קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע צו הרחקה מהארץ: א. מהות העתירה זו בקשה של העותרים לעכב את ביצוע צו ההרחקה שהוצא כנגד העותר מס. 1 לפי חוק הכניסה לישראל וכן להתיר את שחרורו בערובה של העותר. ב. עובדות רלבנטיות העותר נכנס ארצה באשרת תייר בתאריך 10.8.2003. סיבת הכניסה ארצה,לטענת העותר, היתה כדי להשתתף בנישואי חבר קרוב. במסגרת ביקורו בארץ פגש העותר בעותרת שהנה אחותו של החתן המיועד, אותה כבר הכיר בעבר, והם חידשו את היכרותם, משנת 1997. בעתירתו אף מביע העותר רצון למסד את קשריהם. במשך כל התקופה עד ליום מעצרו חי העותר ביחד עם העותרת בכתובתה. הוא לא עבד בארץ והתפרנס מקצבה כספית שקיבל ממשפחתו בארץ המוצא. אשרת השהיה של העותר פג תוקפה בתאריך 10.11.2003. העותר נעצר ביום 23.2.2004 ע"י משטרת ההגירה. לטענתו, עוד לפני מעצרו , בתאריך 15.9.2003 הוא פנה לעו"ד כדי שזה יסדיר את מעמדו בצורה חוקית במשרד הפנים, והיה סמוך ובטוח שהדבר נמצא בטיפול. ((נספח ו' לבקשה למתן צו ביניים). להערכת ב"כ העותרים, נראה שעקב השביתה שהיתה במשרד הפנים, לא הגיעה הפניה, אם היתה, ועל כל פנים עוה"ד לא המשיכה לטפל בבקשה לצורך הסדרתה. לעותר נערך שימוע (נספח א' לתשובה) ובעקבותיו הוצא לגביו צו הרחקה ומשמורת (נספחים ב' ו - ג ו - ד'). העותר מעונין להסדיר את מעמדו החוקי בישראל ולחיות עם העותרת, נוכח קשרי האהבה שביניהם. ג. הפלוגתאות בין הצדדים האם שגתה הועדה לביקורת גבולות בהוציאה את צו ההרחקה. ד. ד י ו ן שני הצדדים כאחד הפנו את בית המשפט לפסיקות קודמות בענין של צו הרחקה לגבי אדם לא יהודי, המעונין להתאחד עם בחירת ליבו בארץ, בין אם הבקשה הוגשה לאחר שהוא עוכב ע"י משטרת ההגירה ובין אחריה. כאן המקרה שונה, מאחר ועפ"י המסמכים עולה כי העותר פנה לעו"ד לצורך טיפול בהסדרת מעמדו, כשיש לו עדיין אשרת שהייה כדין בארץ. מכאן שהדיון ברמה העקרונית יכול להתנהל בשני כיוונים: הכיוון הראשון - הייתי מכנה אותו בשם הכיוון הפורמלי גרידא. קרי: העותר עוכב כשאין ברשותו אשרת שהיה כדין, ומכאן שצו המשמורת וההרחקה הוצאו כדין. הכיוון השני - הוא הכיוון שהייתי מכנה אותו בשם הכיוון הנורמטיבי מותאם לזמן אמת. קרי: יש לדון את העותר לפי המצב שהיה אמור להיות בו אילו כל הפעולות היו תקינות, במובן זה :. שהעותר פנה לעו"ד כשאשרת השהיה שלו בתוקף כדי להסדיר את מעמדו. היתה שביתה ממושכת במשרד הפנים, שבגינה או בגלל עוה"ד בקשה מעין זו לא נמצאה. הוא עוכב ע"י משטרת ההגירה כ - 5 חודשים לאחר הפניה, וכ - 3 חודשים לאחר הפניה לעו"ד, כשאלה עדיין תקופות סבירות למדי, בהן יכול אדם לסמוך ברמה העקרונית על כך שענינו נמצא בטיפול. עדיפה עלי הדרך הנורמטיבית מותאמת לזמן אמת, על הדרך הפרוצדורלית. מכאן שנקודת המוצא הצריכה לצרוך הדיו, היא שהעותר פנה כשהוא עדיין שוהה כדין במדינה, לצורך הסדרת מעמדו החוקי. השאלה לכן שתישאל היא - מה היתה אמורה להיות עמדת משרד הפנים לפניה מעין זו? האם משרד הפנים היה מטפל בה כשהעותר בארץ, או שמא ממתין עד לתפוגת תוקף האשרה של העותר, כדי שזה יחזור למולדתו ורק אז יהיה הטיפול בו.? לא הצלחתי לקבל תשובה מוסמכת וממוקדת לנושא. מה שכן עלה מהטיעונים הוא, כי אילו היה העותר מגיש בקשה מעין זו, היא היתה מועברת לקונסוליה והיתה ניתנת תגובה תוך 30 יום. מכאן שהעותר היה יכול להישאר בארץ, אותם שלושים ימים, כדי לדעת מהי עמדת הרשות. טוענת ב"כ המשיבה, כי העותרים הכירו כבר לפני שנים. מכאן נראה שבכוונתה לאמר, שאם רצו בכך היו ממסדים את הקשר ביניהם, ולמצער היה על העותר להסדיר בחו"ל מראש את דרך כניסתו ושהייתו לתקופה ממושכת יותר. ייתכן. אבל ייתכן גם שהניצוץ פעל רק לאחרונה לכיוון זה, כשהתמריץ לכך הוא חתונת אחיה של העותרת. אי אפשר לשלול לחלוטין תופעה מעין זו. אשר על כן אני קובעת כדלקמן: צו ההרחקה שניתן עומד על כנו, בשינויים הבאים: העותר ישוחרר בערבות בנקאית אוטונומית או בהפקדה של 30,000 ₪. הערבות תהיה בתוקף תקופה של 60 יום. תקופה זו ינצל העותר להסדרת מעמדו במשרד הפנים. במהלך התקופה יתייצב העותר אחת לשבוע במשטרת ההגירה. העותר יתגורר אצל העותרת מס. 2 וימסור את כתובתו למשטרת ההגירה ולפרקליטות. היה ובתום התקופה של 60 יום לא יוסדר מעמד העותר, כי אז יורחק העותר, בהתאם לצו ההרחקה שכבר ניתן. בנסיבות אין צו להוצאות. עיכוב ביצועצו הרחקהמשרד הפניםגירוש מארץצווים