התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית לערערים קבעה ביום 4.2.07 את נכותו הרפואית של התובע בשיעור משוקלל של 19% לצמיתות, כאשר מתוכם 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו - 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלות תנועה בעמוד השדרה: 1. התובע יליד 1.10.59, הגיש תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 2.2.04 וזאת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. 2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. שאלת החבות 3. בסיכומי הנתבעת נטען כי הכחישה בכתב הגנתה את עצם התרחשות התאונה וכי היא עומדת על כך גם עתה. ואולם, בהחלטתו של כב' השופט שפסר מיום 1.7.09, נקבע במפורש כדלקמן: "בתביעות שעילתן על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - תודיע הנתבעת בתוך המועד שנקבע להגשת ראיותיה באם היא כופרת בחבותה ותנמק הודעתה. ככל שלא תימסר הודעה כאמור ייחשב הדבר כויתור על הטענה ויתקיים הדיון בשאלת גובה הנזק בלבד". הנתבעת לא הגישה כל הודעה עובר לשמיעת ההוכחות בתיק וגם בדיון מיום 18.4.10, לא העלתה כל טענה בעניין זה. על כן, אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת. 3. לאור האמור, יש להכריע רק בשאלת נזקו של התובע. שאלת הנזק הנכות הרפואית 4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית לערערים קבעה ביום 4.2.07 את נכותו הרפואית של התובע בשיעור משוקלל של 19% לצמיתות, כאשר מתוכם 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו - 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. מדובר בקביעה על פי דין המחייבת בענייננו (סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975). בסיס השכר 5. התובע טוען כי יש להניח שאלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד כנהג מונית ועל כן בהעדר נתונים על כושר השתכרותו לפני התאונה, יש לראות בשכר הממוצע במשק בסך 8,200 ₪ כבסיס לחישוב. לעניין זה יוער כי מסכום זה מפחית התובע את שכרו כנהג מונית לאחר התאונה כך שאובדן השתכרותו עומד לטענתו, על סך של 5,900 ₪ לחודש. אפשרות נוספת שמציג התובע היא להתבסס על שכרו של התובע בבנק לאומי, ששיעורו כיום הינו 15,400 ₪, כמבטא את כושר השתכרותו של התובע על פי השכלתו וניסיונו. הנתבעת טוענת כי אין לראות בשכרו של התובע כעובד בנק כהולם את השתכרותו עובר לתאונה שכן התובע עזב את עבודתו בבנק למעלה משבעה חודשים לפני התאונה ולא היה מועמד לחזור לבנק. לגבי כושר ההשתכרות כנהג מונית, טוענת הנתבעת כי התובע עבד כנהג מונית במשך כשבועיים עובר לתאונה ואין כל ערובה לכך שהיה ממשיך לעבוד כנהג מונית. כן נטען כי התובע לא סיפק כל נתון אודות הכנסתו כנהג מונית בתקופה זו ולא הגיש ראייה כלשהי שיש בה כדי להעיד על כושר ההשתכרות של נהג בגילו של התובע באותו איזור ובמצבו הרפואי עובר לתאונה. על כן נטען כי משלא הובאה כל ראייה, הרי שיש להעמיד את כושר השתכרותו של התובע כנהג מונית על שכר המינימום לפי חוק - כלומר 3,800 ₪. הנתבעת ציינה כי בסיס השכר שנקבע במוסד לביטוח לאומי היה 10,068 ₪ לרבעון, דהיינו 3,356 ₪ לחודש ובערכו היום סך של כ - 3,700 ₪. 6. משהתובע הפסיק את עבודתו בבנק כשבעה חודשים לפני אירוע התאונה, ולא נטען כי היה בכוונתו או באפשרותו לחזור לעבודה בבנק או באותו תחום עיסוק, לא ניתן להתבסס על שכרו שם. הואיל ועובר לתאונה החל התובע לעבוד כנהג מונית וכך גם מעת לעת בתקופה שלאחריה לרבות במועד הגשת התביעה ולאחר מכן, כפי שעולה מעדותו של התובע בבית המשפט, יקבע בסיס השכר על פי שכרו בתחום עיסוק זה. 7. יצויין כי עובר לתאונה עבד התובע כנהג מונית במשך כשבועיים בלבד, לא הביא נתוני שכר לתקופה זו ולא הביא כל אסמכתאות בהתייחס לשכר ממוצע של נהג מונית במקום עבודתו עובר לתאונה. לטענת התובע, כי יש להסתמך על השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב, אין כל תימוכין. מנגד, גם לטענת הנתבעת ולפיה יש לקבוע את שכרו של התובע לפי שכר המינימום במשק, אין כל תימוכין. 