קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בחניון תוך כדי יציאה מהרכב:   פס"ד זה ניתן על ידי לאחר שנשמעו ראיות במסגרת ישיבת ביהמ"ש מיום 25/12/02 שעניינן נושא החבות בתיק זה.   עפ"י כתב התביעה אשר הוגש לביהמ"ש סע' 4 אירעה התאונה אשר התובע טוען כי היא תאונת דרכים כמשמע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), התאונה אירעה בנסיבות כדלקמן: "ביום 14/9/01 עת סיים התובע נסיעה והתכוון לרדת מהרכב ובזמן הירידה נתפסה רגלו וכתוצאה מכך מעד ונפל על הקיר וכתוצאה מכך נחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בידו הימנית".   הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה כעולה מסע' 7 לכתב הגנתה.   ביום 25/12/02 נתן התובע את עדותו והסביר כי המדובר באירוע שהתרחש בחניון ביתם של הוריו שהוא חניון מקורה מתחת לקומת עמודים. לטענתו הגיע לחניון, כיבה את הרכב, רצה לרדת וכאשר פתח את הדלת, יצא עם הרגל השמאלית ונתפסה לו הרגל הימנית בגומי שהוא נפל על הקיר. אחיו הגיעו וראו מה שקרה. אין כל מחלוקת כי לא היה עד ראיה פוזיטיבי לתיאור התרחשות התאונה כפי שתואר ע"י התובע. בחקירה נגדית הסביר התובע כי הרגל השמאלית היא זו שנתפסה וכי יש גומי בתוך הרכב והוא נפל על הקיר כפי שהסביר, כאשר הקיר הוא חלק מהחניון. לאחר מכן תיקן והסביר שהרגל הימנית היא זו שנתפסה.   העידו שני אחיו של התובע אשר ציינו כי לא ראו אותו נופל וכאשר צעק, רצו אליו וראו אותו כשהוא נמצא ליד הקיר. לטענתם הם אלה שהלכו אליו והוא לא בא אליהם ופינו אותו ברכב האופל לרופא מטפל בקופ"ח בכפר ולאחר מכן לנהריה.   העיד חוקר מטעם הנתבעת מר אלי פרץ. לטענתו, האירוע כפי שתואר לו לא הגיוני שהתובע יקבל מכה מקיר שכן, השטח לא מתאים לסוג הפגיעה וזו מסקנתו. הנ"ל לא חקר את האבא וגם את שני האחים. לטענתו לא נתנו לו לחקור. בהמשך תיקן את עדותו והבהיר כי מאחר ולא היו עדים לתאונה באופן ישיר, לא הרגיש צורך לחקור עדים שלא ראו את התאונה, לרבות אותו אח אשר פינה אותו לטיפול רפואי. עם זאת, בחקירה נגדית אישר החוקר כי אכן גרסתו של התובע כפי שנמסרה בכתב התביעה אכן נמסרה לו בדיוק במעמד החקירה אלא שהפרשנות שלו לא היתה סבירה כי ייפגע ביד ימין.   עלי להדגיש כי מצד אחד אכן היה קושי מסויים בחקירתו של התובע לגבי דרך יציאת אחת הרגלים ואולם, הנ"ל תיקן את עצמו במעמד הישיבה ואין מחלוקת כי גרסתו כפי שנמסרה בכתב התביעה ובביהמ"ש עלתה בקנה אחד עם עדותו של החוקר אלא שלטענתו של החוקר ועלי לציין כי ממילא אין כל רלוונטיות לשיקוליו אלה שהרי ביהמ"ש הוא שיקבע אם התיאור ואם האירוע סביר או לא סביר, לא סביר והגיוני כי התובע ייפגע בנסיבות אותן תיאר ובמיוחד ביד לאור קרבתו של הקיר של החניון לרכב החונה.   בסיכומיו למעשה התובע חזר על הגרסה כפי שמסר אותה התובע, הדגיש כי לא הוצגה כל תשתית עובדתית אחרת לקרות האירוע וכי המדובר בגרסה אשר לא נסתרה, כאשר הוא הדגיש כל העת כי המדובר ביציאה של רגל ימין ולא של רגל שמאל וזאת לאחר שהחוקר עצמו אישר את הדברים. כמו כן, הוא הציג את תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח אשר גם הוא עולה בקנה אחד עם תיאור האירוע. לטענתו, אין לתת אמון במסמך נ/1 ככל שהדבר נוגע למידת האמינות שיש לייחס לתובע ובשים לב לחקירתו של החוקר ותוך ניתוח העדויות כפי שעלו בביהמ"ש, משכך מתבקש ביהמ"ש לקבל את התביעה ואף לחייב בהוצאות לדוגמא.   הנתבעת מבהירה כי טרם קיבלה תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון וכי התובע עשה גם דין לעצמו והגיש את סיכומיו על ששה עמודים ולא על שלושה עמודים. היא מבהירה כי גרסת התובע לא הוכחה ואינה מתיישבת עם המציאות שכן, העדויות מלמדות על כך שהרכב לא חנה צמוד לקיר אלא מטר, מטר וחצי מהקיר. יש בכך כדי ללמד על סתירה בנסיבות העניין. לטענתה, גם אם ביהמ"ש יקבל כי התובע נפל כפי שהוא מציין, הרי ידו הימנית היתה צריכה להתקל בדלת ולא בקיר הסמוך. לטענתה התובע דובר עברית טובה ועלו בעדותו סתירות אותן היא מציינת. הנתבעת מבהירה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין וככזה, על ביהמ"ש לנמק את פסק דינו כעולה מסע' 54 לפק' הראיות.   