קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון נהיגה שלא חודש - תאונת דרכים: מבוא ועובדות מוסכמות 1. ארבע תובענות אלו, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן :"החוק"), אוחדו, שכן השאלה המשפטית העולה מכולן הינה אחת - האם היה לתובע רשיון נהיגה תקף בישראל ביום 15.11.99, בשעה שנהג ברכבו, וארבעת התובעים, שכולם בני משפחה אחת- אב ושלושת ילדיו, נפצעו בתאונה שאירעה להם, וכפועל יוצא, האם הנתבעת חבה לפצותם. כל אחד מהנפגעים הגיש תובענה נפרדת כנגד הנתבעת, כאשר נטען כי הינה חבה לפצותם על פי החוק והנתבעת טענה, לא כי לתובע לא היה רישיון תקף לנהיגה בישראל. 2. הדיון בתובענות פוצל באופן שתחילה יש לדון בשאלת חבותה של הנתבעת לפצות את התובעים והחלטה זו עוסקת בשאלה זו בלבד. אם כי בעניינו של התובע מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע לו נכות צמיתה. 3. ב"כ הצדדים ערכו והגישו רשימת עובדות מוסכמות (ת/1), ואלו הן הרלוונטיות לצורך הכרעה בשאלת החבות : "א. התובע החזיק ברישיון נהיגה ישראלי משנת 1976 אשר היה בתוקף עד לשנת 1980, כשבאותה תקופה היה תושב ישראל. ב. בשנת 1980 עבר התובע לארה"ב וחי שם עם משפחתו כ- 15 שנים, ובתקופה זו לא חידש את רשיון הנהיגה הישראלי, ולא עשה כן עד לאחר התאונה. ג. באוגוסט 1994 שב התובע ארצה עם משפחתו, והפך את ישראל למקום מושבו היחיד. ד ... ה. בין השנים 1995-2000 יצא התובע לחו"ל לסירוגין לתקופות קצרות, לפי המפורט בתעודת עובד ציבור... ו. ... ז. עוד מעובר לתאונה היו וישנן בבעלותו של התובע שתי דירות ושתי חנויות בישראל. ח. בעת התאונה, 15.11.99, היה ברשות התובע רשיון נהיגה תקף למדינת קליפורניה שבארה"ב. ט. רשיון הנהיגה הישראלי שהיה ברשות התובע, כאמור בסעיף א' לעיל, חודש ע"י משרד התחבורה - אגף הרישוי כמפורט בתעודת עובד ציבור". על פי תעודה אחרונה זו, מיום 29.01.02 - ביום 15.06.00 הודפס לתובע רשיון נהיגה זמני ל- 3 חודשים. ביום 18.06.00 שולם וחודש רשיונו הזמני עד 09.03.2005 וביום 30.08.00 הונפק לו רשיון נהיגה ממוחשב עד 09.03.2005. 4. נוסף לכך, יש לציין את האמור במכתבה של מנהלת אגף הרישוי מיום 07.06.00, כי הוחלט לאשר לתובע חידוש רשיון הנהיגה לדרגה 02 "ללא מבחן שליטה" (ההדגשה שלי - א.פ). תמצית טענות הצדדים 5. ב"כ התובעים טוען, כי לאחר חזרתו ארצה פנה התובע מספר פעמים למשרד הרישוי לסידור רשיונו וזה חודש מבלי שנדרש לעבור מבחן שליטה. עוד נטען, כי באותן שנים - 1994 עד 2000 - נהג התובע עם רשיון תקף אשר הומר על פי רשיונו הזר, ומהעובדה כי לא נזקק לעבור מבחן שליטה, גילתה רשות הרישוי את דעתה שגם במועד התאונה אחז ברשיון נהיגה בר תוקף. ב"כ התובע תמך יתדותיו בשני פסק דין - ת.א. (חיפה) 308/96 ובע"א (ת"א) 3106/99. 6. ב"כ הנתבעת טען מנגד, כי לפי סעיף 7 לחוק דין התביעה להידחות משום שהתובע היה ללא רשיון נהיגה תקף בישראל לפי פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 והתקנות על פיה. עוד נטען, כי התובע הפך את ישראל למקום מושבו הקבוע ובמהלך השנים 1994 עד 2000 לא טרח לקבל רשיון נהיגה ישראלי התקף בישראל. ב"כ הנתבעת סומך על ע"א 5631/94 מוריאל לביא נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד מט (5) 820 (להלן :"ענין לביא"). המסגרת המשפטית 7. סעיף 7 לחוק קובע כדלקמן : "7. הגבלת זכאותם של נפגעים. נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה : (1)... (2)... (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו , למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה; (4)... (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב".   בית המשפט העליון נזקק לבחון את מטרתו של סעיף 7(3) לחוק. בענין לביא הנ"ל דובר במערערת, עולה חדשה מצרפת, ובעת קרות התאונה לא היה בידיה רשיון נהיגה ישראלי תקף ומעולם גם לא היה בידה רשיון כזה, אם כי בעת התאונה היה בידה רשיון נהיגה צרפתי תקף ורשיון נהיגה בינלאומי שאותם הוציאה בצרפת. בית המשפט קבע בעניינה כי במועד התאונה, כשנתיים לאחר עלייתה ארצה, לא היה בידה רשיון תקף ולכן אינה זכאית לפיצויים לא ממבטחת הרכב ולא מקרנית. בית המשפט, כב' השופט אור, נימק זאת כך (שם, עמ' 830):   "מטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול את זכאותו של נפגע אשר נהג ללא רשיון, ובכך