טענת העותר בעתירה היא, כי ההסכמים בטלים ומבוטלים בהיותם עומדים בניגוד לתקנת הציבור, למוסר הציבורי, לטוהר המידות, לחופש הבחירות האישיות ולתהליך הדמוקרטי הטמון בהן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בין רשימות בבחירות ללשכת עורכי הדין: השופט א' ברק: ב .1באמצע שנת 1985התקיימו בחירות לראש לשכת עורכי הדין בישראל. לקראת בחירות אלה נערכו שני הסכמים. האחד, בין הרשימה המאוחדת למען מקצוע חופשי (היא רשימתו של המשיב 1) והרשימה הירושלמית המאוחדת לבין רשימת הצעירים ארצית כללית וגוש הפרקליט: השני, בין המשיב 1לבין יושב-ראש ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין. בהסכם הראשון נקבע, בין השאר, כי המועמד המשותף לראש לשכת עורכי הדין בבחירות הקרובות (15.5.85) לתקופת כהונה המסתיימת בפברואר 1987יהיה המשיב .1המועמד המשותף לראש הלשכה בבחירות שלאחר הבחירות הללו, דהיינו, הבחירות בפברואר 1987, יהיה המשיב 2, אשר הצהיר כי יכהן בתפקיד זה רק קאדנציה אחת של ארבע שנים. המשיב 1הצהיר, כי עם סיום תפקידו כראש הלשכה בפברואר 1987הוא לא יציג מועמדותו לבחירות לראש הלשכה. הרשימה המאוחדת למען מקצוע חופשי הצהירה, כי לא תציג ולא תתמוך במועמד כלשהו לראש הלשכה בבחירות 1987זולת המשיב .2ממלא מקומו של המשיב 2כראש הלשכה ייקבע על-ידי הרשימה המאוחדת למען מקצוע חופשי. כן נקבע בהסכם, כי המועמד המשותף בבחירות 1987ליושב ראש ועד מחוז תל-אביב ייקבע על-ידי הרשימה המאוחדת למען מקצוע חופשי, ממלא מקומו של יושב-ראש ועד מחוז תל-אביב ייקבע על-ידי רשימת הצעירים. אשר לתפקיד ראש המועצה הוסכם, כי בבחירות 1987תתמוך רשימת הצעירים ארצית כללית וגוש הפרקליט במועמדותו של המשיב 7לתקופה של שנתיים. מילוי התפקיד ביתרת התקופה, בשתי שנים נוספות, נשאר פתוח. במקרה של מחלוקת יוכרע העניין, לפני בחירות 1987, על-ידי ועדת שניים שכוננה בהסכם. ההסכם מתייחס גם לראשי ועד מחוז חיפה ומחוז באר-שבע. נקבע בו, כי המועמדים לתפקידים אלה יהיו משותפים. יושב-ראש ועד מחוז ירושלים ייקבע על-ידי ועדת השניים. אשר לוועדה לבחירת שופטים נקבע, כי יימשך ההסדר הקיים גם בקאדנציה של בחירות .1987ההסכם מוסיף וקובע, כי הצדדים לו יפעלו כמיטב יכולתם למימושו ויסייעו להשגת יעדיו. מחלוקות, הנוגעות לפירוש ההסכם, יוכרעו על-ידי ועדת השניים. הוסכם, כי הצדדים לא יעשו הסכמים נפרדים. לבסוף נקבע, כי בהסכמה של ועדת השניים ניתן לשנות במסמך בכתב שייחתם מראש - הסכם זה. בהסכם השני נקבע, בין השאר, כי אם מועמדותו של המשיב 1תזכה במחוז חיפה ברוב, ישתתף חבר מחוז חיפה בישיבות הוועד המרכזי, וזאת נוסף על הנציג הקבוע של חיפה בוועד המרכזי. כן נקבע בהסכם, כי נציגי חיפה ימשיכו לעמוד בראש שתי ועדות של הוועד המרכזי. לבסוף הוסכם, כי המשיב 3יומלץ על-ידי הסיעות, התומכות במשיב 1כאחד