בית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו ואם משום שראה כי חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לשינוי הקדש: א. התובענה וההליכים שבעקבותיה עניינו של פסק דין זה בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. המבקש בתובענה הוא הקדש המציין כי הוא עותר מכוחו של סעיף 23(א) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 לסעד כדלקמן: "לשנות הוראות מהוראות כתב ההקדש (צוואת המנוחה ז"ל) באופן שיאפשר למנהל ההקדש לממש את כוונתה המקורית והאמיתית של הצוואה, ולסייע מתוך כספי הקדש לאנשים נצרכים מכלל כספי ההקדש ולא רק מפירותיו". 3. המשיב לבקשה הוא רשם ההקדשות. בתשובתו לתובענה טען המשיב כי לא קיבל מידע המצדיק היעתרות למבוקש בתובענה ולכן "רשם ההקדשות מתנגד לשינוי מהוראות המקדישה בשלב זה וטרם קבלת מידע עדכני אודות פעילות ההקדש" (סעיף 10 לתשובה). 4. בקדם המשפט שהתקיים ביום 22.2.12 הוסכם כדלקמן: "מוסכם שמהלך הדברים מכאן ולהבא יהיה כדלקמן: המשיב ימשיך לבדוק מה שימצא לנכון. המגמה תהיה שבעקבות מה שנעשה עד כה והבדיקות הנוספות, ניתן יהיה להגיע להסכמה שתייתר הצורך בהכרעה שיפוטית. ככל שיישאר צורך בכך, יגיש המשיב תשובה עד 22.3.12 תהיה למבקש זכות להשלים טיעונים עד 4.4.12, ולאחר מכן ניתן לתת פסק דין על יסוד כל החומר שיצטבר בתיק". 5. מתברר שהצדדים לא הגיעו להסכמה המייתרת את הצורך בהכרעה בתובענה. כפועל יוצא מכך הוגשו (לאחר ארכות שניתנו) השלמות טיעון ומידע נוסף מטעם הצדדים, ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. ב. עמדות הצדדים 6. עמדת רשם ההקדשות (בסעיף 15 של תשובתו שהוגשה ב-15.5.12) היא כדלקמן: "הואיל וסכום הקרן הוקטן בפועל עקב פעולות הנאמנים שלא כדין דבר אשר מקטין בהכרח את הכנסות הקרן כיום הרי שרשם ההקדשות סבור כי יש מקום לשמור על עקרון שימור הקרן בהתאם להוראות חוק הנאמנות כמפורט בחלופות דלהלן: א. ככל שיקבע ביהמ"ש הנכבד כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי הוראות המקדישה, התנאי הראשון אשר עומד בבסיס סעיף 23(א) לחוק הנאמנות אשר לפיו מבוצע שינוי בהוראות המקדיש, הרי שיש לאסור על הנאמנים לעשות שימוש בקרן עד לצבירת פירות בסכום השווה לקרן המקורית ומכאן ואילך לעשות שימוש בהכנסות הקרן בלבד. בדרך זו ישמרו הוראות המקדישה והנצחתה באמצעות ההקדש כפי שביקשה. ב. ככל שיקבע ביהמ"ש הנכבד כי חל שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק שינוי מהוראות המקדישה הרי שיש לבצע את השינוי בהתאם לתנאי השני של סעיף 23(א) לחוק הנאמנות ולפיו על השינוי לאמוד את דעת המקדיש, לפי דוקטורינת הביצוע בקירוב, בנסיבות ענייננו רצון המקדישה היה לשימור הקרן, ועל כן, ניתן יהא לקצוב את הקרן באופן המאפשר שימוש בהכנסות ובקרן למטרות ההקדש בסכום שאינו עולה על 6,000 ש"ח לשנה (סכום ההכנסות אשר היו מתקבלות בעבר מקרן ההקדש), ובכך לעמוד בהוראות חוק הנאמנות ולבצע בקירוב את הוראות יוצרת ההקדש המנוחה". 7. המבקש טוען כי משמעות החלופות שהעלה המשיב היא סירוס וניטרול של אפשרות למלא אחר אומד דעתה של המנוחה. כך הוא כותב בקשר לכך: "באשר להצעה הראשונה הנזכרת בסעיף 15(א) לתגובה, אם הובנה כראוי, הרי בהנחה שהריבית המירבית הניתנת היום עומדת על כ-2.5%, לאחר ניכוי מס, דהיינו -1,000 ש"ח לשנה, משמעותה היא כי יחלפו להן כ-33 שנים (שלושים ושלוש שנים) עד אשר ההקדש יחזור ויעמוד על סך של כ-215,000 ש"ח סכום הקרן המקורי. משמעות ההצעה "המתונה ביותר" הנזכרת בסעיף 15(ב), דהיינו, אפשרות לחלוקת כספים עד סך 6,000 ש"ח בשנה, מתוך יתרת הקרן וההכנסות, משמעותה חלוקת כספים במשך של כ-9 שנים (תשע שנים), בהם תקטן הקרן בשל הוצאות שאינן קשורות למטרות המצווה בצוואתה, דו"חות, שכ"ט לרו"ח, עמלות בנקים". בהמשך למצוין לעיל טוען המבקש כי "ראוי לקצר התקופה ולאפשר הקצאה של 15,000 ש"ח מדי שנה, כך שהקרן וההכנסות ישמשו את ההקדש במשך כ-4 שנים (ארבע שנים בלבד)". ג. תוצאה סופית בקליפת אגוז 8. