הלכת גויסקי קובעת כי במצב של כשלון תמורה מלא בו סוחר שטר לצד רחוק יש להבחין בין שני מצבים: הראשון, בו נכשלה התמורה ורק אז השטר סוחר ואז אכן רק אוחז כשורה זכאי לפירעון השטר. מצב נוסף הוא מצב בו קודם סוחר השטר ורק אחר כך נכשלה התמורה ואז לא רק אוחז כשורה אלא לכל אוחז בעד ערך יש זכות לפרעון השטר. (ראה: ע"א 61/333 אליעזר גויסקי נגד חיים יוסף מאיר ו-2 אח') . קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלכת גויסקי: לפני הודעת ערעור על פסק דינו של של רשם בית המשפט (מר אריה ביטון) בת"ט 61125-01-12, מיום 15.03.12, אשר דחה את ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש המערער. המערער הגיש התנגדות לביצוע שטר, וזאת לאחר שבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן:"המשיב"), הגיש תביעה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת לאחר שהמערער ביטל שיקים, אשר נמסרו לחברת סונלה בע"מ (להלן:"הנפרעת") ואשר סוחרו לטובת המשיב. כאמור, ההתנגדות לביצוע שטר נדחתה על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו מיום 15.3.12, היא ההחלטה נשוא הודעת ערעור זה. טיעוני המערער המערער טוען כי במסגרת חקירתו בדיון, לא נסתרה עדותו בדבר כשלון התמורה המלא בגין השיקים. לטענתו, טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ב"כ המשיב הוכיח היטב את מועד סיחור השיקים, וגם כאשר לא נתן למבקש הזדמנות לבדוק את תום-ליבו, אחיזתו כשורה ומתן התמורה של המשיב. לטענת המערער, בהתאם להלכה שיצאה פעמים רבות מבית המשפט העליון, בשלב של התנגדות לביצוע שטר ו/או בקשת רשות להתגונו, די בראשית הגנה כדי ליתן למערער רשות להתגונן בפני השטר, ומשכך טעה בית המשפט קמא כאשר סגר את דלתות בית המשפט בפני המערער. לשיטתו של המערער לא היה על בית המשפט קמא לבדוק את הלכת גויסקי בשלב זה של הדיון. לטענתו, השלב הנכון לבדוק את טענות הבנק הינו בשלב הבאת הראיות בהליך העיקרי, כאשר בשלב ההתנגדות בודקים את טענות המבקש בלבד. לדבריו, אין מחלוקת כי טענת כשלון תמורה מלא בשלב זה הינה טענה שיש בה כדי להביא לקבלת ההתנגדות. טיעוני המשיב המשיב טוען שהטענה בדבר כשלון תמורה נדחתה לגופה שכן בחקירתו של המערער על תצהירו, אישר את מועדי ההפקדה של השיקים אצל המשיב בחודשים יולי וספטמבר 2011. עוד אישר כי מועד קבלת התמורה בגין השיקים התעתד להיות כחודש חודשיים לפני מועד פרעון השיקים בחודשים אוקטובר נובמבר 2011. לטענתו, על פי הלכת גויסקי, במצב דברים בו הסיחור קדם לכשלון התמורה, הרי שהשיקים סוחרו כדין למשיבה ואין לומר כי יש פגם בקניינו של צד ג' ולכן לא תישמע טענת כישלון תמורה אפילו אם צד ג' אינו אוחז כשורה, ולפיכך גם לא היה מקום לבדוק האם צד ג' הוא אוחז כשורה. לטענת המשיב הטענה כי השיקים אינם סחירים נדחתה בדין שכן מדובר בשיקים המשורטטים בכללות וללא תוספת מילים. כאשר בהתאם לסעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") לא ניתן להגביל סחירותו של שטר אלא במילים מפורשות האוסרות על העברתו, וכך גם לפי