משני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים. .2העותר היה אחד המועמדים בבחירות 1985לראש לשכת עורכי הדין. משנודע לו על דבר ההסכמים, ביקש מהצדדים להם להודיע על בטלותם. משלא נענה, עתר לבית-משפט זה (בג"צ 232/85*) בבקשה, כי יוכרז על בטלותם, וכי ייאסר ביצועם, וייאסר מתן התחייבות בכל הנוגע להצבעה בבחירות. העתירה נדחתה בשל השיהוי בהגשתה. הבחירות נתקיימו במועדן. המשיב 1נבחר לראש הלשכה. לאחר הבחירות מולאו ההתחייבויות ונבחרו ממלאי תפקידים בלשכה, כאמור בהסכם. עתה אנו עודים בפני בחירות .1987כפי שעולה מההסכמים, חלק מהוראותיהם מתייחס לבחירות אלה. בעתירה שלפנינו מבקש העותר, כי נכריז על הסכמים אלה כבטלים, וכי נאסור על המשיבים 1- 7לבצע הסכמים אלה. עם פתיחת הדיון הוסכם בין הצדדים, כי המשיב 4יימחק. המשיבה 8הודיעה, כי אין היא רואה מקום להופיע ולנקוט עמדה כלשהי באשר לעתירה. כן הודיע המשיב 9, כי אין הוא נוקט כל עמדה בעתירה. .3טענת העותר בעתירה היא, כי ההסכמים בטלים ומבוטלים בהיותם עומדים בניגוד לתקנת הציבור, למוסר הציבורי, לטוהר המידות, לחופש הבחירות האישיות ולתהליך הדמוקרטי הטמון בהן. לטענתו, אין הסכמים אלה עולים בקנה אחד עם עקרון השוויון, אשר צריך לשרור בבחירות .1987כן נוגדים הסכמים אלה - בכל הנוגע לוועדה לבחירת שופטים - את עקרון חשאיות הבחירות. העותר טען גם, כי ההסכמים נוגדים את החוק או את תקנת הציבור, בהיותם עבירה על כלל 56לכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה), תשמ"ב-1982, שענינו שחיתות והפרעה לבחירות. לבסוף נטען, כי ההסכמים פסולים, בהיותם מגבילים את שיקול הדעת שהוטל על הצדדים להם. בטיעונו בעל-פה הוסיף העותר וציין, כי אין הוא מייחס כל שחיתות אישית למי מהמשיבים, וכי מטרתו היא שמירה על טוהר המקצוע של עריכת הדין. לשם כך יש להכריז, כי ההסכמים בטלים ומבוטלים, שכן הצדדים להם רואים אותם כמחייבים. את עיקר הפסול רואה העותר בכך, שההסכמים מגבילים את שיקול-דעתו של הבוחר ופוגעים בעקרון השוויון. .4מר טרלו, שטען למשיבים, ציין, כי אין כל הוראה האוסרת על התקשרות בין סיעות. נהפוך הוא: התקשרויות אלה מקובלות הן, הן בלשכה והן מחוצה לה (כגון, בעיריות ובשלטון המרכזי). אכן, ניסיון החיים מלמד, כי החברה הישראלית בנויה על קואליציות. לטענתו, דווקא החירות לעריכת ההסכמים היא הביטוי לזכות לבחור ולהיבחר. על ההסכמים שנעשו לא חל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ואין הם אלא הצהרת כוונות, אשר תוקפן ייקבע על-פי תוכנן. ההסכמים נושא העתירה שלפנינו אינם פגומים בתוכנם. אין בהם כל שחיתות, וו מן הטעם, כי מושג אחרון זה בנוי על טובת הנאה חומרית, וזו אינה מצויה בענייננו. אין בהם גם ניגוד לטובת הציבור, ואין הם פוגעים בשוויון או בכלליות הבחירות. .5ביסוד העתירה מונחים הסכמים, שעניינם