קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאמץ חריג בעבודה: 1. ביום 13.4.08 לקה התובע באוטם שריר הלב. התובע מייחס אוטם זה בו לקה למאמץ פיזי חריג שביצע, לטענתו, בשעות הבוקר בעבודה, כאשר ניסה למנוע מסירה ליפול ממטען גרירה, עליו היתה מונחת. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק). הנתבע דחה בתאריך 31.5.09 את תביעת התובע בנימוק, כי לא שוכנע שאירע לתובע אירוע תאונתי שהביא להתפתחות האוטם, וכי מאמץ ממושך אינו מהווה אירוע תאונתי חריג. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו וכי אוטם שריר הלב בו לקה התובע החל להתפתח באקראי בעבודה, ללא קשר לאירוע חריג פיזי, או נפשי, בעבודה, שקדם להופעת האוטם. כמו כן, טען הנתבע, כטענה חילופית, כי השפעת העבודה על הופעת האוטם פחותה בהרבה מגורמי סיכון שונים, מהם סבל התובע, לרבות עישון, יתר לחץ דם, היפרטריצרדמיה ועוד. 2. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בתאריך 28.10.08 ובטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ציין, כי בתאריך 13.4.08 הוא עסק בהעמסת סירה על מכונית גרר, המשמשת, עפ"י רוב, לגרירת מכוניות וכי המנשא הנושא את הסירה החל ליפול ברווח שבין שני המסלולים של הגרר והתובע ניסה למנוע את הנפילה, ומיד לאחר המאמץ הפתאומי הרגיש לחץ בחזה. התובע פירט בטופס התביעה, כי דיווח למנהל העבודה, מר בוריס פלקין, על האירוע וכן, כי באירוע נכחו עדים, מר יורי קוליאקין ומר ולדמיר פיבן. התובע ציין, בטופס התביעה ובהסבר המפורט בכתב, שצירף לטופס התביעה, את שמות העדים. נציין, כי התובע היה מיוצג, כבר בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, והוא אישר בהודעתו לחוקר, כי את המכתב שצירף לתביעתו למוסד לביטוח לאומי, כתבה בחורה רוסיה ממשרד עורכי-דין שושנה ברוידה (עיין עמ' 53-56 לנ/2). גרסת התובע, בעת הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, כמו גם בעת מסירת ההודעה לחוקר, הינה גרסה שניתנה לאחר שפנה לקבלת יעוץ משפטי. 3. בבית הדין העידו התובע וכן שני עובדים נוספים שעבדו עימו, באותו מקום עבודה ביום האירוע, מר פיוטר חומנקו (להלן - "פיוטר") ומר יורי קליאקין (להלן - "קליאקין") וכן חוקר הנתבע מר אבי יהלומי (להלן - "יהלומי") העובדות, כפי שתקבענה על-ידינו להלן, הינן בהתבסס על עדויות עדים אלה, כמו גם על הודעותיהם לחוקר, וכן בהתבסס על החומר רפואי שהוגש לתיק בית-הדין. 4. מהעדויות עולה, כי מקום העבודה בו עבד התובע הינו חברה שעסקה באיבזור רכבים עבור נכים. הסירה בה נדרש התובע לטפל, היתה סירה פרטית של בעל העסק, אשר שמו איל, והסירה הובאה לתיקון במקום העבודה, הגם שאין זה מהות עיסוקה של החברה בה עבד התובע. את ההוראה להעמיס את הסירה על הגרר, לצורך העברתה מהמקום בו תוקנה לכינרת, קיבל התובע ממנהל העבודה בוריס. בהודעה לחוקר לא מסר התובע למי היתה שייכת הסירה, וההסבר שנתן לכך, במסגרת חקירתו הנגדית, הינו שנאמר לו, לא להגיד מיהו הבעלים של הסירה, אם ברצונו להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה. מאחר והמדובר בסירה פרטית של בעל העסק, לא היה תיעוד על תאריכי התיקון שבוצע בסירה, או על המועד בו הוזמן גרר, על מנת להעביר את הסירה למקום אחר. 5. את הסירה היו אמורים מספר עובדים להעמיס על גרר, אולם בעת העמסה נתקע גלגל והסירה עמדה ליפול. גרסתו של התובע, הינה שהוא הפעיל כח על מנת לתמוך בסירה שלא תפול, וכי אם חבריו לעבודה אמרו שהוא לא השתתף בהרמת הסירה, הם אמרו דברים כאלה, מאחר ופחדו שבעל הבית יפטר אותם. גרסתו של התובע , כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו לחוקר, הינה: "... הסירה התחילה לפול ואני נבהלתי וקפצתי להחזיק את הפלטפורמה שלא יהיה נזק, פחדתי שהסירה תיפול ויהיה נזק, החזקתי חזק בפלטפורמה וצעקתי שיעצרו את המשיכה של הכבל ... אחרי כמה דקות הרגשתי לחצים בחזה". התובע בהודעתו לחוקר גם מסר, שמעבר לסיפור הסירה, עבודתו באותו יום , בו לקה באוטם, היתה רגילה. 