לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו אם ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי: בקשה - על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א- 1981 [להלן - החוק] - לבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו. לדברי המבקש, מעולם לא קיבל הודעה על הגבלת חשבונו, אף לא התראה כלשהי בעניין זה. במבשרת ציון - מקום מגוריו - כך טוען, נגנבים דברי דואר מן התיבות. טענה זו אין בה כדי להועיל למבקשים, בשל הוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק: הבנק שלח התראה. אי-קבלתה, אינה עילה לערעור, או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו. לגוף העניין, טוען המבקש כי משך שני שיקים בסכום של 3,000 ש"ח כל אחד, בהסתמך על משכורת חודשית בסכום של 8,000 ש"ח שהיה אמור למשוך לעצמו מן העסק שבו הוא משמש מנהל ושותף. ואולם, בשל מצבו של העסק באותה עת - מצב לא טוב ההולך ונמשך מזה כשנתיים - לא משך משכורת זו, אלא רק מקצתה, ובמועד מאוחר יותר. אכן, אומר המבקש בתצהירו בגילוי-לב כי "יש לנו בעיות שיקים חוזרים מלקוחות וירידה במחזור העסקים". משיכת השיקים המסורבים נעשתה - לדברי המבקש - בהתבסס על כך שהמשכורת תימשך במועדה, ובהנחה שהעסק יקבל תקבולים מאת לקוחות. הנני מוכן לקבל כנאמנה את הצהרתו של המבקש כי בשעה שמשך את השיקים היה סמוך ובטוח כי בהגיע מועד פרעונם, תאפשר הייתרה בחשבון, את כיבודם על ידי הבנק. נאמנים עלי דבריו כי מצבו הפיננסי סביר, העסק ממשיך לעבוד במחזור של רבבות שקלים לחודש, וכי שיקים שלא כובדו, נפרעו לאחר מכן. המבקש סבור כי יש לקבל את בקשתו, שכן, כשמשך את השיקים היה לו יסוד סביר להניח, ואף יותר מכך, שהם יכובדו ביום שנועד לכך. שיקול הדעת המסור לבית המשפט על פי סעיף 10 לחוק, איננו "רחב כאוקיינוס", כטענת ב"כ המבקשים; הוא מוגבל לאותן עילות המנויות שם. אין טענה בפי המבקשים על אודות טעות של הבנק בסרבו לפרוע את השיק; אין טענה שהסירוב לפרוע את השיק, נבע מעיקול שהוטל על החשבון וכי התקיימו תנאי סעיף 10 (א) (2) לחוק; סברתו הנ"ל של המבקש כי היה לו יסוד סביר להניח שהשיקים יכובדו ביום שנועד לכך, אינה מקיימת את תנאי סעיף 10 (א) (3) לחוק: לא היה למבקש יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק. לא היתה ייתרה מספקת בחשבון; אדרבא, עוד מחודש דצמבר 1997 באו הצדדים בדברים, ובין היתר, ניתנה למבקש הלוואה כדי 'לכסות' את חובו והוא הבטיח לסגור את החשבון במרוצת החודשים ינואר ופברואר 1998. הוא ידע על החזרת השיקים גם באמצעות הודעות טלפוניות מהבנק. אין בפי המבקש טענה כי הבנק היה חייב לפרוע את השיקים מכוח הסכם עימו, ואין בפיו טענה, כאמור, שהייתה יתרת זכות בחשבונו. הלך-מחשבתו ותכניותיו של המבקש לגבי משיכת כספים ותקבולים בחשבונו במועד הרלוונטי כמפורט בתצהירו, אף אם ניתן בהם אמון, לא מבססים הנחה סבירה אצל הלקוח (המבקש) על אודות חובתו של הבנק לפרוע את השיק. הבנק לא היה שותף להלכי המחשבה ולתכניותיו של המבקש. אני סבור, איפוא, כאמור, כי לא היה למבקש יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים, וכי לא נתקיימו תנאי סעיף 10(א)(3) לחוק. הבקשה נדחית. שיקיםשיקים ללא כיסוי