הבחירות למוסדות הלשכה ואיושם של מוסדות אלה. מהו המשטר המשפטי השולט בהסכמים אלה? שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. נוטה אני לדעה, כי בדרך כלל אין חוק החוזים (חלק כללי) חל במישרין על הסכמים אלה. הטעם לדעה זו מקורו, בין השאר, בכך, כי חוק החוזים חל על "חוזה". ביסוד החוזה מונחים הצעה וקיבול; וביסוד ההצעה והקיבול מונחת גמירת הדעת "להתקשר בחוזה"; וביסוד גמירת הדעת להתקשר בחוזה מונח הרצון ליצור מערכת של יחסים משפטיים-חוזיים (ראה: ג' שלו, "כריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ח), 10; ע"א 440/75 [1], בעמ' 266). נוטה אני לדעה, כי בהסכמים שלפנינו אין אותה גמירת דעת להתקשר בחוזה, כלומר, במכשיר מתחום המשפט הפרטי. אכן, לכאורה, גמירת דעתם הטיפוסית שלצדדים להסכמים כמו אלה שלפנינו אינה לראות עצמם קשורים במערכת דינים (ראשוניים ומשניים) מתחום המשפט הפרטי. נראה לי, כי ברוח זו יש לפרש את דבריו של השופט ויתקון בבג"צ 313/67 [2], בעמ' 83, כי "בלאו הכי אין הסכם פוליטי כזה שפיט...". .6התפיסה, כי חוק החוזים (חלק כללי) אינו חל במישרין על ההסכמים שלפנינו, אין משמעותה, כי ההסכמים שלפנינו פועלים בחלל משפטי. עניין לנו בהסכם בין סיעות בלשכת עורכי הדין, הפועלות בתחומי המשפט הציבורי. אמת, יש מקום לדעה, כי הצדדים להסכמים אינם רואים עצמם כנתונים למשטר של משפט פרטי. עם זאת, אין מקום לדעה, כי בכל המקרים הצדדים להסכמים רואים עצמם פטורים מעולו של המשפט בכלל. עיון בהסכמים אלה מלמד, כי הם מנוסחים בקפידה, וכי הצדדים נוטלים על עצמם התחייבויות ציבוריות שונות. נראה לי, כי גמירת הדעת הטיפוסית הייתה, כי הצדדים רואים עצמם כעורכים הסכם שהמשפט הציבורי חל עליו. אכן, אפילו תאמר, כי עניין לנו "בהסכם ג'נטלמני", הרי "הג'נטלמן הציבורי" חייב בכבוד המשפט הציבורי. אין לנו עניין בהסכם לארוחת ערב, שאין בו כדי להטיל זכויות וחובות. עניין לנו בהסכם רציני בעניין רציני, שנכרת במלוא הרצינות, ואף אם אין בו רצון לכרות חוזה מתחום המשפט הפרטי, יש בו רצון לעשות הסכם מתחום המשפט הציבורי. זאת ועוד: איש הציבור הוא נאמן הציבור. לא לעצמו הוא פועל, אלא למען האינטרס הציבורי הוא פועל. אך טבעי הוא, כי הסכמים והבטחות שהוא נותן נבחנים, על-כן, באמות מידה של המשפט הציבורי (ראה: בג"צ 262/62 [3], בעמ' 2115; בג"צ 142/70 [4], בעמ' 331; בג"צ 840/79, המ' 830/79, 860[5], בעמ' 745-747). אכן, איש ציבור אינו רשאי לומר: "הסכמתי, אז מה?" לאיש ציבור זה משיב המשפט הציבורי: "ההגינות והסבירות הציבוריים מחייבים, כי אם הסכמת, עליך לכבד הסכמתך, אלא אם כן בידך נימוקים טובים שלא לקיימה". ודוק: גם איש ציבור עשוי להיכנס להסכם שאין לו כל נפקות משפטית (השווה ע"א 137/77 [6]). הסכמים לארוחות ערב עשויים להיעשות הן על-ידי ג'נטלמן, הפועל בתחום