תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת ביטוח ? לא בכדי קבע המחוקק תקופת התיישנות קצרה (3 שנים) בקשר לתביעות של תגמולי ביטוח נגד חברת הביטוח, שכן תקופת ההתיישנות רגילה של 7 שנים הייתה מכבידה מאוד על חברות הביטוח, אשר נאלצות היו לשמור למשך זמן רב את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים, כפי שנאמר בע"א 7812/91 ברברה ג'רייס נ' אריה פד"י מ"ח (3) 441 (עמ' 448) שם נאמר ע"י כב' השופט אור כדלקמן: "אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח, תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד ולא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי של הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים, מכאן סעיף זה" קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת ביטוח: 1. בפני בקשה לדחות את התביעה על הסף שהגישו המשיבים (התובעים) נגד המבקשת מחמת התיישנות התביעה. 2. מדובר בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישו המשיבים נגד המבקשת בגין תאונה שאירעה ביום 19.4.91 למשיב מספר 2, כאשר החליק בחדר האמבטיה בקיבוץ אצל המשיבה מס' 1. 3. התביעה מבוססת על פוליסת ביטוח שהוציאה המבקשת לטובת המשיבים שהייתה בתוקף ביום האירוע, המכסה מקרה ביטוח בו תשלם המבקשת פיצוי בגין אי כושר עבודה ונכות. 4. ב"כ המבקשת טען בכתב ההגנה וגם בבקשה הנוכחית שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, יש להגיש את התביעה לתגמולי ביטוח תוך שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. 5. מאחר והתאונה אירעה ביום 19.4.91 והתביעה הוגשה לבית המשפט ביום 28.1.98, חלפו מעל 3 שנים ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף. 6. ב"כ המשיבים (התובעים) בתגובתו לבקשה מודה כי עבר הזמן הקבוע בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וטענתו מבוססת על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר קובע כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" 7. ב"כ המשיבים בתגובתו צרף 3 תצהירים לפיהם נודע למזכיר הקיבוץ ולתובע מס' 2 על קיומה של פוליסת ביטוח רק ביום 27.4.99, כאשר חתמו על התצהירים בפני עו"ד. 8. ב"כ המבקשת בבקשתה טוענת שגם אם נקבל את טענת המשיבים שלא ידעו על קיומה של הפוליסה (אם אכן לא ידעו) אינה בגדר עובדה המהווה את עילת התביעה ולכל היותר מדובר באי ידיעת הזכות הצומת ממערכת עובדות ידועות. 9. לטענת ב"כ המבקשת העובדות המהוות עילת התביעה במקרה זה, הינן עצם התרחשות התאונה ואופן התרחשותה והידיעה בדבר קיומה של הפוליסה, אינה מקימה ומבססת את עילת התביעה. 10. קיומה של פוליסת ביטוח מגבשת את הזכות לתבוע על פי העילה ואינה בגדר עילת התביעה. 11. ב"כ המבקשת מסתמכת על ההלכה שנפסקה בע.א. 53/89 יחזקאל להב נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פורסם בפד"י, מ"ו (4) עמ' 719. 12. לאחר ועיינתי בטענות באי כוח הצדדים אני מקבל את טענותיה של ב"כ המבקשת מהנימוקים הבאים: א. גם אם אצא מתוך הנחה לצורך בקשה זו בלבד כי אכן המשיבים (התובעים) ידעו על קיומה של פוליסת הביטוח המכסה את המקרה רק ביום 27.4.99, ואף בזהירות סבירה לא יכלו לדעת זאת, קודם, אי ידיעה זו אינה בגדר עובדה המהווה את עילת התביעה, שכן עילת התביעה הינה עצם אירוע התאונה שאירעה ביום 19.4.91, ומאז חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981. ב. כב' הנשיא השופט ברק בפסק הדין בע.א. 53/89 הנ"ל קובע בעמוד 724 כדלקמן: "סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו מאפשר להשעות את תחילת מירוץ ההתיישנות בשל אי ידיעת התובע על דבר קיום זכותו, האין לומר, כי זהו חסר (לקונה) בחוק ההתיישנות המאפשר השלמה שיפוטית על פי חוק יסודות המשפט תש"מ 1980 תוך קביעת הלכה, כפי שמוצע ע"י המערער? לדעתי התשובה היא בשלילה, שתיקת החוק באשר להשעיית מירוץ ההתיישנות בכל הנוגע לאי ידיעת הזכות אינה שתיקה חסרה אין חסר בחוק ההתיישנות בכל הנוגע לאי ידיעה על דבר קיום הזכות". ג. כב' השופט ברק בעמ' 723 לפסק הדין מאמץ את אמרת האגב של כב' השופט לוין בע.א. 702/86 איטונג נ' בן הרוש פס"ד מ"ד (1) עמוד 170 שם נאמר כי גילוי מאוחר של הזכות המשפטית הצומחת ממערכת עובדות ידועה אינו "מאחר" את תחילת מירוץ ההתיישנות. ד. לא בכדי קבע המחוקק תקופת התיישנות קצרה בקשר לתביעות של תגמולי ביטוח נגד חברת הביטוח, שכן תקופת ההתיישנות רגילה של 7 שנים הייתה מכבידה מאוד על חברות הביטוח, אשר נאלצות היו לשמור למשך זמן רב את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים, כפי שנאמר בע"א 7812/91 ברברה ג'רייס נ' אריה פד"י מ"ח (3) 441 (עמ' 448) שם נאמר ע"י כב' השופט אור כדלקמן: "אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח, תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד ולא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי של הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים, מכאן סעיף זה" 13. לאור האמור לעיל, אני מחליט להעתר לבקשתה של ב"כ המבקשת (הנתבעת) ולדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות בהתאם לתקנה 101 לסד"א. 14. המשיבים (התובעים) ישלמו למבקשת סך של 1,000 ש"ח שכ"ט בצירוף מע"מ, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. פוליסההתיישנות תביעות ביטוחשאלות משפטיותתביעת ביטוח