קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות ועדה פריטטית לפי הסכם קיבוצי: השופטת נילי ארד המערער (להלן: מר X) שימש כמנהל במשיבה, שהיא מוסד חינוכי דתי תיכוני לבנות בתנאי פנימיה (להלן: המוסד). לאור טענות חמורות בנוגע להתנהגותו ומעילה בכספי המוסד, הודיע מר X על התפטרותו, חזר מהודעתו זו, ובתאריך 30.4.97 פוטר מעבודתו במוסד. בהסכם עבודה למוסדות חנוך דתיים שנחתם בין ארגון מוסדות חינוך דתיים לבין ארגון עובדי מוסדות דתיים נקבע, כי סכסוכים בין העובד לבין המוסד מובאים לבירור בפני ועדה פריטטית. בסעיף 5 לפרק כ"ו להסכם הקיבוצי נקבע, כי "מסקנות הוועדה מחייבות ואין אחריהן ערעור"; ובסעיף 7 לאותו פרק נאמר: "מתכנסת הוועדה - יחוייבו הצדדים הנוגעים בדבר לחתום על שטר בוררין" (להלן: ההסכם הקיבוצי). 3. במסגרת הוראותיו של ההסכם הקיבוצי, חתמו מר X והמוסד ביום 29.5.97 על שטר בוררין לפני ועדה פריטטית, בו התחייבו, בין היתר "לקבל על עצמם את הכרעת הבורר ללא עוררין" ו"שלא לפנות לערכאות מכל סוג שהוא בעניין הסכסוך" (להלן: שטר הבוררין). הבוררות סבה על תביעתו של מר X נגד המוסד בגין פיטוריו ועל תביעתו של המוסד נגד מר X בסכום של כ-4.4 מליון ש"ח, בין היתר, בטענות של מעילה וגרימת נזק כלכלי ניכר. 4. ביום 12.11.01 ניתן פסק הבוררים בו קבעה הוועדה הפריטטית (להלן גם: הוועדה) כדלהלן: "מתוך התחשבות במצבו הבריאותי" של המערער "ולפנים משורת הדין" חויב המוסד לשלם למר X פיצויי פיטורים בסכום כולל של 224,464 ש"ח, בדרך של שחרור כספי פוליסת מנהלים; בפיצוי על אי ניצול ימי מחלה; ובתשלום מענק הסתגלות מיוחד בשיעור של שתי משכורות בסכום כולל של 26,696 ש"ח. תשלומי המוסד למר X הותנו בחתימתו על כתב היעדר תביעות (להלן: החלטת הוועדה או פסק הבוררים). 5. בין לבין, בעוד הליכי הבוררות מתקיימים, הגיש מר X תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב (השופט מאיר נחתומי ונציגי ציבור מר ד. ברפמן ומר י. אלדר ע"ב 301255/98) בה ביקש, בין היתר, להורות על ביטול פיטוריו, על החזרתו לעבודה במוסד ועל תשלום משכורתו. לחלופין תבע תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים. 6. ביום 2.12.2001, לאחר שניתן פסק הבוררים, הגיש מר X לבית הדין האזורי "בקשה לאשר את פסיקת הוועדה הפריטטית את החלק החישובי. להוסיף את המרכיבים ש"נשכחו" על-ידה, ולחייב את הנתבעת גם 'בהלנת שכר'. כמו כן להפעיל את העיקולים הקיימים להבטחת התשלום" (להלן: הבקשה). בגוף הבקשה כתב, בין היתר, כך: "התובע מצהיר: שהוא יקבל בכל עת כל סכום שהוועדה הפריטטית פסקה מלפני (ומאחורי) משורת הדין, ועל כך מגיע/יגיע ישר כוח גדול לחברי הועדה, גם אם זה ארך כ-5 שנים" (כך בלשון הכתוב - נ.א.). עוד טען: "מאחר ועיקר "פסק הדין" עוסק בהבהרת המגיע לתובע - "בהתאם להסכם העבודה..." (סעיף 2 ל"פסק" הועדה), לא כל כך הבנו כיצד חברי הועדה הפריטטית / בוררים (שאחד מהם הוא אפילו מזכיר ארגון העובדים) טעו או שכחו כל כך הרבה פריטי שכר ותשלומים שאין (ולא יכול להיות עליהם חילוקי דעות...)" (הדגשות במקור - נ.