הפסיקה. באשר לטענת המערער כי ככל הנראה החתימה על גבי השיקים אינה של המערער, טוען המשיב כי מדובר בטענה סתמית וכללית כאשר המערער בעצמו הפריך וסתר גירסה זו בתצהירו וגם בחקירתו כשזיהה את השיקים, הכיר אותם, ואף הודה , כי אכן מסר את השיקים לנפרעת. החלטת הרשם בהחלטתו קבע הרשם בין היתר כהאי לישנא "מחקירת המבקש לא הועלתה כל טענה המאששת את טענתו בתצהיר בדבר אי חתימתו על השיקים והוא אף זיהה את השיקים שהוצגו בפניו. מכאן, שאין לייחס לטענה זו כל משמעות ונראה כי זו נטענה באופן סתמי ובלתי מבוסס. המבקש מחד מאשר את מסירת השיקים לידי הצד הקרוב, חברת סונולה בע"מ, ומאידך טוען טענה סותרת לפיה ככל הנראה החתימות על השיקים אינן שלו. באשר לטענה בדבר סחרותם של השיקים, הרי שבהתאם לטענת ב"כ המשיב, יש לדחות את טענת המבקש בדבר אי סחירותם שכן לא הוגבלו הם בצורה מפורשת על גבי השיקים שנמסרו ושסוחרו לידי המשיב כדין. באשר לטענת המבקש לכשלון תמורה מלא, אכן בהתאם לפסיקת בתי המשפט, טענה זו המועלת כנגד הצד הקרוב לשטר יכולה לשמש כטענת הגנה אפשרית כנגד תביעת המשיב והגם שהמשיב אינו הצד הקרוב. טענות שיש למבקש כנגד הצד הקרוב, מהוות בהתאם להלכה הפסוקה, טענת הגנה אף כנגד הצד השלישי אליו סוחרו השטרות. יחד עם זאת, קיימת בפסיקה הבחנה ברורה בין מצב שבו השטרות סוחרו לפני מועד כשלון התמורה לבין מצב שבו סוחרו הם לאחר מועד זה, בעניין זה חובת ההוכחה מוטלת על המשיב להוכחת המועד שבו סוחרו השטרות ביחס למועד כשלון התמורה. ההבחנה בעניין הינה ברורה, כאשר סיחור השיקים לפני מועד כשלון התמורה מעיד על כך כי המשיב נטל את השיקים כדין ואוחז בהם כשורה בעוד שסיחורם לאחר מועד כשלון התמורה מעיד כי נפל פגם באחיזת המשיב בשטרות אלו. במקרה שלפנינו, אכן הוכח היטב ע"י ב"כ המשיב כי שיקים אלה סוחרו למשיב בחודשים יולי וספטמבר 2011, בעוד שמועד פרעונם של השיקים היה קבוע לחודש דצמבר 2011, ובהתאם לעדות המצהיר בחקירתו, תמורה והסחורה הייתה אמורה להשתלם לו ע"י הצד הקרוב, חברת סונולה בע"מ, כחודש עד חודשיים ימים בטרם מועד פרעון השיקים ומכאן עולה כי מועד סיחור השיקים למשיב קדם למועד כשלון התמורה ועל כן סוחרו הם כדין להמשיב. בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת כשלון התמורה שיש למבקש כלפי הצד הקרוב לו ככל הנטען על ידו שאותו צד קרוב העמיד לטובתו מכתב שיפוי בגין כל תביעה, אזי עליו לחזור אל הצד הקרוב בתביעה מתאימה שכן אין לו כל הגנה כלפי המשיב. בנסיבות אלו, הנני דוחה את ההתנגדות ומחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ושכה"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪. הליכי ההוצל"פ ימשכו כסידרם." דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הדיון, ובהחלטת הרשם, אני מוצא לנכון לדחות את הערעור מן הנימוקים שיפורטו להלן: כבר בתחילת החלטתי אציין ואומר, שהודעת הערעור, אשר הוגשה על יגי המערער הינה כללית לאקונית ולא מפורטת והטענות שנטענו בה נטענו באופן סתמי, וכבר מטעם זה היה מקום לדחות את הערעור. גם בחינת החלטת הרשם הנכבד, מביאה אותי למסקנה שהחלטת הרשם נכונה ראויה ומנומקת, ואין מקום להתערב בה. המערער טוען שהמשיב לא הוכיח את מועד סיחור הצ'קים, אולם אין בידי לקבל טענה זו, שכן ברגע שהמערער הודה בחקירתו כי השיקים הופקדו בבנק לפני מועד כשלון התמורה אין עוד כל צורך בהוכחה נוספת מצד המשיב בנוגע למועד הסיחור. הלכת גויסקי קובעת כי במצב של כשלון תמורה מלא בו סוחר שטר לצד רחוק יש להבחין בין שני מצבים: הראשון, בו נכשלה התמורה ורק אז השטר סוחר ואז אכן רק אוחז כשורה זכאי לפירעון השטר. מצב נוסף הוא מצב בו קודם סוחר השטר ורק אחר כך נכשלה התמורה ואז לא רק אוחז כשורה אלא לכל אוחז בעד ערך יש זכות לפרעון השטר. (ראה: ע"א 61/333 אליעזר גויסקי נגד חיים יוסף מאיר ו-2 אח') . במקרה דנן, לאור העובדה שמחקירתו של המערער עולה כי מועד הסיחור קדם לכישלון התמורה, אין כל נפקות לשאלה האם הבנק המשיב הוא אוחז כשורה או לא, שכן גם אוחז שאינו אוחז כשורה זכאי לפרוע את השיק במצב דברים זה. סעיף 76 לפקודת השטרות קובע כדלקמן: "(א) היתה אחת התוספות שלהלן חוצה את פני השיק, הרי זה שרטוט והשיק משורטט בכללות, והן: (1) המלה "ושותפיו" או כל קיצור ממנה, בין שני קווים חוצים מקבילים, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן; (2) שני קווי אלכסון מקבילים בלבד, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן. (ב) היתה תוספת שמו של בנקאי חוצה את פני השיק, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן, הרי זה שרטוט והשיק הוא משורטט במיוחד ולאותו בנקאי." הסעיף לעיל קובע מהם התנאים לשיק המשורטט בכללות ולאור העובדה שעל השיק שורטטו שני קווים חוצים מקבילים, הוא אכן עונה על ההגדרה שיק משורטט בכללות. אולם, משמעות של שיק כזה הינה כי ניתן לגבותו באמצעות שירותיו של בנק בלבד, כפי שאכן קרה במקרה זה, והוא אינו מגביל את סחרותו. לפי סעיף 7 לפקודת השטרות על-מנת להגביל את סחרותו של שיק יש יש להשתמש במילים האוסרות על העברתו או מורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר: "(א) שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר." לפיכך, צדק הרשם כאשר דחה טענת המערער בדבר אי-סחירותם של השיקים, שכן הם לא הוגבלו בצורה מפורשת והמערער הסתפק בשרטוט של שני קווים אלכסוניים בלבד, וזו אינה מספיקה להגבלת סחרותו של השטר, כך נקבע לא אחת גם בהלכה הפסוקה. לפי ההלכה הפסוקה מצב בו הגנתו של המערער היא חסרת יסוד או הגנת בדים, לא תינתן רשות להתגונן: "בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן את הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן". (ראה: 1. עא 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) U.K. , מו (2) 273 (פורסם באתרים משפטיים) ). מאחר וקיבלתי את קביעת הרשם לפיה אין למערער טענת הגנה של כשלון תמורה ומאחר ואין למערער כל טענת הגנה אחרת, החלטתו של הרשם לדחות את ההתנגדות לביצוע שטר הינה נכונה. כאמור ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪. הלכות משפטיות