8. כאמור, אין חולק כי התובע עבד כנהג מונית זמן קצר לפני התאונה וכך גם מעת לעת לאחריה. בתצהיר עדותו מציין התובע כי בחודש 1/06 עד חודש 7/08 עבד במשרה חלקית כנהג מונית בשכר של כ - 2,300 ₪ לחודש. בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי ממשיך לעבוד כנהג מונית מעת לעת (עמ' 3 ש' 30 - 31 וכן עמ' 18 ש' 21 לפרוטוקול). מעיון בתצהיר התשובות לשאלון של התובע (נ/2) עולה כי לאחר התאונה בתקופה שמיום 1/06 ועד 7/06 השתכר התובע כ - 2,300 ₪ בגין 50% - 70% משרה. (תשובה 30 ב' לשאלון). ראוי לציין כי התובע לא הוכיח רציפות תעסוקתית, לרבות כנהג מונית, כאשר גם בין מועד סיום עבודתו בבנק ועד כשבועיים לפני התאונה, התובע לא עבד. 9. על כן, אני קובעת על דרך האומדנה כי שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי יעמוד על סך של 4,500 ₪ לחודש (נכון למועד מתן פסק הדין). הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות 10. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת ההשתכרות של התובע. מסיכומי התובע לא ברור מהו שיעור הנכות התפקודית שכן, כאמור, התובע מציין שתי אפשרויות כדי לאמוד את נזקו בהתחשב בעיסוקו. לעניין זה נטען כי אם היה ממשיך התובע לעבוד כנהג מונית, יש לראות את השכר הממוצע במשק, בהעדר נתונים על כושר השתכרות לפני התאונה, כעוגן לחישוב ולהשוותו לשכרו של התובע כנהג מונית לאחר התאונה בסך של 2,300 ₪, כך שאובדן ההשתכרות עומד על סך של 5,900 ₪ לחודש. האפשרות השנייה היא להתבסס על שכרו של התובע כפי שהיה בעת עבודתו בבנק לאומי ולראות בנכות הרפואית כנכות תפקודית המבטאת אובדן השתכרות של התובע. הנתבעת טוענת כי המוסד לביטוח לאומי לא הפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. כן נטען כי הנכויות הרפואיות אינן תפקודיות אלא באופן קל בלבד ולכן יש להעמיד את הנכות התפקודית על 5% בלבד. 11. בהתייחס לאי הפעלת תקנה 15, יצויין כי שיקול הדעת בקביעת הנכות התפקודית הינו של בית המשפט ומכאן שאין קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניין זה, מחייבת. 12. מתצהיר עדותו הראשית של התובע עולה כי התובע עבד בבנק לאומי מחודש אוקטובר 1981 ועד ליום 31.5.03, אז פוטר בשל צמצומים. התובע היה מובטל חצי שנה וביום 18.1.04 החל לעבוד באופן זמני כנהג מונית עד ליום התאונה ביום 2.2.04. התובע ציין כי במשך שנה לאחר התאונה לא עבד כלל ולאחר מכן עבד בצורה מזדמנת לפי בסיס שעתי. התובע מציין כי מחודש 1/06 ועד חודש 7/08 עבד כנהג מונית במשרה חלקית בשכר של כ - 2,300 ₪ לחודש. מחודש 10/08 ועד חודש 02/09, הועסק התובע בעיתון מקומי בניהול וגביית כספים ובהפצת העיתון והשתכר סכום של כ - 8,000 ₪ לחודש, אולם עבודתו הופסקה, לטענתו, בשל הקושי להסתובב ולגבות כספים מלקוחות ובשל דרישת המעביד שיבצע את חלוקת העיתונים בעצמו. מחודש 03/09 קיבל התובע דמי אבטלה ולאחר מכן עבד באופן בלתי סדיר כנהג מונית. 13. בענייננו, עומדת הנכות הרפואית על שיעור של כ - 19%. מדובר בהגבלה קלה בתנועות הגב התחתון והצוואר. הגבלות אלה יש בהן כדי להשליך על תפקודו של התובע גם נוכח עיסוקו כנהג מונית. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לקבוע כי ההגבלה התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית ועל כן אני מעמידה את נכותו התפקודית כשיעור נכותו הרפואית, כלומר 19%. 14. בשולי הדברים יוער כי הואיל ונכות תפקודית נקבעת על רקע עיסוקו של הנפגע, הרי שלו היתה מתקבלת טענת התובע, לפיה יש להתבסס על שכרו כפי שהיה בעת עבודתו בבנק, ממילא, נוכח השוני בין העבודה בבנק לבין עבודתו של התובע כנהג מונית, היתה נקבעת נכות תפקודית נמוכה יותר. חישוב הנזק 15. כאב וסבל לפי 19% נכות רפואית, בניכוי גיל - סך של 27,280 ש"ח (נכון ליום מתן פסק הדין). 