במסגרת סיכויי ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת יכולתה הכלכלית של המשיבה שכלפי נכסיה מבוקש העיקול, וכן בוחנים את מאזן הנוחות. דהיינו, בוחנים את מידת הנזק שייגרם למבקשי העיקול אם לא יינתן צו העיקול אל מול הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן העיקול. עפ"י תקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, התנאים למתן צו עיקול זמני הם ראיות לכאורה לתובענה שצו העיקול נועד להבטיח, וסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד שיינתן, אם יזכה מבקש העיקול בתובענתו העיקרית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכבדה על ביצוע פסק דין: ערעור על החלטת רשמת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' הרשמת אסתר נחליאלי- חיאט) מיום 6.2.2011, בתיק פר"ק (ת"א) 2548/08, בבקשה מס' 121 (להלן: "ההחלטה"). ואלה העובדות הצריכות לעניין: בין הצדדים התקיימו הליכי בוררות בעניין תביעה כספית שהגישו המערערים כנגד המשיבה בגין עסקה בה מכרו המערערים למשיבה מניות. לצורך הבטחת ביצוע פסה"ד לטובת המערערים, אם יזכו בתביעתם במסגרת הליך הבוררות, הגישו המערערים בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד. ביום 20.10.10 נתנה כב' הרשמת נחליאלי החלטה הדוחה את בקשת המערערים לעיקול זמני. בינתיים הופסקו הליכי הבוררות, והמערערים הגישו לביהמ"ש המחוזי בת"א "בקשה למתן הוראות" בתיק פר"ק 2548/08, ע"ס של 60,000,000 ₪ (להלן - "התובענה"). במסגרת זו הגישו המערערים בקשה נוספת לעיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבה, כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין, שלדעתם צפוי להינתן לטובתם. ביום 6.2.2011 דחתה כב' הרשמת נחליאלי את בקשתם האחרונה לעיקול זמני. על החלטה זו הערעור דנן. כב' הרשמת שמה דגש על שאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין אם ינתן. היא קבעה כי אומנם היה שינוי נסיבות בין הבקשה הקודמת של המערערים לעיקול זמני על נכסי המשיבה מאוקטובר 2010 שנדחתה, לבין הבקשה הנוכחית, שהשפיע על יכולתה הכלכלית של המשיבה, אולם אין בכך בכדי להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, (אם המערערים יזכו בתובענה). משכך קבעה הרשמת, כי אין להטיל בנסיבות דנן עיקול זמני על נכסי המשיבה. ביחס לעילה קבעה כי יש מחלוקת פרשנית לגיטימית בין הצדדים. טענות הצדדים לטענת המערערים שגתה כב' הרשמת במסקנתה כי יכולתה הכלכלית של המשיבה לא הורעה במידה כזו שתקשה עליה לעמוד בתשלום פסה"ד, שיינתן בתובענה שהגישה כנגדה המערערים, אם יינתן. המערערים טענו לחובותיה הרבים של המשיבה לגורמים שונים ומגוונים (חובות מס, חובות לבנקים וכן התחייבויות בגין הנפקת אג"ח), צמצום היקף פעילות בתי הקזינו שברשותה ביוון וברומניה, ירידת ערך מניות QLI ונפח העיסקאות בהן, שהן הנכס העיקרי של המשיבה, חובות אישיים של בעל השליטה במשיבה ותביעה כספית גדולה שהוגשה כנגד המשיבה בקמבודיה. לשיטת המערערים, סיכויי התובענה טובים, שכן זכותם של המערערים לגבות את סכום התובענה מהמשיבה עולה בבירור מלשון החוזה שנחתם ביניהם ואף בדו"חותיה המשיבה עצמה מופיעה הפרשה בסך 8,000,000 ₪ בגין עסקת מכירת המניות הנדונה. עוד הוסיפו המערערים כי המשיבה סיכלה הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים בנוגע למחלוקת שביניהם. המערערים הפנו גם לדו"ח השנתי של 2010 שפורסם רק לאחרונה ממנו נעלמה ההפרשה על סך 8,000,000 ₪ בגין החוב של המשיבה למערערים עקב עסקת מכירת המניות הנדונה שהופיעה לפני כן בכל דו"חות החברה במשך שנתיים ברציפות. עוד טענו המערערים כי מהדו"חות החדשים של המשיבה שפורסמו לאחרונה עולה הרעה נוספת ביכולתה הכלכלית. המשיבה לעומת זאת טענה כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בעניין עיקול זמני, וכי לא הוכח סכום העיקול המבוקש. המשיבה טענה כי מצבה הכלכלי יציב, וכי עצם העובדה שהנפקת האג"ח שביצעה הצליחה מוכיחה את יציבותה הכלכלית. המשיבה הצליחה לגייס באמצעות ההנפקה כ- 56,000,000 ₪, מהם פרעה חובות לבנקים, ועוד נותר בידה כשליש מהסכום הנ"ל לפעילותה השוטפת. המשיבה אף הוסיפה כי מן הדין היה לסלק על הסף בקשת המערערים בהעדר תצהיר של גורם הבקיא בעובדות מידיעה אישית (מעבר לתצהיר הנאמן). כמו כן ציינה המשיבה, כי טרם הוגשה התביעה העיקרית שלהבטחתה יועד העיקול הזמני, שכן ביהמ"ש של פירוק טרם אישר התביעה במסגרת ה"בקשה למתן הוראות" שהוגשה לפניו. דיון עפ"י תקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, התנאים למתן צו עיקול זמני הם ראיות לכאורה לתובענה שצו העיקול נועד להבטיח, וסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד שיינתן, אם יזכה מבקש העיקול בתובענתו העיקרית. למען הסדר, אתחיל בטענת המשיבה כי עדיין לא קיימת תביעה עיקרית, אלא רק בקשה למתן הוראות ולכן לא ניתן לבקש עיקול זמני. כבר נפסק כי ניתן עקרונית, במסגרת בקשה למתן הוראות לבקש עיקול זמני (ראו: רע"א 5540/97 שמחון נ' הכונס חברת סליל תעשיות נייר, פד"י נא(5) 355, 357- 358). להלן אתייחס הן לסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד והן לראיות לכאורה לתובענה הראשית. סיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד במסגרת סיכויי ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת יכולתה הכלכלית של המשיבה שכלפי נכסיה מבוקש העיקול, וכן בוחנים את מאזן הנוחות. דהיינו, בוחנים את מידת הנזק שייגרם למבקשי העיקול אם לא יינתן צו העיקול אל מול הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן העיקול. הסיבה העיקרית שכב' הרשמת דחתה את בקשת המערערים לעיקול זמני הייתה כי לא הוכח בפניה שאם לא יינתן צו העיקול, יתקשו המערערים לגבות מהמשיבה את סכום פסה"ד, אם יזכו בתביעתם. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה: "אומר כבר כי התלבטתי לא מעט, בעיקר מאחר שיש ממש בטענות המבקשת לירידה בחוסנה הכלכלי של המשיבה אך לאחר שעיינתי בבקשה בעיון רב, ונתתי דעתי לנספחים המצורפים, קראתי את הבאורים לדו"חות הכספיים, את דו"חות רווח והפסד מאוחדים לתקופה שעד 30.9.2010, את החלקים הרלוונטיים שהוצגו בדו"ח הכספי, את הדו"חות המיידיים (כמובן כל המסמכים הם רק אלה שצורפו לבקשה והם חלקיים) והגם שניתן לומר כי יש בהם להראות שינוי נסיבות - ראיתי לדחות את הבקשה במעמד צד אחד". (עמ' 2 להחלטה, ש' 14-20). בפניי העלו המערערים שני סוגים של טענות באשר לסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד. א - הסוג האחד הוא חזרה על אותן טענות שהעלו בפני הרשמת (ירידת ערך המניות, בתי הקזינו ביוון וברומניה, התביעה בקמבודיה, פרעון החוב לבנק לאומי באמצעות הנפקת אג"ח וירידה דראסטית בהכנסות כעולה מדו"חות המשיבה). מהשוואת נוסח הודעת הערעור עם נוסח בקשת העיקול והודעת ההבהרה לבקשת העיקול (נספחים 5 ו- 9 להודעת הערעור) עולה כי לא זו בלבד שעסקינן באותן טענות, אלא שהמערערים אף העתיקו אותו הנוסח, מילה במילה. טענות אלו כאמור נידונו ע"י כב' הרשמת ונדחו על ידה. נקבע הפסיקה, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בעניין סעדים זמניים, ולא מצאתי כי זהו המקרה לחרוג ממנהג זה (ראו: רע"א 6898/09 יוסף סמאנה נ' יאיר עיני (לא פורסם, מיום 5.11.09), סע' 7 לפסה"ד, וכן: רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פיסקה 5 (לא פורסם, 1.7.2008)). החלטת כב' הרשמת מנומקת ומפורטת כדבעי, הרשמת ישבה על המדוכה ובחנה את כל מסמכי החברה ודו"חותיה והגיעה למסקנה כי לא הוכחה הכבדה צפויה