קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית רכב גנוב במגרש מכוניות: 1. בפניי תביעה להצהרה כי התובעת הינה הבעלים של ג'יפ גרנד שירוקי מודל 97' מספר רישוי 4719928 כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה (להלן:"הרכב"). לטענת התובעת הרכב הנ"ל היה בבעלות גב' X המבוטחת של התובעת, הרכב נגנב ביום 5.11.97 והתובעת פיצתה את גבי X שמסרה לתובעת ייפוי כוח להעברת הבעלות ברכב. לטענת הנתבעים התובעת לא רשומה במשרד הרישוי כבעל הרכב ולכן יש לדחות את התביעה על הסף וכן עקב זאת שהתובעת לא הוכיחה את זכותה של בעלת הרכב גב' X ושהיא קיבלה ממנה ייפוי כוח להעברת הבעלות על שמה. לטענת הנתבעים גם לגופו של עניין יש לדחות את התביעה שכן הנתבעים עמדו בתנאי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח1968- כשקנו את הרכב בתמורה מלאה ובתום לב במגרש למכירת כלי רכב. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לקבל את התביעה וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני דוחה את הטענה לדחיית התביעה על הסף, שכן אין הרישום במשרד הרישוי קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי והעובדה שהרכב רשום ע"ש הנתבע מס' 1 אינה מצביעה על הבעלות ברכב. אני גם דוחה את הטענה לגבי אי הוכחת זכות בעלת הרכב, שכן המסמכים שהוגשו מטעם התובעת בעניין זה כנספחים לתביעה נתמכו גם בגרסתו של מר אורן שמלץ ראש מדור רכב בתובעת וגרסתו לא נסתרה ואני קובע שאכן התובעת שילמה תמורה למבוטחת בגין הרכב שנגנב והיא עומדת בנעליה וזכאית להירשם כבעלים [ראה לעניין הרישום שאינו קונסטיטוטיבי רע"א 5379/95 סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ. בנק דיסקונט בע"מ, תקדין עליון 97 (2) 46]. ב. אני קובע שהנתבעים לא עומדים בתנאי תקנת השוק. במקרה זה עולה שלא מדובר בקניית רכב ממגרש מכוניות במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר כמוכר העוסק במכירת מכוניות שכן במקרה זה מגרש המכוניות לא פעל כמוכר אלא כמתווך בלבד. הרכב נרכש מאדם בשם רוזן ברק ע"י מי שהתיימר להיות שליחו מר מנשה ואטורי שלנתבע מס' 1 לא הייתה כל הכרות קודמת עם אותם אנשים או ידיעה לגבי עיסוקם. לאור העובדה שהרכב נקנה ישירות מאותם אנשים אלמוניים (כנראה נוכלים) עולה שלא יכולים להתקיים בהם תנאי תקנת השוק. מעדותו של מר בנט אליעזר שהוא בעל המשרד לתיווך מכוניות עולה שמדובר בפעולת תיווך בלבד כפי שעולה מתצהירו נ1/ ומעדותו בבית המשפט בעמ' 4-5 לפרוטוקול. מעדותו עולה שהוא מתווך בלבד, שאין לו אחריות לעסקת המכר שנעשית עם המוכר ישירות ושהוא לא הכיר את המוכר ולא בדק את המסמכים. מר בנט הדגיש שלהבדיל מעסקאות מכר רכב שהוא גם עושה, הרי פה היה מדובר בעסקת תיווך בלבד ולכן לא בדק את המסמכים, לא היה נוכח בתשלום (מלבד השיק של 5,000.- ש"ח) ולא כתב את זיכרון הדברים בכתב ידו וכן העיד שהקונים ידעו שהוא רק מתווך ושילמו 1,000.