הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך של פשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. משנותן בית המשפט פסק דין לפשרה מביא הוא במסגרת שיקוליו את הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ואינו נדרש לפרט נימוקיו, כפי שנקבע בע"א 757/88 ברמן נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על, 90 (3) 656 - בהסכמה על מתן פסק דין לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הכוונה היא למסור לבית המשפט להכריע בסכסוך שבין הצדדים על ידי כך שיפסוק את סכום הפיצוי הכולל ההולם את כלל נסיבות המקרה "על דרך הפשרה", ואין הכוונה לסכום שייקבע על יסוד הנמקה מפורטת בדבר דרך החישוב של פריטי הנזק השונים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתאונת דרכים - סעיף 4ג: כללי תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובעת, נשואה ואם ל 4- ילדים, ילידת 25.4.52, נפגעה בתאונת דרכים ביום 22.11.97 עת נסעה ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבע, וכאשר השימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת. בחדר המיון, בבית החולים הדסה הר-הצופים בירושלים, התלוננה התובעת על כאבים בשתי השוקיים. בבדיקתה נמצאו המטומות על הרגליים. ללא לחץ נוירו וסקולרי, ללא לחץ במדורים, וללא שברים. התובעת שוחררה לביתה בהמלצה ל 3- ימי מנוחה. ביום 4.1.98 הופנתה למיפוי עצמות. במסמך מיום 27.10.98, שהופנה לרופא המשפחה מרופא כירורג, נכתב כי התובעת מתלוננת עדיין על כאבים בשוק שמאל, וכי מיפוי העצמות היה תקין, לדבריה. ביום 22.8.99, לבקשת התובעת, מינה בית המשפט מומחה לבדיקת התובעת והשית את שכר טרחתו במימון ביניים על התובעת. ביום 22.9.99 הגישה התובעת בקשה להטיל שכר טרחתו של המומחה במימון ביניים על הנתבעת בנימוק כי אין לה אמצעים כספיים למימון הבדיקה. הנתבעת התנגדה לבקשה, וביום 7.10.99 החליט בית המשפט לדחות בקשתה של התובעת. בתגובה לכך הודיעה התובעת כי הינה מוותרת על בדיקת המומחה. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך של פשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים. משנותן בית המשפט פסק דין לפשרה מביא הוא במסגרת שיקוליו את הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ואינו נדרש לפרט נימוקיו, כפי שנקבע בע"א 757/88 ברמן נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על, 90 (3) 656 - "בהסכמה על מתן פסק דין לפי סעיף 4 (ג) לחוק, הכוונה היא למסור לבית המשפט להכריע בסכסוך שבין הצדדים על ידי כך שיפסוק את סכום הפיצוי הכולל ההולם את כלל נסיבות המקרה "על דרך הפשרה", ואין הכוונה לסכום שייקבע על יסוד הנמקה מפורטת בדבר דרך החישוב של פריטי הנזק השונים". הנתבעת הכירה בחבותה לפצות את התובעת והצדדים נחלקו לענין גובה הפיצויים. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב, ועל כן נעבור לדון בראשי הנזק השונים שנטענו. הפסדי שכר בעבר ב"כ התובעת טען כי לפני התאונה עבדה התובעת בעירית ירושלים והשתכרה 4,500 ש"ח לחודש. לטענתו, נעדרה התובעת מעבודתה במשך שבוע ושבה לעבוד למרות כאבים עזים מהם סבלה. לאחר מכן ועד כה נעדרת היא מידי פעם בפעם ולעיתים מקדימה ויוצאת את העבודה בטרם סיום יום העבודה. בית המשפט נתבקש לפסוק לה סך של 3,000 ש"ח בראש נזק זה. ב"כ הנתבעת טען כי ביום 25.5.99 נשלחה לב"כ התובעת בקשה לגילוי מסמכים ותלושי שכרה של התובעת המתייחסים לתקופה שמלפני התאונה ולאחריה, וכן נתבקשה להשיב על שאלון ובו נשאלה לגבי הכנסותיה ועוד. ביום 29.7.99 אף ניתן על ידי בית המשפט צו לגילוי מסמכים ותשובות לשאלונים בתוך 30 ימים, אולם התובעת לא מילאה אחר הצו, על אף מכתב תזכורת שנשלח אליה, ועל אף שבית המשפט דחה בקשתה של התובעת שלא להשיב על השאלון עד שיומצא לה שאלון "רלוונטי", ועד היום טרם השיבה התובעת על השאלון. הנתבעת הוסיפה וטענה כי המדובר בנזק מיוחד המחייב הוכחתו על ידי התובעת. התובעת לא המציאה תעודות אי כושר, או אישור כלשהו כי נעדרה בפועל מהעבודה, ואף לא תלושי משכורת היכולים להצביע על הפסדי השכר הנטענים, או כי ניצלה ימי מחלה שעמדו לרשותה וכי היא זכאית לפיצוי בגין כך, ועל כן, לשיטתו, אין מקום לפסוק לה מאומה בגין ראש נזק זה. עזרה וסיעוד ב"כ התובעת טען כי לפני התאונה מילאה התובעת את מלוא תיפקודי הבית ובמשך כשלושה חודשים נזקקה לעזרה רבה שניתנה לה על ידי בני משפחתה, וביקש לפצותה בסך של 2,000 ש"ח לכל אחד משלושת החודשים האמורים. ב"כ הנתבעת טען כי אין כל בסיס לדרישות התובעת לפיצוי המבוקש, שכן היא לא נזקקה לכך כלל. פגיעתה היתה מינורית ביותר, וסמוך לאחר התאונה שבה לעבודה מלאה. התובעת גם לא צירפה כל אסמכתא רפואית בדבר מגבלה כלשהי שנגרמה לה עקב התאונה. נזק שאינו נזק של ממון ב"כ התובעת טען כי לתובעת נותרו מיחושים וצלקות בשוקיה ועל כן יש לפסוק לה את הפיצוי המגיע עבור 10% מן הסכום המקסימאלי. ב"כ הנתבעת שב וטען כי הפציעה היתה קלה ביותר, התובעת לא אושפזה ולא נגרמה לה נכות צמיתה עקב התאונה, והציע לפצותה, לפנים משורת הדין, בסך של 1,000 ש"ח. סיכום לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו, ועל פי הסמכות שהעניקו לי הצדדים, הנני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. כן תישא הנתבעת באגרת בית משפט ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% (כפי שהוצע על ידי שני הצדדים) ובתוספת מע"מ כחוק. בשולי פסק דיני לא אמנע מלהעיר, כי תובענה זו מן הראוי היה שלא תוגש כלל לבית המשפט, אלא היה על הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט, ובכך לחסוך עלויות שונות הכרוכות בהגשת התובענה לצדדים ולמערכת המשפט, והתובעת היתה זוכה לפיצוי כבר לפני למעלה משנה. תאונת דרכיםסעיף 4ג לחוק הפלת"דפשרה