הפרטי, והן על-ידי "ג'נטלמן", הפועל בתחום הציבורי. רבים ההסכמים הציבוריים אינם מסוג זה. על-פי ניסוחם ומהותם, יש בהם רצון טיפוסי להיכנס להתקשרות, אם כי בסיסה של זו אינו המשפט הפרטי אלא המשפט הציבורי. תוצאה זו נראית לי ראויה. עניין לנו בהסכמים רבים ומגוונים, המקיפים מיגזרים שונים (פוליטיים, חברתיים, כלכליים) של חיי הציבור. הסכמים אלה - כך אנו מניחים - נעשים במלוא הרצינות, מתוך גמירת דעת שינהגו על פיהם. ראוי הוא שלא להותיר חוזים אלה מחוץ להסדר המשפטי של הדין ומחוץ לפיקוח השיפוטי של בית המשפט. הפיכתו של ההסכם הציבורי ללא שפיט, סופה התנכרות הצדדים להסכם ולהסכמתם, והתנכרות זו סופה שהיא פוגעת באמון הציבור במערכות השלטון. תוצאה זו יש למנוע. .7ישאל השואל, הסכם מתחומי המשפט הציבורי מהו? התשובה היא, כי קיימות קטיגוריות רבות של הסכמים, שהמסגרות המשפטיות של המשפט הפרטי אינן מתאימות להם, ואשר הדרך לבחינתם היא מזווית הראייה של המשפט הציבורי. במסגרת זו ניתן לכלול הסכמים, בהם הצדדים כולם הם גורמים הפועלים במשפט הציבורי, כגון הסכם קואליציוני במישור הממשלתי או הסכמים בהם אחד הצדדים הוא גורם ציבורי והצד האחר הוא גורם פרטי, כגון עיסקת טיעון (ראה בג"צ 218/85 [7]). לעתים, מוסדרים הסכמים מסוג זה, בהיקף זה או אחר, בדבר חקיקה (כגון הסכם בין רשימות מועמדים לעניין עודפי קולות: חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; "האמנה" בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית: חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג-1952; הסכם לייצוב המשק: חוק לייצוב המשק, תשמ"ה-1985). לעתים, אין להסכם כל עיגון ספציפי בחוק. .8מה הם הדינים, מתחום המשפט הציבורי, החלים על הסכמים "פובליציסטיים" אלה (כלשונו של פרופ' ה' קלינגהופר, משפט מנהלי (מפעל השכפול, תשי"ז) 124)? חלקם של דינים אלה מעוגן בהלכה הפסוקה הקיימת. כך, למשל, הסכם "ציבורי", אשר תוכנו או מטרתו סותרים את תקנת הציבור - כגון הסכם בעל אופי גזעני - בטל, ואין לנהוג לא על פיו ולא על-פי רוחו (ראה: בג"צ 501/80 [8]; בג"צ 313/67 [2] הנ"ל). בדומה, הסכם "ציבורי" אין בכוחו להגביל שיקול-דעת סטטוטורי, ורשות ציבורית רשאית להשתחרר מהסכם זה, שצורכי ציבור חיוניים מצדיקים זאת, בלא לשלם את מידת הפיצויים המלאה על הפרת הסכם (ראה: בג"צ 311/60 [9]; בג"צ 124/79 [10]). עניינים אחרים ורבים טרם נדונו בפסיקה. על חלקם ניתן להפעיל, בשינויים מחויבים, הוראות מתאימות מחוקי החוזים השונים. כך, למשל, חוק החוזים (חלק כללי) עשוי לחול "ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים..." מכוח הוראות סעיף 61(ב) לאותו חוק. חוקים אחרים, כגון חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בדרך של היקש (ראה סעיף 1לחוק יסודות המשפט, תש"ם-1980). כך, למשל, דיני