6. התובע ביקש לתמוך גרסתו בעדותו של פיוטר (עיין ת/2). עד זה בתצהירו העיד, כי עובדים אחרים עסקו בהעלאת הסירה לגרר וכי הוא שמע צעקות והגיע למקום הסירה ואזי ראה מספר עובדים, וביניהם התובע, מחזיקים את הסירה על מנת שלא תפול. בחקירתו הנגדית הודה פיוטר, כי לא ראה את התובע מחזיק את הסירה (עמ' 9, ש' 6 לפרוטוקול). פיוטר אף הסביר בחקירתו הנגדית, כי באופן פתאומי הגרר משך באופן אוטמטי את הסירה שיש לה גלגלים, אולם העובדים סייעו להעלתה על גבי הגרר. גרסתו של פיוטר בחקירתו הנגדית היתה, ששמע צעקה והגיע למקום בו צעקו ואזי ראה את התובע ואת קליאקין עומדים ליד הסירה. כאשר פיוטר הגיע בעקבות הצעקה, הכל היה בסדר, אולם נאמר לו שהתובע החזיק את הסירה כי היתה סכנה של נפילה. גם בהודעתו לחוקר (נ/9), אישר פיוטר, כי לא ראה במו עיניו את התובע עומד ומרים את הסירה, או תומך בסירה שלא תפול. 7. קליאקין מסר הודעה לחוקר הנתבע ומהודעה זו עולה, כי אכן בוצעה העמסה של סירה על גבי גרר, אולם לא היתה סכנה שהסירה תפול, וקליאקין לא זכר סיטואציה, שבה התובע החזיק את הסירה בכח על מנת שלא תפול (עיין בהודעתו לחוקר מתאריך 16.4.09 - נ/10). קליאקין העיד, כי בעיקרון הסירה מועלית על הגרר באמצעות חבל המושך אותה, ובצד עומדים פועלים על מנת לכוון את העלאת הסירה ולוודא שהסירה לא תפול. קליאקין אישר בעדותו, כי הסירה כמעט נפלה, אולם העיד, כי אף אחד לא ניסה לתפוס את הסירה, אלא ניתנה הוראה לנהג הגרר להוריד את הסירה ולהעמיס אותה מחדש, מאחר וגלגל אחד ירד מהמסילה, עליה הוא היה אמור לנסוע. קליאקין אף העיד: "אני לא זוכר מי היה איתי שם, מישהו היה איתי ובטוח שמישהו ניסה לשים יד. המשקל של הסירה הוא על הגרר, לא יכול להיות שאדם יכול להחזיק את הסירה, אין מה לתפוס שם. אנשים עומדים מסביב לסירה רק כדי לראות שהגלגל לא נופל ושזה עולה נכון, כדי לכוון. אני חושב שאם מישהו שעומד ליד נבהל, אז מה שיש זה בהלה שלו כי אדם לא יכול להחזיק סירה ...". (עיין עמ' 11, ש' 6-8 לפרוטוקול). קליאקין אף הסביר בחקירתו הנגדית, כיצד מועלית הסירה על הגרר, אשר לו שני משטחים שיש ביניהם רווח, וכי יש צורך לכוון את הסירה על מנת שהגלגלים לא יפלו ברווח שבין שני המשטחים. בכל מקרה, העיד קליאקין, שלא היה מצב שבו החבל שמשך את הסירה על גבי הגרר נקרע. קליאקין אף הסביר, כי הסירה עולה אוטמטית על הגרר באמצעות המנוע והחבל המושך אותה, כאשר תפקיד העובדים, שעמדו בסמיכות, היתה לכוון כדי שהגלגלים של הסירה לא ירדו מהגרר. מכל מקום ברור, שגם אם אדם ראה שגלגל זז ונבהל, או לכל היותר, שם יד, הרי משקל הסירה וודאי לא היה על אותו אדם. 8. משהחל התובע לחוש שלא בטוב ולסבול מכאבים בחזה, במהלך יום העבודה, הוא הוסע למרפאת קופת-חולים ע"י קליאקין ומשם הוא נשלח לבית-חולים. נציין, כי התובע מתייחס לסיכומיו לטופס בל 250, אלא שזה לא הוגש כראיה משהתובע השיב כי אינו יודע מי מילא עבורו את הטופס, וכי אינו מכיר את הטופס (עמ' 3 לפרוטוקול), ומכל מקום, המדובר בטופס שאין תאריך על גביו, שהחתום עליו לא הובא להעיד ושנסיבות הוצאתו לא התבררו לפני בית-הדין. 9. ברישומים הרפואיים מבית-החולים, לא מסר התובע על מאמץ חריג כלשהו, לפני שהחל לסבול מכאבים