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התובענה באורח חלקי. נקבע בזאת כי בהוראות כתב ההקדש יחול שינוי אשר יקבע כדלקמן: בכל אחת מן השנים 2012 ואילך יהיה ההקדש רשאי לחלק 15% מהסכום שיצטבר אצלו (קרן ופירות גם יחד). באופן ספציפי יותר נקבע כי בקשר לשנת 2012 רשאי ההקדש לחלק בסך הכל 15% מן הסכום הצבור אצלו במועד פסק דין זה, וכי בכל אחת מן השנים 2013 ואילך יהיה הוא רשאי לחלק בסך הכל 15% מן הסכום שיהיה צבור אצלו ב-1 בינואר של כל שנה ושנה. 9. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה הנ"ל. ד. הבסיס לתוצאה 10. מתוך מכלול מה שהוגש עולה כי המסד העובדתי הרלבנטי להכרעה הוא כדלקמן: א. המנוחה ויקי סיקרון נפטרה ב-18.3.02 וצוואתה קוימה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ב-22.5.03. ב. מכח הוראות הצוואה שהתייחסו להקדש, עמד לרשותו סכום קרן של כ-270,000 ש"ח דאז (לפי סעיף 4 לתובענה) או 215,000 ש"ח דאז (לפי ע' 2 לתשובת המבקשים שהוגשה ב-4.6.12 ושצוטטה לעיל בסעיף 7) אשר מפירותיו אמורות להינתן הטבות לחברים נצרכים מקהילתה של המנוחה. ג. נאמני ההקדש השתמשו בסכומים מתוך קרן ההקדש ולא רק מפירותיה. הסכומים שולמו לחברי קהילה ספציפיים אשר הוכרו כנצרכים. מהלכים אלה הביאו לשחיקת קרן ההקדש באופן ששולם לזכאים סכום כולל של 199,699 ש"ח (נספח ו' ל"התייחסות המבקש לתשובת המשיב", שהוגשה ב-12.2.12) ושהביא לכך שסכום הקרן עמד על סך כ-70,000 ש"ח בלבד (סעיף 7 לתובענה). ד. הפעם הראשונה שהמשיב העלה הסתייגות כלפי התנהלות הנאמנים (בשחיקת קרן ההקדש ובכלל) היתה ב-27.5.10. מאז הקפיא המבקש את כל חלוקת הכספים. ה. ב-16.6.10 פנה המבקש למשיב, ומתוך נקודת מוצא שסכום הקרן עומד אז על 150,000 ש"ח, ביקש "לאפשר הוצאה כספית של עד 50,000 ש"ח לשנה, לצורך סיוע לנזקקים, ובכך יהא ניתן לשמש מאזן ראוי בין כוונת המצווה לסיוע, גם אם מתוך שחיקה מסוימת של הקרן" (נספח ג' לתגובת המבקש לעמדת המשיב). המשיב סרב למכתב זה, וציין כי עמדתו היא שאין לעשות שימוש ביתר כספי ההקדש ללא פניה מוקדמת לבית המשפט המחוזי. המבקש אכן פעל ופועל כך. 11. סעיף 23(א) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 - שמכוחו באה התובענה ושעל יסודו תבוא ההכרעה בה, ושכותרתו "שינוי וביטול על פי בית המשפט" - קובע לאמור: "בית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו ואם משום שראה כי חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש". 12. בסופו של יום אני סבור כי השתלשלות העניינים שעד כה, שעיקרה בהתנהלות הנאמנים (שתוארה לעיל בסעיף 11ג), מהווה שינוי של ממש בנסיבות העשוי להצדיק שינוי תנאי ההקדש מכח סעיף 23 לחוק הנאמנות. לצד קביעה זו אני סבור שהתנהלות הנאמנים בעבר אינה צריכה ואינה אמורה לחסום מתן הוראות מתאימות בנקודה זו שבה אנו מצויים עתה, או להשליך על טיב ההוראות שתבואנה. לדעתי מה שיקבע בפסק דין זה צריך לבוא מתוך מבט צופה פני עתיד על יסוד המצב הקיים עתה, ללא קשר לשאלה מה גרם לו. בהמשך לכך אני סבור כי כדי לנסות להתקרב לאומד דעתה של יוצרת ההקדש ומתוך "ביצוע בקירוב" (שהמשיב טוען בצדק כי יש להפעיל כאן) המשקלל את המכלול יש להגיע לתוצאה הנ"ל בסעיף 8. ביצוע כנ"ל אמנם יביא תוך מספר שנים לשחיקה כמעט מוחלטת של הקרן, אם כי יהיה זאת לאחר פרק זמן ארוך מזה שהמבקש עותר לו. לעומת זאת, בהתחשב בסכום הצבור עתה בהקדש ובהוצאות השוטפות ובכלל, הרי שהוראות קיצוניות יותר תבאנה לכך שרצון המנוחה ותכלית ההקדש יסוכלו לחלוטין, או יקבלו ביטויים שאין להם משמעות מעשית וראויה. ה. סוף דבר 13. השורה התחתונה היא אפוא כאמור לעיל, בסעיף 8. 14. לנוכח מכלול השתלשלות העניינים והתוצאה הסופית, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. הקדש