הטעות וההטעיה, הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), עשויים לחול גם על ההסכם הציבורי; על חלקם האחר יחולו הוראות המשפט המינהלי, כגון החובה לפעול בסבירות ובהגינות. בעניין זה יהא צורך בוודאי בעתיד לגבש מערכת דינים חדשה, אשר תתחשב באופיו המיוחד של ההסכם הציבורי. מערכת דינים זו תעסוק בוודאי, בין השאר, ביכולת ההשתחררות מההסכם הציבורי ובאשרות לשנותו, בתרופות על הפרתו וכיוצא בהם עניינים, המייחדים חוזה ציבורי (ראה ג' טדסקי, "הסכמי המינהל עם הפרט" משפטים יב (תשמ"ב-מ"ג) 227). אך טבעי הוא, כי במשך השנים יגבש בית המשפט הגבוה לצדק - אשר בעיקר בסמכותו מצוי הטיפול בהסכמים הציבוריים - מערכת דינים מקיפה, אשר תהלום תופעה מיוחדת זו, ואשר תקבע את גבולות התפרסותה. בעניין זה יהא על בית המשפט להבטיח, מחד גיסא, מסגרת נורמאטיבית גמישה ועניינית, שתתחשב בצרכיו המיוחדים של ההסכם הציבורי. מאידך גיסא, יהא על בית המשפט להבטיח מסגרת נורמאטיבית, שתבטיח הגינות וטוהר בפעילות הציבורית ואמון הצבור בהסכמיו של השלטון. בית המשפט יוכל ללמוד ממצבים דומים, בהם פסק בעבר, כגון דיני המשא והמתן הטרום חוזי במסגרת הלכות המכרזים, ודיני ההבטחה המינהלית. כמובן, לאור השוני בין הסוגיות, יהא מקום לפתח - כל עוד לא אמר המחוקק את דברו (ראה א' פוזנר, "חוק החוזים המינהליים - כורח המציאות" משפטים יב (תשמ"ב-מ"ג) 506) - מערכת דינים מיוחדת בסוגיה זו. .9על רקע נורמאטיבי זה נפנה עתה לבחינתם של ההסכמים, שעליהם סבה העתירה שלפנינו. הסכמים אלה כשלעצמם אינם בלתי חוקיים. עמד על כך השופט ברנזון בציינו: "הסכם בין-מפלגתי אינו פסול בתור שכזה, אבל הוא עלול להיפסל כשהוא נעשה יסוד לפעולה הסותרת את עקרונות החוק" (בג"צ 191/64[11], בעמ' 610). האם יש דבר בתוכנם של הסכמים אלה הפוסל אותם? לדעתי, התשובה על כך היא בשלילה. אין אני רואה בהם דבר, הנוגד את תקנת הציבור. אין בהם כל הוראה, כיצד על הבוחר להצביע בבחירות הכלליות. יש בהם הסכם בין סיעות שונות. אכן, זו דרכה של דמוקרטיה, שמחייבת היא לעתים הסכמים בין "היחידות הקונסטיטוציוניות" (סיעות, מפלגות), המרכיבות את מוסדות השלטון. במשטר דמוקרטי, המבוסס על שלטון רוב, אין מנוס לעתים משיתוף פעולה בין הגורמים השונים על-מנת לגבש רוב. "קואליציות" שכאלה אין בהן כל פגם, ולעתים אי-אפשר בלעדיהן. דבר זה נכון הוא לעניין הסכמים הנערכים לאחר הבחירות, אשר בלעדיהם לא ייתכן, לעתים, שלטון יציב. דבר זה נכון הוא גם לעניין הסכמים הנערכים לפני הבחירות, ואשר בהם מסכימות הסיעות והמפלגות על דרכי פעולה עתידיות. עד כמה שהסכמים אלה גלויים וידועים, וציבור הבוחרים מודע להם, הרי הם משמשים נתונים, שעל פיהם מגבש כל מצביע את עמדתו שלו באשר לאופן הצבעתו. הסכמים שכאלה אין בהם כל פגיעה בעקרון השוויון או בחשאיות הבחירות. שיקולים