בחזה. התובע הודה, כי הפסיק ליטול כדורים כנגד לחץ דם, בתקופה הסמוכה לפני המועד בו לקה באוטם. התובע הכחיש בחקירתו הנגדית, שהינו אלכוהוליסט והעיד, כי לאחר תאונת דרכים, שארעה לו בשנת 2001, חדל לשתות משקאות חריפים. התובע בהודעתו לחוקר נשאל, מדוע לא סיפר בבית-החולים על המאמץ, שלו הוא טוען, בהקשר להרמת הסירה, ותשובתו היתה, כי הוא סיפר זאת לפקידה בבית-החולים וגם לרופאה שמבינה רוסית, אולם הוא אינו יודע, מדוע הדברים לא נרשמו (עיין עמ' 3, ש' 53-54 לנ/2). לתובע הוצאו אישורי מחלה (נ/8), בסמיכות זמנים לאירוע ולא הוצאו תעודות לנפגע בעבודה. מעיון בחומר הרפואי עולה, כי בתאריך 4.9.03, נרשם שהתובע סובל מלחץ דם מאוד גבוה, אולם הפסיק לקחת תרופות. ברישומים הסמוכים לאירוע, אין איזכור של מאמץ פיזי חריג, או התרגשות בלתי רגילה, ולשם השוואה ברישום רפואי מ-24.7.08, מספר חודשים לאחר האירוע הרלבנטי, ציין התובע ספציפית, כי היה לו אירוע של התרגשות בעבודה בעקבותיו חש כאבים בחזה. בדו"ח חדר המיון נרשם, כי: "משעה 11:30 כאבים לוחצים בחזה עם הקרנה ליד שמאל בנוכחות לחצי דם גבוהים, בעבר טופל בלחץ דם והפסיק על דעת עצמו ....". אין תיאור של מאמץ חריג כלשהו, שקדם להופעת הכאבים. במכתב השחרור, המתייחס לאישפוזו של התובע בבית-החולים כרמל, ב-13.4.08, צוינו גורמי הסיכון של התובע וכן צוין: "היום מתוך בריאות שלימה החל לסבול מכאב עז לוחץ בחזה הקורן לזרוע שמאל, ללא בחילה, הזעה או קוצר נשימה". אין תיאור כלשהו של תלונה של התובע, כי הכאבים הופיעו בעקבות פעולה פיזית חריגה, הרמת משא כבד וכד' וצוין, כי מצבו הכללי של התובע טוב, כי הוא מצוי בהכרה מלאה וכי הוא מתמצא במקום ובזמן. גם ברישומים הרפואיים מהמחלקה לרפואה תעסוקתית צוין, כי התובע עבד כמסגר במשך כשנה בעבודה פיזית קשה וכי הוא סובל מיתר לחץ דם והוא אף מעשן, אולם הוא הפסיק את הטיפול התרופתי ביתר לחץ דם ובתאריך 13.4.08, בזמן עבודתו, חש בירידה בתפקוד ובכאבים לוחצים בחזה עם הקרנות לזרוע שמאל. הרישום הנ"ל הינו מ-15.6.08, ואף בו אין איזכור כלשהו למאמץ חריג בסמיכות זמנים להופעת הכאבים בחזה. 10. מחומר הראיות שלפנינו עולה, כי התובע, לכל היותר, עמד בסמיכות לסירה עם עובדים נוספים על-מנת לכוון את העלתה על גרר, הסירה נטתה כאשר אחד הגלגלים נכנס ברווח בין שני המשטחים של הגרר, והתובע נבהל וצעק, ואולי גם הושיט יד באופן אינסטקטיבי, אולם ברור, כי התובע לא הרים את הסירה ולא יכול היה להחזיק אותה, והסירה היתה מוחזקת על גבי הגרר באמצעות כבל. אשר על כן, גם אם התובע שלח ידו לכיוון ידו, משקל הסירה לא היה עליו, אלא על גבי הגרר והחבל, אליו היתה קשורה הסירה, ולא הוכח כי התובע הרים ונשא משקל חריג כלשהו. איננו מקבלים את גרסת התובע, כי הפעיל מאמץ פיזי חריג בעת שהסירה הועלתה על הגרר. יתר על כן, נציין כי עבודתו של התובע היתה במהותה עבודה פיזית קשה, כפי שאף צוין בכרטיסו התעסוקתי. 11. הננו קובעים, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, על מנת להוכיח קיומו של מאמץ פיזי חריג שביצע ב-13.4.08. נציין, כי התובע לא טען בתביעתו למוסד לביטוח לאומי, או בתביעה לבית-הדין, כי היה אירוע נפשי חריג, מבחינתו, בהקשר להעלאת אותה סירה על הגרר, או כי בהלתו, כאשר ראה שהסירה נוטה על צדה, היתה בגדר "אירוע חריג". 12. לאור האמור לעיל, הן על יסוד עדויות הצדדים, והן על יסוד הרישומים הרפואיים, בסמיכות זמנים לאירוע הנטען - דין תביעת התובע להדחות - בהעדר הוכחה על קיומו של אירוע חריג, בסמיכות זמנים למועד בו לקה באוטם. 13. אין צו להוצאות. מאמץ יתר בעבודהאירוע חריג