על ביצוע פסה"ד לטובת המערערים, אם יינתן. בסוגיה אחת, אני מוצאת להרחיב ולהבהיר. לשיטת המערערים, העובדה שבנק לאומי העמיד חוב המשיבה כלפיו לפרעון, ובשל כך נאלצה המשיבה להנפיק אג"ח להשגת סכום לפרעון החוב, מלמדת על מצבה הרעוע של המשיבה ומפריכה את מסקנת הרשמת כי המשיבה זוכה לאמון הבנקים. אינני מקבלת טענה זו. הליכים של הנפקת אגרות חוב מצריכים אישור הגורמים הרגולטוריים עפ"י חוק ואינם מתבצעים מהיום למחר. עצם העובדה שהרשויות בבדיקותיהם, לא פסלו הנפקת האג"ח מוכיחה כי אין פגם גורף בהליך זה, שהוא אמצעי מימוני שגור ונקוט ע"י חברות רבות. הנפקת אג"ח כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח מה מצבה הכלכלי של החברה. עובדה היא שהמשיבה הצליחה לגייס בדרך זו סכום מכובד וממשיכה בעסקיה באופן שוטף. גם קושי זמני המתגלה בניהול עסק חי הוא חלק מהמציאות העסקית ואינו בהכרח ראיה לחוסר יכולת לפרוע חיוב במידה ויפסק ע"י בית המשפט, או לניסיון לסכל את הגביה. לשם כך יש צורך בבחינה ושקילה של מצב החברה כפי שעולה ממאזניה, וכן מראיות חיצוניות משמעותיות המלמדות על מידת קירבתה למצב של קשיי פרעון. ב - הסוג השני הוא טענות חדשות, שנוצרו או נתגלו למערערים רק לאחר מתן החלטת כב' הרשמת, מושא ערעור זה. ראשית יצויין, כי טענות אלו נעדרו לחלוטין מהודעת הערעור ודי בטעם זה על מנת לדחותן. אומנם ייתכן שעובדות אלה נתגלו למערערים לאחר הגשת הודעת הערעור, אלא שגם היבט זה לא הוכח ולא נתברר במידה מספקת. שנית וזה העיקר, כיוון שעסקינן בראיות חדשות, שלא היו בפני כב' הרשמת, בעת מתן החלטתה מושא ערעור זה, אין הן ראויות להידון לראשונה בערעור. היה על המערערים להיכבד ולהגיש לכב' הרשמת בקשה לעיון חוזר לאור שינוי הנסיבות שאירע לאחר מתן החלטתה. כך לגבי טענתם כי נעלמה מהדו"חות המאוחרים יותר של המשיבה הפרשה בסך של 8,000,000 ₪, שקודם לכן הופיעה בכל הדו"חות במשך שנתיים ברציפות, (ראו: עמ' 2 לפרוט', ש' 6-12). כך גם לגבי טענתם כי מהדו"ח השנתי של המשיבה לשנת 2010 ומהדו"ח של תחילת שנת 2011, שפורסמו רק לאחרונה, ניתן להתרשם כי חלה הידרדרות כלכלית נוספת ביכולתה הפיננסית של המשיבה לשלם חובותיה למערערים (ראו: עמ' 3 לפרוט', ש' 7-9). וראו גם דברי ב"כ המשיבה: "...והמון השתנה בין הדו"ח האחרון שעמד בפניה לבין הדו"ח השנתי שפורסם עכשיו..." (עמ' 4, ש' 29-30 לפרוט'). סיכויי התביעה גם באשר לסיכויי התביעה אינני מוצאת לנכון, כערכאת ערעור, להתערב בהחלטת הרשמת. כב' הרשמת קבעה, בהחלטתה בעניין בקשת העיקול מאוקטובר 2010, כי עילת התביעה של המערערים כלפי המשיבה נוגעת למחלוקת פרשנית לגיטימית, וכי סיכויי הצלחת התובענה אינם ברורים: "הבסיס לחיוב האופרטיבי הוא מחלוקת פרשנית הלגיטימית לטעמי...טענות הנתבעת (המשיבה בעניינינו, תוספת שלי, י"ש) אינן משוללות יסוד וכי בהחלט לא ברור על פניו כי התובעת תזכה במלוא תביעתה ואף אם הבורר יקבל חלק מהתביעה, אף שאינני קובעת כך, הרי שאפשרי בהחלט שהבורר יקבל רק חלק מהתביעה ואפילו חלק קטן, או כי ידחה לחלוטין את פרשנות המבקשת". (עמ' 2 להחלטה מיום 20.10.2010, ש' 29-34). מכל מקום, מהאמור עולה שקשה לכמת את סכום העיקול. עוד קבעה כב' הרשמת בהחלטתה הנ"ל: "מכל האמור, מצאתי כי יש 'כרסום' בשאלת עילת התביעה וסיכויי הצלחתה, ואם לא די בכך הרי שלא מצאתי כי הוכחו קושי או הכבדה או כי מאזן הנוחות נוטה באיזה שהוא אופן לטובת המבקשת גם לא הוכח כי המשיבה עשתה פעולה כלשהי לסיכול האפשרות לגבות את פסק הדין ככל שינתן". (עמ' 4 להחלטה הנ"ל, ש' 20-22) יהודית שיצר לא שוכנעתי כי הרשמת טעתה במסקנתה הנ"ל באשר לסיכויי התביעה, ואף לא ניתן לומר כי יש בה משום חריגה ממתחם הסבירות. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקסד"א. ביצוע פסק דיןעיקול זמניעיקול