לשון הוראות סעיפים 46 עד 48 לחוק ההוצאה לפועל הינה כדלהלן: 46. (א) לא הגיש הצד השלישי הודעה כאמור בסעיפים 44 ו-45 או שהגיש הודעה ורשם ההוצאה לפועל סבור שההודעה אינה שלמה או אינה נכונה, רשאי הוא, לפי בקשת הזוכה, להזמין את הצד השלישי לחקירה; על חקירה זו יחולו הוראות סעיף 67, בשינויים המחוייבים. (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. 47. הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין. 48. (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב צד שלישי בחוב הפסוק: בפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל בבית שאן (כב' הרשמת וידאד יונס) מיום 18.07.11 (להלן:"ההחלטה"), במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 11-00620-08-2 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). במסגרת ערעור זה, עותר המערער להורות על ביטול החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשתו לחייב את המשיב, בתשלום החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיפים 46 ו- 48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967 (להלן:"החוק"). העובדות הדרושות לענייננו המערער הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, כנגד חייב (להלן: "החייב"), כאשר המשיב הינו בנו של החייב. הזוכה הטיל עיקול אצל המשיב, וזאת לאחר שלטענתו, נודע לו ממאן דהו, כי החייב מנהל חשבון בנק באמצעות בנו, המשיב, באחד הבנקים בכרמיאל, על מנת להתחמק מנושיו. ביום 18.10.10 ניתן צו העיקול על נכסיו ו/או זכויותיו ו/או כספיו של החייב, הנמצאים בידי המשיב, כאשר צו העיקול הומצא לאחרון ביום 02.11.10. משלא פעל המשיב בהתאם להוראות הצו, ולא נתן תשובה ללשכת ההוצאה לפועל ו/או למערער, הגיש האחרון בקשה לזימון המשיב לחקירה, וחיובו בחוק הפסוק. בהחלטה מיום 30.12.10 נדרש המשיב לקיים את צו העיקול ולהגיש מסמכים, אחרת יוזמן לחקירה. משלא פעל כאמור, נקבע מועד לדיון בבקשה לחקירת המשיב, אליו התייצב המערער בלבד. בדיון זה ביקשה ב"כ המערער לחייב את המשיב בחוב הפסוק. בהחלטה מיום 18.07.12, נשוא ערעור זה, דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המערער לחיוב המשיב בחוב הפסוק, וקבעה כדלקמן: "אין באי הופעתו של צד ג' לדיון או אי מענה לצו העיקול כדי להביא לחיובו בחוב הפסוק מבלי שהוכחה טענת הזוכה כי במועד מתן צו העיקול החזיק צד ג' בכספים השייכים לחייב. הנטל בעניין זה מוטל הזוכה. טענת הזוכה בסעיף 10 לתצהיר שצורף לבקשה כי החייב מנהל חשבון בנק באמצעות צד ג' מבוססת על דברים שסיפר לו אדם אחר. מדובר בעדות שמועה שלא ניתן לבסס עליה כל ממצא.." טענות הצדדים לטענת המערער, טעתה כב' רשמת ההוצאה לפועל, עת דחתה את הבקשה לחיוב המשיב בחוב הפסוק של החייב, כאשר החלטתו המודעת של המשיב, שלא ליתן תשובה לצו העיקול, ולא להתייצב לדיון, יש לה משקל ראייתי התומך ומחזק טענות המערער. עוד טען המערער כי, הוא עמד בנטל הראיתי לחיוב המשיב, כאשר משבחר המשיב שלא להתייצב לדיון, ולא לחקור את המערער על תצהירו, ולא לנסות להפריך את