להרתיע את ציבור הנהגים מפני נהיגה ללא רישיון שהיא מנוגדת ל"תקנת הציבור". כדי להגשים תכלית זו, יש לתת פירוש אחד וקוהרנטי למושג "רשיון" שבפקודת התעבורה ובחוק הפיצויים ולקבוע שרישיון נהיגה אליו מתייחס סעיף 7(3) לחוק הפיצויים כוונתו לרישיון נהיגה שניתן על פי המסגרת הסטטוטורית של פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה". על המגמה ההרתעתית שבבסיסו של סעיף 7 לחוק ראה גם : י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שנייה, תש"ן, בע"מ 117 ; ע"א 4231/97 צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ נ' נאווה יחיאל, פד' נג (2) 201,193.   בע"א 9030/99 צבי גרינברג נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2002 (3) בעמ' 2809, שב כב' הנשיא ברק וציין את המגמה ההרתעתית שבסיסו של סעיף 7 לחוק (שם, סעיף 10 לפסק הדין). בענין גרינברג הנ"ל עלתה השאלה, האם אדם המוגבל על פי רשיונו לנהוג ברכב בו קיים הגה כח ואשר נהג ברכב שלא היה בו הגה כח, תישלל זכאותו לפיצויים לפי סעיף 7(3) לחוק. בית המשפט, השיב לשאלה זו בחיוב, היינו שלילת הזכאות לפיצויים, בקובעו שהמגבלה האמורה ברשיון הנהיגה אינה שולית אלא המדובר ב"מגבלה מהותית הנוגעת ללב ליבה של היכולת לכוון את תנועתו של הרכב... שיש בה כדי להשפיע באופן ניכר וממשי על הנוהג ברכב ועל משתמשים אחרים בכביש" (סעיף 12 לפסק הדין). עוד הוסיף שם כב' הנשיא דברים חשובים אלה לענייננו (שם, סעיף 10 לפסק הדין). "ודוק : לא בכל מקרה בו נפגע נהג ללא רשיון, תישלל זכאותו. הכוונה היא למקרים בהם היעדר הרשיון הוא פועל יוצא של ענין מהותי, להבדיל מפגם טכני או פרוצדורלי"(ההדגשה שלי - א.פ).   כך למשל נקבע, כי אי חידוש רשיון נהיגה בשל אי תשלום קנס, מהווה פגם טכני בלבד ולא פגם שעניינו כושרו של הנהג לנהוג המצדיק שלילת פיצויים מהנוהג ללא רשיון (ע"א 4231/97 הנ"ל בע"מ 200). אולם כאשר היעדר הרשיון בר תוקף נעוץ בשלילת הרשיון על ידי רשות מוסמכת או פסילתו, יש לראות בכך כנוגד את תקנת הציבור ויש להפעיל את הסנקציה של שלילת הפיצויים על פי החוק (ראה : ע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דהן שמעון. (טרם פורסם)). מן הכלל אל הפרט 8. במקרה דנן, כאמור היה לתובע רשיון נהיגה תקף של מדינת קליפורניה בארה"ב. בשונה מענין לביא ומהפסיקה האחרת שאוזכרה על ידי הצדדים בסיכומיהם, בטרם יצא לארה"ב היה בידי התובע רשיון נהיגה ישראלי, וזה לא נפסל ולא נשלל מעולם. כל "חטאו" של התובע היה כי הוא לא חידשו במהלך השנים שבהם שהה שם ואף לא מששב ארצה, על אף ששב וקבע את מקום מושבו בארץ (על כן אין מקום לבחון את החלתה של תקנה 576 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961). 9. משרד הרישוי, בחדשו את רשיון הנהיגה של התובע לא דרש ממנו לעבור מבחן שליטה ופטרה אותו מכך ועל כן חל עליו הסיפא לתקנה 172 א' לתקנות התעבורה לאמור - "לא יחודש רשיון נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת, אלא אם עמד בעליו בבחינות ובבדיקות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהג, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהבחינות, כולן או מקצתן" (ההדגשה שלי - א.פ.) (לעומת זאת השווה ת"א (חיפה) 308/96 מדלן אזולאי נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, תק- מח 98 (3) 2656). ולפיכך לא חל על התובע האמור ברישא של סעיף 7(3) לחוק, אלא הסיפא בסעיף הנ"ל היינו - "למעט רשיון נהיגה שפקע מחמת אי תשלום אגרה", ועל כן זכאי התובע לפיצויים על פי החוק, שכן, לטעמי, המדובר בפגם טכני או פרוצדוראלי, ולא בפגם מהותי השולל את כושרו לנהוג. 10. משכך הם פני הדברים כלפי התובע שנהג ברכב, על אחת כמה וכמה חל החוק על התובעים האחרים שהיו הנוסעים ברכב ונפגעו בתאונה (השווה : ת.א. (חיפה) 581/95, המ' 20601/97 אררט חברה לביטוח נ' ימין אלגריסי, צלטנר, כרך 10 עמ' 4475- 4473).   סיכום 11. המורם מן האמור לעיל הוא כי הנתבעת חבה לפצות את כל התובעים על נזקיהם בתאונת הדרכים מיום 15.11.99. 12. ב"כ התובעים יודיע עמדתו לענין המשך ההליכים בתובענות השונות, לרבות עמדתו להצעת הפשרה שהוצעה בעניינו של התובע וכן לבקשתו למינוי מומחים מטעם בית המשפט לתובעים 2-4 , עד ליום 30.06.03, וב"כ הנתבעת יודיע עמדתה עד ליום 20.07.03. משפט תעבורהתאונת דרכיםרישיון נהיגה