פוסקת לתובע בסך הכל בגין כאב וסבל והוצאות שונות סך של 8,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את שכרו של ד"ר שרף עפ"י החלטתי מיום 27.11.2000 משוערך להיום. לסכום זה יש להוסיף את הוצאות המשפט, שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ. תאונת דרכים