העדות, עדות זו, הינה מספקת כדי לקבוע כי המערער עמד בנטל ההוכחה. עוד טען המערער כי, בתצהיר שצורף לבקשה, פירט עובדות רבות על אופן ניהול עסקי החייב, באופן פיקטיבי, באמצעות צדדים שלישיים, וביניהם המשיב, ובכלל זה ניהול כספי החייב, באמצעות חשבון הבנק של המשיב. מנגד, ובתשובה לערעור, ביקש המשיב, בדיון שנערך בפניי ביום 04.03.12, לדחות את הערעור על הסף. לטענתו, חיוב משיב בחוב פסוק, הינו במקרה שבו נמנע האחרון מלהעביר למערער, נכסים השייכים לחייב, והנמצאים ברשותו ו/או יגיעו אליו בעתיד. הוסיף המשיב וטען כי, בהתאם להלכה הפסוקה, לא נקבע שעצם המצאת צו העיקול לצד ג', ואי מתן הודעה מתאימה, מטעמו, יוצרת חזקה שהנכסים מצויים ברשותו, כאשר מי שמבקש סעד בהתאם לסעיף 48 לחוק, שומה עליו להוכיח כי קיימים נכסים מעוקלים ו/או קיימים חובות. עוד טען המשיב כי, בהתאם לסעיף 46 לחוק, ניתן להזמין את המשיב לחקירה, וככל שלא מתייצב אליה, ניתן להוציא נגדו צו הבאה, אבל לא ניתן לחייב בחוב הפסוק משלא הוכח שיש מעוקלים. המשיב מבקש דחיית הערעור תוך חיוב בהוצאות. בתשובתו מיום 12.03.12 לטיעוני המשיב, חזר המערער על נימוקיו לקבלת הערעור ואף בהודעת המערער מיום 19/6/12 טען כי דרגת הקרבה בין החייב לבין המשיב, בצירוף נסיבות מיוחדות מעבירות את הנטל להביא ראיות לסתור לכתפי החזיק. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית לשון הוראות סעיפים 46 עד 48 לחוק הינה כדלהלן: 46. (א) לא הגיש הצד השלישי הודעה כאמור בסעיפים 44 ו-45 או שהגיש הודעה ורשם ההוצאה לפועל סבור שההודעה אינה שלמה או אינה נכונה, רשאי הוא, לפי בקשת הזוכה, להזמין את הצד השלישי לחקירה; על חקירה זו יחולו הוראות סעיף 67, בשינויים המחוייבים. (ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. 47. הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין. 48. (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין. בענייננו, זימונו של המשיב לחקירה, נעשה בעקבות בקשה אשר הוגשה ע"י המערער, בה התבקשה רשמת ההוצאה לפועל לחייב את המשיב במלוא החוק הפסוק, ו/או לקבוע מועד לזימונו לחקירה. חיוב צד ג' בתשלום החוב הפסוק מעוגן בסעיף 48 לחוק, ולפיו ניתן לחייב את הצד השלישי בחוב הפסוק , מקום בו הצד השלישי לא עשה כאמור בהוראות סעיף 47 לחוק, ללא הצדק סביר. המקור לחיוב נובע מהוראותיו של סעיף 47 הנ"ל. דהיינו צד שלישי, אשר לא מסר לידי המוציא לפועל את הנכסים המעוקלים, או את החובות המגיעים ממנו לחייב, וזאת בלא כל הצדק סביר, לא פעל כמצוות סעיף 47, ובהתאם לסעיף 48 ניתן להשית עליו את החוב הפסוק. רק מקום בו הצד השלישי לא מילא אחר הצו למסירת מעוקלים ולא העביר אותם אל המוציא לפועל, יחויב בגובה החוב הפסוק. ברע"א 4083/00 קוטב חברה לסחר ושירותים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , נקבע : "ביחסים שבין הזוכה לבין צד ג' בהליכי הוצאה לפועל, עצם קיומו של צו עיקול אין משמעותו כי צד ג' חב לזוכה בחובו הפסוק של החייב ויש בכל מקרה להוכיח כי צד ג' אכן חייב בתשלום. הנטל רובץ על הזוכה לעשות כן, וזאת גם אם צד ג' אינו