אלה, התופסים לעניין השלטון (המרכזי והמקומי), תופסים גם לעניין לשכת עורכי הדין. .10טוען העותר, כי ההסכמים פסולים הם, משום שיש בהם הפרה של כלל 56לכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה), שעניינו "שחיתות והפרעה לבחירות". לטענתו, ההסכמים פסולים, שכן הם מהווים מעשה שחיתות. אין בידי לקבל טענה זו. ההסכמים עוסקים, בין השאר, באיוש משרות במוסדות הלשכה המרכזיים (המועצה הארצית, הוועדים המחוזיים) או בגופים, אליהם שולחת הלשכה את נציגיה (כגון, ועדה לבחירת שופטים). אין אני רואה הסכמים בעניין זה כמעשה שחיתות. ודוק: גישתי זו אינה מבוססת על הבחנתו של מר טרלו, המבחין בין טובת הנאה חומרית לבין טובת הנאה אינה חומרית. לדעתי, גם טובת הנאה שאינה חומרית יכול שתהא בה שחיתות. גישתי שלי מבוססת על מהותם של ההסכמים, שעניינם ההחלטה בדבר איוש משרות, שמעצם מהותה היא פרי של משא ומתן בין הסיעות השונות המרכיבות את מוסדות הלשכה. איני רואה כל פסול בכך, כי משא ומתן זה וההסכם הנובע ממנו יתקיימו לפני הבחירות, ובלבד שההסכם יהא גלוי וידוע. דברים אלה תופסים, לדעתי, גם לעניין נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. בעניין זה יש להבחין היטב בין בחירת שופט על- ידי הוועדה לבין בחירת נציג הלשכה לוועדה. בבחירה הראשונה יש לבחור במועמד בעל הכישורים הטובים ביותר. הסכם מוקדם בעניין זה נוגד, לדעתי, את טובת הציבור, והוא בטל, בלא שיהא צורך להמתין עד להגשתו, הלכה למעשה. הבחירה השנייה, לעומת זאת, היא פרי המשא ומתן הסיעתי. כך הוא הדבר לעניין חברי הכנסת הנבחרים על-ידי הכנסת, כחברי ועדת הבחירה, לעניין חברי הממשלה המתמנה על-ידי הממשלה לוועדת הבחירה. כך הוא גם הדבר לעניין נציגי הלשכה בוועדת המינויים. זו המציאות, ואין אני רואה בה כל יסוד של שחיתות. .11ממשיך מר רובין וטוען, כי ההסכמים פסולים, שכן יש בהם כדי להגביל בעתיד את שיקול הדעת שיש לנושאי משרה במוסדות הלשכה במילוי תפקידם בלשכה. אין לי צורך לבחון טענה זו לגופה. אפילו מגביל ההסכם שימוש עתידי בסמכות שלטונית, אין בכך כדי להביא לפסילתו בהווה של ההסכם. הגישה המקובלת בעניין זה בישראל היא, כי הסכמים המגבילים סמכות שלטונית אינם בטלים כשלעצמם (ראה בג"צ 311/60 [9] הנ"ל). עם זאת, שעה שיבוא מועד הפעלת הסמכות השלטונית, יוכל בעל הסמכות להשתחרר מההסכם, אם צורכי ציבור חיוניים יצדיקו זאת (ראה: בג"צ 242/70 [12], בעמ' 315; ע"א 64/80 [13], בעמ' 599). על-כן, אם בעתיד יעמדו הצדדים לחוזה לפני הצורך להגשימו, ואם הגשמה זו תעמוד בניגוד לשיקולים הראויים במסגרת שיקול הדעת הסטטוטורי הנוגע בדבר, כי אז ניתן יהא לשחרר את בעל ההסכם מהתחייבותו, ובלבד שיתמלאו הדרישות הנוגעות להשתחררות זו. אין כל צידוק, כי נקדים את המאוחר, וכי נכריז כבר עתה על השתחררות מההסכם. לשון אחר: איש ציבור