עלי להדגיש כי אכן מדובר בעדות של בעל דין וכפי שקבע כב' הנשיא קיטאי בפסקי דין והחלטות קודמות שומה על ביהמ"ש שהוא נותן פס"ד בהתייחס לתביעה שכזו להתייחס אליה בכובד ראש ולשקול את כל השיקולים אשר נדרשים בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה שמדובר בעדות של בעל דין יחידה.   אין מחלוקת כי האחים שהעידו לא ראו את נסיבות התאונה. אני זוכר את עדותו של התובע ועדוות למרות שהיה בה בהתחלה קושי מסויים שלהערכתי הוא קושי של שפה ולא קושי שיש לייחס אותו לאי אמינותו, התייחס לרגל שמאל ולא לרגל ימין ביציאה מהרכב ואולם בשים לב לכך שגרסה זו לא נסתרה אף לא ע"י עדות החוקר עצמו אשר בגילוי לב ציין כי אכן זו הגרסה שנמסרה לו ובשים לב לכך שגרסה זו לא נסתרה, אני סבור כי יש לקבל ולהכשיר אותה. יש לציין כי התובע התייחס לכך כי נפגע בידו כתוצאה מהקיר בגילוי לב וגם אם לא היה מציין את קיומו של הקיר, לא היה קורה דבר ויש דווקא על שום העובדה שהתייחס מפורשות לכך כי מדובר היה בקרבה לקיר בפתיחת הדלת ויציאה ממנה כדי ללמד על כך כי יש לתת אמון בגרסתו.   מאחר ומדובר ברכב שהיה לאחר נסיעה ונשמעו על כך עדויות והמדובר היה ביציאה מרכב, תוך כדי סיום הנסיעה וכמנהג בני אדם, אני קובע כי יש להכיר באירוע כאירוע תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפלת"ד.   עלי לציין כי אילו היו מוצגים לי מסמכים נוספים אשר הייתי יכול ללמוד מהם על קיומם של תביעות רבות ו/או גרסה אחרת ו/או חומר שיהיה בו כדי ללמד את ביהמ"ש על מידת האמינות שיש לייחס לתובע ובשים לב לכך שביהמ"ש אפשר לנתבעת להמציא כל חומר רפואי שתרצה בכך, היו מידה נוספת שחיזקה את ביהמ"ש בנוסף לאמינות אשר ביהמ"ש רוכש לתובע ואשר ביהמ"ש סבור כי גרסתו היא סבירה ולא בלתי סבירה בנסיבות העניין כדרך לקבל את התביעה. עם זאת, אני רואה בחומרה את העובדה שלא הומצאו תשובות לשאלון בתצהיר ע"י התובע כפי שציינה הנתבעת ובשים לב לעובדות אלה אני גם אאזן בנושא של פסיקה של הוצאות אם בכלל, בסיומו של תיק זה.   ברצוני לציין כי עדותו של החוקר היתה בעייתית בהקשר זה שהנ"ל לא ביצע להערכת ביהמ"ש את כל החקירות שהיה עליו לבצע גם אל מול מי שפינה את התובע והסבריו בנושא זה לא שיכנעו את ביהמ"ש. עם זאת הנ"ל היה אמין מספיק כדי לציין כי התובע מסר גרסה בזמן קרוב לאירוע התאונה אשר עלתה בקנה אחד עם אותה גרסה אשר נמסרה בביהמ"ש ועל כן, הדבר חיזק את עמדת ביהמ"ש בנוגע למידת האמינות שיש לייחס לתובע ובניגוד למסמך נ/1 המתייחס לרגל כזו או אחרת אשר הוציא התובע מהרכב.   אשר על כן, אני מחליט כי דין התביעה להתקבל וכי המדובר באירוע המוכר על ידי כתאונת דרכים כמשמע בחוק.   התובע יודיע לתיק ביהמ"ש בתוך 30 יום באם הוא עומד על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי בתיק זה ואם כן, יתמוך את הבקשה למינוי מומחה בכל המסמכים הרלוונטיים וכן יסכם על לא יותר מעמוד אחד את טענותיו בהקשר זה.   הנתבעת תודיע לתיק ביהמ"ש תוך 30 יום לאחר מכן את עמדתה לגבי מינוי מומחים רפואיים.   ביהמ"ש שתיק זה יבוא בפניו תוך 60 יום, יתן החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי בתיק זה ו/או לחילופין אם יוותרו על מומחה, יקבע ביהמ"ש את התיק לדיון סופי ו/או אם תבוא הסכמה מצד הצדדים לסיכומים לפי סע' 4ג' לחוק.   יש להביא תיק זה בפני תוך 60 יום לשם מתן החלטה בנושא מינוי מומחה רפואי ו/או לחילופין קביעת התיק. בשלב זה אין כל צו להוצאות.   יציאה מרכב / ירידה מרכבנפילהחניון