מגיב לצו העיקול ואינו משתף פעולה בהליכי ההוצאה לפועל. תפישה זו נסמכת על הלכה פסוקה בבית המשפט העליון (רע"א 5222/93 גוש 1992 בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, תק' עליון 94(2) 1458; וכן רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא, אגודה שיתופית מרכזית לשיווק, דינים עליון נ"ג 885). גם אם מנורה לא התייצבה לחקירה והתרשלה בכך, הזוכים לא הוכיחו כי היא מחזיקה כספים השייכים לוקנין הנתפסים על ידי צו העיקול, ולפיכך חיובה במלוא החוב הפסוק של החייב אינו נכון ואינו צודק..". כבר נפסק כי חיובו של צד ג' בחוב הפסוק של החייב על פי סעיף 48(א) לחוק ההוצל"פ מותנה בכך שהוא לא פעל על פי חובתו מכוח סעיף 47 לחוק למסור לידי המוציא לפועל את "הנכסים המעוקלים" שבידו או לא שילם חובות המגיעים ממנו לחייב. פשיטא שהדבר מחייב הוכחה כי אכן קיימים בידיו נכסים וחובות כאלה, שאם לא כן, אין לראות את צד ג' כמי שהפר את הוראות המסירה למוציא לפועל. העובדה כי צד ג' לא הגיב לצו העיקול שהומצא לו, כשלעצמה, אינה מספקת לצורך חיובו. תפישה זו מקבלת מישנה תוקף עם העלאתה של זכות הקניין ומעלה זכות יסוד על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והחובה המשתמעת ממנה ליתן הגנה ראויה לזכות הקניין של צד שלישי. גישה זו תואמת גם הסדרים מקבילים בתחום העיקול אצל צד שלישי על פי תקנות סדר הדין האזרחי. (ראה רע"א 5222/93 גוש 1992 בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ (להלן: פרשת גוש). כאמור, נטל השכנוע בחיוב צד שלישי על פי סעיף 48 לחוק, מוטל על שכמו של המבקש לחייב צד שלישי בחוב הפסוק. מאידך, מוטל על צד שלישי נטל השכנוע להוכחת הצדק סביר להתנהגותו, קרי אי מסירת המעוקלים לראש ההוצאה לפועל. לעניין נטל השכנוע ומהותו של הצדק סביר, יפים לענייננו דבריו של השופט ד. לוין בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2), 864 בעמ' 869 : "מכאן ששומה עלינו להכריע במחלוקת עובדתית זו על פי נטל הראיה: היינו, על מי מהצדדים הנטל בענין זה? אמנם כן, נטל השכנוע בהליכי חיוב על פי ס'48 לחוק ההוצל"פ הוא על המבקש (המשיב בענייננו) שעותר לפי סעיף זה לראש ההוצל"פ לחייב את הצד השלישי (הוא המערער בענייננו) בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת 'הצדק סביר' שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, לפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". הנטל המוטל על המערער הוא, להוכיח כי צו העיקול נמסר בהתאם להסדרים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל ולתקנות ההוצאה לפועל. אם כן, לצורך החלת סעיף 48 הנ"ל, יש להוכיח מסירת צו העיקול, וכי אצל המשיב ישנם נכסים ו/או זכויות של החייב. האם במקרה שלפנינו עמד המערער בנטל זה? שאם כן, יעבור נטל ההוכחה אל המשיב להצביע על "הצדק סביר" לאי מסירת הנכסים ו/או הזכויות המעוקלים. אין חולק במקרה עסקינן, כי ביום 18.10.10 הוטל עיקול אצל המשיב, צד ג', על כלל נכסי החייב אצלו (נספח ב' להודעת הערעור). המשיב לא חלק על המצאת צו זה אליו, כאשר אף המערער