שבחר לתפקיד סטטוטורי מטעם גוף ציבורי, חב אמון לאותו גוף ציבורי וחב נאמנות לתפקידו הסטטוטורי, וכפי שאמר חברי, השופט גולדברג, בהתנגשות החזיתית בין שני אלה, יד התפקיד הסטטוטורי על העליונה, וזאת כחלק מעקרון עליונות החוק. אך כל עוד אין התנגשות שכזו, עליו לקיים את שתי הנאמנויות הללו. זו המשמעות של הפסיקה, כי "חוזה מגביל סמכות" אינו בטל כשלעצמו, ורק אם הגשמתו נוגדת אינטרס ציבורי חיוני, ניתן להשתחרר ממנו. כאמור, לא בשלו התנאים להכרזה על השתחררות שכזו בעניין שלפנינו. .12הגעתי איפוא למסקנה, כי דין העתירה להידחות לגופה. מכיוון שכך, אין לי צורך לבחון שורה של טענות סף, אותן העלה מר טרלו, בא-כוח המשיבים. הוא העלה אותן בגמר טיעוניו, כשאף רצונו שלו - כמו גם רצונו של העותר עצמו - הוא, שתהא הפעם הכרעה לגוף העניין. הכרעה כזו נופלת היום. דין העתירה להידחות איפוא. הצדדים ביקשו, כי יהא הזוכה אשר יהא, לא נפסוק הוצאות. את רצונם זה של הצדדים נכבד. התוצאה היא כי העתירה נדחית, והצו-על-תנאי מתבטל. השופט א' גולדברג: יהא תוקפם המשפטי של ההסכמים הנדונים אשר יהא ביחסים שבין הרשימות שהתקשרו בהם, לא יכול להיות ספק, כי אין הם מחייבים מאן דהוא מחברי הלשכה בבואו לבחור את ראש הלשכה, כשם שאינם יכולים לכבול את ידיהם של נציגי אותן רשימות במילוי תפקידם במוסדות הלשכה. מכאן שאין ההסכמים שמים לאל מניה וביה את מצוות המחוקק בסעיף 8לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, כי בחירת ראש הלשכה על ידי חברי הלשכה תהא "בבחירות שוות, אישיות, חשאיות..." והוא הדין בבחירת נציגיה של המועצה הארצית לוועדה לבחירת שופטים כהוראת סעיף 6(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- .1984שיקול-דעתו של חבר הלשכה וכן של נבחר למוסדותיה אינו נשלל ואינו נפגם חרף ההסכמים, כשמחובתו של עורך הדין להיות מודרך בעת שהוא מצביע, הן בבחירות והן בתפקידו כנבחר, אך ורק על-ידי שיקולים ענייניים ועל-פי הכרתו, כי הצבעתו תשרת את טובת הכלל וטובת ציבור עורכי הדין. לא ההתחייבות שנטלה על עצמה הרשימה, שעמה נמנה הנבחר, היא המצפן, שיורה לו את דרך הצבעתו, אלא צו מצפונו, וכל אימת שסותרת ההתחייבות את חובתו למלא את תפקידו באמונה, גוברת ידה של האחרונה. "הרעיון הקולקטיבי" הבא לידי ביטוי בהסכם אינו מגיע, על-כן, תדיר לכלל דעה המחייבת את הנציג. ומאחר שאין ההתחייבות יוצאת מגדרה של התוויית מדיניות בפניית הרשימה אל הבוחר וכהנחיה לנציגיה, אין לראות בהסכמים אלא חלק ממצע הבחירות של הרשימות המתקשרות. וכל עוד גלויים ההסכמים ואין הם נעשים במסתרים, יעמדו הסכמים אלה ל"פסק- דינו" של הבוחר ביום הבחירות. הוא שיחרוץ גורלן של הרשימות המתקשרות לשבט או לחסד. השופטת ש' נתניהו: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ברק. עורך דיןחוזהבחירותלשכת עורכי הדין