- ש"ח כל אחד ויש חשבונית על כך (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 11 - 14). הדעה המקובלת הינה שכשהמכירה מתבצעת באמצעות מתווך התנאים צריכים להתקיים במוכר [ע. ברשירה "תקנת השוק" כפי ששונתה ע"י חוק המכר תשכ"ח1968-. הפרקליט כ"ה 717, זמיר - "חוק המכר" קובץ טדסקי בע"מ 698 - 699 וע"א 526/75 רובינשטיין נ. אלקלאי, פ"ד ל"א(2) 746]. גם הנתבע מס' 1 העיד שאת הבדיקה של הרכב עשה מחוץ למגרש המכוניות ושילם דמי תיווך וכן שהתשלום עצמו נעשה מחוץ למגרש למעט הפיקדון של 5,000.- ש"ח ושהוא לא מכיר כלל את רוזן ברק ואת ואטורי (ראה לגבי תשלום דמי התיווך עמ' 10 לפרוטוקול שורות 12-10 ועמ' 9 לפרוטוקול שורות 19-18). גם בזיכרון הדברים עצמו כתוב שההסכם הוא ישירות בין הנתבע למר ואטורי והמתווך זכאי לשכ"ט בגין התיווך תוך הדגשת פעולת התיווך שלו כשהנתבע מס' 1 הודה שהוא זה שכתב למעלה על זיכרון הדברים את המילים "מגרש מכוניות" שנכתבו על ידו כנראה כדי ליצור זיקה למכירה בין המכירה למגרש המכוניות, זיקה שלא מתקיימת במקרה דנן מעבר לפעולת תיווך. ג. בנוסף, אני קובע גם שלמעשה לא הוכח תשלום התמורה בגין הרכב ויש חשד גם לגבי חוסר תום לב מצד הקונים. מדובר בעסקה מוזרה ביותר כשהנתבע מס' 1 טוען שהיו לו 200,000.- ש"ח במזומן שלקח מאשתו של הנתבע מס' 2 יום קודם והסתובב איתם באוטו עד שרכש את הרכב. לא הובאה כל ראיה לגבי הסכום הנ"ל גם אם מדובר במזומן (למרות שמדבור בסכום כה גדול). בנוסף, אשתו של הנתבע מס' 2, שממנה לקח הנתבע מס' 1 לטענתו את הכסף, לא הובאה לעדות (כשגם ייפוי כוח מטעם המוכר לא הוצג). גם הקבלה שהדפיס הנתבע מס' 1 בעצמו לטענתו במחשב נייד הינה תמוהה, ומעוררת חשד לגבי כשרותה ואמיתותה. יש לציין גם שהרכב רשום במשרד הרישוי ע"ש המבקשת והטענה של התובעים לגבי הלוואה שנלקחה מהבנק לא פוגמת בזכות התובעת שכן במקרה זה לא נרשם שעבוד או משכון לגבי הרכב. נטל השכנוע לקיומו של תום הלב מוטל על הקונה [ראה ע"א 863/76 חב' המלח בע"מ נ' נתיבי ישראל חב' להובלה בע"מ, פ"ד ל"ב (2) 696, 700) וע"א 81/73 יוסף נ' חב' א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כ"ז (2) 716, 717. כשתום הלב צריך להתקיים לאורך כל המכר. תום הלב הסובייקטיבי נלמד מנסיבות אובייקטיביות [ראה רע"א 5664/93 כנען נ' United States of America, פ"ד נ"א (1) 114]. בנסיבות שתוארו, הנסיבות האובייקטיביות מצביעות על חשד ממשי לחוסר תום לב מצד הקונה והנתבעים ותום ליבם הסובייקטיבי נפגם [ראה גם ע"א 167/75 קיבוץ גליל ים נ' שעתל, פ"ד ל"א (1) 234]. התוצאה הינה שמכל הטעמים הנ"ל אני מקבל את התביעה ונותן בזאת פס"ד המצהיר כי הרכב נשוא התביעה הנו בבעלותה של התובעת. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. רכבמגרש מכוניותקרקעותגניבת רכברכב גנובקניית רכבעסקת מכרחוק המכר