צירף בפניי אישור חתום על ידי אמו של המשיב, לפיו צו העיקול הומצא אליו עוד ביום 02.11.10 (נספח ג' להודעת הערעור). עתה אבחן באם עמד המערער בנטל ההוכחה כי בידי המשיב מצויים נכסים של החייב. בתצהיר שהגיש המערער בפני רשמת ההוצאה לפועל, ציין כי נודע ממאן דהו, כי החייב מנהל חשבון בנק באמצעות בנו, המשיב בבקשה דנן, באחד הבנקים בכרמיאל. מלבד טענה כללית זו של המערער, לא הצביע האחרון על ראיות כלשהן, מהן ניתן ללמוד כי בזמנים הרלוונטיים למתן צו העיקול, החזיק המשיב בנכסים של החייב. כך למשל, לא צירף המערער בפני רשמת ההוצאה לפועל מסמכים של הבנק, שלכאורה מנהל החייב אצלו חשבון, באמצעות בנו, שממנו ניתן ללמוד כי הפעולות שנעשות בחשבון זה, הינן לטובת החייב בתיק ההוצאה לפועל. זאת ועוד, המערער לא נקט בפעולות חקירה אקטיביות, על מנת להוכיח לרשמת ההוצאה לפועל כי נכסים של החייב מצויים אצל המשיב. בפרשת גוש הנ"ל נקבע כי, אין החובה המותנית הנזכרת בסעיף 48(א) מתעוררת אלא לאחר שהנושה הוכיח, בין על דרך של חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות, שבידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול או שהיו מצויים בידיו. משלא הוכיח המערער בפניי כי נקט בפעולות ו/או באמצעי חקירה, אשר יצביעו כי קיימים לחייב נכסים אצל המשיב, והסתמך בבקשתו על מידע לא מבוסס ממאן דהו, שלא הוכחה אמיתות מידע זה, אזי הוא לא עמד בנטל ההוכחה לצורך החלת הוראות סעיף 48(א) הנ"ל, שבאו לחייב את המשיב בחוב הפסוק. אוסיף כי, אף איני רואה בחשבוניות שצורפו על ידי המערער, מהם מבקש האחרון ללמד על דרך פועלו של החייב, לכאורה, בניהול עסקו, כדי להוות ראיה להוכחת הטענה של הברחת נכסיו של האחרון לצדדי ג', באותה שיטה בה פעל עם המשיב. משהגעתי למסקנה הנ"ל, אזי אין מקום להיזקק לטענה כי, על המשיב להראות, "הצדק סביר" להתנהגותו, שבעקבות התנהגות זו יש לחייבו בחוב הפסוק, היות ולא הוכח כי במועדים הרלוונטיים לצו העיקול, החזיק בנכסים ו/או זכויות של החייב. למעלה מן הצורך, יצוין כי יש לזכור כי מדובר בצד שלישי, אשר אינו החייב בתיק, והפסיקה כבר קבעה כי יש להגן על זכות הקניין שלו, ולכל היותר ליתן ביטוי למחדליו אשר גרמו לאי התייצבותו לחקירה, באמצעות פסיקת הוצאות הולמות, כפי שפסקה רשמת ההוצאה לפועל, או נקיטת סעדים אחרים דוגמת צו הבאה. (ראה ספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (חלק 2) מהדורה שביעית,ע"מ 867). בטרם אסיים אוסיף כי אין מקום להחיל את הקביעה אשר נקבעה בתיק 36779-11-09, אליו הפנה המערער בהודעתו מיום 19/6/12, על התיק שלנו וזאת מהטעם כי במקרה שלנו לא התקיימו נסיבות מיוחדות אשר בצירופן לעובדה כי המשיב הינו בנו של החייב עשויות להעביר את הנטל לשכמי המשיב. המערער לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית ליחסים כלשהם, עסקיים, או יחסי עובד מעביד, בין החייב לבין המשיב. סוף דבר הערעור נדחה בזה, והחלטת ראש ההוצאה לפועל נשארת על כנה. על אף התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות. חיוב צד ג' בתשלום חובעיקול צד ג'חובהוצאה לפועל