קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה למינוי מומחה: 1. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת למינוי מומחה בתחום הפסיכיטאריה במסגרת תביעה שהגישה על פי חוק הפלת"ד. מכאן עתירתה להרשות לה לערער. 2. בהחלטתו ציין בית משפט קמא שהמבקשת פנתה לראשונה ליעוץ שלוש שנים אחרי התאונה וכן ש"כל החומר עליו נסמכת הבקשה נערך על ידי עו"ס וסטודנטית שאין בו כדי לעמוד בדרישת התקנות". 3. ידוע כי די בהצגת ראשית ראיה להוכחת נכות בכדי להצדיק מינוי מומחה מטעם בית משפט בתביעה שמתנהלת על פי חוק הפלת"ד (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216). הסיבה לכך הינה שבהליכים המתנהלים לפי חוק מיוחד זה חוות דעת מטעם מומחה שמונה על ידי בית משפט מהווה את המסלול היחיד שיאפשר לתובע להוכיח את נזקו. הצד השני של המטבע הינו שחסימת המסלול כמוה כקביעה בשלב המקדמי שדין התביעה בתחום זה או אחר להידחות. הקושי נוצר במקרים הגבוליים. גם במקרים כאלו קיים מדרג. ואמנם אין לבית משפט אלא לבחון את החומר ולשאול את עצמו, בין היתר, האם ברור בשלב זה שאין זה סביר שמומחה יקבע נכות לתובע. היה ותשובתו בשלילה ברי שאין מקום למנות מומחה. גישה אחרת משמעותה שדי בהגשת הבקשה לבדה להוביל למינוי מומחה, וזאת בניגוד לדין ולפסיקה. 4. בעניין סעאת (רע"א 911/03, דינים עליון סד 191) קיבל כב' השופט אור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה. זאת חרף פער הזמן בין התאונה לבין פניית התובעת לטיפול רפואי רציני. המקרה הוגדר כמקרה גבולי. לא נקבע כי המקרה עומד בקצה הגבול. עסקינן בגישה אשר, לדעתי, מכירה בייחודיות שמאפיינת את תחום הפסיכיאטריה. בשל המימד הסובייקטיבי בנכות מעין זו, יש ומטופל ממתין בפנייה לקבלת טיפול בהיקף מלא או חלקי זמן רב יותר מאשר במקרה של נכות בעלת מאפיין אובייקטיבי יותר. עיינתי בחומר. אכן הוא נערך על ידי סטודנטית לעבודה סוציאלית, ברם הדבר נעשה בבית חולים סורוקה. עולה כי התקיימו מספר מפגשים לאורך זמן. עולה שנערכו מפגשים גם עם עובדת סוציאלית פסיכותראפיסטית, פרופסור מומחה לפסיכיאטריה ודוקטור שהינו פסיכולוג קליני מומחה. נתון זה לא צוין בהחלטת בית משפט קמא. נכון כי רוב הממצאים שמחזקים את הבקשה למינוי נרשמו על ידי הסטודנטית. אולם, כבר קבעה הפסיקה שקריאה נכונה של התקנות הרלוונטיות מלמדת כי החומר שבכוחו לבסס בקשה מעין זו, קרי - מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי, אינו חייב להיות מסמך שנערך על ידי רופא דווקא, וכן כי הביטוי טיפול רפואי בתקנה משמעותו רחבה (ראה: סעיף 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986, וכן בר"ע 5638/95 מגדל נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4) 865). במקרה דנא המטרייה של בית חולים על שירותי העזר השונים מעניקה לגיטימציה למסקנה שהמבקשת היתה בטיפול בתחום בריאות הנפש משך תקופה לא קצרה. האם היקף הטיפול ועוצמת תלונותיה של המבקשת מלמדים בהכרח על קיומה של נכות? לכך אשיב כי לא זו השאלה שעל בית משפט להציב לעצמו. אלא יש לבחון את העניין מהצד השני, דהיינו האם ברור כי המומחה ישלול בהכרח קיומה של כל נכות. מסקנתי הינה שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה בדבר הצגת ראשית ראיה. החומר פותח פתח לסיכוי קבלת בקשה ואין זו דרכו של בית משפט להורות על סגירת הפתח. מוטב שהמומחה יביע עמדתו. אינני מתעלם מכך שהחלטת בית משפט קמא אפשרית היא. המחלוקת ביננו רובה עניין של גישה. אך נפסק כי הגישה השולטת בכיפה במינוי מומחים על פי חוק הפלת"ד אמורה להיות דווקא גישה ליברלית. הווה אומר - בכפוף להגשת ראיות מינמליות תפקידו של בית משפט לאפשר למומחה לעשות את מלאכתו. 5. לאחר עיון בתגובות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל. החלטת בית משפט קמא בטלה. תחת זאת התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בשלב זה תשא המבקשת בהוצאות המומחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערעור זה. מומחהערעורמינוי מומחה