16. הפסד השתכרות לעבר התאונה אירעה ביום 2.2.04. התובע טוען כי במשך שנה לאחר התאונה לא עבד כלל. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% ממועד התאונה עד ליום 31.7.04 ( 6 חודשים) ונכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.8.04 עד יום 31.12.04. לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור 19% מיום 23.8.06. בהעדר אסמכתאות אחרות, אני קובעת כי יש לחשב את אובדן השתכרותו של התובע על בסיס הנכויות שנקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. אמנם, לא הובאה ראיה לנכות למועד שמיום 1.1.05 ועד מועד קביעת הנכות הצמיתה, אולם בהתחשב בנכות הזמנית ובנכות הצמיתה ששיעורם כמעט זהה, יש לראות את נכותו של התובע למשך התקופה האמורה כשיעור נכותו הצמיתה. יוער כי התובע לא צירף כל אסמכתא לפיה לא יכול היה לעבוד משך שנה לאחר התאונה, כנטען על ידו, מה גם שהנכות הזמנית שנקבעה לו החל מיום 1.8.04, כמעט זהה לנכותו הצמיתה. כן יצוין כי בתקופת שמחודש 10/08 ועד חודש 2/09 עבד התובע בעיתון מקומי והשתכר סך של 8,000 ₪ לחודש ומכאן, שבתקופה זו לא נגרם לו הפסד השתכרות. בהתחשב בכל הנתונים האמורים, אני מעריכה את הפסד ההשתכרות שנגרם לתובע לעבר על סך של 90,000 ש"ח, נכון למועד פסק הדין. 17. הפסדי שכר לעתיד לפי 19% נכות תפקודית עד גיל 67, בסיס שכר 4,500 ₪ - סכום של 127,053 ש"ח . 18. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות חובת ביטוח פנסיוני חלה כיום על כל העובדים במשק על פי צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.08. על כן, בהתחשב בנכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה, כאמור לעיל, בהפרשות המעסיק על פי צו ההרחבה ובהפחתת ההפרשות של העובד, אני מעריכה את שווי האובדן היחסי בראש נזק זה בסך של 12,000 ₪. 19. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד התובע עותר לפיצוי שכן לטענתו עובר לתאונה ביצע את עבודות הבית, קניות ועבודות גינון. כן טוען התובע כי אינו יכול לסחוב משקל כבד. על כן טוען התובע כי הוא נזקק לעזרת הזולת לרבות בני משפחתו, עוזרת וגנן. בעקבות התאונה, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך 6 חודשים. עם זאת, טענת התובע בדבר הזדקקותו לעזרת הזולת בעבר ובעתיד לא נתמכה בראייה ממשית. על כן בנסיבות אלה, ייפסק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪. 20. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר התובע לא הוכיח בראיות כי נגרמו לו הוצאות בגין ראש נזק זה לעבר. יוער כי התובע כלל לא עתר לפיצוי בגין הוצאות עתידיות. הואיל ומדובר בתאונה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובהעדר אסמכתאות להוצאות הנטענות, אינני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה. 21. לסיכום, סכומי הנזק הם כדלקמן: כאב וסבל - 27,280 ₪. הפסד השתכרות לעבר - 90,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד - 127,053 ₪. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות - 12,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 5,000 ₪. סה"כ - 261,333 ₪. 22. ניכויים מסכום זה יש לנכות את התשלומים ששולמו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין התאונה (נ/6) בסך של 52,059 ₪ (משוערך למועד מתן פסק הדין). 23. סכום הפיצויים לאחר ניכויים הינו 209,274 ₪. 24. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע סך של 209,274 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% כדין. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. עמוד השדרה