א.) המוסד מצידו, הודיע לבית הדין האזורי, פעם אחר פעם, כי הוא נכון למלא אחר פסיקתה של ועדת הבוררים הפריטטית, ככתבה וכלשונה. אולם, מר X לא הסתפק בכך וביקש לחייב את המוסד בתשלומים נוספים על אלה שפסקה לו הוועדה הפריטטית ובהם: דמי הבראה, ששה חודשי הסתגלות, ופצויי פיטורים - לפי תחשיביו הוא. 7. המוסד הגיש לבית הדין בקשה לדחיית התביעה על הסף, בגין התנהלותו של הליך הבוררות בפני הוועדה הפריטטית ובמיוחד, לאחר שנתנה בו החלטתה. נסיונות לפשרה שנעשו במהלך ההתדיינות הממושכת לפני בית הדין האזורי, לא עלו יפה. 8. בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי, כי תביעתו של מר X הייתה "בלתי בשלה" בעת הגשתה, שעה שהליכי הבירור במסגרת הוועדה הפריטטית טרם מוצו. אי לכך, גרס בית הדין, פתוחה לפני הצדדים הדרך לחזור למסלול ההתדיינות בבית הדין האזורי "כשיבשילו" תביעותיהם, האחד כנגד משנהו. תוצאת הדברים הייתה, למעשה, מחיקת תביעתו של מר X ודחיית בקשתו של המוסד לדחיית התביעה. 9. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המוסד ערעורו (ע"ע 111/03) בו הלין על דחיית בקשתו לדחיית תובענת המשיב על הסף. עיקר טענותיו של המוסד היו אלה: החלטתה של הועדה הפריטטית מהווה מעשה בית דין והיא סופית ומחייבת את הצדדים לה, בין כהחלטת בוררים ובין כהחלטת ועדה פריטטית. במיוחד כן, לאור הוראותיו של ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים והצהרות הצדדים בשטר הבוררין גופו. 10. מר X הגיש אף הוא ערעור על פסק הדין (עע 108/03), על כי לא ביטל את החלטתה של הוועדה הפריטטית; לטענתו, החלטתה של הוועדה הפריטטית בטלה מחמת מניעיהם הפסולים של חבריה ועל כן יש להורות על קבלת תביעתו כנגד פיטוריו ולתשלום פיצויי הלנה. לפנינו הוסיף וטען, כנגד חוקיות הליך פיטוריו, על כל הכרוך בכך. 11. נתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של המוסד להתקבל ודין ערעורו של מר X להדחות, באשר לפנינו פסק בוררות תקף לפי חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות) המהווה סילוק סופי ומלא של כל תביעותיו. טעמינו לכך הם אלה: א. המוסד מן הצד האחד ומר X מן הצד האחר חתמו על שטר הבוררין לפני ועדה פריטטית, תוך אימוץ הוראותיו של ההסכם הקיבוצי בהקשר זה. ב. מר X היה צד לשטר הבוררין הלכה ולמעשה ובתוך כך לקח חלק בהליך הבוררות בעצמו ובאמצעות אשתו שייצגה אותו. ג. חתימתו של מר X על שטר הבוררין כצד לבוררות, מגלמת בתוכה את כלל ההתחיבויות שבשטר זה, לרבות ההתחייבות "לקבל ... את הכרעת הבורר ללא עוררין". ד. מר X ביקש מבית הדין האזורי לאשר את פסק הבוררות ולכך נתן המוסד הסכמתו. ה. מר X לא טען, וממילא לא הוכיח, קיומה של עילה לביטולו של פסק הבוררות שיצא מלפני הוועדה, מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. ו. בנסיבות אלה, לא תישמע התנערותו של מר X מהחלטת הוועדה ומפסיקתה, והטלת דופי בחבריה, לאחר שלטעמו, לא התקבלה תביעתו במלואה. התנהגותו זו לוקה בחוסר תום לב. 12. לאור כלל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי טעה בית הדין האזורי בכך שלמרות קיומו של פסק בוררות סופי ותקף "פתח דלת" לפני מר X לחזור ולהגיש תביעה כנגד המוסד. 13. סוף דבר - ערעורו של מר X נדחה ומתקבל ערעורו של המוסד. אנו מצהירים כי החלטתה של הוועדה הפריטטית מיום 12.11.2002 בסכסוך שבין המערערת - המרכז לחינוך בנות - בית בלומה ובין המשיב מר ישראל X, היא סופית וחלוטה, מהווה מעשה בית דין בין הצדדים ויוצרת השתק עילה והשתק פלוגתא כלפי המשיב, בכל הנוגע לתקופת עבודתו במוסד וסיומה. מר X ישלם למוסד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוך 30 יום מהיום. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חוזהדיני חינוךיישוב סכסוכיםועדה פריטטיתהסכם קיבוציבוררות