קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בברך תאונת עבודה: בפניי תביעה בגין נזקי גוף בגין תאונת דרכים שבה נפגע התובע ביום 07/05/1994. התובע עסק לפני עלייתו לארץ מרוסיה, ברוסיה בתיקון שעונים, ועובר לתאונה הועסק כעובד במחלבת "טרה", בעיקר בסבלות במשמרות לילה, ולאחר התאונה מצא התובע עבודה במקצועו כשען בבית מסחר לשעונים והחל לעבוד שם החל מיום 01/02/1996. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו נכויות זמניות במל"ל: 100% - מיום 05/11/1994 ועד ליום 31/01/1995. 50% - מיום 01/02/1995 ועד ליום 30/04/1995. 30% - מיום 01/05/1995 ועד ליום 31/08/1995. בתאריך 01/09/1995 נקבעה לתובע, בשל פגיעה בברך שמאל, נכות קבועה בשיעור של 5% שהוגדלה במחצית ל- 7.5% באמצעות תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). לטענת התובע יש לקבוע את שיעור הנכות שנגרמה לו ל- 15% לצמיתות, ולערוך חישוב הפסד השתכרות לפי המבחן הקונוונציונאלי, דהיינו, ההפרש בין השתכרות התובע לפני התאונה ולאחריה. התובע מתבסס על פרשנות של סעיף 35(1)(א)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשל"ז1956- (להלן: "התקנות"). לטענת הנתבעים הנכות הרפואית תפקודית הינה 5% ללא הפעלת תקנה 15, ובמקרה הספציפי הנכות הרפואית אינה משליכה כלל על תפקודו בעבודה של התובע, ולכן אינה נכות תפקודית, ויש לפסוק לכל היותר סכום גלובאלי, כשהתובע שב לעבודה במקצועו כשען בשעות עבודה רגילות במשך היום ולא במשמרות לילה כפי שעבד במחלבת "טרה". כמו כן התובע נוסע על אופניו למקום עבודתו כל יום במשך כ- 30-40 דקות לצד, ואין כל השלכה תפקודית לפגיעה בברכו על שכרו. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, החלטתי כדלקמן: א. אינני מקבל את פרשנותו של התובע לגבי הנכות הרפואית שהינה 15% לצמיתות, שכן הנכות הרפואית נקבעה ל- 7.5% לפי 5% נכות עפ"י סעיף 35(1) א' וב' לתקנות בצירוף 2.5% הגדלה לפי תקנה 15, ובקשה להבאת ראיות לסתור נדחתה כבר בעבר במסגרת ההליכים שנוהלו בבימ"ש ולא ניתן לתקוף בסיכומים את קביעת המל"ל שהינה ברורה וחד-משמעית ומהווה התאמה בין סעיפים א' ו-ב' לתקנה 35. התובע לא יכול לשים את עצמו ואת פרשנותו במקום הפרשנות והשיקולים של הועדה הרפואית במל"ל שקבעה את הנכות, וקביעה זו מחייבת. ב. כך או כך, אני קובע שבמקרה זה מדובר בדרגת נכות קלה שספק אם ישנה נכות תפקודית בכלל. מדובר בפגיעה בברך שאין לה כל השפעה על עבודתו של התובע כשען. זאת ועוד, התובע, שהנו שען במקצועו ועבד בעבודה זו ברוסיה, חזר לעבודתו המקצועית הנ"ל והוא עובד בשעות העבודה הרגילות והמקובלות במשך היום ולא במשמרות לילה כסבל במחלבת "טרה", כפי שעבד תקופה קצרה יחסית בעבר. התובע גם נוסע הלוך וחזור לעבודה באופניו כ- 30-40 דקות לצד (ראה עמ' 10-9 לפרוטוקול). יש לציין שהתובע עבד כשען ברוסיה משנת 1980 עד לעלייתו ארצה בשנת 1992, ובמחלבת "טרה" עבד סה"כ כשנה, ומשנת 1996 הוא חזר לעבודתו המתאימה לו כשען, בתחום מקצועו והתמחותו. לא ניתן להתעלם גם מכך שהתובע הנו יליד 54' ולמעשה עבד כמעט כל חייו כשען וזו גם העבודה המועדפת על ידו, והראויה לו. אני קובע כי לתובע נותרה נכות קלה ביותר שאינה משפיעה למעשה על תפקודו במהלך עבודתו כשען, ובמקרה זה אני סבור שלאור זאת ולאור אי היכולת לחזות את העתיד יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעתיד בסך של 20,000.- ש"ח. לגבי הפסדי השכר בעבר: לפי הנכויות שניתנו לתובע במל"ל, ולפי שכר ממוצע של 3,153.5.- ש"ח לחודש משוערך להיום 6,137.- ש"ח, מדובר ב- 33,842 ש"ח, ובתוספת הוצאות גלובלית של כ- 1,200 ש"ח ופיצוי גלובלי נוסף בסך 5,000.- ש"ח עד לתחילת עבודתו כשען, אני קובע לתובע פיצוי בסך של 40,000.- ש"ח. כאב וסבל: אני פוסק לתובע סך כולל של 10,000.- ש"ח. סה"כ מגיע לתובע פיצוי בסך של 70,000.- ש"ח. לאור העובדה שיש לנכות את תגמולי המל"ל בסך 55,949.- ש"ח המשוערכים להיום לסך של 91,939.- ש"ח, נבלע כל הסכום של הפיצוי המגיע לתובע בתגמולי המל"ל, ולכן התובע לא זכאי לפיצוי (כשגם אם הייתי פוסק לתובע סכומים גבוהים יותר, עדיין היה נבלע כל הסכום בתגמולי המל"ל. לאור העובדה שהתובע עמד על ניהול התביעה, למרות שהוצע לו לסיים את התיק בהסדר פשרה ולקבל סכום נמוך כפיצוי מעבר לתגמולי המל"ל, אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט לנתבעים בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. ברכייםתאונת דרכיםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה